חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בואו להשפיע, בואו להצביע ואל תישארו בנעלי הבית

נושאים דעות, פוליטי ב 2.10.12 1:00

ישראל טאובר בוחן את ההיסטוריה. לעמי אילון חסרו רק 400 קולות על-מנת להיבחר לראשות מפלגת העבודה, המצביעים האלה העדיפו להישאר בבית ולא באו להצביע.  אולי שגיאות כאלה לא תחזורנה בגלל המחאה שהוציאה את האנשים מבתיהם

 

מה היה קורה אילו?

 

"בנפול המסמר נפלה הפרסה, בנפול הפרסה נפל הסוס, בנפול הסוס נפל האביר, בנפול האביר נפלה הממלכה."

 

בין אם תתקיימנה הבחירות בקרוב ובין אם בזמן הקבוע להן, התמונה הנשקפת לאדם הממוצע בישראל אשר המחאה החברתית נגעה בו, והמביט על המציאות ביושר – עגומה ומדאיגה. רוב השמות בכל המפלגות, הם ברובם המוחלט, אותם שמות המייצגים כשלונות המלווים אותנו כבר למעלה מעשור. מימין, נתניהו לא מביא איתו כל בשורה פוליטית, כלכלית או חברתית מלבד ניסיון לקשט את המציאות בתשדירי שירות (ולאיים באפוקליפסה שכמובן מייתרת את הצורך בכל עשייה אחרת). לצידו, למרות כשלונותיו, אין בנמצא כל אלטרנטיבה אחרת בעלת סיכוי להחליפו. במרכז אפלה רבתי בקדימה ובעבודה מנהיגה נמרצת המדברת על שיוויון בעוד היא מחוברת בטבורה להסתדרות העובדים ולעופר עייני, הטייקון החזק האחרון השולט בשערי המדינה ומשאביה באמצעות ועדי עובדים המנציחים חוסר שוויון. מהאגף מגיחים שוב שמות כמו ליבני ואולי אף אולמרט עם המעטפות. שוב, אותם שמות ואותם כשלונות. השם החדש היחיד כרגע בבורסת השמות הוא יאיר לפיד – מועמד פלקטי וחסר ניסיון אשר יש חשש סביר כי המשבר האמיתי הראשון מולו יעמוד, ימחק באחת את האיפור הטלוויזיוני הכבד מעל פניו. עשור ומחצית בהם עברנו אינתיפאדה עקובת דם, הקצנת פערים חברתיים וכלכליים וקיטוב, ושום דבר לא השתנה. שום דמות חדשה המציעה חזון אמיתי, מנהיגות אמיצה או יכולת.

בנקודה הזאת, אני מבקש לחזור אחורה כשש שנים. ישראל מלקקת את פצעי מלחמת לבנון השנייה (בניהול כושל של אולמרט ופרץ) ועמי איילון רץ לראשות מפלגת העבודה. אפשר להתווכח על יכולותיו אך אין ספק שהוא הביא איתו ניסיון צבאי, מנהיגות, יושרה ולצד ה"גנרליות" הצבאית (שאנחנו נוטים כל כך להעריך, לא תמיד בצדק), הוא מביא גם עשייה פוליטית ומעורבות של ממש בפרויקט המפקד הלאומי. הוא אינו ממהר ומתפקד כחבר כנסת מן השורה בטרם ירוץ לראשות המפלגה. ריח של שינוי אמיתי באוויר (שגרם לי לראשונה בחיי להתפקד למפלגת העבודה). מן האגף מגיח אהוד ברק, מנהיג כושל ויהיר שלא פסח על שום בור ליפול אליו בסדרת כשלונות עד לאינתיפאדה השנייה ובמהלכה. הנהג החבוט הזה מתיימר לחזור לפוליטיקה לאחר שנבעט ממנה בבושת פנים ונעזר, איך לא בפואד הישן והטוב שמסדר לו מאות רבות של קולות בכפרים ערביים (באלפי אחוזים יותר מהיקף ההצבעה למפלגת העבודה בכפרים אלו בבחירות הרגילות). לצידו, חשוב להזכיר, חברת כנסת צעירה ונמרצת – שלי יחימוביץ' שמוכיחה שלא למדה דבר מכישלונו של עמיר פרץ. איתם, והיה מדהים לראות זאת, מגיחים לפתע כל הדמויות של מנגנוני המפלגה העבשים היוצאים מהחורים פעם בכמה שנים כדי למנוע כל ניסיון להביא שינוי או להזיז את הגבינה שלהם.

עמי איילון הפסיד במאות בודדות של קולות. את ההיסטוריה כולנו יודעים. אהוד ברק הוביל את מפלגתו להיות גלגל חמישי בקואליציה משותקת וסופו שכמעט ופירק את מפלגת העבודה. כמות הבורות שהמשיך ליפול אליהם גדולה מספור (לאחד מהם נפל כנראה יחד עם קלטות שהתרסקו יחד איתו). מפלגת העבודה מראה סימני חיים עם יחימוביץ' אבל ברור לכל שהפוטנציאל מוגבל ולא תוכל להיות אלטרנטיבה ממשית לנתניהו. אני מזמין אתכם לדמיין מה היה קורה לו עמי איילון היה עומד היום בראשות מפלגת העבודה (יחד עם יחימוביץ' ואחרים). עם כל הביקורת, ברור כי אם כך היה המצב, מפלגת העבודה הייתה ניצבת היום כשווה מול נתניהו והליכודבמאבק על הנהגת המדינה.

