חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לא מחוברים

נושאים כלכלה ותקציב, כלכלת בית ב 25.07.12 1:00

מספרים לנו שיש "מחוברים" ו"לא מחוברים". לדעתו של ק. טוכולסקי, כל השכירים בישראל לא מחוברים לשיח התקשורתי האכזרי, המשרת בסופו של דבר רק את ההון

בשבוע שעבר, עם פרסום המסקנות הראשונות (אין מה להיבהל – הסופיות יהיו מרוככות בהרבה) של דו"ח זקן על הבנקים, עסקו מדורי הכלכלה בגילוי אמריקה: יש מעט בנקים בישראל והם עושקים אותנו. כל הכבוד, בדיוק בשביל זה צריך ועדות ממשלתיות – בשביל להראות לכולנו מה שאנחנו כבר יודעים. החשיבות היא כנראה בזה שכנהוג אחרי ועדות ממשלתיות, וכנהוג עם מה שידוע לכל בישראל, לא יעשו עם זה כלום.

להקים בנק זה לא פשוט כמו להקים (לדוגמא) חברת סלולר, והקמת בנק אינה מבטיחה עוד נהירה של עשרות אלפי לקוחות חדשים. יש בישראל גם מספיק בנקים ישנים שקוראים תיגר על תנאי העושק הרגילים, ומציעים עמלות מופחתות בלי שאף אחד ינהר אליהם. השמרנות והאדישות של הציבור הישראלי, זאת שהביאה אותו למצבו הנוכחי, משחקת תפקיד גם כאן. אבל כבר פרסמו דו"ח ואין לנו מה לדאוג – בשורת הנאשמים במצב של הבנקאות הישראלית מצאנו את החשודים המידיים: עובדי הבנקים וההסתדרות, שכמו שאתם יכולים לדמיין, אשמים בזה שבישראל יש דואופול של בנקים ועמלות עתק.

כן, כרגיל העובדים אשמים! בבנקים יש 10,000 עובדים עתירי זכויות ובגללם השוק הזה מונופוליסטי, מנצל, עושק. לא אשמים בעלי הבנקים ששואבים מהם דיבידנדים; לא אשמים מנהלי הבנקים שאוהבים למנף טייקונים; לא אשם הרגולטור שמסרב לקבוע עמלות ולהפוך את בנק הדואר לבנק ממשלתי; העובדים אשמים. הם מרוויחים יותר מדי ונהנים מביטחון תעסוקתי, עדיף לפטר אותם ולהעסיק במקומם עובדי קבלן זולים – זה יחסוך לבנקים כסף, ואז הם יוכלו להרשות לעצמם להוריד עמלות. פשוט וקל, כמו במאמר של נחמיה שטרסלר, העובדים אשמים ואילו הטייקונים ומנהלי הבנקים המקצועיים הם בסך הכל עוד קרבנות של ההסתדרות.

בחודשים האחרונים ניתן לקרוא בעיתונות הכלכלית הרבה על מחוברים ולא מחוברים. זה בהחלט מתאר יפה את המצב של העיתונות הכלכלית, שבעת ובעונה אחת אינה מחוברת למציאות, ומחוברת יפה מאוד לבעלי ההון שאומרים לה מה לכתוב. זה לא שונה במיוחד בין העיתונים, למרות שיש הבדלים קטנים בניואנסים: לפי "מעריב" – אין ריכוזיות; לפי "ישראל היום" – זו הממשלה הכי חברתית בהיסטוריה של מדינת ישראל, ביבי מלך הכלכלה; ב"ידיעות" – יחי הטייקונים טובי הלב והנדיבים שזורקים עלינו פירורים; וב"דה-מארקר" – עובדים מאורגנים זה רע, שוק חופשי וארנב הפסחא זה טוב, טייקונים זה רע, ולעשות משהו נגד הטייקונים עוד יותר רע. הדפוס דומה גם בעיתונים האחרים.

