חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חרפה אולימפית

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 5.08.12 1:10

לדעתו של ק. טוכולסקי, כל ספורטאי ישראלי שמצליח להביא מדליה גורם יותר נזק מתועלת לספורט בישראל. המדליה מאפשרת לתקשורת מטעם להתמקד בהישג ולהתעלם מהעובדה שבלי השקעה ליותר ממדליה אקראית לא נגיע

עד כה הישגי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה לא מפתיעים, בעיקר כי אין. משום מה העיתונות בארץ – אותה עיתונות שלפני תחרות מנפחת ציפיות שלא ברור על מה הן מבוססות, ומשפילה את הספורטאים שלנו אחרי שהם מפסידים בקיתונות של לעג – לא מסוגלת לשים את האצבע ולהגיד מראש את מה שברור לכל מי שקצת מבין בספורט: ההשקעה בספורט בישראל, משלב הלימודים בבתי הספר ועד השלב בו צריך להשקיע ולהכשיר מתאמנים ברמה בינלאומית, היא עלובה. למעשה כל ספורטאי ישראלי שמצליח (כל הכבוד להם, כי אלוהים יודע איך) להביא את המדליה התורנית באיזו אולימפיאדה, גורם יותר נזק מתועלת לספורט בישראל, כי המדליה התורנית מאפשרת לתקשורת מטעם להתמקד בהישג (שוב, הישג מרשים לנוכח מיעוט ההשקעה בהכנה) ולהתעלם מהעובדה שבלי השקעה ליותר ממדליה אקראית לא נגיע.

ספורטאי מקצועי שמשחק באחת הליגות המקצועיות היחידות בישראל אמר לי שכמה שהוא וחבריו מרוויחים מעט, מצבם טוב בהרבה מהספורטאים האולימפיים. הוא סיפר לי על חבר שהשבוע ייצג את ישראל באולימפיאדה, שגר בפריפריה ובקושי קיבל השתתפות בנסיעות לאימונים – שלא לדבר על מלגת קיום. היום אותו חבר לומד על מלגת ספורט בארץ זרה ומייצג את ישראל בלי לקבל ממנה כלום. הוא לא היחיד: במשלחת הלא גדולה של ישראל, חלק לא מבוטל מהספורטאים לא חיים פה, מי באופן קבוע ומי בזמן לימודים/אימונים. מתוך אלו שכן חיים בישראל, מעטים חיים על הספורט בלבד ונאלצים להשלים הכנסה. אלו פני ההשקעה בספורט בישראל וזה עוד בקצה הפירמידה.

בתחתית הפירמידה, ההשקעה בספורט במערכת החינוך בנסיגה: פחות שעות לימוד, פחות התמקצעות, פחות עידוד של ספורט עממי, חוגי ספורט וספורט מקצועי. פחות ספורטאים שיגיעו בכלל לאולימפיאדות. גם בספורט, כמו בכל תחום אחר, ההשקעה פה בתשתיות לא מספקת. אנחנו חיים על תהילת העבר, על כישרונם יוצא הדופן של מספר ספורטאים שאם היו משקיעים בהם כמו שצריך יכול להיות שהם היו מצליחים להביא יותר ממדליה אחת.

הספורט בישראל בשקיעה וכך גם העניין בו. זה בולט בכדורגל וגם בכדורסל ולא רק באתלטיקה, וזאת התוצאה של השקעה נמוכה. גם בספורט אנחנו חיים על שנור, על ניצול העובדה שספורטאים יהודים מחו"ל וישראלים שלומדים בחו"ל וגם יורדים שמחים לייצג מישהו באולימפיאדה, על הכישרונות שעלו לישראל והאימון שלהם התחיל בארץ אחרת וברמת השקעה אחרת, על מיצוי מקסימלי בהשקעה מינימלית של כישרונות שבעזרת השקעה רצינית יותר ניתן היה להפיק מהם יותר ולאפשר להם למצות את עצמם.

גם באולימפיאדה הזו (אפילו אם נשיג כמה מדליות) לא נזכה כנראה לחשיבה ותכנון לעתיד שישפרו את המצב. השלטון הנוכחי דופק את הספורט כמו כל תחום אחר, ובלי השקעה רצינית זה לא ישתנה. צריך יותר ספורט בבתי הספר ובהעשרה, צריך יותר חינוך לספורט עממי וספורט בפנאי, צריך לפתח כישרונות ספורטיביים כתחביב וכמקצוע. עד שזה יקרה נמשיך לקצור את היבול הרגיל של אופוריה לא מבוססת בתקשורת לפני, מבוכה תוך כדי, וחגיגות מופרזות להישג בודד או מפח נפש אחרי. גם זה לא ישתנה בלי החלפת השיטה והשלטון.

נערך על ידי דורון
תגיות: , , ,

7 תגובות

  1. דקל עוזר :

    השאלה היא עד כמה צריכה להיות אכפת לנו ממדליה אולימפית ולא כמה אנחנו צריכים להשקיע או לא…

    כל הספורט פה זה חאפריות ממדרגה ראשונה (בעצם כמעט הכל פה חאפרי והספורט לא שונה, הבעיה שאני רואה היא בתרבות (ובחינוך) ופחות אכפת לי ממדליות שמביאות זקפה לאומית מזוייפת (ושמחה של הספורטי שאני מפרגן לו או לה)

  2. דקל עוזר :

    ואפשר לחשוב שאם לא נזכה בשום מדליה יהיה דיון עמוק על איך נשקיע בספורט והוא ישא תוצאות…
    בד"כ אני מסכים, הפעם לא. לתת עוד כסף למבנה המעוות של הספורט הישראלי ולקבל עוד מאותו גרוע – לא צריך.