במבט לאחור, המסמרים הללו בפרסת הסוס – השיקולים הקטנים של יחימוביץ' וטובות ההנאה של פואד – נראים פתאום באור אחר לגמרי. הם נראים כמו אחת ההחמצות הגדולות לשינוי דרמטי בפוליטיקה הישראלית שלאחר המחאה החברתית ובעידן של סופה פוליטית חברתית וכלכלית בעולם הערבי סביבנו ובכפר הגלובלי כולו.

התופעה הזאת, אגב, אינה נחלת מפלגת העבודה בלבד. גם בליכוד קרה דבר דומה אם כי פחות מורגש. רבים מאיתנו שכחו את אחת הדמויות שעשו מהפכה כלכלית\חברתית של ממש. מהפכה שאולי הקדימה את זמנה ונעשתה בטרם דובר על צדק חברתי ומחירי הקוטג'. היה זה נתן שרנסקי אשר כשר המסחר והתעשייה הביא לחובת סימון המחירים על המוצרים. עד אז לא הייתה לנו כמעט כל דרך לדעת כמה עולה הקוטג' ובוודאי לא להשוות את מחירם של מוצרים שהיו מסומנים במרוכז על המדף בקודים אינסופיים שלא איפשרו להבין דבר. נתן שרנסקי עשה את השינוי באומץ רב מול חזית התנגדות רחבה של טייקונים, לוביסטים ועושי דברם בכנסת ובממשלה ובטרם בשלה המודעות הציבורית ששימשה כרוח גבית חזקה במאבקו של שר התקשורת כחלון במונופולים של הסלולאר. למרות שאני רחוק מאוד מהשקפותיו הפוליטיות, ניתן היה לראות שמדובר באדם בעל יכולת, מנהיגות ויושרה שאינו נמצא בכיס של אף אחד וזוכה גם להערכה רבה בעולם כולו. גם במקרה זה, מיד כשנוכח המנגנון העבש של הליכוד כי יש כאן איום ממשי על עתידו, התגייסו כל הכוחות לדחוק אותו החוצה לטובת מועמדים בינוניים שיבטיחו את המשך קיומה של "השיטה".

מעניין אגב לראות כי בשני המקרים, גם התקשורת לא גילתה כל התעניינות בנושא או שהתייחסה אל שני המנהיגים המבטיחים הללו כאל תמהונים. ייתכן וגם עבורה היה נוח לחשוב לטווח הקצר ולהמשיך עם הישן, המוכר והמדליף.

עכשיו, מול שוקת מנהיגותית שבורה וחוצת מפלגות אשר בעיני היא בעייה אסטרטגית לאומית, אפשר רק לבכות על אותם ארבע מאות הקולות שחסרו לעמי איילון. ברור היום כי הפריחה הקצרה של מפלגת העבודה בסקרים נובעת בעיקר מההתרסקות הקולוסאלית של קדימה. למרות התנהלות בוגרת ומפתיעה לטובה של שלי יחימוביץ', אין ספק כי מפלגת העבודה לא תהווה בעתיד הקרוב אלטרנטיבה שלטונית של ממש לנתניהו. למרות שהשאלה "מה היה קורה אילו?" היא מסוכנת, יש כאן שיעור חשוב שאפשר ללמוד, הן חברי המפלגה הבוחרים בפריימריז והן נבחרי ציבור כדוגמת שלי יחימוביץ', אופיר פינס, בוז'י הרצוג ומעל כולם – פואד בן אליעזר, שהעדיפו שיקולים קצרי טווח והביאו למפלגה מנהיג שכבר כשל פעם אחת.

ולצד הייאוש, גם זיק של תקווה.

בשנה האחרונה רבים מספידים את המחאה החברתית אך לא כך הדבר. נכון, היא שינתה את פניה ועברה מקדמת הבמה אל מאחרי הקלעים. בעידן הריאליטי, עובדה זו לבדה נחשבת מוות אך למעשה, יש להט רב בגחלים הלוחשות של התבערה ההיא שהוציאה המונים לרחובות. בחדרים קטנים וצפופים, נעשים מעשים. התארגנויות קטנות של סיוע הדדי, קואופרטיבים שוויוניים, דיונים והחלפת דעות, לימוד בצוותא של סוגיות חברתיות וכלכליות ואתרי אינטרנט של שקיפות שילטונית ומעורבות חברתית. ניתן להניח כי שם, גם צומחת המנהיגות האותנטית הבאה. איש או אישה אשר יגלמו בתוכם יכולת קבלת החלטות, יושרה, מנהיגות ולא יהיו קשורים בטבורם לא למנגנונים מפלגתיים ישנים וקפואים ולא לטייקונים כדוגמת ההסתדרות שכבר מזמן שכחה להגן על אלה שזקוקים לה באמת. ניתן כבר לזהות את חלקם אם כי אי אפשר לדעת מי יצליח לשמור על איכויותיו בסביבה הפוליטית הרעילה שלנו.

