חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מעריב – שלמה בן צבי ידאג לתקשורת יותר חופשית

נושאים דעות, מועד ב' ב 24.09.12 0:59

עד שנות התשעים הייתה עיתונות פוליטית. עיתונים היו ביטאונים של תנועות פוליטיות. ריבויים היה זה שהביא לפלורליזם ולחופש עיתונות. אולי זה מצב עדיף על עיתונות בבעלות אילי-הון? שלמה בן צבי עוסק בתקשורת. התקשורת לדידו אינה אמצעי למטרות אחרות. הוא ידאג לעיתונות חופשית יותר מהבעלים הקודמים של "מעריב"

מאת: יהונתן קלינגר

0.
לא מעט ביקורת עולה כאשר מדברים על עסקת שלמה בן צבי ונוחי דנקנר לרכישה של מעריב (או של חלק מהנכסים הרוחניים שלו). הביקורת המעניינת היא על הכיוון הפוליטי של בן-צבי ועיתונו הנוכחי, מקור ראשון. מקור ראשון מוצג כבעל אג'נדה ימנית, כאילו יש פסול בכך. הבעיה היא שהפוסלים, במומם, פוסלים. דווקא היום, כאשר החברה כה מקוטבת, יש צורך בכלי תקשורת שיחזיקו בעמדות כאלה, ויתנו במה לקבוצות שלא תמיד זוכות לייצוג בכלים אחרים.

1.
אבל יותר מכך, דווקא סכסוך העבר של בן-צבי עם שלדון אדלסון, המוציא לאור של 'ישראל היום', אשרהיה בעבר שותף בעיתון 'ישראלי', מראה שבן-צבי הולך לתת כאן את קרב חייו, ולדאוג לתקשורת חופשית יותר מהבעלים הקודמים. כאן, אולי, מתוך רצון לנצח את שותפו לשעבר ויריבו בהווה, יצליח בן-צבי היכן שדנקנר, זכי רכיב ועופר נמרודי נכשלו: הוא עשוי להצליח להביא לתחרות אמיתית בשוק התקשורת, כיוון שהאינטרס שלו הוא תקשורת, ולא שימוש בתקשורת כדי לקדם עסקים אחרים.

2.
לתקשורת, בהיותה כזו, יש אג'נדה. האג'נדה שלה היא לספק מידע לציבור, גם אם הוא מוטה לכיוון כזה או אחר. בשביל זה יש מגוון דעות. האג'נדה הפוליטית היא בדרך כלל האג'נדה הטהורה ביותר. בכל רגע נתון עדיפה התקשורת שמנסה לשכנע בעד מתנחלים או נגד החלטה פוליטית מאשר התקשורת שמנסה לגרום לנו לרכוש יותר ויותר בכל יום. השאלה היא מה יעשו עם התקשורת הזו בהמשך.

3.
ומאוד חשוב: אני לא מדבר כאן על זכויות העובדים, שחשוב שישמרו.

4.
אבל כשמדברים על אג'נדה צריך לזכור שבישראל הייתה עיתונות פוליטית. עד שנות ה-90, בהן נסגר עיתון דבר נותרו עוד שרידים לעיתונות הפוליטיים: עיתונים כמו למרחבעל המשמרהצופה ואפילו קול העם הידוע לשמצה: כולם היו ביטאונים של תנועות בעלות גוון פוליטי ואפשרו את חופש העיתונות דווקא בגלל הפלורליזם. הבעיה החלה בתחילת שנות ה-90, כאשר העיתונות החלה לדעוך (עוד הרבה לפני הרשת).

5.
אבל דווקא היום, ואולי למרות חקיקה שכמעט ואוסרת על מפלגות להפעיל פעילות מסחרית, אולי הזמן לשקול לשוב לכך: לאפשר את העיתונות הפוליטית כדי לתת לכל קבוצה לשמר את התרבות, האמונה והיכולת שלה, וגם להציף את מה שכולם קוראים לו 'אג'נדה נסתרת'. אף אחד לא צריך לומר על עיתון מסוים שהוא שמאלני או ימני אם הוא מוחזק בבעלות של מפלגה; כשאיל הון מחזיק בו, זה מתחיל להריח כמו הון-שלטון.

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

9 תגובות

  1. יהונתן קלינגר | בזכות הפוליטיזציה של מעריב (והעיתונות כולה) ‏ :: Intellect or Insanity‏ :

    […] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]

  2. מיכאל לינדנבאום :

    נפלא,
    לטייקונים יש עיתונים.
    ומה יעשה עיתון סוציאליסטי שלא עובד בשביל אף טייקון ,ושקורא לאיגודים מקצועיים חזקים ולהלאמת מה שנשדד בהפרטות?

