חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פני הדור כפני הכלב

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות ב 3.09.12 1:08

בעקבות המקרה של דורון נשר, בוחן עמית הרפז את השינוי בחברה הישראלית, בה היזמות פינתה מקום לשמירה על הכללים

בבית הורי היה תמיד כלב ולאורך השנים היו רבים, אבל אני רוצה לספר לכם על כלב אחד מעניין במיוחד. הוא נולד אצלנו לאמו שחורק'ה ושמו היה עוּש. עוש היה רועה גרמני גדול ובעל נשמה עדינה והוא ליווה אותי בבחרותי. כשהקמנו את מושב קדש ברנע גר איתי בחדר וכשנגמרה תקופת ההתיישבות שלי והתחילו הטיולים לחו"ל, חזר לבית הורי בראש-פינה. את ימיו במושבה בילה קשור מתחת עץ השקד. בבוקר ובערב אחרי שהושם מחסום לפיו, יצא לו לטיול בשכונה. המחסום היה הכרח משום שרבים מההולכים ברחוב לא הכירו את עדינותו ופחדו ממנו.

יום אחד שמעתי את עוש נובח נמרצות, יצאתי החוצה וראיתי שהוא מנסה להבריח נמיה. ניגשתי אליו שחררתי אותו ואמרתי לו יאללה רוץ, גרש אותה. עוש נשאר עומד, מבטו היה נעוץ במחסום שהיה תלוי לידו והוא חיכה שאלביש אותו. אמרתי לו עזוב אותך אי אפשר לרדוף אחרי נמיה עם פה נעול, אבל הוא לא זז, כאילו אמר על כללים מוכרחים לשמור. נזכרתי בעוש כששמעתי על השבץ המוחי שאחז בדורון נשר ועל דרך הטיפול של צוות מגן דוד. במשך זמן ממושך עמדו שם אנשים שטיפול במצבי חירום ובבעיות רפואיות הוא המקצוע שלהם והם לא עשו כלום בגלל הכללים. חשבתי לעצמי האם מותר האדם? נראה שלא.

מדינת ישראל עברה שינוי משמעותי מאוד בשנות קיומה, מחברה יוזמת, חושבת, יוצרת, מחדשת – שוברת כול דוֹגמה הפכה לחברה בה העיקר הוא לשמור על הכללים. כאשר חייל נהרג בודקים אם הפיקוד נהג על פי הנוהל, כשהולך רגל נדרס שואלים זה קרה במעבר חציה? כשטרקטור דורס מפגינה בודקים אם הנהלים נשמרו. לא בודקים אם הופעל הגיון, לא בודקים את ההסתברות לטעות. לא שואלים אם המשימה הייתה נחוצה, אם נעשה שימוש בידע, בניסיון, ובשכל ישר. לא, רק אם זה נעשה לפי הכללים.

לפני כמה חודשים הלכתי לועידה האידאולוגית של מפלגת העבודה. כמו רבים וטובים נסעתי ברכב פרטי לתחנת הרכבת הקרובה (אצלנו בפריפריה זה שעה ורבע) ומשם לתחנת וולפסון. מהתחנה יצאנו קבוצה של כמה עשרות והלכנו ברגל לאולמי גאלרי פאלס מקום הועידה. בדרך היינו צריכים לחצות את רחוב הלוחמים, האור ברמזור שלנו היה אדום. שמעתי סירנה מתקרבת ואמבולנס הופיע מפלס את דרכו בין המכוניות שעמדו ברמזור, כשהתקרב התחלף הרמזור להולכי הרגל. עמדתי עם ידיים פשוטות לצדדים ואמרתי: חכו אי אפשר עכשיו. אבל ירוק אמרו לי. אבל אמבולנס אמרתי. אמרתי ונזכרתי בפעם הראשונה (1980) שעשיתי סיור בישראל לחבר מגרמניה, הוא שאל אתה לא מחכה לירוק? עניתי לא, אני רק מחכה שהכביש יתפנה.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: ,

10 תגובות

  1. לקסי :

    זה לא חדש…
    חזרנו אל השטעטל עם חליפה אמריקאית.
    הסיפור של העוף שנפל לאן שנפל בערב שבת והאישה שמיהרה… לשאול את הרב.
    במשך כמה עשורים לא שאלנו את הרבנים.
    עכשו חזרנו אל השטעטל עם חליפה אמריקאית.

  2. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    לצערי זה קצת יותר מסובך, ובכלל לא דיכוטומי.
    הכללים משרתים בדרך כלל את הישראלי בשני מקרים
    1. כדי לכסות את התחת (מלכתחילה ובדיעבד, תלוי בסיטואציה).
    2. במקרה שהם עולים בקנה אחד עם האינטרס האישי.

    דוגמת האמבולנס רק מוכיחה:
    הכלל אומר שאמבולנס קודם לתמרורים (רמזורים וכל כיו"ב).
    ז"א שלפי הכלל יש לאפשר לאמבולנס לעבור גם כשהאור ירוק.
    אבל אהה – מה אני אכפת לי אמבולנס עכשיו? יש לי ירוק? אני עובר.
    ואכן זו אפילו עברה על החוק להפריע לאמבולנס בפעולה – ירוק או לא ירוק.

