חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ובמה בדיוק יעבדו כולם?

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלת בית ב 2.09.12 1:11

מה צופן העתיד של עולם העבודה? ק. טוכולסקי עוסק בגיל היציאה לפנסיה ובאוטומציה שמצמצמת משרות ומחפש פתרונות.

שתי מגמות בדיון הציבורי על שוק העבודה משכו את עיני לאחרונה. אחת, היא המגמה הנמשכת למעשה מאז ראשית ימי המהפכה התעשייתית של מיכון והקטנת הצורך בידיים עובדות, והשנייה היא הנטייה ההולכת ונהיית פופולרית בקרב כתבים כלכליים לדרוש את ביטול גיל הפרישה לפנסיה ובכל מקרה להעלות את הגיל בו ניתן לפרוש. הידיעה הראשונה על מפעלים מבוססי רובוטים שמייצרים מכוניות התפרסמה בהארץ ותוארה בה דחיקה נוספת של אלפי עובדים מיומנים מאולמות היצור אל לשכות האבטלה, מאוחר יותר באותו היום שמעתי כתבת בדהמארקר מדברת ברדיו על הצורך בביטול גיל הפרישה לפנסיה, אבל זה לא משנה כי שתי המגמות קיימות, והן לא תמיד חופפות והמשמעות שלהן לא תמיד אותה משמעות לאותן אוכלוסיות, מה שכן שתי המגמות כאחת מוכיחות שוב שהשיטה הכלכלית הקיימת לא מסוגלת לתמוך במגמה ההיסטורית של העלאת רמת החיים של האנושות.

הזדקנות האוכלוסיה - רציונאליזציות מסוכנות

בעולם, מתריעים מפני הסכנה הצפויה לפנסיה מהזדקנות האוכלוסייה. האידיאל של בעלי ההון נשאר כתמיד, לנצל את העובדים עד תום. אך היום הישגי הטכנולוגיה והמדע, מייתרים את הצורך בעבודה רבה. אפשרי וצודק להקטינה בכל העולם, למען איכות חיים טובה לכל מאת: ק. טוכולסקי

לקריאה נוספת

אתוס העבודה, זה של הימין השמרני שרוצה את כולנו עבדים וזה של השמאל שרוצה את כולנו עובדים מאורגנים ובעלי זכויות, הולך ונהיה קשה להשגה. לימין זה נוח כי חברה שיש בה המון מובטלים כנועים שרק מחכים לנשק ידו של מעסיק מזדמן זה בהחלט חלק מהאידיאל. השמאל קידש את ערך העבודה במהלך יצירת תנועת העבודה והשמאל הסוציאליסטי/ס"ד, קידוש העבודה הקביל גם לקיצור שבוע העבודה, הרושם ההולך ונוצר הוא כי ניתן יהיה להמשיך ולקצר את שבוע העבודה עד יצירת שבוע עבודה של 25-30 שעות, שבמסגרתו יעבדו בעצם באותה משרה שני אנשים ברוב התחומים, אולם לצורך כך חייבים לשנות את בסיס הפירמידה של הכלכלה הניאו-ליבראלית. לא עוד מקסום רווחים מעובד שעובד כמה שיותר בשביל כמה שפחות, אלא משרות קטנות בהיקפן יחסית לעבר בלי פגיעה ביכולת ההשתכרות של בעל המשרה. גם אם זה יושג ככל שהטכנולוגיה תתקדם יהיה יותר ויותר קשה להעסיק את כולם גם אם שבוע העבודה ימשיך ויתקצר. כן, משרות חדשות ייווצרו ותמיד יהיו דברים שרק אנשים ורק אנשים בעלי יכולות מסוימות יוכלו לעשות, אבל עדיין לא כולם יעבדו – אפילו לא כל האנשים הכשירים לעבודה. אפשרות אחרת היא שכולם יעבדו באמת מעט מאוד. כמובן שזה לא מחייב, תאוות בצע של מעסיקים ויכולת למכסם רווחים מכוח עבודה זול לעומת ההשקעה הראשונית בטכנולוגיה מסוגלת לעכב את ההתקדמות ואף לעצרה. שימו לב לענף הבניין בארץ, במקום מעבר לתיעוש, לקירות גבס ובהם הצנרת בבניינים שהורכבו מחלקים שהוכנו במפעל, אנחנו עדיין חיים על הפיגומים עם הברזל והרצף. או ענף החקלאות בישראל שמעדיף תאילנדים בחממות ולא רובוטיקה חקלאית כמו למשל בהולנד. בכל מקרה השינוי מחייב גם מעבר מקפיטליזם ניאו ליבראלי וסוציאליזם או לפחות לסוציאל-דמוקרטיה בנוסח שבדיה  (ולא בנוסח של מפלגת העבודה עד לאחרונה או כל שאר גרסאות העוועים של הדרך השלישית בס"ד), קיצור משמעותי של שבוע העבודה והורדה של גיל הפנסיה.

