חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הלאמה – פתרון יעיל ומוסרי למשבר הבנקאות

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 5.08.12 1:05

בהמשך למאמרו של דני גוטווין  בנושא ההלאמה, אמנון פורטוגלי כותב על ההתערבות הממשלתית ואחריות המדינה למניעת הסיכון המוסרי במשבר

הלאמה - בואו נדבר על זה

המאמר הפותח בגיליון 53 של כתב העת "חברה" שכולו מוקדש לפעולת ההלאמה שעד היום רק מעטים העזו להציע אותה בקול רם.טענתו: עומק ההצלחה של משטר ההפרטה מחייב מעבר ממאבק נגד הפרטות למאבק בעד הלאמות מאת: פרופ' דני גוטווין

לקריאה נוספת

התנהלותם העסקית הכושלת של אלו הקרואים הטייקונים הביאה בשנים האחרונות לצניחה בשווי האג"ח והמניות של התאגידים עליהם הם חולשים, ולפגיעה קשה בקרנות הציבור המחזיקות בנירות ערך אלו. אי היכולת שלהם לעמוד בהתחייבויותים הביא להצעות 'שאי אפשר לסרב להן' לקיצוץ מסיבי בהתחייבויות, מה שקרוי 'תספורת' לקרנות הפנסיה, לחברות הביטוח, ולקרנות אחרות המחזיקות בכספי ציבור. מצב זה מדגיש את הניגוד בין האינטרסים של בעלי ההון לאלו של הציבור, ובתמצית, הרווחים של בעלי ההון ושל המנהלים הבכירים וההפסדים על הציבור. וכפי שכתב דני גוטווין, עולה גם "סוגיית אחריות המדינה לקרנות הפנסיה, או בלשון אחרת את שאלת הלאמתן". וארחיב לשאלה של אחריות המדינה למניעת הסיכון המוסרי (Moral hazard) כאשר בעלי ההון ומנהלי קרנות ציבוריות אינם נושאים באחריות לכספי הציבור אותם הם מנהלים.

ההתמודדות המתמשכת עם המשבר הכלכלי העולמי מאז 2008/7 מלמדת כי התפיסה הכלכלית האידיאולוגית השלטת פשטה את הרגל, והגישה הניאוליברלית מבית מדרשו של מילטון פרידמן אינה יכולה לתת פתרון למשבר הכלכלי בארץ ובעולם. נגמרה התקופה שבה הממשלה היתה הבעיה והשוק הפרטי הפתרון. להיפך, כיום השוק הפרטי הוא הבעיה והממשלה היא הפתרון. אבל הפתרון הממשלתי בדרך של הלאמה או אחרת חייב להיעשות בחוכמה, אחרת נחזור על השגיאות שנעשו באירופה ובארה"ב בשנים האחרונות. לדוגמה, בשיא המשבר ב-2008 האוצר הודיע על תוכנית לתמיכה בבנקים – למעשה בבעלי המניות שלהם – באמצעות ערבויות לגיוסי ההון, כאשר לא ברורה התמורה לציבור מסבסוד זה של בעלי המניות. ובארה"ב, הממשל האמריקאי העביר סכומי עתק למוסדות פיננסיים ולבעלי ההון ללא כל תמורה מהותית. כספים אלו נעלמו ב"חור שחור" בנקאי, כאשר הבנקים האמריקאים מסרבים לדווח על השימושים בכספים אלו.

תוכניות אלו מאפיינות את התפיסה הכלכלית הניאוליברלית הנוכחית – מדינת סעד לתאגידים ולבעלי ההון והרס המעמד הבינוני וכל השאר. אבל אפשר לפעול בדרך אחרת, יעילה ובעיקר מוסרית יותר כפי שפעלו בנורבגיה בתחילת שנת 1990, אז הולאמו שלושת הבנקים הגדולים ובעלי המניות היו הראשונים לשאת בהפסדים.