זה גם המקום לומר כי התקווה הזאת היא קטנה ולצערי, הפיכה. ארבע מאות הקולות שחסרו אז לעמי איילון אלו הקולות שלנו. של כל אלו שהשקיפו על המשחק הפוליטי בנעלי בית מהמרפסת ונתנו לאנשי המנגנונים המיומנים להמשיך במשחק הישן. לא משנה איזה צד במפה הפוליטית אנחנו תופסים, זו החובה שלנו להתפקד ולהשפיע. כל אחד מאיתנו הוא מסמר אחד היכול להשפיע על גורל המערכה כולה.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , , ,

23 תגובות

  1. יוגב :

    ובמה שונה עמי איילון? בניגוד ליחימוביץ שנלחמה על עמדותיה, גם כאשר העבודה נכנסה לממשלה, ונשארה במפלגה, וכן לא חשבה לרגע להקים גוף אחר, איילון הפסיד ופרש.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    לא מובנת דאגתו של טאובר לקשר עם "עופר עייני, הטייקון החזק האחרון השולט בשערי המדינה ומשאביה באמצעות ועדי עובדים המנציחים חוסר שוויון".
    ממתי ההסתדרות שהיא איגוד מקצועי של שכירים,הופכת לפתע לטייקון המנציח חוסר שיוויון?.
    בהגדרה ,טייקונים הם בעלי הון המעוניינים במיקסום רווחיהם,ולגרום לחוסר השיוויון המירבי.
    מי ששולט במדינה זה משטר ההפרטה והטייקונים בראשות ביבי.
    אני מתפלא שמשתמשים בטיעונים של בטאון ההון וההפרטה הנקרא "דה-מרקר".
    באשר למאמר בכללו,אני בהחלט מסכים עם מר טאובר שיש צורך בפןליטיזציה של ציבור הבוחרים,אם אנו רוצים שדברים ישתנו.

  3. ישראל טאובר :

    אנסה לענות לשניכם.
    1. עמי איילון באמת איכזב שלא נשאר במפלגה למרות הכל. אילו היה עושה זאת, ייתכן והיום היה יכול להנהיג אותה להיות מפלגת שילטון ולעשות שינוי. לזכותו יאמר שכל גמדי המפלגה בראשות ברק עשו לו את המוות כדי שייפרוש.
    2. למיכאל: אם תבדוק היטב תגלה שעופר עייני עונה בדיוק על כל ההגדרות של טייקון. הוא שולט במשאבים ציבוריים (נמלים, חשמל, מים), הוא מנצל זאת לטובת החזקים (עובדים שמשתכרים פי כמה מהממוצע במשק תוך איום בהשבתת המדינה, הוא אינו דואג למדינה אלא לרווחת בעלי המניות (לדוגמא חברת חשמל הנושאת על גבה חוב של מעל 90 מיליארד ש"ח ומתנגדת לכל תהליך התייעלות תוך שהיא משלמת משכורות עתק וכך גם פנסיות), את התספורת עושים על גב הציבור (את חובות חברת חשמל נשלם אני ואתה יחד עם כל הלא מחוברים). זו תופעה זהה בדיוק למה שקורה באי.די.בי. ואחרים. ומעל לכל, הועדים כבר מזמן לא דואגים לרווחת העובדים אלא למקורבים, חברי ועד וכך הלאה. צר לי. שלי יחימוביץ' הקריבה את היושרה שלה לטובת תמיכת החזקים. זה בדיוק אותו סיפור בצבעים אחרים.

  4. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :

    400 הקולות לא היו של עצלנים שלא התחשק להם לצאת מהבית.
    400 הקולות שחסרו לעמי איילון היו 400 קולות של אנשים שלא האמינו בו.
    בשיחה פרטית עם פינס ובאימייל ששלחה יחימוביץ למספר גדול של אנשים שדרשו הסבר על התמיכה שלה בברק – נשמעה אותה הנימה – רמזים על התנהלותו של עמי אילון, מלווים בהתנצלות שמפאת כבודו וכו' לא יאמרו דברים מפורשים יותר.
    העובדה שעמי אייילון הזדרז לפרוש מהמפלגה ולהקים גוף פוליטי אחר שגזל קולות מהשמאל מלמדת בעצמה על הבעיתיות של ההתנהלות שלו – קוצר רוח.
    כל התוצאות של אי בחירתו כמתואר כאן בפוסט, חלות גם על אחריותו של איילון עצמו.

    לאיש יש יחס קצת יוצא דופן למושג הזמן. במקום שהזמן דוחק – הוא יש לו כל הזמן שבעולם. אחרי 35 שנים של קיפאון בנושא הפלשתיני איילון לא חשב שצריך להגדיר מסגרת של זמן שתגדיר את הצלחת/כשלון המפקד הלאומי. ובהתאם לכך את אסטרטגיית ההחתמה.
    כשנשאל על כך במפגש בממרי בירושלים הוא ענה בבוז גלוי ש"הוא לא משלום עכשיו" ובכלל הוא ממהר הביתה. (כן, ככה בדיוק)
    פעילים ירושלמים שהתארגנו ביוזמתם להתנדב לפעולה במפקד הלאומי לא הצליחו להיפגש איתו, כי "זה היה בזבוז זמן והיו לו דברים חשובים יותר לעשות". האנשים האלה שהקדישו מזמנם למען הצלחת המפקד הוזמנו להגיע לכנסים הגדולים שלו בכל מיני מקומות בארץ כדי ל"שמוע שם תשובות לשאלות שלהם". לאיילון לא היה מושג על השאלות האלה של אנשים שהיו מוכנים לקחת על עצמם פעילות לייעול ההחתמה.

    בראיון משותף עם סרי נוסייבה אצל קובי מידן, נראה היה שאיילון לא חושב שזה מעניין להקשיב למה שנוסיבה אמר (כשלון המפקד = אופציה יחידה שנשארת על השולחן והיא הדרך השלישית .תעשו גוגל לשחאדה רג'א).