  3. ל רפי :

    מותר לקוות, אולם צריך להזהר מדימיונות שוא.
    המציאות הפוליטית שהיתה בישראל עד שנות ה-90 אינה עומדת לחזור, ומשום כך גם ספק אם אפשר לחשוב ברצינות על התנהלות במתכונת שהיתה טובה (או סתם נותרה כסרח עודף מימים של "הגמוניה פועלית") לימים ההם.
    מספר שינויים מהותיים בהוויה הישראלית מעמידים סימן שאלה גדול על הנחת עבודה מהסוג שמציע הכותב: א. מבנה האוכלוסיה ותמהיל הדעות שבה; ב. ההתפתחות הטכנולוגית והעבוב המתמיד בין תקשורת ישראלית לזרה ב"זמן אמיתי"; ג. התחכום הרב יותר של הציבור הישראלי הנובע בין היתר מרמת ההשכלה הממוצעת שלו, ומחשיפתו לעולם הגדול. תחכום זה אינו מתיר לעתונות בעלת אג'נדה להתנהל לאורך זמן בניתוק מן העובדות ומן המציאות האוביקטיבית. ריחוק כזה הוא פתח לאובדן אמון, והתפתחות כזו עשויה להיות מכת מוות לעיתון; ד. שיקולים כלכליים – היקף המקורות הכספיים הדרוש לקיום עיתונות איכותית לאורך זמן הוא אדיר, והמקורות העומדים לרשות גופים פוליטיים שאין לצידם "חברת עובדים" או "תוכים כלכליים אידאולוגיים", אינם מאפשרים זאת. ברגע שלמשחק יכנסו גורמים שיש להם מלבד אידיאולוגיה גם אינטרסים כלכליים – הכלכלה עתידה ל"נצח", ואז נחזור פחות או יותר למצב הקיים כיום. ה. השסעים החברתיים הקיימים כיום גדולים מספיק גם מבלי שנטפח אותם עוד יותר באמצעות "מערכות תקשורת יעודיות". מבחינה זו, אין ספק שעדיף חופש ופלורליזם פנימי בתוך אמצעי תקשורת שהם בהגדרה גם כלכליים, מאשר אמצעים יעודיים, שמתחת לפני השטח הם ביטוי חד-ערכי לשליטת ההון בדעות ובאידאות.
    ו. "צביעה" אידיאולוגית של העיתונות (והתקשורת בכלל), תוביל למצב הידוע לשמצה מן הבער שבו בכדי להתקבל למקומות עבודה מסויימים, חייב היה אדם להחזיק בכיסו פנקס בצבע מסויים. נכון שזו אפלייה, אולם במאבק אידיאולוגי, כפי שחזינו לא אחת, "כל האמצעים כשרים" , וספק אם בתי המשפט, שבלאו הכי אינם עושים את עבודתם בקצב הראוי ובאיכות הראויה בגלל עומס -יתר ותחומי עיסוק שאינם משפטיים בהגדרה, ידרשו להרחיב עסוק בתחומים החדשים, יפגעו בצרכי הציבור הרחב ובתדמיתם עוד יותר מבהיום.
    שיטת ה"סמוך" הישראלית תוכל בנקל להגיע ולהבטיח ש"הפעם זה לא יקרה". מי שנאיבי או טיפש רשאי להאמין להבטחות אלה. אני אינני מאמין

  4. מיכאל לינדנבאום :

    יהונתן כותב:"כולם היו ביטאונים של תנועות בעלות גוון פוליטי ואפשרו את חופש העיתונות דווקא בגלל הפלורליזם".
    ל רפי,"עונה" שצביעה אידיאולוגית של התקשורת,תביא לתופעת הפנקס האדום כדי להתקבל לעבודה(מה הקשר בין מחט לשחת?),כלומר מתחמק מנושא הפלורליזם הפוליטי בתקשורת,שחוסל למעשה על ידי שלטון הטייקונים ומשטרו של ביבי.

    הוא מציע "חופש ופלורליזם פנימי" בתוך כלי תקשורת שבשליטת הטייקונים.

    אני מעריץ תגובית כה ארוכה כדי לא לומר דבר.