משבר הבנקאות בנורבגיה היה משבר 'קלאסי' עם האיפיונים הבאים:

  • דה-רגולציה וליברליזציה של המערכת הבנקאית והכלכלה התחילו את מחזור הצמיחה
  • מדיניות מקרו-כלכלית שהייתה במהותה פרו-מחזורית
  • צמיחה חזקה מאוד בהיקף ההלוואות שנתנו הבנקים
  • הקטנה והקלות ברגולציה הפיננסית
  • הקטנה בהיקף הבקרה והאכיפה

בבסיס הפתרון הנורבגי למשבר היו ארבעה עקרונות עיקריים:

  • פתרונות במסגרת השוק הפרטי נבדקו ונוסו לפני התערבות הממשלה.
  • בעלי המניות היו הראשונים לשאת בהפסדים. הון המניות של הבנקים אופס לפני סיכון של כספי ציבור.
  • הממשלה פעלה במהירות למניעת התפשטות המשבר אבל לא נתנה ערבות כוללת לחובות הבנקים.
  • תמיכה כספית ניתנה למוסדות פיננסיים שהיו בקשיי נזילות ובלבד שלא יהיו בסכנת פשיטת רגל.

פתרונות פרטיים

פתרונות של השוק הפרטי בוצעו באמצעות קרנות הערבות של הבנקים (banks guarantee funds). קרנות אלו היו פעילות בשלבים הראשונים של המשבר אבל לא היה בכוחן להתמודדעם העמקת המשבר, לקראת סוף 1990, כאשר הבנקים הגדולים החלו לעמוד בפני בעיות קשות. בנוסף, נעשו מאמצים למשוך משקיעים פרטיים כולל משקיעים זרים, אולם מאמצים אלו כשלו. רק אז הממשלה החלה להתערב באופן אקטיבי במשבר באמצעות הזרמת כספים לבנקים.

תנאים מגבילים לפעילות הבנקים

הממשלה התחייבה להשקיע כספים בבנקים, רק לאחר שהבטיחה כי ההפסדים שלהם מהלוואות גרועות, על פי מיטב ההערכות, יופחתו מההון העצמי שלהם. בעלי המניות של הבנקים הוכרחו לשאת בהפסדים לפני שכספי הציבור נכנסו לתמונה. נקודה זו היתה הכרחית לקבלת התמיכה הציבורית והפוליטית לפעולת ההצלה. בנוסף, תנאים מגבילים לפעילות הבנקים נלוולכל תמיכה פיננסית ממשלתית, ובכלל זה החלפת הדירקטוריונים וההנהלה הבכירה. כספי ציבור לא נתנו כארוחת חינם לבנקים, ופעילותיהם הוגבלו כדי שלא לתת להם יתרון לא הוגן על מתחריהם.

הממשלה לא נתנה ערבות כוללת לחובות הבנק

כאשר המשבר הפך למשבר מערכתי, הממשלה פעלה במהירות למניעת התפשטותו אבל לא נתנה ערבות כוללת blanket guarantee לחובות הבנקים. עם זאת, בסוף 1991, משרד האוצרהנורבגי הודיע שהממשלה תנקוט בצעדים הנדרשים להבטיח את האמון במערכת הבנקאית הנורבגית, והבנק המרכזי הנורבגי הודיע שהוא יבטיח את אספקת הנזילות הנדרשת למערכת הבנקאית. לא נתנו כל ערבויות להצלת בנקים ספציפיים, או להצלת בעלי החוב של הבנקים. נציין שבנורבגיה, בזמן המשבר, לא היתה ערבות ממשלתית לכספי המפקידים בבנקים, ולמרותזאת הם קיבלו את מלוא הפקדותיהם. לאחר המשבר חוקק חוק המבטיח את כספי המפקידים בבנקים.

תמיכה כספית למוסדות פיננסיים הנמצאים בקשיי נזילות

הבנק המרכזי הנורבגי פעל בצורה אקטיבית כמלווה האחרון. הבנק שמר על העיקרון הקלאסי של הלוואה רק למוסדות בקשיי נזילות שלא היו בפשיטת רגל. בשלב הראשון, הבנק המרכזי הלווה כספים לצורכי נזילות למספר בנקים בינוניים קטנים. רוב ההלוואות נתנו בריבית שוק. בשלב השני בו המשבר הפך למשבר מערכתי, הבנק המרכזי הלווה כספים למוסדות בקשיי נזילות, אלה שמצבם הבסיסי היה סביר, ואילו קרן ממשלתית נתנה תמיכה למוסדות שהיו במצב קשה יותר.