    לכן הקים איילון מסגרת חדשה שעדיין עוסקת בפתרון שתי המדינות לשני עמים באופן חד צדדי. מילא לפני שלושים עשרים שנה. אבל עכשיו באים?
    ולמה חד צדדי? כי "כידוע" אין פרטנר. וכידוע המעצמה האזורית ישראל איבדה מזמן את האטרקטיביות שלה ואת כוח ההרתעה ביחד והיא לא מסוגלת לאתגר כבר פרטנרים פוטנציאליים.

    אז לפני שהופכים את עיני למקור וסיבת הסיבות של כל העיוותים והבעיות (יש לו בהחלט חתימה על כמה כאלה אבל למה להגזים), כדאי אולי להיזהר ממה שנראה קצת כמו מניפולציה מחשבתית שאין לה אחיזה במציאות. כי המציאות לא עובדת ככה עם חישובים היפותטיים והנחות תאורטיות שלא נבדקו.

  5. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :

    ועכשיו לגבי הגדרת הטייקוניות – יתכן שעמי אילון היה הופך את ההסתדרות ל"כוח לעובדים".
    מישהו מאמין בזה?
    לכו תדעו,
    החיים הם חתיכה אחת מתמשכת של אירוניה.
    העיני הזה שנכנס לממשלה (בניגוד מוחלט לדעתה של יחימוביץ שהפעילה עשרות פעילים שעשו טלפונים לחברי הוועידה כדי לשכנע אותם להצביע נגד), האיש הזה התנה את הכניסה שלו באיזה סעיפצ'יק שמי זוכר אותו – ועניינו תיקון חוק זכות ההתארגנות של וועדי עובדים. "כוח לעובדים" סוחטת את השינוי הזה עד הסוף ובצדק. האירוניה היא שלולא כניסת העבודה לממשלה תחת התנאי של עיני, כוח לעובדים היתה מתקשה להגיע לחלק מההישגים שרשמה לעצמה.

    זה, זה החיים האמיתיים. לדעת לפעול בתוך הסתירות הפנימיות וביחד עם האירוניה של החיים.

    להכניס אנשים בכוח למשבצות ולהציג את עיני כמין נוחי דנקנר כזה, תוך שימוש בטיעונים ניאו-ליברליים קלאסיים שעל פיהם חברת החשמל "צריכה להתייעל", כשכולם מבינים באיזה "יעילות" מדובר ובאיזה מערכת ייבוש מסיבית מדובר, כשעד לאחרונה האזרח הישראלי צרך חשמל במחירי מציאה עם שירות די אמין ודי סביר – זה פשוט לא רציני.
    פשוט לא רציני. ואולי בגלל זה אנשים נשארים בבית.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    אלו בדיוק סיפורי גיא רולניק וסמי פרץ בדה-מרקר.
    הממשלה היא עדיין בעלת המשאבים הציבוריים,וגם זה לא מדוייק.נמל חיפה מופרט חלקית,נמל אילת לפני הפרטה מלאה,למקורות חשיבות פחותה בהתחשב בתאגידי המיים הפרטיים,ובעובדה שכמעט כל התפלת המים בישראל הופרטה לטייקונים(ומחירי המים עולים בהתאם).

    הממשלה גם דואגת לייבש את חברת החשמל וזאת הסיבה לחובותיה,ובו בזמן אותה ממשלה דואגת לתעריפי חשמל מופקעים עבור יקיריה הטייקונים יצרני החשמל הפרטיים.
    נשאלת השאלה,האם אתה מעוניין שכל העובדים יהפכו לעובדי קבלן כמו רוב העובדים המנוצלים נטולי הגנת הוועדים?
    בכלל מפליא שבתור חבר מפלגה אתה נגד עבודה מאורגנת.זה מתאים יותר למפלגות ההון הימניות שבשלטון.

    נשאלת השאלה הבסיסית ,בשביל מה לשנות מפלגת שלטון אם הכוונה היא לעשות אותה מדיניות חברתית כלכלית כמו ביבי.
    אני מזכיר לך שלפני עליית משטר ההפרטה הליכודי לשלטון ב
    1977 ,היה בטחון תעסוקתי,דיור זול,פנסיה מובטחת ,ולא היו לא טייקונים ולא חברות קבלן.

  7. מיכאל לינדנבאום :

    למען הסר ספק.
    תגובתי 6 באה כמענה למגיב 3 .
    עד שהגבתי,כבר נכתבו בזריזות ובאריכות תגובות 4 ו 5 אשר,כמובן, אני חותם עליהן בשתי ידי.

  8. ישראל טאובר :

    כמה עובדות:
    400 הקולות החסרים היו בעיקר בגלל קולות של מתפקדים בכפרים הערביים שפואד הבטיח להם הבטחות (פלילי? אולי, קשה להוכיח) וברור שלא חשבו אפילו להצביע למפלגת העבודה בבחירות. אני לא מדבר על שמועות.
    ההסתדרות: כמי שיצא מארגון הנהנה מוועד חזק לאחר שנים ארוכות, אני יכול לומר בוודאות שההסתדרות היום מעניקה כוח לוועדים חזקים שממש, אבל ממש, לא דואגים לזכויות העובדים. אני יכול לספר על פיטורים והדחות של חלשים לטובת מינויים פוליטיים של מקורבים, אני יכול לספר על ועדים שעושים יד אחת עם פוליטיקאים לצורך כך ויד רוחצת יד. אני לא מדבר על שמועות, על מעשים מוכחים שאינם מעט המעיד על הכלל אלא רוב המעיד על עצמו. הסיסמאות של הגנה על עובדים מסתיימות בדלת של ההסתדרות. משפט אחד של מגיב אנונימי, אני מאמץ בכל ליבי – הצורך לפעול בתוך מציאות מורכבת ורבת סתירות. בשל כך הצבעתי בסופו של דבר לשלי יחימוביץ' (למרות שאלחם בכל כוחי בשטויות שהיא עושה), בשל כך צריך לתמוך בעבודה מאורגנת ובהגנה על העובדים החלשים באמת – באמצעות ההסתדרות (וברור שעבודה לא מאורגנת אינה חלופה ראוייה, לצד לחימה בלתי מתפשרת נגד הדרך המעוותת בה אותה ההסתדרות הולכת. אלה החיים ובתוכם אנחנו צריכים לפעול.

