חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לשקם את החינוך לדמוקרטיה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 13.08.12 0:14

כדי לשקם את אמון המורים, על צמרת משרד החינוך להוכיח שהם מתכוונים באמת לחנך לדמוקרטיה וחינוך אזרחי, עליהם להתייצב בפני המורים ולגייס קואליציה דמוקרטית מחוייבת ורחבה של מעצבי דעת-קהל, שאם לא כן, יתפרשו פיטורי המפמ"ר כאיתות חיובי לקמים על הדמוקרטיה שלנו להכחידה

מאת: אברהם פרנק

האם שר החינוך ומנכ"לית המשרד באמת רוצים חינוך לדמוקרטיה? זוהי השאלה בה מתחבטים היום מורי האזרחות במערכת החינוך. פיטורי המפמ"ר אדר כהן שנתפסו ע"י המורים – במידה רבה של צדק – כלא מקצועיים אלא פוליטיים, ערערו את אמונם במשרד החינוך וזרעו תסכול וייאוש.

בשנת 1996 פרסמה ועדה בראשות פרופסור קרמניצר דו"ח בסוגיית החינוך האזרחי, ובו הוגדרו מטרות המקצוע: "הקניית ידע, הבנה ויכולת ניתוח, שיפוט והכרעה בשאלות חברתיות ופוליטיות, הפנמה של ערכי המדינה, יצירת מחוייבות למשטר הדמוקרטי ונכונות להגן עליו, מסוגלות ורצון להיות אזרח פעיל, מעורב ואחראי". עוד הדגיש הדו"ח כי חשוב לברר ולעודד את התלמידים לעסוק בסוגיות עקרוניות הנוגעות לטיבה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה בדיוק מה שניסה המפמ"ר כהן לקדם, והמורים ראו בו מורה-דרך.

בכדי להבין שלא מדובר במחלוקות פוליטיות – כפי שהציג זאת קמפיין הימין כנגד כהן – אלא בחינוך לדמוקרטיה, מן-הראוי לקרוא את דבריה של יו"ר ועדת החינוך של הכנסת עינת וילף בעקבות ההדחה. היא מספרת על מפגש עם מורי אזרחות בתמיכה במפמ"ר: "היו שם מורים מכל הארץ כולל מורה ממגרון, מורה באולפנה שילדיה חיים בהתנחלויות גב ההר ומורה מטייבה, מורים ממושבים וקיבוצים ומורים מערים גדולות וקטנות. לו הם היו מייצגים פוליטיים לא היתה נמצאת שם מלוא הקשת הפוליטית מהאיחוד הלאומי ועד לרע״ם-תע״ל.". בדומה לכך מאמרה של חגית שוורץ ("פיטורי המפמ"ר אדר כהן הם טעות" באתר "סרוגים"), מורה לאזרחות מן האולפנא בירושלים: "כהן יצר אוירה של סובלנות והכלה. ניתנה לגיטימציה מוחלטת לחנך לאזרחות מכיוונים שונים".

במסמך של המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך מ-2008 נאמר, שישנה מגמה לעבור "מלמידה המתמקדת בשינון מידע, ללמידה לקראת הבנה ופיתוח החשיבה", ואדר כהן קידם זאת באמצעות "מטלת ביצוע". מטלה זו כוללת מהלך חקרני ותהליך של פתרון בעיה בה נדרש התלמיד לתהליך מחשבתי החל מהגדרת בעיה ראויה לחקירה ועד למתן פתרונות אפשריים לבעיה האזרחית אותה הגדיר וחקר. כך אכן ראוי ללמד וללמוד בתקופתנו, ואדר היה חלוץ לפני מחנה המפמ"רים.

הנזק בפיטורים נעשה, ועכשיו ניצבת השאלה – כיצד משקמים את האמון. אבל תחילה איך לא משקמים: אם שר החינוך ומנכ"לית המשרד ישלחו את המחליפה הזמנית של כהן לכתוב למורים, או לשוחח עמם, זה לא יעשה את העבודה ויגביר את הניכור. בכדי להבטיח שמשרד החינוך מתכוון באמת לחנך את תלמידי ישראל למה שניסח דו"ח קרמניצר (למעלה), חייבת להתייצב בפני המורים כל צמרת המשרד, אבל לא רק היא. נדרשת היום קואליציה דמוקרטית מחוייבת רחבה של מעצבי דעת-קהל: אנשי אקדמיה, פוליטיקאים, ארגוני חינוך, מנהלי בתי-ספר, תקשורת ואחרים.