התוצאה היתה שמשבר הבנקאות בנורבגיה נפתר במחיר קטן למשלם המסים, וללא סיכון מוסרי עתידי.

להלן מספר לקחים:

  • התמקדות בהצלת המערכת ולא של תאגידים ספציפיים
  • בעלי המניות הראשונים לשאת בהפסדים
  • החלפת הדירקטוריון וההנהלה של המוסדות שכשלו
  • אין צורך בערבויות כוללות לבעלי החוב

נראה לי שצריך לפעול וליישם דרך דומה גם לתאגידים פרטיים אחרים הנקלעים למשבר, בעיקר אלו הממומנים בצורה מסיבית מהלוואות מקרנות ציבוריות ומכספי ציבור כמו אמפל, אי.די.בי. ותאגידים אחרים. בין השאר יש לשקול החזרת כספים clawback שנלקחו מהתאגיד הכושל ע"י בעלי המניות, המנהלים, ובעלי חוב, בתקופה של כשנה או יותר מאז התאגיד נקלע לקשיים.

הכותב הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, ובמכללה החברתית כלכלית

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , , , ,

13 תגובות

  1. מארק :

    אני לא בקיא במשבר בנורבגיה ובאופן שבו התמודדו עימו (מעבר למה שכתבת), אבל זה נשמע דומה למשבר הכלכלי באיסלנד מלפני כמה שנים, הן מבחינת הבעיות והן מבחינת חלק מצעדי הממשל בנושא.

    בנושא דומה, אני מציע לך לקרוא (אם לא עשית את זה עד כה) על משבר מניות הבנקים בישראל בשנות ה-80 והצעדים שנקטה הממשלה ובנק ישראל בנושא. זה נראה לי מאוד רלוונטי לנושא.

    לגבי ה"לקחים", אני מסכים, לפחות ברמה הכללית.

  2. חקלאי :

    אתה מציע שהממשלה תבזבז כספי ציבור על רכישת נכסים רעילים???

    בישראל כמו בישראל, הבנקים הולאמו בעבר, רק כדי שממשלה חמדנית תוכל להפריט אותם שוב לטייקונים בשבריר של מחירם האמיתי!

  3. מיכאל לינדנבאום :

    לחקלאי,
    הכל תלוי מי יעמוד בראש הממשלה?

    משטר ההפרטה של ביבי,או סוציאל-דמוקרטית כמו שלי יחימוביץ מנהיגת מפלגת העבודה.

  4. יונתן כ. :

    בארה״ב יש מוסד בשם FDIC שמשתלט על בנקים במצוקה ומחזיר לחוסכים קטנים את כספי הפרסונות עד סכום מסוים, כמדומני רבע מיליון דולר.

  5. עמית-ה :

    לדעתי חשוב להלאים אותם ולהפוך אותם להקדש. הכלכלה הניאו-ליברלית בנויה על משברים מחזוריים.
    בנפילות הציבור מרים את המערכות הפיננסיות שמיד חוזרות לסורן.
    אם הן יהפכו להקדש הן ישארו בידי המדינה, משל נכשלת, אין סיכוי/ן נוסף.

  6. מארק :

    במקום להלאים יש שיטת הפרטה אחרת שהציע לאחרונה ירון זליכה: רישום החברה לבורסה (במקרה של הבנקים הם כבר רשומים) וחלוקה שווה של המניות שלה בחינם לציבור הרחב.

  7. מיכאל לינדנבאום :

    לא עדיף לעשות הלאמה לפי המודל האיסלנדי או הנורבגי?.

    הציבור בודאי ירויח מזה יותר מאשר הפרטה חוזרת שסופה מי ישורנו.