  9. ישראל טאובר :

    ועוד משהו,
    בדיוק בגלל שהמציאות מורכבת, עמי איילון הוא לא מושלם ומן הסתם היו נגדו טענות שונות. למרות זאת, הוא היה האדם המתאים ביותר מזה שנים ארוכות וכל הטיעונים של "מפאת כבודו" וכד' אין בהם דבר ומוטב שלא היו נאמרים. כך גם ההעלבויות הקטנות. שלי יחימוביץ' עשתה טעויות גדולות הרבה יותר.

  10. מיכאל לינדנבאום :

    "לחימה בלתי מתפשרת נגד הדרך המעוותת בה ההסתדרות הולכת",זאת זכותך הבסיסית.
    לחבוש לעיני את כובע "הטייקון האחרון",אין לו כבר דבר עם סוציאל-דמוקרטייה.
    יש עשר משפחות פשע מאורגן ביוזמת ובעידוד משטר ההפרטה מזה 30 שנה והם הטייקונים.
    לומר שעיני הוא ה"טייקון האחרון",הוא לא נכון עובדתית,והוא משרת מניפולציה של ביבי,שאומר ,הכל בסדר,אין טייקונים והבעייה היחידה הוא ה"טייקון" מההסתדרות.

  11. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    ישראל,
    1.חבל שאינך אומר מאיזה ארגון הנהנה מוועד חזק יצאת, שזה מה שאתה מכיר.
    2 .התופעה שאתה מתאר איננה חזקת ווועדים חזקים דווקא. היא נפוצה עוד יותר במקומות עם וועדים חלשים. אבל שם זה דווקא נחשב לתופעה מבורכת מצד המעסיקים והדה-מרקרים (מאיפה הם מביאים את השמות האלה?)
    3. ההסתדרות אכן איננה מקום מבטחים לעובד מן השורה במיוחד במקומות העבודה החלשים יותר עם וועדים ממונים ולא נבחרים.
    בקיצור – העבודה המאורגנת היא בצרות .
    4. המצב הזה לא הופך את עיני לטייקון ואין למה שאתה מתאר שום קשר עם "התיעלות" חברת חשמל – שזה שם נקי להפרטה ולהחמרת המצב של העבודה המאורגנת.
    5. כל ארגון מכל סוג שהוא צריך כל הזמן להתייעל במובן האמיתי של המילה, להגיד את זה זה כמו להגיד שחנוכה זה בחורף. לטעון שהעבודה המאורגנת ואפילו וועד מושחת הם המחסום להתייעלות עד כדי להציג את זה כמין חוק טבע "מובן מאליו" זו הפנמת התעמולה הניאו-ליבראלית.
    5 בהרבה מקרים וועדים מושחתים הם תוצאה של שיתוף פעולה עם המעסיקים ולאוו דווקא מי שמפריעים למעסיק ל"התייעל".

  12. נעמי :

    דיון מרתק,
    למגיבים – אתם מוכנים להסביר לי על מה הביקורת שלכם כלפי ה"דה מרקר"?

    .

  13. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    לנעמי
    קודם כל היה נחמד אם דה-מרקר ואחרים היו מגלים קצת יותר יצירתיות ומוצאים לעצמם שמות בעברית. (יתכן שבקרוב זה לא יהיה ממילא רלבנטי לחלק מהם….).

    שנית דה-מרקר מציב את ה"וועדים החזקים" בשורה אחת עם הטייקונים.
    מה זה אומר?
    שוועד צריך להיות בעל כוח בינוני, חלש? סמרטוט של המעביד?

    אם מדובר בשחיתות של וועדים וגם זה קורה, אז צריך למקד בה את הביקורת, ואז למרבה הפלא יתברר שיש "וועדים חלשים" שהם הרבה יותר מושחתים מ"החזקים",
    כי הם פשוט עובדים בשליחות המעסיק שלהם בלי אפילו לייצר מראית עין של פעולה חופשית.

    מדובר בוועדים שפשוט ממונים ע"י המעסיק, ושמעולם לא נבחרו באופן חופשי ע"י העובדים. מדובר בוועדים שמשמשים שנים בתפקיד בלי בחירות ובלי שטויות.
    טאובר מכיר אחד וועד חזק? לי יש עדויות רבות מוועדים "לא חזקים". אם דה-מרקר היה תומך באמת בעבודה המאורגנת הוא היה מתעסק בכל מקום שפועל בו וועד מושחת, לא רק במקומות שהעובדים מספיק חזקים כדי למנוע הפרטה, שזה דה-מרקר בעד.