זו האחרונה מתנגשת במגמה של ביטול גיל הפנסיה חובה. מאחורי גבם של כמה פרופסורים שנלחמים על הזכות להמשיך להיות חוקרים פעילים באקדמיה זוממים כמה מעצבי דעת קהל מטעם את ביטול גיל החובה בפרישה שהוא השלב הראשון לביטול הפרישה וחזרה לעולם החביב כל כך על בעלי ההון ומשרתיהם בעיתונות של המאה ה-19 והמהפכה התעשייתית. כן פרופסורים בפרט ואנשי מחקר בכלל ועוד קבוצה לא גדולה של עובדים בעלי התמחות נדירה הם בהחלט אנשים שניתן לאפשר להם לא לפרוש. אבל רוב העובדים אינם כאלו, רוב העובדים זקוקים להחלפה בעקבות שחיקה ועדיף שהפנסיה שלהם תוכל להתחיל בגיל נמוך יותר. גם אם כל העובדים במשק יהיו בלתי נשחקים בעולם של פחות ופחות מקומות עבודה יהיה קשה עוד יותר להשתלב בעבודה עם מי שיבחרו להמשיך ולעבוד ימשיכו לתפוס משרות. במה בדיוק יעבדו כולם אם המשרות יתחלקו לאלו שיתפסו רובוטים ולאלו שיעבדו בהם קשישים נמרצים. אני מסכים שיש צורך למצוא את הדרך לאפשר הארכה של גיל העבודה לבעלי כישורים נדירים או אפילו יותר טוב לאפשר להם לתרום במקומות העבודה כפנסיונרים, למשל לאפשר לפרופסורים אמריטוס להמשיך במחקר ולהיות נגישים לקרנות מחקר אם יש ביכולתם לתרום למחקר ייחודי. אבל מאחורי סיסמאות הזוהר מסתתרת האמת האפורה שהעלאת גיל הפרישה ל-99.9% מהשכירים פירושה עוני ושנים ארוכות יותר של עבודה אחרי סיום שחיקה או מרדף אחרי עבודות בתנאים ירודים.

העולם משתנה כל הזמן ולא צריך להיות נעולים. אבל צריך לזכור שעבודה, היא רק חלק מהגדרתנו את עצמנו ושהאדם צריך להתפתח גם מעבר לעבודה, להמשיך ללמוד ולהשכיל, לפתח תחביבים ולמלא את שעות הפנאי שלו לא רק בתחום אחד שבמקרה הוא גם התחום שמתאים למעסיקים ומנצלים. הולכת להיות פחות עובדה וכולנו נצטרך לעבוד פחות, גם במהלך שנות העבודה וגם מבחינת אורך תקופת העבודה בכלל. אחרת אם נמשיך בדרך הנוכחית, נהיה כולנו יותר עניים יותר תלויים בחסדם של מעסיקים נצלנים ועושקים ויותר מדוכאים.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: ,

14 תגובות

  1. ל רפי :

    והיכן באמת התשובה לשאלה שבכותרת המאמר?

