מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בנות בצה"ל – להיות שוות יותר
מסלולים רבים לשירות משמעותי בצה"ל חסומים בפני נשים ובנות משובצות לתפקידים אשר אינם הולמים את כישוריהן. מאחר ושירות בצה"ל הוא עדיין גורם חשוב במוביליות חברתית ובצמיחת מנהיגות עסקית ופוליטית, הדבר משפיע גם על השתלבות נשים מחוץ למסגרת הצבאית
מאת דני זמיר*
היותה של מדינת ישראל נתונה במאבק לאומי ולוחמתי מאז הקמתה קיבע את מיקומו המרכזי של צה"ל בתוך השיח החברתי. בשנים האחרונות על רקע השתנות השיח החברתי בישראל, כמו גם התבססותן של עמדות אידאולוגיות מגוונות, דומה כי מעמדו המרכזי של עצם השירות בצבא מתערער קמעא, הן מבחינת "הראוי" הנורמטיבי והן מבחינת תיאור המציאות בישראל בפועל. העובדה שחלק גדול מתושבי ו/או אזרחי ישראל אינו משרת ואינו מתכוון לשרת בצבא משמשת חיזוק לטענה לכאורית זו. מכיוון אחר חוקרים ואינטלקטואלים מגוונים מציעים תיאוריות המבארות ומנבאות את ירידת מיקומו של השירות הצבאי בגין השתנותה של החברה הישראלית והשיח המרכזי המתחולל בה משיח סולידרי שתפני שעיקרי האמנה החברתית בו אינם מקבלים כלגיטימי השתמטות ממילוי חובת השירות הצבאי לשיח הנגזר מעידן האינדיבידואליזם התחרותי חומרני וההפרטה המתווה אליו, הבאה לידי ביטוי גם בקבלת ההשתמטות הזו, (וגם בהשתנות האוכלוסייה המובילה בשירות ביחידות השדה מול הרכב המשרתים ביחידות עילית מודיעניות, והרכב הדרגים הזוטרים בפיקוד ובקצונה ביחידות השדה "הפשוטות").
דע עקא, שמרכזיותו והצלחתו היחסית של מאבק "השויון לנטל" והפופולריות שהאו נוחל אצל הפוליטיקאים המכוונים את מרכולתם למעמד הביניים החילוני והציוני-דתי הנושאים בעיקר עול השירות הצבאי ותפקידי המפתח הממלכתיים, מצביע על כך כי לפחות בשלב זה קשה לראות השתנות ממשית ביוקרה ובמוביליות שהשירות הצבאי מאפשר ומקיים למי שנושא בו, והתגמולים הכלכליים והחברתיים למי שמצליח בו, כמו גם את תחושת ההדרה שהוא מייצר ביחס לקבוצות אוכלוסייה שאינן לוקחות בו חלק.
אסכם פתיח זה ואמר שהנחתי ברשימה זו היא כי בפועל צה"ל נשאר חממה ממשית להצמחת מנהיגים פוליטיים ועסקיים, הזוכים בדרך כלל להצלחה ותמיכה משמעותית בהרבה ולאורך זמן ממשתמטים או לא משרתים למיניהם.
מציאות מתמשכת זו שהחברה הישראלית מצויה בה זה שנות דור מעלה קשיים טבועים לגבי הנשים, שמסלולי שירות רבים חסומים בפניהן, ושעקב תפיסתם הקיצונית של גורמים מובילים בציונות הדתית המתחדשת הרואים ככלל פסול וזילות באשה המשרתת בצבא בחברת גברים מתגייסות כיום ממילא לצבא שבו אוירה "לא אוהדת לשירות נשים" מתגברת והולכת ביחידות מסוימות.
ניתן אפוא, לנסח את הקושי שבפניו אנו עומדים בהקשר לשירותן הצבאי של הנשים באופן הבא: אם השירות בצבא הוא עדיין, כהנחתי דלעיל, כרטיס כניסה ללב ההנהגה וההובלה של החברה הישראלית ומפתח לקידום בה דרך הרישות והלגיטימציה החברתיים שהוא מייצר, כיצד צה"ל מתמודד עם מיעוט האפשרויות שהשירות הצבאי מזמן לנשים, כיצד הוא מונע את קיבוען ככח עזר שולי[1] ואת הפער שהוא פותח בעצם מהותו ושעליהן לסגור בבגרותן באזרחות (בנוסף למציאות שבה ממילא הריון הלידות והמחויבות לבית מעצימות את הקשיים איתן מתמודדות נשים במהלך הקריירה המקצועית שלהן).
