מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מהמעברות לשחרור בניינים
עמית חי כהן מנסח כתב אישום נוקב כלפי הציונות ומחבר בין מחאת הדיור הנוכחית להיסטוריה של שווים יותר ושווים פחות
מתוך הד זעקתם של יושבי המעברות קמו מאהלי ה"אין ברירה”, אנשי שכונות, מחוסרי דיור, נפגעי הדיור הציבורי, לעשות להם אוהל במחאת האוהלים של קיץ 2011, לעשות להם מאבק. ובאקדמיה ידברו על מעמדות ומדוכאים. "הדיכוי" הם יקראו בקול, הערות ביניים, השוואות, ספקולציות ודיאלקטיקה, ואנחנו נפרוט את השמות ונספר את הסיפורים: ויקי וענונו, אתי חן ומאיה זיגוב, האמהות הגיבורות בחזית הצעדה, אמנון צור מותח את יריעת האוהל ומזמזם את זהר, עובדיה דופק על דלתו של נשיא האוניברסיטה בן ששון ללון בביתו, דוד בקבוקים מתאהב ורחל לוי אוחזת בגדרות בית ראש הממשלה וצורחת למגפון:
"במחאה של קיץ 2011 יצאו מעמד הביניים, ביבי. אני אומרת, אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר. מה יגידו 40 שנה העשוקים, החלשים והמוחלשים. מה יגידו אנשים שחיים משכר מינימום, מה יגידו אנשים שחיים מביטוח לאומי שזה שכר העם. אתה מצפה מאיתנו לחיות בכסף שאין לנו, לשכור דירה ממה שאין לנו, לקנות אוכל במה שאין לנו והיום אתה גם מפנה אותנו לרחוב, ביבי. אני פה משנת '67 ביבי, עקרו אותי מהבית שלי ביבי, ואתם תשלמו על זה…"
תגיות: דיור-ציבורי, המעברה, ויקי-וענונו, מזרחים, מחאת-הדיור, מחוסרי-דיור
קישור קבוע
תגובות