מספרים לנו שיש מחוברים ולא מחוברים. במחוברים כוללים את עובדי המדינה והועדים הגדולים, כי כאמור העבודה המאורגנת היא האויב והעסקה באמצעות קבלנים חוסכת לכולנו עלויות. רק מה למי בדיוק מחוברים אותם עובדים? עובדי מדינה מתרכזים בשתי ערים גדולות, ירושלים ותל אביב. קשה לומר שבמשכורות ה"כאילו" טובות שלהם הם יכולים להרשות לעצמם לקנות דירות. בכלל, היום עובדי מדינה מרוויחים משכורות של מורים, עובדים סוציאליים ואפילו כלכלנים מתקשים אפילו לשכור משרדים – אבל מה זה משנה, העיקר שאפשר להסית נגדם ולא לדוגמא נגד מי שבאמת לוקחים לנו את הכסף.

למעט מנהלים במגזר הפרטי, שגם הם בסופו של דבר שכירים, אין שכירים מחוברים בישראל. החיבור של שכירים למחוברים של עובדי וועדים גדולים נועד להכניס לשורת הנאשמים מישהו שהוא משלנו, מישהו שאנחנו יכולים לכעוס עליו, מישהו שנרגיש שצריך להיות דפוק כמונו (כי אנחנו פראיירים, בצבא וגם בעבודה). הוא חיבור שמשרת את ההון. כמה פעמים אפשר לשמוע על המשכורות הגבוהות במקורות ובחברת החשמל, ולהתעלם מהעובדה ששיעור המהנדסים בחברות הללו גבוה ושכרם נמוך משכר מהנדסים מקביל בשוק החופשי? כמה פעמים אפשר לשמוע על המשכורות הגבוהות בנמלים, ולשכוח את הרווח האדיר שהעבודה היעילה בנמלים מביאה למדינה? כמה פעמים אפשר לשמוע על התוספות של עובדי המדינה, ולשכוח שבשיא מתח ועם 3 תארים שכר הבסיס הוא קצת מעל מינימום – והתוספות הן דרך מעוותת של האוצר לסרב לשינוי מתח הדרגות הבסיסי? כנראה שהרבה, ובדרך כלל זה עובד.

כי אנחנו העובדים, השכירים, הצווארון הכחול והלבן של החברה הישראלית, העובדים המאורגנים והלא מאורגנים, העובדים בחוזה אישי, בקביעות, בשכר יומי, בקבלנות במתן שירותים, כולנו לא מחוברים. לא מחוברים לשיח התקשורתי האכזרי, שבו אפילו עיתונאים (שבעצמם התארגנו באיגוד העיתונאים) ואפילו עובדי מדינה לא מבינים שאופן הסיקור הלא הוגן של שוק העבודה הישראלי גומר אותנו, את העובדים הלא מחוברים.

נערך על ידי דורון
תגיות: , , ,

8 תגובות

  1. א. קוריאל :

    ישראל היום – העיתון של משפחת המלוכה (נתניהו).
    ידיעות אחרונות – העיתון של האוליגרכיה הישראלית.
    מעריב – הביטאון של נוחי.
    הארץ דה-מארקר – העיתון של הבורגנות הלבנה שמאמינה בשוק חופשי, בסנטה קלאוס ובפיית השיניים.
    הצופה ומקור ראשון – העיתונים של הדתיים-לאומיים
    יתד נאמן והמודיע – העיתונים של החרדים.
    א-סנארה וכל אל-ערב – העיתונים של הערבים.
    ולמי לא נשאר? נכון, למעמד העובדים. פעם היו דבר, על-המשמר ועוד. היום נשאר רק קול העם, אך הוא דל תפוצה להחריד. עד שלעובדים בישראל לא יהיה עיתון נמשיך לספוג את תעמולת השקר של משרתי השלטון, משרתי האוליגרכיה ושל החסידים השוטים של "השוק החופשי".

  2. ק. טוכולסקי :

    למעמד העובדים שקורא ערבית יש את אל-איתיחד העיתון האחרון בארץ שהסיסמא פועלי כל העולם התאחדו עדיין מופיע בכותרות. אם רק היו מאחדים כוחות ובמקום המון אתרים וירחונים זניחים מוציאים עיתון אמיתי, אם רק.

