חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מתי הפכו המגורים בכל מקום מחוץ לתל אביב לסוג של שליחות?

נושאים בריאות ואיכות סביבה, זכויות אדם, זכויות עובדים ותעסוקה, חדשות, חינוך ותרבות, כלכלה ותקציב, פוליטי, שיכון ושלטון מקומי ב 20.09.12 0:04

 קורות מסעם של פעילי המחאה לאורכה של ארץ-ישראל, אוגוסט 2012.  צריך לעשות מסע כזה במשך שנה. יש המון הסברה לעשות, ואם אנחנו לא נעשה אותה אף אחד לא יעשה אותה בשבילנו
מאת: רונה אורובנו

יציאה–  כמה בגדים,מברשת שיניים ונייר טואלט. מאז שאני פעילה חברתית בשתיים וחצי משרות מלאות אני והנופים האהובים של ארץ ישראל כבר לא ממש מתראים. עשרה אנשים, שני רכבים וציוד. בדרך לאילת עוצרים שנייה להביט בזריחה. אני מטפסת על ההר, מסתכלת על הנוף ומהרהרת עד כמה התרחקתי ממנו בשנים האחרונות.

אילת– באילת נפגשנו עם מנכ"ל התאחדות המלונות שבי שי. הוא סיפר לנו על בעיות התעסוקה ויוקר המחייה שנובעות מכך שאין רכבת שמגיע לאילת וההובלות מייקרות את מחירי המוצרים. שאלתי אותו את מה שתמיד אנשים שואלים אותי המתגוררת בירושלים:" מה יש לחפש באילת?  לשם מה להישאר בעיר הזאת? ". התשובה שלו נשמעה לי בדיוק התשובה שאני עונה לאנשים: מחויבות למקום, ההרגשה שאם אתה לא תישאר בעיר, העיר תהפוך למקום רע. רע מאוד. מתי הפכו המגורים בכל מקום מחוץ לתל אביב לסוג של שליחות?

ירוחם– הגענו לירוחם. אף פעם לא הייתי בירוחם. נכנסנו למיכאל ביטון, ראש העירייה. מולנו ישב אדם נעים הליכות שידע לנסח בצורה ברורה וביקורתית את מדיניות הממשלה ואת הפתרונות שבעזרתם ניתן להציל מקומות כמו ירוחם. הוא מגייס הרבה כספים לירוחם, "כי אין ברירה". חושב שדיור ציבורי זה הדבר שגרם לאנשים לגור בירוחם מלכתחילה, ושאם לא ישובו לבנות דיור ציבורי, העיר שלו לא תוכל להתרומם. שאלנו אותו למה הוא לא רץ לכנסת וגם הוא כמו שבי מאילת וכמו רונה מירושלים ענה בלי היסוס: " יש לי לדאוג לעיר שלי קודם כל".  מישהו כמו מיכאל ביטון שיכול בקלות להיכנס לרשימה הבאה לכנסת במקום ריאלי, גם מבין שאם הוא לא יעשה את העבודה אף אחד לא יעשה אותה בשביל התושבים.

ערד– את עמוס עוז פספסתי כי גנבו לי את הטלפון, מאותו רגע אני בלי פלאפון בטיול. הניסיונות הכושלים שלי לקבל מיידית טלפון חלופי מחברת פלאפון נתקלו בסירוב. באיחור אני מגיעה לסיור עם לקסי ועוד פעילים במאבק נגד הקמת מכרה פוספטים בגודל העיר רמת גן על נופים בתוליים שממוקמים רק כמה קילומטרים מתושבי ערד והכפרים הבדואים. שוב מוכיחים לנו משפחת עופר וממשלת ישראל שבקפיטליזם כמו בקפיטליזם, רווחים לפני אנשים. אני נוסעת ברכב עם גילי סופר, אחד הפעילים הבולטים, ומנסה להבין מה זה פוספטים ולמה זה נועד ומה יכול להיות התחליף לכל הזיהום הזה ומגלה ש"קומפוסט" למשל, יכול להיות הפתרון האקולוגי לכל הסיפור. אבל שמדינת ישראל תפריד בין זבל אורגני לנייר? בין בקבוקים לקרטונים? אין סיכוי. עדיף לנו להרוג כמה תושבים בערד ובכסייפה. גם אם יהיו כמה אמיצים שיתבעו אותנו, זה יעלה לנו הרבה פחות מלהיות למדינה שמפרידה זבל. למה להשתמש בזבל האורגני לדישון אם אפשר לתרום עוד כמה מיליארדים למשפחת עופר?