ההתמודדות של הצבא עם הקשיים האלו נגזרת מעמדות פוליטיות ומתסכלת מאד. כפי שלטובת מראית עין של הצלחת גיוס חרדים, מגויסים חרדים בתנאים חסרי תקדים לשירות "קבע" קל ונוח ליד הבית, ולציונות הדתית עומד שוט "תורתו אומנותו", מה שמעמיד את הגברים החילונים מראש בעמדת נחיתות מבחינת "סחיטת " מסלולים ותנאים מועדפים הרי שבעניין הבנות על אחת כמה וכמה. הבנות החילוניות פשוט נמצאות בעמדת lose-lose על הסף: רוב התפקידים המוצעים להן שלא בתחום המודיעין וההדרכה הייעודית מקצועית הן תפקידי עזר בלתי ממצים של כישוריהן, ובמקומות שבהם יכולים לבוא לידי ביטוי כישוריהן הפיקודיים וההדרכתיים יש עדיפות מובנית לבנות הדתיות שהתנדבו לשרת בצהל. (שוב החילוניות משלמות את מחיר חוסר יכולתן להחזיק בעמדת מיקוח).
ניתוח רציונלי קר של המציאות הזו מקשה להבין איזה יתרון יש לבת שמעוניינת בפרק זמן משמעותי של תרומה ומילוי חלקה כמורה, מדריכה או מפקדת "באמנה החברתית" ללכת דרך המסלול הצבאי ולא דרך השירות הלאומי: בשירות הלאומי היא יכולה להשתלב באינספור אפשרויות לתרומה חינוכית וחברתית, בצבא מספר המקומות המיועד לעבודה חינוכית מצומצם וגם שם יש כאמור עדיפות ארגונית מובנת (אך מקוממת) לבנות דתיות או מסורתיות, נגזרת של נכונותן להתגייס למרות שהן פטורות מכך על פי דין.
לכך יש להוסיף את החלמאות הגדולה של הפיכת מיון הבנות (והלא קרביים) למיון בעזרת מיקור חוץ ("יום המאה") במסגרת דת ההפרטה שלא פוסחת גם על צה"ל. מאז המעבר לשיטת מיון זו לפני כשלוש שנים מובהקות ההתאמה בין הבנות המתגייסות לבין כישוריהן הולכת ופוחתת. רוצה לאמר: אם את בת חילונית מוכשרת ואידאליסטית שכישורייך אינם מתאימים לחיל המודיעין ו/או הההדרכה ו/או ללחימה, או ששאיפותייך הן לסייע בחינוך הדרכה ופיקוד במסגרת השירות הצבאי סיכוייך לתפקיד הולם נמוכים מאד.
מציאות זו אינה נעלמת מעיניהן של בוגרות יב. כמו כל תהליך חברתי אחר, הדברים מצטברים לאיטם עד שנוצרת מסה קריטית של תסכול ומתחולל משבר גדול.
משבר גיוס הבנות החילוניות האידאליסטיות ובעלות הרצון לתרומה חברתית וחינוכית בשירותן הצבאי עומד לפיתחנו והוא מסוכן מאד בהיבט החברתי בגלל מיקומו של השירות הצבאי כמתואר לעיל. יש הכרח שצה"ל יונחה לקיים עבודת מטה יסודית ובחינה מחודשת של תהליך המיון ע"י מיקור חוץ וכן יפעל לחיפוש פיתרונות יצירתיים ביעדי שירות הנשים, שאם לא כן לא ניתן יהיה למנוע את קריסת שירות הנשים.
[1] היקף הנשים המשרתות כלוחמות זניח, הן תופסות מקום שויוני מכובד בשלל יחידות במערך המודיעין ובמערך ההדרכה המקצועי הייעודי, והשאר- הרוב הגדול- בתפקידי עזר ותמיכה.
המחבר הוא מייסד וראש המכינה הקד"צ ע"ש רבין ויו"ר מועצת המכינות הקדם צבאיות
תגיות: דני זמיר, נשים, צהל, שירות-לאומי, תעסוקת נשים
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
21 באוגוסט, 2012 בשעה 10:01
מאיפה בדיוק הוא מביא את זה שההעדפה בהדרכה לבנות מסורתיות/דתיות?
בחיל האוויר זה ממש לא כך.