מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ממשלת ישראל נגד הציונות, "פליטים" ממדינות ערב
המערכה התקשורתית-פוליטית-מדינית להכיר בעולים ממדינות ערב כפליטים שנפלטו מהן היא חתירה תחת אשיות הציונות
מאת: א. קוריאל
בשנים האחרונות משיקה ממשלת ישראל קמפיין תקשורתי שמכוון להכרה בעולי ארצות ערב כפליטים. ישראל אף פנתה לאו"ם להכיר במעמדם של העולים כפליטים ובזכותם לקבל פיצוי על רכושם. לצערנו, הסיכוי של עולי ארצות ערב וצאצאיהם לראות פיצוי כלשהו על הרכוש שאבד להם במהלך ההגירה פחת משמעותית בעקבות הקמפיין. יתרה מכך, רק תמימים והדיוטות יחשבו שמטרת הקמפיין היא לקדם פיוס והכרה בעוול שנגרם ליהודים יוצאי ארצות ערב, וכתוצאה מכך לייסד מתווה של פיצוי על רכושם. למעשה, מטרת הקמפיין היא להיאבק בדרישת השיבה והפיצויים של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם. ממשלת ישראל מרגישה, כנראה, שהיא אינה מספיק חזקה לעמוד לבדה מול המערכה הדיפלומטית הפלסטינית ומגייסת לעזרתה את גורל העולים. כל זאת, כמובן מבלי לשאול את דעתם ומבלי להתחשב בתוצאות הממשיות שיכול המהלך הזה לשאת עבורם, ועבור כל אזרחי המדינה.
כבר נכתב בכמה מקומות על הציניות ועל הנואלות של המהלך הזה, וראוי להדגיש עוד צד אחד: קמפיין "הפליטים היהודים" מציב את ממשלת ישראל הנוכחית כאחת הדוברות הקולניות ביותר של הפוסט ציונות.
הציונות, כתנועה הלאומית של העם היהודי, גורסת שארץ ישראל היא מולדתו ומקום יצירתו של העם היהודי, אשר הוגלה ממנה בעל כורחו ושב אליה כדי להקים בה מחדש את עצמאותו. מאחר שא"י היא מולדתם של היהודים כולם, לא יכולה להיות להם מולדת אחרת, ולכן כל יהודי שעולה לארץ הוא מי ששב למולדתו. מנגד, פליט הוא מי שנפלט ממולדתו. לפי אמנת הפליטים של האו"ם אחת הדרכים הראשונות לטפל בפליטים היא להשיבם למולדתם, מה שמכונה רה-פטריאציה – החזרה למולדת.
כנגד הטענה הציונית טוענים אויבי ישראל, שליהודים אין שורשים בארץ, וכי הם אוסף של אנשים שהגיעו לכאן מכל מיני מקומות ונישלו את הארץ מבניה החוקיים, היינו הפלסטינים. הפתרון לדידם היה חזרת כל היהודים לארצות מוצאם במעין מעשה-רב של רה-פטריאציה המונית. הצטיין בכך במיוחד המייסד והיו"ר הראשון של אש"ף, אחמד שוקיירי, שדיבר פעמים אין ספור על האניות שישיבו את היהודים לארצות מוצאם, בחינת "באו מן הים ויחזרו דרך הים".
המהלך האחרון של ממשלת ישראל משחק היישר לידיהם של קולות הדה-לגיטימציה נגד ישראל. הממשלה רוצה לעקר את טענת השיבה והפיצויים של הפליטים הפלסטינים בכך שהיא תנפנף בגורלם של עולי ארצות ערב ותגיד "הנה, גם לנו יש את הפליטים שלנו". היא לא רואה כיצד באותה נשימה היא שומטת את הקרקע מתחת לאחת מהנחות היסוד הראשיות של הציונות. הפיכתם הפתאומית של עולי ארצות ערב ל"פליטים" עלולה לתת הזדמנות חוזרת לטענות הישנות שכל היהודים צריכים לחזור לארצות מוצאם ולהשאיר את הארץ לבניה "האמיתיים", היינו הפלסטינים.