שדה בוקר– בערב אנחנו מגיעים למכללה של שדה בוקר. יושבת מולנו חבורה של סטודנטים, מלח הארץ, והם כמו שכבר שמענו במקומות רבים, הפסיקו להאמין לשלטון, ביכולת שלו לשנות, במפלגות, בפוליטיקה.  מישהי מציעה שבמקום לחכות שהממשלה תעשה, כדאי שאנחנו פשוט נעשה בעצמנו.  לא צריך את הממשלה.  נאסוף כסף מאנשים, כל אחד גם ייתן שירותים שהוא יודע לאחרים.  רוב הפתרונות שלהם נעים בין פילנתרופיה לבין הגירה מישראל, ואני מנסה להבין איפה נכשלנו בהסברה.  אלפי שיחות ומפגשים היו לי בשנה האחרונה.  אחרי שיחה עם אנשים הם אומרים לי: "את הראשונה שהצליחה להסביר לנו על מה אתם מוחים". "סוף סוף אנחנו מבינים את מטרות המחאה וסוף סוף אנחנו מבינים איזה שיטה כלכלית מייצגת כל מפלגה". אבל למרות שלדעתי דיברתי עם יותר מאלף איש מתחילת המחאה בניסיון לשכנע אותם בשיטה הסוציאל דמוקרטית, אני עדיין חושבת שכולנו נכשלנו בהסברה, ושיש לנו עוד עבודה קשה מאוד של הסברה לעשות, על מנת שאנשים יפסיקו לקדש את הקפיטליזם ויתחילו לקדש את "הקפיטל" (או בשמו המלא: הקפיטל –  ביקורת הכלכלה המדינית. ספרו של קרל מרקס, המהווה את הבסיס לחשיבה הסוציאליסטית-מרקיסטית שהוא אחד הספרים העיוניים בעלי ההשפעה הרחבה ביותר בכל הזמנים).

באר-שבע– הבוקר התחיל בסיור בכפרים הבדואים הלא מוכרים, ישיבה עם תושבים ופעילים חברתיים וישיבה עם רופאים מרופאים לזכויות אדם. סבא שלי היה רופא. את הסיפורים שלו על כמות שעות העבודה והשכר הזעום, שהיה מקבל בתור עולה חדש, אני עוד זוכרת. הוא אמנם בסוף הצליח, אבל מצב בו רופא בכיר, שהגיע לארץ, היה צריך לחלק כמה תפוחי אדמה בין כל חברי המשפחה, הוא מצב שאני לא בטוחה עד כמה הוא שונה ממצב הרופאים היום. גם הרופאים וגם ראש העיר של ירוחם העלו נקודה מאוד חשובה: חלוקת המשאבים בצורה יותר שוויונית. שנים מדברים על כך שצריך לקחת את כל הכסף שאוספים בעיריות המקומיות ולחלק אותו בצורה שתהיה מצמצמת פערים. למשל, התושבים שיושבים בעומר, עיר לווין של באר-שבע, משתמשים בכל השירותים של באר-שבע, אבל משלמים ארנונה לעומר. הרעיון הזה שמי שיש לו יותר ישלם יותר ומי שיש לו פחות ישלם פחות נשמע מופרך עד קומוניסטי סובייטי לרוב האנשים בארץ, והם נחרדים ממנו כאילו סיפרת להם שחלוקת משאבים שמצמצת פערים תגרום להם לזאבת. ברפואה לעומת זאת – הכסף כן נאגר לקופה אחת. אבל הממשלה מעדיפה להשקיע באזורים החזקים את מירב הכסף שיש בקופה שלה מאשר להשקיע באנשים חסרי ההשפעה. למי אכפת מהעניים? זה לא שהם יתאגדו נגדנו מתישהו. הרי חינוך אנחנו לא נותנים להם כמו שצריך, איך הם יבינו שאנחנו מרמים אותם שוב ושוב. חבורת הרופאים האמיצה הזאת רוצה לשים לכך קץ. הם רוצים לדעת כמה כסף נגבה מהדרום וכמה כסף חוזר לדרום. בינתיים עדיין לא קיבלו מהמדינה את הנתונים.

