חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פוליטיקה מהי?

נושאים איכות השלטון, פוליטי ב 22.07.12 1:45

על רקע המאבקים הפרסונליים במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, אורי יזהר מגיש מדריך קצר למושגי יסוד בפוליטיקה לשימוש המתמודדים ותומכיהם

הבחירות לראשות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה ולתפקידים נוספים בגוף זה שהתקיימו לא מכבר, יצרו מחנות וקואליציות שונות בתוכה והכניסו כמה וכמה פעילים חברתיים צעירים לתזזית של פעילות והתבטאויות בעד ונגד מועמד/ת זה/זו או אחר/ת. ניסיוני לומר להם כי כל המהומה הזאת היא על לא מאומה וכי המאבקים במשמרת הצעירה אינם יוצרים את דור העתיד של הנהגת הסוציאל דמוקרטיה בארץ אלא דור חדש של עסקנים, נתקלו בתגובות של אי הסכמה שבחלקן גם העידו על אי הבנת מהותה של הפוליטיקה ואי הכרת ההיסטוריה הפוליטית של מפלגת העבודה. לכן החלטתי לכתוב את המאמר המובא בזה שיעמיד דברים על דיוקם ואולי יעשה קצת סדר בבלגן המחשבתי הקיים בקרב המתמודדים ותומכיהם. המאמר יהיה בנוי מתזיסים שבעקבותיהם הסברים קצרים.

א. פוליטיקה

במובן המדויק ביותר של המושג – פוליטיקה היא כלל הפעילות המיועדת לשם קבלת החלטות מחייבות עבור קולקטיב מסוים או חלקים ממנו. קולקטיב זה יכול להיות אזרחי מדינה שלמה, תושבי עיר, קהילה דתית, ארגון פורמלי מכל סוג שהוא, שבט, או כל צורה אחרת של התארגנות אנושית מובחנת. הפוליטיקה כוללת את קבלת ההחלטות עצמה ואת יצירת התנאים המאפשרים אותה.

ב. כוח פוליטי

האמצעי המאפשר קבלת החלטות מחייבות עבור קולקטיב הוא הכוח הפוליטי. סוגי הכוח הפוליטי הם:

  • סמכות. הסמכות לקבלת החלטות מחייבות מוקנית בחוק למי שנבחר או מונה כחוק, או לפי מסורת מקובלת בקולקטיב המסוים, או למנהיגות הנחשבת כריזמטית (על פי שלושת סוגי הלגיטימציה שניסח מקס וובר).
  • שכנוע. מטרת השכנוע היא להביא את הנמען להתנהגות הרצויה באמצעות יצירת הזדהות עם המטרות של המשכנע. פוליטיקאים ישאפו בדרך כלל לשכנע, כדי למנוע התנגדות ולחסוך זמן, אנרגיה ומשאבים כלכליים בהנעת אנשים להתנהגות המבוקשת. שכנוע יכול להיות רציונלי – הצגת המטרות כמיטיבות עם הקולקטיב או חלק ממנו ולכן ראויות לתמיכה, או בלתי רציונלי – באמצעות יצירה או עירור של רגשות, חיוביים או שליליים כלפי תופעות, יחידים, או קבוצות.
  • כוח כלכלי/הון. קשרי הון ושלטון הם תופעה ידועה במדינות המקיימות כלכלת שוק קפיטליסטית. כוח ההון מופעל בדרך כלל בארבעה אופנים: על-ידי שתדלנים (לוביסטים) הפועלים ישירות על מקבלי ההחלטות; תעמולה חיובית או שלילית, ישירה או עקיפה, המתאפשרת באמצעות שליטה על אמצעי תקשורת; איום בהסתלקות שתגרום לנזקים כלכליים קשים; שוחד ישיר (במעטפות) או עקיף בדמות הבטחה למשרה מכניסה לאחר היציאה מהחיים הפוליטיים ומהשרות הציבורי.
  • אלימות/כוח כפייה. שימוש בכוח פיסי, או איום בשימוש בו כלפי יחיד או ציבור מסוים. אלימות מופעלת בדרך כלל כאשר השכנוע אינו פועל, או לצורך דיכוי פוטנציאל מסוכן לשליטים.
  • מידע. ידיעת עובדות שגילוין או איום בגילוין לרבים או מעטים מעניק לבעל המידע כוח כלפי הנמען הקונקרטי או הפוטנציאלי.
  • פעולה המונית חוץ מוסדית. הפגנות עצומות, וכד'. מיועדות להשפיע על מקבלי ההחלטות.

ג. שני סוגי לגיטימציה

השגת כוח פוליטי באמצעות בחירות במדינה דמוקרטית מותנית בלגיטימציה. קיימים שני סוגים של לגיטימציה – פורמלית ובלתי פורמלית.