רק שערו בנפשכם שאחת ממדינות ערב תחוקק חוק המתיר ליהודים שעזבו/ברחו/גורשו ממנה לחזור, לקבל אזרחות ולתבוע את רכושם כאזרחים שווי זכויות. מה יעשו אז חכמי חלם של ממשלתנו הגיבורה? אם לא ייזהרו, הפליק-פלק הפוסט-ציוני עוד עלול להתגלות כבומרנג קטלני.
תגיות: אנטי-ציונות, ממשלת ישראל, עולים חדשים, פליטים, ציונות, תקשורת
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
3 באוקטובר, 2012 בשעה 2:10
מעניין, אבל אני לא חושב שיש סתירה בין הדברים. הציונות ומדינת ישראל נועדו להיות בראש ובראשונה מקלט בטוח ליהודי העולם. לכן אדם שנמלט לכאן מאימת פרעות הפרהוד בבגדד או מהשואה, עדיין שייך לכאן מבחינה היסטורית, וביתו בעיראק הוא לצורך העניין, קניין שנושל, עוול שנגרם – אבל לא "מולדת" של ממש. הנישול והעוול זה האישיו כאן, ולא הגדרת ה"מולדת" (את זה ניתן להשאיר לעולים).
כמובן, כל זה לא מוריד מהטפשות של המהלך, שמנסה לערבב בין שתי עוולות ולתקוע את המו"מ עם הפלסטינים בגלל שממשלת עיראק לא מפצה יהודים.
4 באוקטובר, 2012 בשעה 2:15
כמה הערות,ברשותכם.
בעירק תחת שלטונו של סדאם חוסיין היה חוק לאומי שקבע שכל מי שהוא יהודי,נולד בעירק וירצה לחזור אליה,יתקבל בידיים פתוחות,רכושו יושב לו ויוכל לחיות במדינה כל עוד יחפוץ בכך ולהישאר יהודי. אני לא מכיר אף לא אחד שניסה את זה אמפירית.
הרעיון שיהודי יכול להיות פליט רק אם גורש מא"י קיים כבר מתקופת חורבן בית ראשון ומעבר להיותו מאושיות הציונות הוא חלק מההסטוריה והדת היהודית (של היהודים לא של זו שיש לה מדינה).
אני לא מבין איך מדינת ישראל הרשמית יכולה לדבר על אזרחים שלה במובן של פליטים שמולדתם אחרת,בעוד היא עצמה – באמצעות אישיות בשם אלי ישי – מתכוונת ב 15 לחודש להכניס למחנה ריכוז 15 אלף אנשים שלפי אותה הגדרה,של האו"ם,הם פליטים לכל עניין ודבר ובאותה נשימה מדברת עליהם כאסונה הלאומי הבא (אחרי אירן) של הדת שיש לה מדינה.
מיהו הכסיל שהמשואה שמיד אציין – חושב שלא תתקים,והיא: אם מדינות ערב יכירו ויפצו את ה"פליטים" בני דת משה מארצם אוטומטית הם ידרשו פצוי לפליטים בני דת מוחמד שעזבו/ברחו/גורשו ב 48 וגם אחר כך. זו תהייה משוואה מידית ואוטומטית – ומה יעשו חכמי הבאים בשערי מוצב הפיקוד בלב הרי ירושלים המכונים,בטעות,ממשלת ישראל?
גם עניין הנישול הקנייני הוא חרב פיפיות שכן באותה מידה ש"מגיע" למי שנושל מנכסיו בעירק (או בכל מדינה ערבית אחרת) פצוי יטענו בני הפלוגתא שלנו את אותה הטענה בדיוק וידרשו פצוי לפליטים הפלסתינאים. האם מדינת ישראל יכולה,צריכה לפצות את הפליטים הפלסתינאים,אלה המוגדרים ואלה שלא? אני חושב שמוטב להניח לעניין יש לנו צבא שצריך לשלם את ההוצאות שלו ואין כסף לדברים שכאלה…
מנחם.