לוד– לפרויקט הסטודנטים של איציק שמולי בלוד אנחנו מגיעים ביום רביעי. מארחת אותנו הגר, ואתגר קרת מצטרף אלינו לשיחה. אנחנו יושבים במעגל. 2 סטודנטים מהפרויקט, שתי לודאיות, אחת יהודיה ואחת ערבייה ואנחנו. הויכוח בין שתיהן מתלהט. לרגעים הוא כל כך לא "פוליטיקלי-קורקט", שהוא גורם לחלק מהנוכחים להתנודד בכיסאות שלהם באי נוחות.  לכל אחת טענות כרימון כלפי האוכלוסייה של השנייה. מירה ומאהה. מירה מאשימה את מאהה בטענות כלפי הגנבות של הערבים, הסכנות במגורים ליד ערבים, ושהיא שמחה שהגרעין התורני בא להתגורר לעיר ומכניס אוכלוסיה חזקה. בכל פעם שנראה לה שהיא קצת הגזימה בהטחות שלה נגד ערבים וזאת כשמאהה מרימה גבות, היא דואגת לתקן: לא את מאהה. לא ערבים כמוך. את כל הטענות שהיא מייחסת לערבים בעיר היא לא מייחסת למאהה. מאהה היא ערבייה לא כמו כל הערבים בעיר.  מאהה מצידה אומרת שלא יכול להיות שלה ולמשפחה ולחברים אין איפה לקנות דירה בזמן שעושים מכרזים, שמוכרים קרקעות ליהודים במחירים זולים. לאחר סיום השיחה, אני מתיישבת לשיחה עם אתגר קרת בחוץ על המדרגות. לדעתו, צריך להקים מפלגה חדשה אני מנסה להסביר לו שלא צריך עוד מפלגה בשוק המפלגות. צריך לחדד את האידיאולוגיות במפלגות הקיימות ולחדד לאזרחים את ההבדלים האידיאולוגים בין המפלגות. אין צורך במפלגת קש נוספת, אני אומרת לו ובכל מקרה, ההזדמנות עברה. אם רצינו מפלגה, היה צריך להכריז על כך בהפגנת המיליון. עכשיו מאוחר מידי.

צפת– אנחנו מגיעים לצפת, עורכים לנו סיור בעיר. אנו מגיעים לבית כנסת. אני עולה לעזרת הנשים. אישה חרדית קוראת איתי את הספר ומראה לי איפה אנחנו בקריאת התפילה, ובהפסקות הקצרות מסבירה עד כמה כדאי לי לקרוא כל בוקר תפילה. אני מסתכלת על הדף שהיא מציעה לקריאת בוקר ולא ממש מתחברת לטקסט שכתוב עליו. זה מוביל אותי למחשבה, שאולי בכל זאת כדאי לי ללכת ללמוד לתעודת הכשר לרבנות ולהיות רבה אישה מוסמכת.

חזרה הביתה – בחזרה אני מנסה לא לחשוב יותר מידי על מסקנות. שבוע ברכב עם עשרה אנשים לעירונית כמוני היה סוג של סיוט מתמשך. עכשיו, אחרי שהזמן עבר קצת והדברים שקעו, אני יכולה לומר שצריך לעשות מסע כזה במשך שנה. יש המון הסברה לעשות, ואם אנחנו לא נעשה אותה אף אחד לא יעשה אותה בשבילנו.