    אם הישראלי היה באמת "עבד" לכללים – לא, לא! היה עובר בירוק אלא מאפשר קודם כל מעבר האמבולנס. כי זה החוק וזה הכלל וכולם מכירים אותו.

    דוגמה אחרת שמזכירה את הקודמת ובהקשר רחב יותר – היא דוגמת הנבל ברשות התורה – מותר לי. מותר לי לעשות רעש אחרי 07.00 .
    זו תרבות של גונבי סוסים.

    החוק מגדיר בדרך כלל את תחום האיסור – שבו אין שיקול דעת.
    הוא משאיר, עמית, מרחב גדול מאוד של שיקול דעת במצבים פתוחים.

    דוגמה – אסור בשום אופן לעקוף על פס לבן רציף (אלא לרכבי הצלה או במצבים קיצונייים בנדירותם).
    מה המסקנה?
    שבכל מצב מותר לעקוף על פס לבן מקוטע?
    לאאאאא!
    פס לבן מקוטע משאיר שיקול דעת שמחייב לשקול מגוון נתונים – מצב התנועה, מצב הדרך, מזג האוויר, מצב האוטו, מצב הנהג מצב הראות וכו.

    בתרבות הישראלית מקובל שאם לא רואים אותך, ואם יש לך יתרונות מסוג אחר (נגיד כסף),
    אז קודם כל אתה יכול לצפצף על האיסור.
    ולגבי מה שמותר – לפי הנוחיות בכל מצב נתון.
    השאיפה – להנות משני העולמות גם להתעלם מהאיסור בעצמך אבל לכפות אותו על הזולת, וגם להתנער מאחריות לגבי שיקול הדעת ולפרש את המותר כ=מה שמתאים לי.

    ובכלל יש הבדל בין כללים וחוקים והתרבות הישראלית לא ידועה בחיבתה לכללים, אלא כשהם משרתים ואינם מפריעים.

    כאן פועל כלל אחד – כלל הקומבינה ואני לא פרייר.
    בראש סולם המקמבנים עומדת המדינה עצמה ומקמבנת בדברים ברומו של עולם תוך צפצוף ארוך על הקהילה הבינלאומית (השטחם הכבושים למשל) הפרסים רואים ולומדים – מטריה גרעינית ונכונות לצפצף על העולם מסמנת אותך כמשוגע שלא כדאי להתעסק איתו במקרו.

    ואם יש משהו שדווקא מחלחל למטה, מה מחלחל, שוצף למטה, זו תרבות הקומבינה.

    שנתיים רצופות בחו"ל אפשרו לי להתבונן לתוך התסבוכת הזאת
    ויצאתי מזה עם ההגדרה הבאה לישראלי מצוי –
    זה אחד שקם בבוקר וקודם כל מסדר לעצמו מקום בשלושה תורים. אח"כ נראה (האופציות – ביטול, דחייה, קיצור – באמצעות איחור או הקדמה, ואחרים).
    כשמישהו כאן קובע איתי משהו ולא דוחה, ולא מבקש להזיז קדימה או אחורה,לבטל – אני נוטה להילחץ. זה ממש חשוד.

    כל קשר בין תרבות הקומבינה ליצירתיות, יזמות, אחריות הוא די רופף לדעתי. יהיו מי שיטענו אחרת.

    וכן, אפילו שזה לא הכי פוליטיקל קורקט מה שכתבתי כאן 🙁

  3. יאיר :

    אנונימי, כתבת מאוד יפה, אבל נדמה לי שאתה רק מדגיש את הנקודה בפוסט. ההיצמדות לכללים היא אובדן שיקול הדעת (הקו המקווקוו), והיא גם הקומבינה (כל עוד זה לא אסור זה מותר גם אם זה גניבה).

  4. א. קוריאל :

    מאמר יפה.
    זו התוצאה של חברה שאיבדה את הנורמות ואת הקודים המוסריים הבסיסיים ביותר.

  5. לקסי :

    אנונימי(ת?)

    בישראל המצאנו פירוש חדש ל"מדינה הקורפורטיבית*" ובשינוי קל, "מדינת הקורופורציה**", מדינה שהיא בעיקר גוף עסקי, אבל אנחנו טוענים להיותנו מדינת חוק.
    הפשרה הפרגמטית:
    מדינת, חוק בערבון מוגבל.

    ___________
    * מדינה קורפורטיבית, מדינה שהיא קורפוס=גוף, אחד הכינויים למדינות שמשטרן פשיסטי.

    ** לא לבלבל עם קורופציה

  6. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    המצאנו או הבאנו מהשטעטל עם הרכבה של צבא על המסורת השטעטעלית.
    מעניין איך קוראים לתרכובת כזו בכימיה.

  7. עמית-ה :

    התכוונתי לדברים של יאיר אבל כמובן שישנן גם פרשנויות נוספות.

  8. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    אז כולנו מתכוונים אולי לאותו הדבר – שיקול הדעת מצטמצם לקומבינה.

  9. לקסי :

    אנונימי(ת?),
    "… מעניין איך קוראים לתרכובת כזו בכימיה."
    תרכובת לא יציבה.
    ב"כימית" זה אחד הכינויים לחומר נפץ.

  10. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    🙂

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.