  3. עדן ב. :

    לדעתי הויכוח אינו על "האם הוועדים הם כוחנים ולכן צריך להחליש ולהכפיש אותם ולקדם צורות העסקה פוגעניות במקום עבודה מאורגנת", אלא על גודלו של מגזר הבנקאות. הבעיה לפי הבנתי היא שמגזר הבנקאות מנופח. הוועדים אינם ה-בעיה אלא צד אינטרסנטי לכאורה שהאינטרס שלו הוא לשמר את המצב הקיים. הבעיה שעליה מצביעים ב"דה-מרקר" אינה וועדים חזקים שצריך לשבור אותם אלא מגזר בנקאי שצריך לעבור דיאטה מקיפה ולטענתם (שאולי כן ואולי לא נכונה!) הוועדים ינסו להכשיל כל מהלך שמשמעותו פתיחה של הבנקאות לתחרות.
    אינני יכול לקבל את הגישה ש*רק* השמרנות והאדישות של הציבור מכשילה את התחרות במגזר הבנקאי. אני, למשל, לא מנסה לעבור בנק כי כל "קריאות התיגר על תנאי העושק" אינם אלא הטבות לזמנים קצרים שאינם שווים מעבר בנק בשבילם. בטווח הארוך ממילא התנאים נהיים דומים בכל הבנקים, שלדעתי נובעים ממבנה הבעלות העיסקי הדומה (בנק פרטי/ציבורי למטרות מיקסום רווחים לבעלי המניות).
    מאידך – בנק קואופרטיבי, למשל, יהיה שווה מעבר ועוד איך.

  4. ק. טוכולסקי :

    עדן בנק יהב כבר כמה שנים נקבע כבנק עם העמלות הזולות ביותר בידי בנק ישראל. נסה אותו, לפחות תברר.

    דיאטה במגזר הבנקאי כמו בכל מגזר אחר פירושה פיטורי עובדים עם קביעות והחלפתם בעבדי קבלן, הדיבידנדים השמנים ימשיכו לזרום לכיסיהם של בעלי הון. במגזר הבנקאי יש שוק חופשי ואם מחר יוקם בנק חדש בישראל שום ועד לא יוכל לעצור את זה, אבל העיתונות הכלכלית ובראשה דה-מארקר שכותרת מהדורת האינטרנט שלו היום היא שהוועדים ולא הטייקונים שודדים את המשק, ממשיכים בהסתה.

  5. עדן ב. :

    ברור שהבנקים שפועלים במתכונת זהה לאלה שקיימים כיום ימשיכו להזרים דיבידנדים שמנים ולהעסיק עובדי קבלן. אם אלה יאלצו להתחרות בבנקים קואופרטיביים או בבנק ממשלתי אמיתי (ע"ע בנק דואר משודרג) – הם לא יוכלו להשתולל עם דיבידנדים שמנים או העסקה פוגענית.
    עם כל הכבוד לבנק יהב – אין לי אמון גם בו למרות הרקורד שלו. נכון לעכשיו אין שום כח שיוכל למנוע ממנו להתנהג מחר בבוקר בדיוק כמו מתחריו מבלי שתהיה לי אלטרנטיבה זמינה.

  6. ק. טוכולסקי :

    אני כבר כמה שנים ביהב ואין לי תלונות מיוחדות. זה נכון שעוד כמה בנקים לא יזיקו אבל נכונות למוביליות בין בנקים וערנות ישפרו את מצבך כבר היום.

  7. דמוקרט :

    כמדומני, וזה נבדק יותר מפעם אחת, יעילות נמלי בישראל היא בתחתית ה OECD ואף גרועה ממספר מדינות עולם שלישי.
    אני לא חושב גם שיו"ר ועד עובדים (ע"ע נמל אשדוד) אמור להפוך למיני טייקון בעצמו שבבעלתו חברות הובלה, הפצה, והשד יודע במה עוד האיש טומן ידו. זה מוציא שם רע לעבודה מאורגנת.
    עבודה מאורגנת זה חשוב אבל זה לא יכול תירוץ לשחיתות, נפוטיזם כבד, וחוסר יעילות משווע.

  8. ק. טוכולסקי :

    היתרון של העובדה שתמיד מביאים כדוגמא את נמל אשדוד היא שכנראה אין יותר דוגמאות נוספות. אני גם לא בטוח לגבי היעילות של הנמל יחסית לאואיסידי. חברות הנמלים בישראל עם התנאים לעובדיהם הן מהרווחיות ביותר שיש לממשלה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.