    בקיצור, את דה-מרקר לא מעניינת זכות העובדים להתארגן. הוא רוצה וועדים חלשים. וככה הוא יוצא יפה מכל הכיוונים, כאילו הוא בעד עבודה מאורגנת ונגד ה"טייקונים" יעני הוועדים הגדולים, כשבעצם הוא בעד הפרטה ובשוק הפרטי כבר חיסלו מזמן את העבודה המאורגנת. נשארו שם רק וועדים מטעם, מושחתים בלי הפרעה.

    למרבה הצער, הקפיטליזם שדה-מרקר מריץ, התגלה כנעדר מערכת חיסונים יעילה נגד שחיתות. ברגע שנדמה היה שמת הסוציאליזם, התחילה חגיגה ובולמוס של חטוף ככל הבא ליד. כל התרבות הכלכלית שלנו מושחתת, וגם מי שלא אוהב את זה נאלץ להתיישר עם הנורמה לפני שהוא עף מהפלטפורמה. פה ושם יש איים שעדיין משמרים תרבות אחרת. איים. ישראל היא ממש לא אחד מהם.

    יכול להיות שנחוץ איזה מאזן אימה בין העבודה לבין ההון, כי בכל מקום שיש בני אדם, כוח יתר מפתה להשחתה. כרגע אנחנו רחוקים מאוד ממאזן אימה כזה. גם הוועדים החזקים, הם לא חזקים באמת, אבל את זה דה-מרקר לא ממש ירצה שנגלה.

  14. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    "אם דה-מרקר היה תומך באמת בעבודה המאורגנת הוא היה מתעסק בכל מקום שפועל בו וועד מושחת, לא רק במקומות שהעובדים מספיק חזקים כדי למנוע הפרטה, שזה דה-מרקר בעד"

    למען הסר ספק מתבקש תיקון קל לניסוח רשלני בתגובה הקודמת.
    דה-מרקר הוא בעד הפרטה ונגד הוועדים שאיכשהו מצליחים למנוע אותה, ולו חלקית.

  15. איתן תגר :

    דיון מרתק בגלל העמדה שהעמיד כאן ישראל טאובר- אחד שאני מעריץ עוד מהימים שישנו באותו אוהל בהורקניה. שרול ידידי, אני יכול להגיד רק שנשארת אופטימי ללא תקנה. ונדמה לי שהאופטימיות מעורבת בקצת נאיביות כלומר תמימותשלא במקומה. עמי איילון -שבהחלט ראוי להערצה , ולדעתי הוא באמת איש ישר ואמיתי הוא בדיוק אותו פלופ זמני וחד פעמי כמו לפיד המלוקק, שניהם קצת עבמים שחושבים כמו רבים לפניהם – על נחיתה מתוך השמיים הכחולים שבסופה לוקחים את כל הקופה. ואני חושב שמול עמי איילון….יש גם לברק עוד מה להגיד מבחינת היכולת, המנהיגות, והנסיון. אני בהחלט מסכים ששלי שבויה על ידי מלך הטיקונים של הפליטריון…יעני – עייני הידוע שהוא בין גדולי מחזיקי המדינה בביצים הקטנות שיש לה. ואני באמת מקבל את כל הדימויים שלך על השרשרת של שליעייני. רק שכל זה זה להתעסק בזוטות, זה לעשות מהומה ומחאה וניתוחי סרק על התפל ולא העיקר. אותם 50 מליון ערבים שיושבים קרוב אלינו , ועוד מליונים רבים שמפוזרים בעולם בגדם של סרטן איסלמיסטי, הם הם צוחקים עד השמיים כשהם שומעים את ההתפלפלויות שלך בין שלי, ברק ואיילון. זה ממש לא לעיניין, אני יודע, גם לי קשה להודות בזה אבל השילוב של ביבי עם ליברמן זה מה שעובד פה. ככל שעוד מדינות יהפכו למעוזי האחים המוסלמים וסוריה בדרך ואחריה אולי טורקיה…כך כדאי שנחדול כבר מהמחאות המטופשות (שגם אני צעדתי בהן) ונשמר הנהגה חזקה שיודעת מה שהיא אומרת מהבחינה המדינית.
    דווקא ביבי עם כל הבדיחות עליו ועל רעיתו ופצצתו…יש לו ביצים של שור- הוא מעיז ועמד זקוף (העכבר ששאג) מול המוסלמי הכהה שבראש ארצות הברית, שום ראש מדינה קודם לא העיז לעשות זאת , לא העיז להגיד לאמריקאים מה לעשות, וביבי מעיז ואומר. והכלכלה כאן מסתבר לא כל כך נופלת, והחיים כאן די טובים. והערבים סביב מבינים שכרגע לא כדאי להם להתחיל. ואני ממש לא רוצה לחזור לרגע שברק בראש העבודה אליה התפקדת ישב על הבמה עם מלוכלך אחד לא מגולח , והמפות לפניהם וכל מה שסוכם והובטח ברור ונימצא – ואז קם הלא מגולח הזה ועוזב את השולחן ואת הבמה ואת השלום ואת השטויות מבחינתו. מה אתה מחפש שעכשיו תיתבזה שלי או איילון במקומו? לא א! אסור לזה להתרחש! די כבר עם השטויות המטופשות של השלום, ושל המומ, ושל מדינה פלישתית. תפסיקו להשלות את עצמכםֱ

  16. דליה :

    אז מה איתן תגר? אתה תומך בביבי, מתנגד לשלום, חושב שלא צריך מו"מ עם הפלסטינים. מדינה פלסטינית לדידך לא תהיה. אז איך אתה מצייר את העתיד? עתיד ורוד? נחיה על חרבנו תחת מצב מתמיד של פחד וחרדה מבית מדרשו של ביבי?