פיטורי המפמ"ר לאזרחות הם קו פרשת מים לא רק עבור המורים לאזרחות, אלא עבור מדינת ישראל בכלל, ואין זו הגזמה. הנסיבות החברתיות והגיאו-פוליטיות בהן נתונה ישראל אינן יוצרות כר נוח לדמוקרטיה יציבה, והדבר ניכר היטב במערכת החינוך, שבדיקות מצביעות על ירידה במחוייבות בני הנוער כלפי ערכים דמוקרטיים. פיטורי המפמ"ר הם איתות חיובי לקמים על הדמוקרטיה שלנו, והחברה הישראלית – "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" – צריכה לפעול לעצרם מבעוד מועד.

 אברהם פרנק הוא ד"ר למינהל ומדיניות החינוך

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , , ,

5 תגובות

  1. נבות זיו-אב :

    לצערי הצעד הזה הוא לא רק בלתי דמוקרטי הוא למעשה צעד נוסף בדרך למלחמת אחים. אף פעם לא היתה פה רקמה מאוחדת באמת, אנחנו זייפנו אורגזמות ציוניות ודמוקרטיות , ובפועל הטמענו לאומיות שהפכה ללאומנות מיליטריסטית . שגעון הגדלות גרם לנו לדרוס מיעוטים מכל סוג ומין, זה אינהרנטי גם בהתמסרות האוטוקראטית שלנו לזרמים הקיצוניים ביהדות. הפכנו ללאום פגאני הלוקה בעיוורון ,חסרי יסודות תרבותיים משותפים, ללא דרך ותשתית חוקתית שתאפשר לגיוון הקהילתי להתאחד לקיום משותף. המשיחיות הפנאטית חייבת להסתיים באסון. מלחמה היא דרך חיינו והיא תכה בנו מחוץ ומבית.

  2. יונתן כ. :

    מחולל משפטים ?

  3. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    ועדת קרמניצר? הצחקתם אותי.
    הוועדה הזאת התנהלה בבריונות.
    התעלמה מעבודה סיזיפית שנעשתה במשך שנים בלי התלהמות ותקשורת שמציצה מעל הכתפים.
    הטמבלים האלה שאמנון רובינשטיין כינס, זרקו לכל הרוחות אנשים שהצליחו להכניס את הקו הירוק לתוך תכניות לימודים, פעם ראשונה מאז 67 , ועשו זאת ברשות ובסמכות עוד כשהמר ז"ל היה שר החינוך. פשוט לא היתה לו ברירה כי הוא כלא עצמו בפינה שממנה לא יכול היה להתנגד.
    ואז בא אדון רובינשטיין ממרץ וזרק לעזאזל את התכנית ואת הצוות המנוסה.

    אני אישית מודה למרץ ולרובינשטיין ששחררו אותי ממשה"ח לטובת עיסוקים הרבה יותר קלים ומספקים. קראתי את טיוטת הדו"ח האחרונה של וועדת קרמניצר, פרצתי בצחוק משחרר והלכתי לדרכי.
    אחרים דווקא לא חשבו שזה מצחיק. אולי הם צדקו.

  4. גיקים – סער מגן על פיטורי אדר כהן: "ההחלטה עניינית" – הארץ :

    […] שאמון על חשיבה ביקורתית"ערוץ 7NRG מעריב -Megafon News -עבודה שחורהכל 8 הכתבות החדשות » צלמו סלבריטאים! קבלו כסף! […]

  5. דוד :

    האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים — לרבות האוניברסיטאות — כפי שהוא כיום ?

    התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא.

    לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה — או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו.

    הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית.

    ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה — טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית — נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד.

    ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך.

    כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך — היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית.

    ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם.

    הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית.

    הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק.

    ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים — כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים — הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה — ומשכורותיהם של המורים — בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך.

    יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת.

    על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" — למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו — על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה.

    כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?"

    אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו.

    מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.