  8. יונתן כ. :

    מרק-זאת נראית לי שיטת ההפרטה הגרועה ביותר תן להעלות על הדעת.

    בשיטה הזאת גרעין השליטה בחברה יקנה מהר מאוד ובנזיד עדשים(גם כי אפשר יהיה ליצור גרעין שליטה קטן יותר מהמקובל) ולא תנתן שום תשומת לב לשרידות החברה.

  9. מארק :

    אני ממליץ לך לקרוא עוד בספר האחרון של זליכה ("שינוי בהרגלי הצריכה"), בו הוא מפרט בפרוטרט את רעיון ההפרטה הזה, איך הוא יושם בהצלחה במדינות מסוימות, איך הוא יושם והביא לתוצאה השלילית שאתה מתאר במדינות אחרות ומה המדיניות שגובשה במשרד החשב הכללי כדי להתמודד עם הקשיים והסיכונים הפוטנציאליים (היא לא גובשה סתם – בתחילה תוכנן להפריט כך את מניות בנק לאומי שהיו בידי הממשלה, אך לפני אישור הצעת החוק הרלוונטית בקריאה שנייה רה"מ דאז החליט לגנוז את ההצעה ולקיים במקום זאת מכרז לגרעין שליטה לבנק).

    אחד מהדברים שהוא מציע, למשל, הוא שלוקת המניות תתבצע במספר מנות לאורך מספר שנים, וקבלת מנה מסוימת תותנה בשמירה על המניות שהתקבלו מן המנה הקודמת לאורך התקופה שעברה.

  10. אמנון :

    משבר מניות הבנקים בישראל בשנות ה-80

    למארק

    משבר הבנקים בנורבגיה (ובשבדיה) בתחילת שנות התשעים אכן דומה לאופן בו התמודדו עם משבר הבנקים באיסלנד ושונה והפוך לחלוטין מהדרך בה טיפלו במשבר הבנקים באירלנד, בארה"ב, בבריטניה, ביוון, ובספרד מלפני כמה שנים, בעיקר מבחינת העברת החוב הבנקאי הפרטי אל הציבור כאשר בעלי השליטה והנהלות הבנקים נשארים במקומם.
    משבר מניות הבנקים בישראל בשנות ה-80 והצעדים שנקטה הממשלה ובנק ישראל בנושא, בהחלט רלוונטיים לנושא. ולכן יש מקום למספר מילים על משבר זה.

    משבר מניות הבנקים ב-1983 היה תוצאה של פעולה פיננסית מכוונת של רוב הבנקים הגדולים לוויסות שערי המניות שלהם, תוך הבטחת עלייה מתמדת ורצופה בשערי המניות. תהליך ויסות המניות נמשך תקופה ארוכה, במהלכה עודדו יועצי ההשקעות בבנקים את לקוחותיהם לרכוש מניות בנקים, בין השאר באשראי מהבנקים עצמם כאשר הבטוחות לאשראי היו המניות בלבד. (עשרים שנה אח"כ עשו זאת הבנקים האמריקאים באשראי סאב פריים לרכישת בתים). במקביל, גופי השקעה כמו קופות גמל ופנסיה, אשר נוהלו על-ידי הבנקים רכשו אף הם את מניות הבנקים. שיטת הוויסות ננקטה כדי לאפשרה לבנקים לגייס הון באמצעות מכירת מניות נוספות. אבל הרכישת המסיבית של מניות הבנקים הובילה לעליית שערי מניות הבנקים ונוצר פער שלמיליארדי דולרים בין ערך השוק בבורסה של המניות לבין ערכן הכלכלי. 'בועה' קלאסית.

    מוסדות השלטון וגורמי הפיקוח, ובראשם שרי האוצר, מנכ"ל משרד האוצר, נגידי בנק ישראל, המפקחים על הבנקים, יו"ר הרשות לניירות ערך, והממונה על שוק ההון כולם ידעו על ויסות המניות, אך לבד מאזהרות חלושות נמנעו מפעולה כלשהי או אפילו מאזהרת הציבור.