  3. שושי פולטין :

    בארץ אין תרבות של ספורט ואין השקעה בספורט.
    הספורטאים שהגיעו לאולימפיאדה הגיעו למרות ולא בזכות ההשקעה.
    בארץ אין תרבות של ספורט ואין תשתית ראויה לספורט. הספורטאים הגיעו למה שהגיעו או בגלל תמיכה מהבית (שחר פאר) או חיפוש מימון באופן יצירתי ביותר כמו הקלע סרגיי ריכטר ראו כאן:
    http://www.youtube.com/watch?v=PIXtgXS-Jkk
    גם העיתונות לא מפרגנת וכל כתבות העליהום ממש מרגיזות. אין לאף אחד זכות להשמיץ את הספורטאים. במשך 4 שנים בין אולימפיאדה לאולימפיאדה רובם זוכים להתעלמות ופתאום פעם ב 4 שנים כבודה של המדינה מונח על כתפיהם הצרות.
    אם יזכה מי מביניהם, זה יהיה בזכות עצמו , יכולתו ואישיותו ואני מאחלת שכך יהיה.
    המצב לא ישתנה לצערי, אנחנו רק הולכים ומתדרדרים אז בואו נקווה בשביל אלה שעדיין מתחרים שיצליחו ואלה שסיימו את התחרויות – הגיעו בזכות ולא בחסד וראויים לכבוד.

  4. עמית-ה :

    לא מצאתי השוואה בין לאומית של השקעה בספורט, אצטרך להתאמץ יותר.

  5. ק. טוכולסקי :

    אני לא חושב שצריך להשקיע באולימפיאדה אני חושב שצריך להשקיע בספורט ובין שאר הפרות לראות ברכה באולימפיאדה. הילדים פה משמינים, תרבות הפנאי הפכה להיות קניות, צריך יותר השקעה בספורט, זה גם כתוב בגוף המאמר אבל מתגובות 1-2 כנראה שלא ברור במיוחד

  6. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    הגזמתם.

    1. האולימפיאדה היא בסופו של דבר אירוע מסחרי.
    רוב המדליות מתחלקות בין כמה מדינות גדולות ועשירות ועוד כמה מדינות עולם שלישי.
    יש גם איזה חלוקה די שוויונית בין משטרים טוטאליטאריים למדינות דמוקרטיות.
    שאר המדליות מתחלקות בין רוב מדינות העולם באופן די מקרי או לפי התמחויות שלפעמים הן מקריות ולפעמים פחות.

    2. מי שצופה באירוע הזה באופן רנדומלי וסלקטיבי לא יכול שלא לשים לב לדיסציפלינה הנוקשה שבה הוא מתנהל. הכללים ברורים ואף אחד לא מעז לצאת מהשורה.
    זה בעצמו יכול להוציא משווי המשקל ישראלי ממוצע, ועד שמגיעים לרגע האמת, הוא כבר מחוץ לפוקוס.

    3. נו טוב, יש אילנות גבוהים להיתלות בהם בעניין הזה – בבקשה לזכור את הישראלים שרצו לבמת חלוקת המדליות עם הזכיה הראשונה במדליית הזהב(אתונה 2004). בתוך החבורה הפרועה אפשר היה לראות את שרת ה ת ר ב ו ת והספורט.

    4. טיפוח הספורט בארץ הוא חלק מהתרבות הכללית כאן. מה אתם רוצים?

    "אחד הפרדוקסים הגדולים והכואבים של ישראל הוא העובדה שבמדינה שבה יש כל כך הרבה אנשים מצוינים, חכמים וטובים, מתקבלות החלטות קולקטיביות גרועות כל כך. יש לכך כמה סיבות אפשריות, שכולן נובעות מנקודת מוצא אחת: התחלנו טוב אבל עקום. לא קבענו מתווה ברור ולא שירטטנו קווים אדומים. אנחנו מצוינים בחדשנות, ביזמות, בבנייה, אבל חלשים בתיחום סמכויות ובבניית מסגרות והליכים פורמליים שיובילו אותנו אל המטרה.

    תכונות אלה מאפיינות את הציבוריות הישראלית ומשרתות אותה: אין אחריות ואין אחריותיות. אין כללי משחק ברורים. אין קווים שאסור לחצות. כללים שאינם הולמים מצב אקראי מבוטלים, משונים, או נעקפים".
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1786274
    (אפשר להתווכח על התרופה שמציע פרופ' אדרעי, אבל הדיאגנוזה מדויקת מאוד).

  7. שושי פולטין :

    מזמינה אותך לקרוא את הפוסט:
    "כשהעסקנות משתלטת על הספורטאי הישראלי"…
    תחושות של ספורטאית עבר…
    http://cafe.themarker.com/post/2697477/

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.