    חזרה על המנתרות של סקנדינביה אינה מוליכה לשום מקום בעולם של רובוטיקה, משום שסקנדינביה עדיין לא שם והשיטות הפועלות בסקנדינביה עדיין לא נבחנו מול עולם של רובוטיקה.
    זאת ועוד, המציאות בסקנדינביה, גם כיום, היא של חברה מתנוונת בשל שעורי ילודה הולכים וקטנים ובשל ערעור מבנים חברתיים שעמדו ביסודה של הסטרוקטורה המובילה – התא המשפחתי המתנוון. בחברה מתנוונת, היקף הבעיה מצטמצם. כאשר תגדל רמת האוטומציה, יגבר התהליך משום שלא יידרש לה חלק גדול מההגירה המפצה כיום על ירידת הריבוי הטיבעי על שום צורך לייבא "חוטבי עצים ושואבי מים" (קרי: העובדים הלא מיומנים, עובדי הכפיים והשירותים, השכבות העניות יותר…) לבצוע העבודות השחורות ועבודות השירותים ש"האינטליגנציה" בוחלת בהן.
    בעולם רובוטי, תגבר השפעת הגלובליזציה באופן ניכר, ותהליכים יהיו לא רק אוטומטיים, אלא גם יתחילו במדינה אחת ויגמרו במדינה אחרת. תהליך אוטומטי אין פרושו שמחליפים את העובד ליד המחרטה, בעיבוד שבבי ממוחשב. פרושו האמיתי הוא שכל מחזור הפיתוח, הייצור והתמיכה הלוגיסטית, או למצער חלקם המכריע, מתנהלים ללא מגע יד אדם. קיצור שבוע העבודה אינו נגזר מאידיאולוגיה המבקשת לאפשר לפרט "למצות את עצמו", משום שדווקא היצירתיות בעבודה מעניקה לרבים מיצוי מירבי. הוא נובע מחוסר יעילות כלכלית של האדם בכל תהליכי הפיתוח והייצור, האחסון והשינוע, התובלה והחלוקה ואפילו מרבית הפיקוח הניהולי, לעומת היכולות של מערכים רובוטיים. בכולם עשוי פתרון רובוטי לחסוך כספים ועוד יותר מכך זמן! הוסיפו לכך את עקרונות המיחזורים למיניהם ואת הצורך לממן פיתוחים חדשים ושיפורים נוספים באמצעות סדרות ייצור חדשות, ואולי כך יובן טוב יותר מהי המשמעות האמיתית של מהפכת הרובוטיקה. בעידן רובוטי, היתרון האנושי היחיד כמעט הוא בתחום היצירתיות. (מוסר הוא חולשה אנושית, רובוטים אינם זקוקים לו ולכן אין כאן יסוד השוואתי) אחת השאלות החשובות הנגזרות מכך היא של מינון ואיזון. איזה חלק מפוטנציאל היצירתיות יושקע בתחום האמנות, למשל, ואיזה בתחום הרפואה למשל. איזה בתחום ההיסטוריה ואיזה בתחום אספקת המזון והאנרגיה לאנושות התופחת במהירות; וגם כיצד גורמים לתובנות מוסכמות בשאלה איזו חלוקה צריכה להחשב כאופטימלית.
    נכון, בדור הבא, וקל וחומר בעוד שני דורות, יידרשו אנשים ליותר שנות לימוד כהשכלה אופרטיבית מינימלית (מיקצועות ראליים ופרה-ריאליים = מקצועות עתירי מתמטיקה, פיסיקה וכימיה). אנשים יידרשו להשלים את השכלתם או לעדכנה לפחות שלוש פעמים בתקופת החיים של פעילותם התעסוקתית, שתהיה קצרה כדי מחצית מהתקופה הנוכחית (אגב, גם אם הדבר יקרה פחות מהיר מהאמור לעיל, זהו הכוון אליו צועד "עולם של אוטומציה").
    הפתרון לעולם מסוג זה אינו נמצא במלחמת דון קישוט בטייקונים, שבינתיים הם היזמים העקריים, יצרני מקומות העבודה העיקריים, מומחי השיווק העיקריים והנציגים היעילים ביותר של המדינה בהתמודדות הגלובלית על שווקים, הכנסות במט"ח ואספקת המקורות הכלכליים שבאופן ישיר או עקיף מעשירים את קופת המדינה ומאפשרים לה בדוחק לעמוד באינסוף הדרישות ובשלל הציפיות של אבירי הסוציאליזם האוטופי.
    הפתרון למורכבויות אלה ואחרות, אינו נמצא בכוונים המותווים באופן מבולבל למדי במאמר. הוא נמצא בדרכי חשיבה חדשות על האופן שבו יש לבנות ולקדם חברה שתהיה מסוגלת ומוכשרת להתמודד עם עולם המחר – יותר טכנולוגי, יותר אוטומטי, יותר תחרותי, יותר מתוקשר ויותר גלובלי. חברה כזו חייבת לכלול תשובות אופרטיביות וקוהרנטיות לשאלות הבאות: א. מי יספק את ההכנסות למשק הלאומי, מהיכן ובאיזה תמהיל. ב. מה יהיה הקשר הכמותי והחלוקתי בין מה שהציבור תורם לכלכלה המשותפת לבין מה שהוא מצפה לקבל ממנה. ג. מי יהיה פטור מהשתתפות בקשר זה ואיזו תמורה או נזק יגרם בכך לכלל החברה. ד. אם מוותרים על הטייקונים, מי יעשה את העבודה במקומם ומה יכולותיו הרלוונטיות. (כאן חייבים להדגיש שמדובר בתהליכים שבהם עובר המשק הלאומי ממצב מקומי נתון למצב מקומי חדש ושונה מאוד ובמקביל הוא גם עובר ממצב חיצוני נתון למצב חיצוני חדש, והפתרון חייב לענות על שני המהפכים) ו. איזה משטר/שיטה של ריבוד חברתי מתאים למציאות החדשה של מגה-אוטומציה ומגה-גלובליזציה וכיצד יוצרים זאת, ונעים להשגתו מהמצב הקיים. ז. מהו מרווח הזמן הראלי העומד לרשותנו לביצוע כל השינויים הללו, בכדי שנתקדם בהרמוניה עם השינויים ולא בדיסהרמוניה . אם ננוע נגדם נחווה משבר אחר משבר ונלך מדחי אל דחי. ח. כיצד מתאימים את כל המהלכים האוניברסליים הללו למציאות המזרח תיכונית, המפגרת בשני דורות לפחות אחר העולם שבו מנסה ישראל לשחק, ולציונות האמיתית.
    אין ולא תיתכן הפרדה בין סוגיות אלה. כולן יחד מרכיבות את העולם בו אנו חיים ומתכוונים להמשיך לחיות, ולכולם יחד חייבים לתת תשובה מערכתית אחת, על שום הקשר ההכרחי שבין כל המרכיבים.

