חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חזרה כללית לפני הבחירות ושלכת בעבודה

נושאים בחירות 2009, פוליטי ב 13.11.08 5:06

הטור סוקר את תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות, את הקשר בין המצב המקומי למצב הארצי, את מקומה של מפלגת העבודה במפה הפוליטית, ואת שאלת העיתוי  להקמת גוש סוציאל דמוקרטי

דניאל בלוך

הלקח העיקרי מתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות הוא שקשה להסיק מהן מסקנה כללית. רוב ההסברים הם לוקליים וכמעט שאין למצוא עיר שבה ההצבעה למועמד או לרשימה כלשהי הושפעה מן ההקשרים הארציים. המקרה הבולט היחיד הוא של דב חנין, שאחוז מסוים מבוחריו הפוטנציאליים נרתע מלהצביע בעדו בגלל מוצאו האידיאולוגי הקומוניסטי, חברותו בחד"ש וחרושת האשמות על הימנעותו משירת התקווה ותמיכתו בסרבנות. לעומת זאת הוא משך כוחות שהנושא החברתי, בעיות המצוקה, זכויות עובדים ופועלים זרים נוגעים לליבם ומוחם, ולא רק בהקשר המקומי.

פרט לכך קשה להצביע על שיקולים ארציים אחרים בהצבעות המקומיות. ראשי ערים נבחרו או הודחו לא בשל מיקומם המפלגתי הארצי. בדרך כלל המפלגות הארציות קרסו במישור המקומי וזה המשך למגמה שהחלה כבר לפני יותר מעשור. לקדימה הייתה תשתית ארגונית ותקציבית גבוהה יותר מן המפלגות האחרות, אך הדבר לא עזר למאיר ניצן בראשון לציון וסייע, לעומת זאת, ליונה יהב בחיפה. למפלגת העבודה נותרו כמה ראשי ערים מוצלחים כמוטי ששון בחולון ושלומי לחיאני בבת-ים, אך הם לא הופיעו תחת אותיות אמ"ת. נבחרו גם שני ראשי ערים חדשים חברי העבודה – רוביק דנילוביץ' בבאר שבע ודב צור בראשון, אך גם הם לא הופיעו תחת דגל אמ"ת. בחירתם נבעה יותר מהרצון של התושבים להחליף ראשי ערים ותיקים ולא מרצון לתמוך בסוכת אהוד ברק הנופלת.

ניתן לומר שמבין המפלגות הארציות הגדולות קדימה תופסת את מקום מפא"י שלאחר קום המדינה כמפלגת מנגנון וסופרמרקט רעיוני. הליכוד, שלא נשמע כלל במערכה הזאת, עוסק רק בעניין המדיני-ביטחוני, ומפלגת העבודה הופכת לכמעט בלתי-רלוונטית. נראה כי התחזקה מגמת ההתפוררות בה.

כבר ציינתי בטור קודם שאינני בטוח אם תופעת הלוקליזם המנותק מן ההקשר הארצי היא חיובית. היא כמעט ואינה קיימת בשום מקום אחר בעולם. אין לי ספק שיש, בין ראשי הערים שנבחרו, כוחות מצוינים בעלי פוטנציאל של מנהיגות לאומית. נקווה שהמפלגות הארציות תדאגנה להחזיק אותם בתמונה, ולהוציא אותם אחרי 2-3 קדנציות לכל היותר, אל הזירה הארצית המשוועת למנהיגות אזרחית מנוסה. כך עושה ראש עיריית רעננה לשעבר, זאב ביילסקי, שעבר מן העירייה לסוכנות ומתכנן קפיצה אפשרית להנהגה הלאומית בקדימה. הרשימה של הכוחות הפוטנציאליים היא מרשימה, ונקווה שלא יסתגרו אך ורק בד' אמות העיירה שלהם.

כמה נקודות אור: סכנת גאיידמק חלפה מן העולם הפוליטי שלנו ודועך הטרנד של רשימות גמלאים. מצד שני, הבחירות הללו הוכיחו שיש מקום לחדשנות במערכת הפוליטית ואין הכרח לשמר לנצח מסגרות נוקשות. מה שהיה אינו בהכרח מה שיהיה. ופוליטיקאים ותיקים צריכים להבין ולדעת מתי לפרוש ולא להיאחז בקרנות המזבח כשעדת חנפנים, אינטרסנטים ולוביסטים מסתירים מפניהם את דעת הקהל האמיתית.

עתה נותרה מפלגת העבודה עם קרב הבלימה נגד ההתפוררות המאיימת עליה. מחזה השיריון המכוער בוועידה האחרונה רק הוכיח לרבים וטובים כי עליהם לחפש בית פוליטי אחר אם ברצונם לפעול ולהשפיע. בחירת אהוד ברק במקום עמי איילון הייתה משגה חמור. אי נטישת ממשלת אולמרט בעקבות מסקנות ועדת וינוגרד הייתה טעות פטאלית.