  • לגיטימציה פורמלית היא מערכת החוקים והכללים המסדירה את הזכות של כלל האזרחים לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון. שלילת זכות הבחירה ו/או ההיבחרות למוסדות שלטוניים מוחלת על בודדים ואולי גם על קבוצות קטנות ונגרמת בדרך כלל עקב מעשים בעלי אופי פלילי הנושא עמו קלון על-ידי אותם יחידים או קבוצות.
  • לגיטימציה בלתי פורמלית היא אמון הציבור. במדינה דמוקרטית מידת אמון הציבור היא הקובעת את הכוח הפוליטי של כל מפלגה או כל גורם ציבורי אחר. אמון הציבור יכול להיות מושג דרך שכנוע, אבל גם על-ידי מה שקרוי שוחד סוציאלי, כלומר חלוקת הטבות לציבור גדול, כלכלת בחירות.

ד. תוצאות השימוש בכוח הפוליטי

כל שימוש בכוח פוליטי, כולל ביצוע ההחלטות, יוצר התנגדות מסוימת המביאה לשחיקה בתמיכה שהם מקבלים מהאזרחים. תמיד יש מי שאינם מרוצים מהמדיניות והמהלכים של הפוליטיקאים למיניהם. כדי שהכוח הפוליטי לא יישחק לחלוטין או במידה ניכרת, על כל פוליטיקאי או מפלגה פוליטית לקיים פעילות יוצרת או מחדשת כוח. במילים אחרות, על הפוליטיקאים לחדש כל העת את אמון ציבור הבוחרים בהם, אחרת יסולקו מעמדותיהם.

מכאן שיש להבחין אנליטית בין שני סוגים של פעילות פוליטית – שימוש בכוח פוליטי ויצירת כוח פוליטי. במציאות הדברים מעורבים זה בזה מה שמקשה על רבים להבין את הצורך בחידוש הכוח הפוליטי וגורם להסתפקות בהפעלתו כאופן היחיד של הפעילות הפוליטית.

ה. כיצד יוצרים ומחדשים כוח פוליטי

יצירה וחידוש של אמון הציבור אפשריים באמצעות מענה פרוגרמטי על אינטרסים מוגדרים – כלכליים, תרבותיים, רגשיים – של קבוצות חברתיות, באמצעות טיפוח חזון רלוונטי עבור הקולקטיב כולו, באמצעות מנהיגות כריזמטית, ו/או יצירת תחושה שהפוליטיקאי או המפלגה המסוימים יודעים לאן הם מובילים או רוצים להוביל את המדינה, לממש את הערכים והאינטרסים המשותפים לכלל או לרוב האזרחים. קיומה של שכבת פעילים בעלי מוטיבציה אידאולוגית יכול לתרום הרבה לשימור וחידוש אמון הציבור.

חידוש אמון הציבור צריך להתרחש בד בבד עם השימוש בכוח הפוליטי. משל המצבר במכונית רלוונטי לעניין – ללא מכשיר היוצר חשמל (דינמו, אלטרנטור) יתרוקן המצבר של המכונית והיא לא תוכל להתניע.

ו. מפלגות שנעלמו ומפלגות ששקעו

מפלגה שאינה יודעת כיצד לחדש את אמון הציבור כלפיה נידונה לירידה אלקטורלית ואלי אף להיעלמות. בישראל ראינו כבר כמה מפלגות היסטוריות שנעלמו, או כמעט נעלמו: הליברלים העצמאיים (לשעבר הפרוגרסיבים), הליברלים (לשעבר הציונים הכלליים, שנבלעו בליכוד), מפ"ם (שנבלעה במרצ וכמעט נעלמה כליל), המפד"ל שהתפרקה לגורמים וכיום מונה רק שלושה חברי כנסת. ישראל ידעה גם שורה של "מפלגות אינסטנט" שצצו בקול תרועה גדולה ונעלמו לאחר קדנציה או שתיים: ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי), מפלגת הגימלאים, שינוי בראשות טומי לפיד (אביו של יאיר). צומת בראשות רפאל (רפול) איתן, ואולי עוד כמה.

מפלגת העבודה היא דוגמה קלסית של מפלגה שראשיה היו אמנים בשימוש בכוח פוליטי, אבל מאז תום עידן בן גוריון לא היה להם מושג ירוק כיצד מחדשים את אמון הציבור. כוחה הפוליטי של מפלגת העבודה הלך ונשחק עקב המחאה המזרחית הגוברת ומחדל מלחמת יום הכיפורים עד שהגיע למהפך 1977. גם לאחר מכן, למעט תקופת ממשלת רבין השנייה, הלך ונשחק כוחה הפוליטי (ובמקביל עלה כוחה של האלטרנטיבה הימנית בדמות הליכוד), מבלי שראשיה יהיו מודעים לתהליך הזה ועל אחת כמה וכמה לא ידעו כיצד להתמודד עמו. גדול השוחקים היה אהוד ברק, שסבר ככל הנראה שסגולותיו האישיות מספיקות כדי לנהל לבד מדינה שלמה.

ז. טיפוסי פוליטיקאים

הטיפוסים העיקריים של הפוליטיקאים הם המנהיג, המנהל והעסקן.