  5. עמית-ה :

    מסכים עם יהונתן בכל לב. העיתונות היעני מקצועית של עשרים השנים האחרונות מקדמת סדר יום חזירי קפיטליסטי.
    צריך להקים עיתונות אידאולוגית שמפרה את הדמוקרטיה במקום עיתונות מסחרית שמוכרת את הדמוקרטיה.

  6. מנחם לוריא :

    עמית -ה. ..וגם יונתן…

    עיתונות אידאולוגית בישראל 2012 יש למכביר. יש את יומון העם ה"פרבדה" הישראלי בשם "ישראל היום" ויש את העיתון שפעם הייתה לו מדינה ויש את יתד נאמן ובוודאי שכחתי עוד המון אחרים.

    עיתונות צריכה להיות קרן נוייבך כלומר: מביאה את שלל הדיעות ושלל המחשבות ולא מוותרת להביע את דעתה הפרטית. עיתונות צריכה להיות מעינינת -כדי שאקנה ואחשף לפרסומות. היא יכולה להיות מעניינת רק אם היא מבאה שלל דיעות שלל ידיעות שלל נושאים פלורליסטית,חוצת דיעות מפלגות פלוגתות כתות דתות ושאר מריעין בישין.

    כן, עיתונות (הכתובה),צריכה להיות קרן נויבך ולא סתם אני מזכיר אותה ומהרבה טעמים כולל העובדה שמאבק הציבורי צלח וקולה ממשיך להישמע ברדיו הממלכתי/ממשלתי(בחר את הרצוי לך).

    נכון הרדיו הממשלתי איינו כליל השלמות ובטח שלא מנוהל כדבעי אבל לפחות יש לו נטיה ברורה ומורגשת (ולא חסרת ביקורת) לפלורליזם.

    האידיאולוגיה בישראל 2012 מתחלקת לשתי כתות: הניאו ליברלים והיהודים האורטודוכסים. עיתונות שמבטאת את האידיאולוגיה של שני הזרמים האלה יש,בשפע ונקעה נפשינו מאלה כולל מעריב הוא עצמו.

    מנחם.

  7. דקל-דוד עוזר :

    1. אין שום בעיה של תקשורת חופשת.
    יש לאטמה, יש עבודה שחורה, יש האייל הקורא, יש עיתנות אזרחית 99%, יש חדר מצב, יש ויש ויש.

    2. התקשורת המסחרית היא מודל כושל וטוב שאנחנו לקראת סיומו. לתת לעיתונים לעמוד על בסיס הפרסומות מבטיח שהם יהיו עיתונים לא עצמאיים. המקומונים בישראל הפכו לדוברי ראשי הערים בגלל פרסומות הדוברים, והעיתונים הארציים לדוברי העסקים הגדולים מאותה הסיבה.
    רוב הידיעות הם תוצאה של ספינים יחצניים או של מערכת הביטחון/המערכת הפוליטית.

    3. מה שחסר ויש איתו בעיה זה הנגשת המידע לציבור. במקום לספר מה קרה בעבר ולחשוב כמה פעם היה טוב (נו באמת) צריך ללכת קדימה בזמן ולחשוב איך לייצר הנגשה של מידע לכל בן אדם בישראל.
    וביננו? זה לא כזה קשה, אני יכול לחשוב על 10 אפשרויות בתוך שנייה כשאני מנסח את השאלה נכון.

    סתם לדוגמא: כל ח"כ בוחר בלוגר, ואז עורכים את מגזין הבלוגים. אפשר להדפיס אותו או לשמור על צורתו כאלקטרוני ורק לייצר הנגשה וכן הלאה.

  8. לקסי :

    דקל,
    העיתונות שאתה מציע תהיה כלב שמירה נטול שיניים.
    השיניים הן העיתונות החוקרת, דוגמת מה שעשתה (וגם קיבלה על-כך פרס) מרב דוד, כשעבדה בערוץ 10 וחשפה את מעורבות לשכת רוש הממשלה בנסיון נואל לאכוף על משרד הבריאות עמדה שתאפשר את הקמת מכרה הפוספטים בערד.
    החשיפה היא שאיפשרה את פסילת אותה חו"ד כפויה ואת יכולתו של משרד הבריאות להישאר נאמן לעמדתו המקצועית.
    חשיפה כזו דורשת משאבים שאינם מצויים בבלוגוספרה.

  9. מיכאל לינדנבאום :

    אז אני מבין שרק סיבסוד ממשלתי,דומני כמו בהולנד, יכול להבטיח עיתונות נשכנית?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.