האם ניתן עכשיו ליצור גוש סוציאל-דמוקרטי אמיתי בהשתתפות מרצ, חלק נכבד ממפלגת העבודה, מימ"ד וגופים חברתיים נוספים? בינתיים מתגבש גוף שמאל חוץ-מפלגתי ועמי איילון ואופיר פינס שוקלים את המשך דרכם. עמיר פרץ טועה אם הוא עדיין נשאר בפנים, וספק אם תצלח דרכה של שלי יחימוביץ' במצב הקיים. נראה כי תוך ימים אחדים נדע לאן פני הדברים. מפלגת העבודה נתונה בעיצומה של השלכת, אך בניגוד לעצים שבשלכת, ספק אם אחרי הנשירה תבוא פריחה מחודשת באביב.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , , ,

7 תגובות

  1. יהושע בן משה :

    דני שלום
    מי שרוצה לקבל דוגמה טובה על המצב של האתר הזה יכול לבדוק את אוסף התגוביות ל"מהי רשימת החלומות שלכם – תרגיל לקוראינו"לבין(חוסר)התגובות לטור שלך.
    עקרונית אני מסכים חלקית לניתוח שלך, הזמן הנכון לכולנו לקבוע עמדה ומסקנות זה לאחר הבחירות הככליות ולא לפני זה,מפאת קוצר הזמן.מקווה לשכנעה את האישים ברשימת החלומות שלי לנהוג כך.

  2. איתי :

    יהושע, הטקסטים נכתבו בתיאום לכן אין בסיס להשמצתך.

    מטרתו של האחד לתת פרשנות מעמיקה ושל השני להניע את הקוראים לחשוב ולהגיב.

    אם מדברים על רשימת החלומות הס"ד בתוך מפלגת העבודה הרי שבמצב הכי טוב שתוכלו לחלום עליו רשימת העבודה הסופית תיראה בערך כך:

    1. ברק
    2. פרץ
    3. ברוורמן
    4. פינס
    5. יחימוביץ' (שריון נשים)
    6. פואד (שריון)
    7. כבל (שריון)
    8. מרציאנו
    9. תמיר / חילו (שריון נשים)
    10.הרצוג

    בוחרים בארץ הולכים בגדול לפי זהותו של העומד בראש הרשימה ולא לפי הנבחרת מאחוריו (לדוגמה: ההצלחות של פרץ בפריפריה והכשלונות במעוזי העבודה המסורתיים שברחו עם פרס לקדימה)

    לכן:
    א. נוכחות ס"ד מסיבית ברשימה לא תביא לעבודה בוחרים, במיוחד כשכולם יודעים שזו מפלגה של איש אחד שעושה מה שהוא רוצה. 5-6 מנדטים.
    ב. הכישלון של ברק ידבק גם בפרץ ויחימוביץ' עמיתיך למחנה
    ג. יום אחרי הבחירות ברק חוזר לעסקיו ולביתו והמחנה הס"ד נותר עם החובות (ועם פואד).

    אתה מוזמן לעצום עיניים עד ה-10 בפברואר, או לשתוק מטעמים טקטיים עד הפריימריס, אני חושב שזה חבל

  3. יהושע בן משה :

    נדמה לי שכבר הזכרתי פעם:
    הדרך לפתרון נכון מתחילה בהצגה נכונה של הבעיה,כך למדתי עוד בתיכון.
    חיבור של "רשימת חלומות" בעיני הוא תהליך סרק, שלא יכול לבוא במקום פעילות ממשית.לכן אין ממש צורך שתחבר רשימה בשבילי.
    העיניים שלי פקוחות מאוד ונכון, יש לי גם שיקולים טקטיים.
    המועד של הפריימריס הוא 2 בדצמבר.
    http://www.havoda.org.il/LUZ_2008.pdf

  4. שלי לראשות הרשימה :

    למה לדבר על חלומות,
    צאו להצביע, בחרו בשלי ובאנשים שתומכים בסוציאל דמוקרטיה אמיתית
    ונדבר אחרי הפריימריז

  5. אורי יזהר :

    לדני,
    אני מסכים עם עיקרי הניתוח שלך. אבל, לדעתי, זה לא הזמן להקים גופים פוליטיים חדשים. כל מהלך כזה לא יניב פירות אלקטוראליים משמעותיים ורק יוסיף למבוכה הכללית. מחיבורים של כל מיני נתחים ורסיסים לא יצמח שום דבר רציני. גם מרצ לא תיוושע מהתגבורת. אברום בורג ועוזי ברעם – זו לא בשורה גדולה.
    אחרי הבחירות נצטרך לבחון את המצב ולשקול ברצינות את
    האפשרויות השונות. בינתיים אני מציע לחזק את המטה הס.ד כתשתית רעיונית ואלי גם ארגונית לכל סוציאל דמוקרטיה ישראלית אפשרית.
    בתחילת ינואר, ככל הנראה, יתקיים הכנס של המטה ואתה מוזמן, עם כל החברים, להעלות הצעות ורעיונות לקראת המצע.

  6. הראל לייבוביץ :

    אני קורא שמחר עשוי עמי אילון להודיע על פרישה ממפלגת העבודה ואני אומר כי אם יעשה זאת יוכיח את חוסר בשלותו היום ואם בכלל להיחשב כמנהיג. אדמירל שנוטש ספינה טובעת, אינו ראוי באמון.

  7. דני בלוך :

    האדמירלים שעזבו את העבודה בבחירות הקודמות זכו לתפקידים נכבדים – נשיא המדינה, יושבת ראש הכנסת, משנה לראש הממשלה. הבעיה היא, אולי, שהספינה כבר טבעה. רק הקברניט הראשי וכמה ממלחכי פנכתו עוד לא שמעו על כך. מי שחושב על הצלת פואד ושמחון וזורק את הטלית והתפילין – מימ"ד כבר הטביע את הטיטניק.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.