  2. דליה :

    ממשלת ישראל רוצה להעלות את גיל הפנסיה, אך אינה מעצבת מדיניות תעסוקה שתעמיד אופק תעסוקתי עד הפנסיה. העלאת גיל הפנסיה במצב זה מתפרשת כרצון לחסוך בקצבאות. סיבה כספית בלבד, ולא באמת לאפשר לעובדים להמשיך לעבוד עד גיל מבוגר יותר. יש לזכור שמי שנפלט לפרישה מוקדמת או לאבטלה הן הנשים. יש לעצב מדיניות תעסוקה לכלל האוכלוסייה, ואם נגיע למצב של תעסוקה מלאה, אפשר יהיה לדבר על העלאת גיל הפרישה. זה לא המצב היום, ולפי טוכולסקי, זו אינה המגמה, גם לא לעתיד.

  3. לקסי :

    תגובה שכבר פורסמה, אולם היא עדיין אקטואלית:

    19 ביוני, 2010 בשעה 20:27

    חיוץ המגמות, של הארכת תוחלת החיים מחד והתייעלות תהליכי הייצור מאידך, מוליכים אל תחזית של עולם שבו אספקת אוכל ביגוד ודיור לכל תדרוש אוכלוסיית עובדים הרבה יותר קטנה מהצע הידים העובדות. כיוצא באלה גם אספקת "מבני העל" התרבותיים.

    לנגד עינינו הולך ונוצר עולם שבו פחות ופחות אנשים יהיו מועסקים, במציאות הכלכלית / חברתית הנוכחית רוב אוכלוסי העולם יהיו "מיותרים".

    במציאות הכלכלית / חברתית הנוכחית שבה "פרנסה" (כלומר סיפוק הצרכים השונים לקיום נאות) היא תלוית "עבודה" (דהיינו עשיית דברים התורמים לפרנסה וקבלת תמורה ל"עבודה" הזו) ובהינתן הרבה נשים ואנשים "מיותרים" ייווצרו מתחים שהחברה האנושית בעולם לא תוכל לעמוד בהם. מהומת אל-קעידה ודומותיה תהיינה משחק ילדים לעומת הצפוי.

