מפלגת העבודה התרחקה מאוד מדרך רבין

ועידת מפלגת העבודה האחרונה התנהלה באופן שערורייתי ולא דמוקרטי. הצבעה מהירה אישררה את מעמדו של אהוד ברק, ופואד זכה לשריון בתהליך מנוגד לחלוטין לחוקת המפלגה. יואב לוי, יו"ר המשמרת הצעירה ברחובות, מדווח. גם נורית פגי מוסיפה את תחושותיה הקשות

מתוך הבלוג של חוג רעננה, נורית פגי מספרת על הועידה. מתוך הפרסום המקורי:
אחריו עולה לבמה מעיין אמודאי, יו”ר המשמרת הצעירה. אמיר פרץ הוכיח בגרות, הוא אומר, ושיש למפלגה עתיד. בואו נשקם את אמון הציבור, הוא מוסיף, ונהיה אופוזיציה לוחמת. מעיין מודיע שהמשמרת הצעירה אספה 350 חתימות בעד הצבעה חשאית בכל הנוגע לשיריונים פרסונליים, כפליים מהנחוץ על פי חוקת המפלגה, ואני כמובן מתמלאת שמחה. אריק ואני מסתכלים סביב לראות איך בדיוק יעשו הבחירות החשאיות, אבל לא רואים שום סימן לכך שמישהו מתכוון אכן ליישם זאת. לאט לאט חודרת בי ההכרה, שגם אם היו נאספות אלף חתימות לא תהיה הצבעה חשאית. אז מה יהיה?
וכעת לדיווח של יואב לוי:
הגעתי לכינוס באיחור קל של כמחצית השעה. אמנם לא זכור לי שאי פעם נתכנסה ועידת המפלגה באולם סמולרש שבאוניברסיטת ת"א, אבל הכל נראה לי מוכר למדיי – אותם עסקנים מסתודדים האחד עם השני, אותם אנשי תקשורת שמנסים לדלות מידע מבחוץ, בטרם ×™×’×™×¢ פנימה, אותה תחושה שמעניקים לך חברי מרכז כאילו הם באו לכינוס בכדי לנהל את העולם וכמובן, הנחמדות הצפויה של הרבה אנשים, שמתכוונים להתמודד בפריימריז הקרובים (שייערכו ב-2 בדצמבר)
 
יש לציין כי הכינוס נערך במתכונתו המקורית, על אף שבית הדין של המפלגה (המוסד לבירור עתירות) הוציא צו מניעה לקיומו.
 
בתחילה נערך טקס אזכרה ליצחק רבין ז"ל. כבר אז, כאשר עלה לדבר אהוד ברק, החלו להשמע קריאות מהקהל, אך ברק הזכיר כי זהו טקס אזכרה, ושיהיו בשקט.
 
לאחר מכן החל הדיון על צירופם של נושאי תפקידים לועידה (אנשים שמצורפים מתוקף תפקידם – ראשי עיר, ראשי הסתדרות, ראשי ועדי עובדים שבהם 150 חברי מפלגה ומעלה, מזכירי סניפים ויו"רים של משמרת צעירה). השר שלום שמחון עלה לבמה והקריא שם אחר שם, בתהליך מייגע שכנראה נועד להתיש את אלה הנוכחים באולם, שאין להם אינטרס פרסונלי ×›×–×” או אחר להיות שם, שכן בשלב מאוחר יותר אמורה להתקיים ההצבעה על השיריון של פואד כמס' 6 ברשימת העבודה לכנסת, וכבל וברק לא רצו בעיות. כן, גם ×–×” כבר מוכר מכינוסים קודמים.
 
ההצבעה כמובן עברה ברוב של כמעט פה אחד, והרי גם אם היו מכניסים את בנימין נתניהו לרשימת השמות, סביר שלא הרבה היו מתנגדים, כי כמקשה אחת גם שמם של רבים אחרים מופיע ברשימה, והנטיה היא לעולם להצביע לטובת עצמך ולא נגד האחר. החיבור של הצבעות רבות להצבעה אחת, מזכיר את חוק ההסדרים הידוע לשמצה.
 
לאחר מכן עלתה להצבעה מועמדותו של אהוד ברק להיות יו"ר המפלגה ומועמדה לראשות הממשלה, גם בבחירות הקרובות. הייתי גאה להיות בין הבודדים באמת שהרימו יד נגד אישורו של ברק. תרמתי לכך שאיתן כבל לא יכל להגיד לפרוטוקול את צמד המילים "פה אחד".
בכלל, לאשר מועמדות בועידה במקום לקיים פריימריז, זה הליך בעייתי בעיניי. מה השלב הבא? קיום פריימריז אצל פואד בבית?
 