רונה אורובנו היא אדריכלית בוגרת "בצלאל" ובעבר יו"ר איגוד הסטודנטים שם, ממובילות המחאה החברתית בירושלים ובארץ

ראו גם: גלגלי המהפכה

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , , , ,

7 תגובות

  1. עמית-ה :

    כל הכבוד לכן* העובדה שאתן כאן ועושות מוכיחה שהאופטימיים צודקים.
    בסיבוב הבא אני מקווה שנראה אותכן בעוד כמה מקומות בצפון, אני אופה לחם טעים ויש גם שירותי כביסה ולינה בכייף.
    * הכתוב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד הכוונה לשתי המינים.

  2. אדיר :

    גם "המסע" היתה בסה"כ תעמולת בחירות בלבד, רונה אורבנו הכה צבועה לדעתי. אם התגובה הזאת תודר (כמו שאתם לכאורה מדירים פעילים אחרים לדעתי… …), אז כבר תדעו התנגדות חברתית (ולא פוליטית) הולמת ביותר!!!

  3. דליה :

    אדיר
    אתה משמיץ ללא שום ביסוס. לא מכובד. המסע, כפי שהבנתי היה מסע להיכרות בלתי אמצעית של הבעיות בשטח. רונה אורובנו היא פעילה חרוצה ורצינית. התואר "צבועה" לא נראה מתאים לה. ואין צורך לאיים. מה זה "התנגדות חברתית"?

  4. אילן בכר אבנטור :

    אדיר, איך תעמולת בחירות הופכת מישהו לצבוע?
    לצאת כדי לעשות נפשות למטרה שלה, כדי שביום הבוחר האנשים האלה יבואו ויקחו חלק בשינוי, זו לא צביעות. זו היא העשייה הדמוקרטית.

  5. די כבר :

    דליה נכבדת, האם רונה אורבנו – רק לדוגמה – מקבלת כסף (חוץ מזה של הקרן החדשה שודאי מעבירה לה כסף, שכן היא כבר הודתה) או\ו הבטחות פוליטיות וכדומה? אם לא תפורסם תגובה זו, אז תגיע ההתנגדות שצוינה… ההתנגדות תהיה חוקית לחלוטין, ואיש אינו איים \ מאיים עליכם!

  6. אדיר :

    העשייה של האנשים שעם רונה אורבנו נראית לי כמו משהו בולשיביקי למדי וממש ממש לא דמוקרטי… כוונתי שבחתרנות לא עושים מחאה, ועוד כאילו היא עממית, אז די כבר!!!

  7. מערכת עבודה שחורה :

    אדיר,
    באתר הזה "הקרן החדשה" איננה יעד להשמצות, אנחנו מכבדים את פעלה למען הדמוקרטיה בישראל.
    באתר הזה פעילות פוליטית היא אחד היעדים שלנו, כולל האמירות הפוליטיות שלך, כן האמירות שלך הן בעיקר פוליטיות.
    באתר הזה לא מוחקים תגובות שאינן לרוחנו בשל השקפה פוליטית.
    באתר הזה לא מדירים תגובות, כמו שאתה מנסה להטיל בנו דופי בתגובתך מספר 2.
    על החשד הזה אנו מצפים להתנצלות ממך, אם היא לא תבוא נדע עוד משהו, שאין לצפות ממך להוגנות הזו.
    באתר הזה אנחנו נאמנים להגד הידוע שלפיו גם אם דעותיו של פלוני מאוסות עלינו, ניתן את חיינו למען זכותו לומר אותם, כן, גם כאן.
    באתר הזה לא נסבול הסתה כמו שאתה מבליע "לכאורה" באמירה שלך: "… אז כבר תדעו התנגדות חברתית (ולא פוליטית) הולמת ביותר!!!" ואנחנו רק מקווים שאינך מאלה שאצלם תגובה הולמת פירושה מהלומות לא וירטואליות.
    על הטלת הדופי הבלתי ראויה שלך בגברת אורובנו, כבר ענו לך אחרים.
    תגובה מס' 2 של המגיב "אדיר" ותגובה מס' 5 "די כבר" הגיעו מאותה כתובת IP בחו"ל

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.