    הפתרון הוא ניטרול עדין ומבוקר של פצצת הזמן הזו. זה ייתכן על-ידי שינוי מנגנוני התיגמול לתרומה של נשים ואנשים לחברה. מעבר מתיגמול חמרי לתיגמול אחר. זה אמנם שינוי סדרי-עולם בתודעה האנושית, אבל זה יכול לעבוד.

    צריך לחשוב על עולם ועל חברה אנושית שבה רוב האנשים לא "יעבדו" ולו יום אחד במאה/מאה ועשרים שנות חייהם (זו תוחלת החיים הצפויה בעוד כמה דורות).

    זו נשמעת כעת אוטופיה לא מעשית. החלופה היא שחרור לא מבוקר של כמה מתקנים גרעיניים על אוכלוסין "מיותרים" ולא מיותרים, אחר-כך יהיה לנותרים הרבה מה לעשות, הם כבר לא יהיו מיותרים.

  4. לקסי :

    ל. רפי,
    בניגוד לפעמים קודמות אני נוטה להסכים עם החלקים הניתוחיים בדבריך (שלצערי מואפלים מדי על-ידי התנצחות לא עניינית).
    תמונת העולם שבה כמה מיליארדי אנשים יהיו מיותרים לבעלי השליטה (במובן האמיתי, לא הבורסאי) היא תמונה מחרידה שנכדי יצטרכו להתמודד עימה.

    אתה כותב על הצורך בתוספת לימודים, מה יהיה על מי שלא הוכנו לכך? בצ'אד? בנתיבות?
    מה שחסר לי הוא גופי מחקר חשובים שמדינות העולם השבע תעסקנה בהכנת פתרונות ישימים למצב המסוכן המתפתח.
    התגובה למעלה, מלפני יותר משנתיים גררה לא יותר מדיון קצר ועקר בצוות העורכים של האתר הזה.
    אולי הפעם נצליח לעורר משהו משמעותי יותר.
    הפצצה הזו צוברת עצמה והפתיל דלוק ומתקצר.

  5. עמית-ה :

    בספרו האלמותי חברת השפע דן ג'.ק.גלברייט בבעיה הזאת ומציע להמציא שירותים.
    זה יכול להתחיל בשיעורים של מיומנויות שונות במתנ"ס ולהיגמר בלימודים אקדמיים לכל.
    אני אילו הייתי היום במשרד האוצר הייתי בונה אגף לעבודות ושירותים עתידיים שיעבוד בהמצאת דברים שלא ידענו שאנחנו מוכרחים.

  6. לקסי :

    עמית,
    אבל אתה לא באוצר ושם רואים רק כסף ולא רואים אנשים…
    זה בגנים שהם רוכשים בכל מיני מקומות (תופעה גנטית מעניינת) עד שמגיעים למסדרון של אגף הקצבים ואז המטען הנרכש הזה מגיע לביטוי המפלצתי שלו.

  7. עמית-ה :

    לקסי הם פשוט עובדים בגנטיקת ליסנקו.

  8. שגית :

    ואיך תמומן הפנסיה של כל כך הרבה אנשים לכל כך הרבה שנים? נראה לי שהמשמעות היא שאחוז הרבה יותר גבוה מההכנסה בהווה צריך לעבור לחיסכון ואז זה אומר רמת חיים נמוכה יותר על פני תקופת החיים. הלא כן?

  9. עמית-ה :

    שגית
    בכל פעם שאומרים שהעובדים לא יוכלו לשאת על כתפיהם את הפנסיות העתידיות מתעלמים מהייעול.
    נכון שאורך החיים גדל בכמה עשרות אחוזים, וגם רמת החיים גדלה לא מעט, אבל הייעול גדל פי כמה.
    כשקבעו את גיל הפנסיה לפני בערך 150 שנים שיעור העובדים בחקלאות בייצור מזון היה כ- 60%, היום הוא פחות מ- 2% ולא חסר אוכל.
    http://www.agclassroom.org/gan/timeline/farmers_land.htm

  10. ק. טוכולסקי :

    חלוקה צודקת של המשאבים וההון, אפילו לא חלוקה לגמרי צודקת רק קצת פחות מעוותת מזו שיש המון במסגרתה פחות יזרום לכיסי בעלי הון וישאר בצד למטרות החברה כולל פנסיה תענה על שאלת המאיפה יבוא כסף.
    המערכת הכלכלית חברתית הנוכחית פשטה את הרגל, היא מביאה לפיצוץ אוכלוסין וזיהום שיגבו את מחירם מהחברה בנוסף לעוני, פערים מתרחבים וניכור.