    מאמצע שנת 1983 איבד הציבור את אמונו בבועת מניות הבנקים והחל מוכר את מניות הבנקים ורוכש במקומן מטבע זר. בתוך זמן קצר, החלו הבנקים להתקשות ברכישת היצע המניות של הציבור ובתחילת ספטמבר 1983 הגיעו לקצה יכולתם ופרץ המשבר. כתוצאה מכך רבים מלקוחות הבנקים עמדו בפני פשיטת רגל, משום שרכשו את המניות באשראי שאותו לא יוכלו לפרוע, והבנקים עצמם עמדו בסכנה, משום שהבטוחות לאשראי שנתנו לרכישת המניות היו מניותיהם בלבד, והונם העצמי בוזבז להגנה על מחיר המניות. הליכים אלו היו מביאים לקריסה כלכלית של המשק הישראלי. בשל החשש מהתמוטטות המערכת הבנקאית, אובדן חסכונות הציבור וערעור יציבות המשק כולו, הוחלט ביום 6 באוקטובר 1983 על הפסקת המסחר בבורסה למשך שבועיים. במהלך תקופה זו גיבשה הממשלה את 'הסדר מניות הבנקים'. על פי ההסדר, הממשלה לקחה על עצמה התחייבות לפדות את המניות במועדים שונים, יחסית לערכן ערב סגירת הבורסה. השליטה בבנקים עברה לידי ממשלת ישראל, אך למנהליהם החדשים הושארה עצמאות עסקית מלאה, במטרה לאפשר לבנקים שמירה על כושרם לפעול בשוקי הכספים.

    בהסדר הבנקים בישראל, בהבדל מפתרון משבר הבנקאות בנורבגיה ובשבדיה, הממשלה לא השכילה להעביר אליה את מלוא השליטה בבנקים. למרות שהשליטה בבנקים עברה לכאורה לממשלת ישראל בעת ההסדר, נותרה בעיית זכויות ההצבעה הנלוות למניות הבנקים שבידי בעלי השליטה בבנקים. שכן זכויות ההצבעה שהקנו המניות שהיו בבידי בעלי השליטה בבנקים היו גדולות בהרבה מזכויות ההצבעה שהקנו המניות שהיו בידי הציבור, ושהיה צפוי שיימסרו לידי הממשלה בסוף אוקטובר 1993. עובדה זו איימה להשאיר את השליטה בידי בעלי השליטה ההיסטוריים מכוח המניות העדיפות שבידיהם. השוואת זכויות ההצבעה הצריכה משא ומתן ארוך ומייגע עם בעלי השליטה הקודמים של הבנקים שבהסדר, שהסתיים בהחלטת שרהאוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לתת לבעלי השליטה פיצוי בשיעור של 3% מהון המניות של הבנק. הליך השוואת זכויות ההצבעה הסתיים ברבעון האחרון של שנת 1991.

    כאמור, שיטת הוויסות ננקטה כדי לאפשר לבנקים בישראל לגייס הון באמצעות מכירת מניות נוספות. בהשוואה, הבנקים באיסלנד קרסו מכיון שגייסו הון באמצעות אגרות חוב ששילמו ריבית גבוהה, ולא היו יכולים עוד לגייס הון חדש ולשלם את הריבית. הבנקים בארה"ב, באירלנד ובספרד קרסו מכיון שנתנו הלוואות בתחום הנדל"ן מתוך ציפיה לעליה מתמדת ורצופה במחירי הבתים. הבנקים בארה"ב השקיעו גם בנגזרות פיננסיות ללא הבנה במהות הסיכונים שנילוו להשקעות אלו.