לאחר מכן, בטרם הועלתה ההצבעה על שיריונו של פואד כמס' 6 ברשימה, עלו מס' דוברים. הראשון עמיר פרץ, בנאום מרגש מאוד ופייסני כלפי אהוד ברק, אבל תסלחו לי שאני לא קונה את זה. עמיר פרץ עשה את הצעד החכם מבחינתו, פוליטית, כאשר הוא יודע שאהוד ברק, ככל הנראה, בעוד 3 חודשים יגמור את הסוס, אחרי הכישלון הצפוי בבחירות. לא שיש לי טענות לדבריו של עמיר פרץ. אני לא חושב שהייתי אומר דברים אחרים במקומו.
 
אחריו עלה לדבר מעיין אמודאי, יו"ר המשמרת הצעירה, והזכיר לכולם כי יש בידיו חתימות של כ-20% מחברי הועידה (חוקת המפלגה מורה באופן חד משמעי כי החתמה של 10% מהחברים הופכת כל הצבעה מגלויה לחשאית) על מנת לדרוש הצבעה חשאית, אך כמובן שאיתן כבל, כמנהגו, התעלם מכך, ושיחק את הדמוקרט הגדול שקורא לאפשר למעיין להתבטא כי "כאן לא תהיה סתימת פיות!".    כאן לא תהיה סתימת פיות, זועק מר כבל, אך ממשיך להתעלם מצו המוסד לבירור עתירות של המפלגה, ומכך שבידי מעיין אמודאי כמות כפולה מהנדרש, של חתימות למען הצבעה חשאית.
 
כח מרשים של אנשי שלום שמחון מסקטור המושבים ניסה להשתיק את אמודאי מדי 2 משפטים, אך זכה לקונטרה מצידם של צעירי המפלגה שצעקו "בלי שיריונים".
מעיין המשיך בשלו וזכה לזעקות בוז רמות ממרבית הקהל, אך זה היה צפוי. מבחינתם מיהו בכלל אותו אמודאי שמפריע להם לקדם את פואד ואת שלום שמחון למקומות הריאלים שעוד נשארו למפלגה המקרטעת שלהם.
 
דיבר גם מאיר בביוף, נציג הדרום, והצליח להרשים אותי בדבריו על כך שלנציגי הדרום אף פעם אין מקומות ריאליים ברשימה. בביוף הוסיף וציין, שאנשי הדרום הם אינם מובנים מאליהם, והפעם, אם הם לא יהיו חלק מהנבחרת הריאלית, אז הם לא יהיו בכלל.
כבל עלה והגיב בחוסר טאקט לאחר דבריו הכנים של בביוף, ואמר בלהט משפט בסגנון של "חבר'ה צריכים לדאוג שנקבל מספיק מנדטים כדי שגם נציגי הדרום יהיו בפנים!"
 
בסופו של דבר בהצבעה, למראית עין כ-65% הצביעו בעד השריונים, בעוד שאר ה-35% הצביעו נגדו. השעה היתה כבר כמעט 7 בערב, כאשר הישיבה החלה ב-15:30.
מיד לאחר ההצבעה נטשו כולם את האולם וחזרו לענייניהם.  צביטה גדולה חשתי בליבי, וחשבתי – אם רבין ×–"ל ×”×™×” רואה מה קורה במפלגת העבודה הישראלית, הוא ממילא ×”×™×” חוטף התקף לב.
 
ב-2 בדצמבר ייערכו הפריימריז. תקוותי האחרונה להיאחז בקרנות המפלגה בה גדלתי ושעל ערכיה חונכתי מאז גיל 16, היא אם שלי יחימוביץ', אחרונת חברות הכנסת שמקיימות את מה שלשמו נבחרו, והולכות בדרך האמיתית של מפלגת העבודה, תיבחר לצמרת הרשימה, ואולי מכאן תיפתח הטובה, הרי את הבשורה של "רשימה ללא פואד", כבר לא נזכה להפיץ הפעם.
 
יואב לוי,
ציר ועידה ויו"ר המשמרת הצעירה, רחובות
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

8 Responses to “מפלגת העבודה התרחקה מאוד מדרך רבין”

  1. הראל לייבוביץ הגיב:

    השריון של פואד לא תורם כלום למפלגת העבודה. סתם כתם גדול לקראת הפריימריז ולקראת הבחירות.

  2. לקסי - ערד הגיב:

    השריון של פואד יגרום לרבים, חברי המפלגה ומי שאולי היו בוחרים ב"עבודה" לבחור מפלגות אחרות.
    רבים מדי חושבים שמפלגה עם פואד לא תייצג אותם.