  17. מיכאל לינדנבאום :

    דליה,הוא לא רק תומך בביבי,אלא גם לא סובל במיוחד מחוסר בטחון תעסוקתי,ודאי יש לו פנסיה "מובטחת",מבסוט שמעלים את מחירי המים החשמל וובכלל את המחירים,שמח לשלם מס עובד לטייקונים.
    מרוצה.למה? הכלכלה בסדר,אין ירידה של צעירים מהארץ,עובדי הקבלן מרוצים,החולים מקבלים טיפול רפואי למופת,והתלמידים חינוך מושלם,וכל מה שחסר במדינה זה גבר עם ביצים….

  18. איתן תגר :

    אתם ממש צפויים, אתם לגמרי לא מפתיעים, הבנתי כבר שהכותבים כאן הם עוד קבוצה ממערכת שמאלנית שמחפשת שסתום לתיסכולים. כן . מודה, בכל מה שאמרתם – מודה! ורק שאני לא מבין איך מדיון רציני בערך, עברתם מיד לדבר עלי, על הפנסיה שלי, עלי כנושא.
    מה לעשות הייתי חבר בתנועה שנקראה שלום עכשיו….האמנתי . כן בשלום. האמנתי שיש עם מי לדבר, האמנתי בצדק, באמת ההיסטורית , באנושיות שתגבר, ביחסי שלום עם "בני הדודים שלנו" . עדאותו יום שהלא מגולח ההוא קם משולחן המו"מ בו ישב עם ברק, והבהיר לכולנו מה בדיוק הוא רוצה .
    דליה…נורא מעניין אותי מה איכפת לך כל כך המדינה הפלסטינית? שתהיה או שלא תהיה? אולי, כדאי קצת להתמקד בכך שתהיה מדינה יהודית?- ואנא ממך, לי, אל תספרי על "נחיה על חרבינו" אפשר שלא, אפשר להבהיר לאלו שרוצים את הבית שלך, שאם רק יעזו לעבור את הקו האדום- של ביבי או של חומת קו הגבול החדש…דמם בראשם.ואחרי פעם פעמיים חזקות , יבינו.אגב כדאי להסביר להם גם שכאן בארץ הזאת אין להם מה לחפש תמיכה במדינת טרור נוספת- ואולי גם אתם הדואגים שנחיה על חרבנו- תתחילו להתפכח כבר מהבלוף הגדול של שלום?

  19. דליה :

    איתן, אכפת לי המדינה היהודית ולא הפלסטינית. המדינה היהודית ללא מדינה פלסטינית תהיה מדינה דו לאומית. אלא אם כן, לא יהיו זכויות אזרח לפלסטינים, ואז נהיה מדינה גזענית באופן פורמאלי. הישראלים יהיו אזרחים והפלסטינים נתינים נשלטים ללא זכויות.
    האם זו הדרך שבה אתה מציע שנלך?
    ובאשר לשלום, תמיד צריכה להיות תקווה לשלום. אם לא בימינו (אני מקווה שכן בימינו. הרי יש כבר שלום עם ירדן ומצרים),אז בעתיד. החלופה שאתה מציע היא לחיות ללא תקוות. ואיך אפשר לחיות ללא תקווה?

  20. איתן תגר :

    או קי דליה…עכשיו את מדברת, תודה שהורדת את הדיון לשאלות מעשיות ונכונות ואענה לך ברצון את דעתי או אולי הצעתי:
    מדינה פלסטינית יש! המלך הנוכחי שלה הוא האחרון שיופל בשרשרת המפלות של המלכים הרוזנים והנשיאים הערבים של העת החדשה וגם במקומו יעלה שלטון איסלם שרובו פלסטינאים מיעוטו בדואים, לכל מי שרוצה שיעבור לשם, מי שלא רוצה- אפשר יהיה לעשות סידורי גבול איתו שחלק מהשטחים יחזרו למדינת ירדן הפלסטינית – ולי אין בעיה לפנות בשביל זה מתנחלים מכל מקום שצריך.וכך לא נהיה מדינה גזענית, ואת יכולה להרגע במובן הזה. ולגבי הטיעון לשלום- את מאמינה שיש בארץ הזאת אפילו יהודי אחד בודד שלא מייחל לשלום? האם יש איזה שהוא מצע שאומר אסור שיהיה שלום? תקוה לשלום יש לכולנו… אפילו אולי אמונה בשלום שיבוא- אנו חלוקים בדרך להביאו, אנו חלוקים במסר שאנו מעבירים לערבים שצריכים – מה לעשות? – להיות השותפים לכמיהה הזאת . כרגע מה שמעניין אותם זה לא שלום -זה אדמה- שאת גרה עליה- הדרך היחידה להסביר להם שישכחו מהאדמה ויחשבו על החיים בשלום- זה להיות ברור ועקבי, ומדויק באמירה שלנו – על אדמה אין מה לדבר! חילופי שטחים? תפאדאל, שינויי גבול? אפשר. הסכמים עם פלסטירדן- יהיו – בבקשה. אבל בגדול- אין מה לדבר על קרקע- ולא בגלל שאני חושב שאדמה קדושה, שזאת אדמת אבותינו, שהמתנחלים צודקים, שקרקע חשובה מחיים או משלום -זה בגלל שרק כך הערבים יבינו- רק אם נדבר ברור.
    ולחיזוק הדיבור נסביר בעזרת כל כוח הנשק שיש לנו- שמי שיעז לעבור את הקו הירוק, או האדום- דמו בראשו!- צריך להתנתק מהם באופן מוחלט וסופי ומוגמר עם חומה גבוהה- ולהמתין 30 שנה – הם יבינו בסוף. ולכן יש תקוה לשלום.