  11. עמית-ה :

    ק.
    אתה צודק אבל חשוב מאוד להסביר שהאדם מייצר היום עודף מהכל ואין בעיה של מחסור, רק של חלוקה לא סבירה.

  12. ק. טוכולסקי :

    היום יש עודפים מהכל, אבל אם האנושות תמשיך לגדול זה גם לא יהיה מובטח, צריך להקטין את הילודה וצריך להקטין אצ הצריכה וצריך חלוקה שוויונית יותר של המשאבים.

  13. רון גולדרינג :

    התהליך שעבר על החקלאות, המשיך בתעשייה ובשנים האחרונות בשירותים, גורם לכך שפחות ופחות עובדים נדרשים כדי לספק את המוצרים וחלק מן השירותים שאנו צורכים. תהליך זה צפוי להימשך, ואם לא ייעשה כלום – העתיד עגום: רוב האוכלוסיה תחיה באבטלה ובעוני, מיעוט קטן יעבוד, ומיעוט קטן עוד יותר יחזיק בכל ההון. המצב המתואר באינטרנציונל, של עבדים מזי רעב הנקראים לפרוק את העול, לא יתאר את המציאות: את רוב האוכלוסיה יהוו מובטלים "מיותרים". הם לא ינוצלו – הם יוחזקו במצב שבו עיקר דאגת השלטון תתתמקד במניעתה של גלישת האלימות שתשרור ביניהם אל העובדים ואל השליטים.
    זהו תרחיש נורא – אך איננו הכרחי. ניתן יהיה למנוע אותו אם נזהה, שקיים סוג עבודה שאיננו ניתן לאוטומציה: שירותים אישיים. חישבו על מקצועות כרופא, מורה, מאמן ספורט, מדריך אומנות, מורה דרך לתיירים. תחומים אלא לא ניתן "לייעל" ע"י אוטומציה. איש מן העוסקים בעעיות החינוך איננו סבור שיש "לייעל" את בית הספר באמצעות הגדלת הכיתות ל-500 תלמידים. איש איננו חושב שמערכת הבריאות "תתייעל" על ידי כך שרופא יבדוק 100 איש בשעה.
    התנאי לצריכת שירותים אישיים כפול: הכנסה פנויה, שתאפשר לאנשים לשלם תמורת השירותים, וזמן, שיוכלו האנשים להקדיש לקבלת שירותים אלה.
    חלק מן המובטלים "המיותרים" יוכלו לקבל שירותים אישיים (כולל, למשל, הכשרה מקצועית), וחלקם יספקו שירותים אישיים כאלה. קצבאות קיום נדיבות למי שמשתלב במערכת זו יפתרו את בעיית הפרנסה. חלק מאלה מתקיים היום באופן חלקי ביותר: מובטלים המקבלים דמי קיום בזמן השתתפותם בקורסים של הכשרה מקצועית.
    המפתח למעבר להתנהלות כזאת הוא הגדלת השכר, קיצור שעות העבודה, והגדלת מספר ימי החופשה.
    תהליכים חברתיים-כלכליים הגורמים להקטנת השכר והגדלת מספר שעות העבודה הנדרשות לפרנסה =- התהליכים שאנו חווים בשנים האחרונות – יביאו לתרחיש העגום שתיארתי לעיל.
    אפשר לשנות את המגמה – אך צריך להיערך לכך באופן הוליסטי ועקבי.
    אני מזמין את הקוראים לקרוא עוד בבלוג שלי:
    http://systemsnresources.blogspot.co.il/

  14. עמית - ה :

    רון אתה מוזמן לקרוא את הספר שהזכרתי בתשובה 5, ניתן להשגה כמשומש או לקריאה בספריות טובות. ניתן גם כמובן להזמין באנגלית אבל צריך לזכור שגלברייט השתמש באנגלית כמו שמאיר שליו משתמש בעברית לכן לא קל לקרוא אותו בשפת המקור.
    בכל מקרה – http://my-finance-engineering.blogspot.co.il/2009/02/john-kenneth-galbraith.html

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.