    ספקולציות מתרחשת כאשר אנשים קונים נכסים, תמיד עם איזה רציונל (עליה צפוייה בביקוש לדירות, במכירות, ברווח, וכו'), כי הם מצפים שמחירי נכסים אלו יעלו. ציפייה זו ופעולת הקנייה שבעקבותיה משמשות לאישור פסיכולוגי של הציפייה אצל הקונה. בשלב מאוחר יותר, המציאות היא לא מה הנכס הנדון – קרקע, דירה, או סחורה או מניות או חברת השקעות – ירוויח בעתיד. במקום זאת, הציפייה היא כי יהיו מספיק אנשים שיצפו לעלית מחירו של הנכס, של האובייקט הספקולטיבי, שיקנו את הנכס ויעלו את מחירו, וכך למשוך עוד אנשים שיקנו את הנכס ויחזקו את מגמת העליות ואת הציפיות לעוד עליות נוספות.
    בתהליך זה יש פשטות נהדרת, הוא יכול להחזיק מעמד רק כל עוד המחירים עולים באופן מהימן. אם משהו מהותי, פנימי או חיצוני, קוטע את עלית המחירים, הציפיות שתמכו בעלית המחירים נחלשות או נמוגות. או אז, כל אלו המחזיקים בנכס משיקולי עלייה נוספת במחיר, חוץ מהפתאים והאופטימיים הנצחיים, יבקשו למכור את הנכס ולצאת. במצב זה, לא משנה מה היה קצב העלייה הקודם, בין אם איטי או מהיר, הירידה במחיר תמיד תהייה פתאומית וחדה, ובלון המחירים המנופחים מתפוצץ. (על פי ג'ון קנת גלבריית – כסף)

    כך קרה לעליה בשערי מניות הבנקים בישראל, וכך קרה לעלית מחירי הנדלן בארה"ב אירלנד וספרד. יש גבול לעלית המחירים. בשלב מסוים בתהליך חלה ירידה בביקושים, שהביאו בעבר לעלית המחירים. בישראל זה קרה כתוצאה מציפיית הציבור לפיחות גדול, שהובילה למעבר כספים מן הבורסה לרכישת מטבע חוץ או נכסים צמודים לו. בארה"ב זה קרה כאשר המחירים הגיעו לגבהים שלא ניתן לתמוך בהם , באירלנד ובספרד, זה קרה ככל הנראה כתוצאה מהשוק של המשבר בארה"ב.

    בהסדרהמניות הבנקאיות הנטל הושת על כלל הציבור ולא על בעלי מניות הבנקים. בנוסף, הנהלות הבנקים, להוציא העומדים בראשם, נשארו בתפקידם, ובעלי השליטה הקודמים לא רק שלא איבדו את מניותיהם כמו בנורבגיה ובשבדיה, אלא קבלו 'פיצוי' פיצוי בשיעור של 3% מהון המניות של הבנק.

    אמנון

  11. עמית-ה :

    רק תוספת אחת לדברים של אמנון. מי שתקע את הסיכה ושילם את המחיר היה יורם ארידור שר האוצר.
    לדעתי הוא פחד לעשות את זה בישראל לכן הודיע כי מדובר בבועה וויסות מניות בעת ביקור בארה"ב.
    המחיר ששילם הוא היעלמות מהנוף הפוליטי.
    ואכן הגיע הזמן לחזור לגלברייט הספר האחרון שלו מומלץ מאוד http://www.amazon.com/The-Economics-Innocent-Fraud-Truth/dp/0618013245

  12. מארק :

    בנושא משבר מניות הבנקים, יש מאמר מעניין של ירון זליכת ואיילת צור-נייברג:

    http://www.ag.mof.gov.il/AccountantGeneral/AccountantGeneral/Publications/Publications_2007/MashberMenayot.htm

    הוא בעיקר מעריך את ההפסדים שספגה המדינה בעקבות תהליכי ההלאמה וההפרטה במערכת הבנקאית, אבל יש בו גם כמה נתונים מעניינים אחרים.

  13. תתכוננו: כך ישכנעו אתכם בקרוב ששוד הפנסיות הוא לטובתכם - עמותת שומרי הבית :

    […] ואת רואי החשבון שלה במאזן אמת שיורה על מצבה האמיתי. ואז נתנה לחברה לפשוט את הרגל, ורכשה את פעילותה. דלק יכולה להפוך לחברה בבעלות הממשלה כאשר ניהול מאגרי […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.