  21. מיכאל לינדנבאום :

    איזה יופי!
    מדברים על "בעיות מעשיות" שלפתרונן נחוצים "שלושים שנה" או יותר…

    במילים אחרות,נושא התלוי במשא ומתן עם הפלסטינאים.
    בה בעת מתחמקים מלדון בנושא היחיד שתלוי לגמרי בתושבי ישראל,שמשפיע על חיי כל ישראלי,והוא בזיזת אזרחי ישראל על ידי הטייקונים והמשת"פים שלהם בליכוד.

    מה הטעם בשלום או הסדר מוצלחים ככל שיהיו,אם אזרחי ישראל הופכים כולם לעובדי קבלן מפוחדים ולנתינים של מדינת עולם שלישי.

    נושא למחשבה: הסכסוך עם הפלסטינאים לא מנע את יצירת הטייקונים יש מאין על ידי פושעי ההפרטה של הליכוד,והפיכת ישראל ממדינת רווחה(יחסית) למדינת עולם שלישי.

    באותה צורה בדיוק אםשר להפוך את כיוון הדברים על ידי הלאמת כל מה שהופרט,בבחינת חילוט רכוש גנוב מאזרחי המדינה,ועל ידי חזרה למדינת רווחה נוסח אירופה המערבית.

  22. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    א. לא נעים להגיד אבל שתי סיבות (מתוך רשימה ארוכה יותר) הפכו את שלום עכשיו לבלתי רלבנטית-
    1. העדר ההבנה שחוסן חברתי הוא תנאי לשלום. חברה שסועה לא אטרקטיבית לחתימת הסכמי שלום.
    2. מבנה ארגוני בלתי דמוקראטי של שלום עכשיו והתבססות על הרבה מעריצים שוטים ובלתי ביקורתיים.

    ב. מתוך הדיון עולה שהמשתתף איתן תגר מתפרנס מענף הלול, אחרת קשה להבין מדוע הוא מתעקש כל כך להעלות כאן את הביקוש לביצים.
    ואם במצרך השביר הזה מדובר, עדיף כבר מי שתופס בו (נניח עיני) ממי שמנפנף בו (נניח ביבי).

    ג. אחרי כל זה, קצת קשה להשיב טיעונים רציניים. נו באמת.
    ליתר ביטחון, ובידיעה שגם המתפרנסים מענף הלול יכולים לחשוב באופן ביקורתי, מוזמן העוסק בביצים איתן תגר לעיין בקישור הבא בצירוף אזהרה – אין שם מחזור של קלישאות ולכן הוא קצת קשה לעיכול
    http://www.blacklabor.org/?p=48241

  23. ישראל טאובר :

    איתן ידידי היקר,
    למרות שישנו באותו אוהל בהורקניה ואני מעריך מאוד אותך אישית ודברים רבים שעשית ואתה עושה שלא על מנת לקבל פרס למען חיילי חה"ן גולני ומשפחות חללי היחידה, אני חולק עליך באופן העמוק ביותר האפשרי. וזאת מכמה סיבות:
    1. כפי שנאמר כאן על ידי אחרים, ישראל ללא חוסן חברתי, שוויון ואחווה לא תתקיים ולא משנה כמה מוצלחים וחכמים יהיו העומדים בראשה. למדנו את השיעור הזה כעם בעבר הרחוק ואתה יכול לראות מה קורה מסביבך בעולם הערבי. זהו סיפור ארוך ולא אכנס לכך כאן אבל ברור לי שהמציאות בה איש הורג את אחיו כפי שקרה בלוב, במצרים ועכשיו בסוריה היא בראש ובראשונה כתוצאה משנים ארוכות של הבדלי מעמדות היסטריים, פער, בערות ומשטר דיקטטורי המטיף לשנאת האחר (אנחנו במקרה זה). ללא הקטנת הפערים, חינוך וצדק חברתי, נגיע גם אנחנו לשם.
    2. מבחינה זו, לדעתי, המחאה החברתית בה הייתי שותף נלהב (יחד עם ילדי), תרמה רבות לחיזוק החברה וכפי שציינתי, למרות שהיא כאילו נעלמה היא עובדת עכשיו ברמות אחרות ואני מקווה שכך יימשך. זה הסיכוי האמיתי שלנו מול האיומים מבחוץ לא פחות ממטוסים וטילים. אגב, למבקרים הרבים של דה-מרקר (גם אני שונא את השם), הוא היה העיתון היחידי שתמך, עודד וליווה את המחאה מיומה הראשון. והוא העיתון החברתי, ההגון והמעמיק ביותר שאני מזהה בסביבה.
    3. אני רואה את מה שקורה בעולם הערבי אחרת לגמרי ומקווה שישראל תהפוך לגשר בין מזרח למערב. למרות השנאה והאסלאם הקיצוני, העובדה שאנשים במדינות ערב רוצים חופש ושיוויון (ואוכל לכל), היא מעודדת ובהנהגה נכונה (ממש לא ברק ונתניהו), ניתן לנצל זאת לפיוס היסטורי לא רק בינינו לערבים אלא בין מזרח למערב. אבל זה כבר סיפור אחר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.