  3. איאן יפה הגיב:

    אתחיל דווקא עם הבחירות בארצות הברית. קצת קנאתי באמריקאים בימים האחרונים. להם, האמריקאים, יש מעין אהבה ואמונה נאיבית לארצם. מדובר בנאיביות בריאה המאפשרת להם להאמין בחלום האמריקני – החלום שהכל אפשרי, שהכל בר השגה ושאפשר לשנות דברים. אפילו המפסידים הרפבליקנים הדגימו באצילות רבה כיצד מאמינים הם בחלום האמריקני. כל הנאיביות הטובה הזאת לא הייתה נוכחת בוועידה של מפלגת העבודה אתמול. אך דברים אחרים כן היו שם, ובשפע : ציניות, עסקנות, קומביה, תחכום מכוער – אכן, כל אלו היו שם- ובשפע. אך גם אני הייתי שם (בתור אורח, הרי מן הסתם לא נבחרתי לוועידה. וחוץ ממני, היו כמה אנשים אחרים, מעטים אמנם, שגם הם הינם אנשים טובים ונאיבים, שמאמינים ×›×™ ניתן לעשות דברים טובים כאן בארצנו – ניתן להגשים חלום וליצור חברה צודקת יותר, וכן להגיע לעתיד טוב יותר עם שכיננו הערבים. לכן, מתוך הביצה של הועידה, ברצוני לומר לכל המתוחכמים והתחמנים אשר שולטים בוועידה : אנחנו, הטובים, בדרך אליכם – וחרף כל המאמצים שלכם – נשנה את המפלגה הזאת לטובה!

  4. יואב רובין הגיב:

    אכן הועידה היתה בזיון של ממש. בתור מישהו שזו לו פעם הראשונה בועידה, יתכן שהייתי תמים שתהיה לפחות מראית עין של דמוקרטיה. אפילו מראית עין לא היתה. מה שמקטין מאוד את התקווה לשינוי כלשהו. שלא לאמר שהעובדה שהצבעתי נגד השיריונים ואפילו הייתי בין הצועקים: "לא שיריונים" לא מנעה מפואד לשלוח לי SMS בוא הוא מביע את אהבתו כלפי ומודה על תמיכתי בו.

  5. איתי הגיב:

    אנשים, אל תאבדו תקווה

    יש דרך אחת ברורה שתביא לכך שהשיריון לא יעבוד. זה בידיים שלנו.

    אם מפלגת העבודה תקבל 5 מנדטים פואד לא יהיה בכנסת.

    כל המאוכזבים הכועסים וכו יכולים לקטר ולהתלונן או לעשות משהו – בעזרת הפתק שלכם ובעזרת מה שתעשו ותאמרו עד הבחירות נוכל לקדם את המטרה הזו, המרחק בין הסקרים (שבמשך שנים נותנים לעבודה יותר ממה שהיא מקבלת ביום הבחירות) ובין 5 מנדטים בתוצאות האמת הוא קטן מאוד. זו משימה הרבה יותר קלה מהמשימה של אהוד ברק – שיחזור ההישג של עמיר פרץ (19).

    הצבעה למפלגת העבודה בתנאים הנוכחיים היא מתן פרס לפואדיזם.

    עבודת שטח (כולל אינטרנט) עבור מפלגת העבודה היא מתן פרס לפואדיזם.

    להפסיק לשלם דמי חבר? דווקא את זה אני לא ממליץ, כי אז לא נוכל לקדם את מי שראויים יותר מפואד.

  6. עמית כהן הגיב:

    אולי הגיע הזמן להקים את מפלגת העבודה של הגליל והנגב
    מן מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה שתייצג את האינטרסים של העובדים, של תושבי הפריפריה מחוץ למדינת תל אביב. שתייצג ערבים ויהודים גם יחד במטרה להחזיר את מדינת הרווחה חזרה לתמונה.
    מפלגה חדשה בלי פואדים, בלי מאפיות של מושבים ושל דרוזים ושל ערבים.
    בלי קבלני קולות אלא דמוקרטיה אמיתית.
    תנועה שתצמח מהשטח מה שנקרא grass roots.
    ואולי גם תצמיח מנהיגים דוגמת ברק אובאמה…
    מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית מתה
    הגיע הזמן להחליף
    בדרום ובצפון גרים קרוב ל 2 מיליון איש
    אפילו אם מפלגה כזו תגייס רק חצי מקולות המצביעים באזורים אלה היא תעשה מהפך רציני.

  7. מחר הוא המועד האחרון שבו אפשר לרשום מפלגה חדשה בפנקס המפלגות.

  8. […] מפלגת העבודה התרחקה מאוד מדרך רבין  7 דני בלוך, עמית כהן, איתי, יואב רובין, איאן יפה, לקסי – ערד […] […]

Leave a Reply