  • מנהיג הוא מי שבכוח אישיותו ו/או רעיונותיו ו/או יכולותיו מניע אנשים לתמיכה בו ולפעולה למען הגשמת מטרותיו ללא תגמול מוחשי – כסף, קידום, וכד'. התגמול הניתן למונהגים הוא סיפוק רגשי מעצם היותם מונהגים על-ידי האדם הספציפי. סיפוק זה נובע הן משכנוע של עשיית הדבר הנכון והן מעליית היוקרה הכרוכה בהליכה אחרי המנהיג. לפי האימרה המפורסמת של ברל כצנלסון שהתנוססה תמיד מעל לבמה בוועידות מפא"י, תכונות המנהיג הן: "תבונה לראות, אומץ לרצות, כוח לבצע". מי שאין לו את שלושתם אינו מנהיג אמיתי.
  • מנהל הוא מי שבכוח סמכותו הפורמלית מניע אנשים להתנהגות מסוימת. כאשר הסמכות לבדה אינה מספיקה קיימים מתן התגמול המוחשי – תעסוקה, כסף, קידום, וכד' – או מניעתם, או איום במניעתם. לוי אשכול היה דמות טיפוסית של מנהל במערכת הפוליטית.
  • עסקן הוא מי שפעולתו במערכת הפוליטית מכוונת בעיקר לשמירה על מעמדו האישי ומעמד קבוצתו הספציפית, או לשיפורם. הדוגמאות רבות מספור.

בנוסף לשלושת טיפוסי הפוליטיקאים הנ"ל קיימים במערכת הפוליטית גם האידאולוג, המדינאי, יועץ הסתרים, פותר הסיבוכים, הדובר, וכד'. אלה האחרונים בדרך כלל אינם מקבלים את ההחלטות העיקריות, אלא מסייעים בידי המצויים בראש הפירמידה לקבלן ולהפיצן בציבור.

במפלגות הישראליות של היום הטיפוס הנפוץ בקרב הפוליטיקאים הוא תמהיל של עסקן ומנהל, במינונים שונים של מאפיינם אלה. מנהיגים ראויים לשמם לא נראים בהווה וגם לא באופק.

ח. הנהגה כריזמטית

מנהיג כריזמטי הוא מי שנחשב בעיני חסידיו לבעל חזון, אינטואיציה, אומץ וכושר החלטה שאינם נחלת פוליטיקאים רגילים ואנשים מן השורה. כוחו נובע בעיקר מהיותו מסמל ומבטא זהות קיימת או נשאפת של ציבור מסוים. היא אינה בהכרח פועלת על ציבורים אחרים. כך, למשל, מנחם בגין היה מנהיג כריזמטי של מפלגת חירות והליכוד, בעוד אנשי מפלגות אחרות ראו בו אדם מסוכן או מוקיון מגוחך.

חשוב לדעת שלא כל מנהיג הוא כריזמטי. יש מנהיגים המסוגלים להניע אנשים לתמוך בהם או לבצע את מבוקשם בגלל ההכרה של המונהגים בעליונותם האינטלקטואלית או מתוך אמונה בחושיהם הפוליטיים, יכולתם לפתור בעיות או להיחלץ ממצבים קשים וסבוכים מבלי שהדבר יהיה מזוהה עם כריזמה. יש חוקרים המכנים תכונות אלה בשם 'כריזמה מצבית' (situational charisma). ישראל גלילי הוא דוגמה טובה לסוג זה של מנהיגות.

יש פוליטיקאים שמופיעים כמנהיגים בכוח הרטוריקה הסוחפת שלהם, אבל המבחן העיקרי של מנהיג אינו ברטוריקה שלו אלא בהבנתו את המציאות, ביכולתו להציב חזון רלוונטי וביכולתו לקבל את ההחלטות הנכונות ולבצען. לא מעט רטוריקנים שנחשבו למנהיגים הכזיבו בשעת מבחן ולא מעט אנשים כבדי פה ובעלי רטוריקה חלשה הוכחו כמנהיגים של ממש.

ט. אסטרטגיה פוליטית

לאסטרטגיה פוליטית יש שני היבטים:

  • הצבת מטרות לפי סדר עדיפויות הקובע מה חשוב יותר ומה פחות וכן מה מוקדם ומה מאוחר הכרחית כדי להשיג את המטרות. במדינה דמוקרטית בדרך כלל קשה להשיג כמה מטרות ראשיות בבת אחת, בגלל מחסור יחסי במשאבים כספיים ותמיכה פוליטית לא מספיקה. ניסיון להשגת כמה מטרות מרכזיות במקביל עלול להביא לאי השגת אף אחת מהן ולהתמרמרות ציבורית רחבה.
  • בניית כוח פוליטי ואף חידושו יכול להיות תהליך בלתי מודע לנהנים ממנו, כפי שקרה עם בגין והמחאה המזרחית. אבל עבור השמאל, הפונה בדרך כלל אל התבונה יותר מאשר אל הרגשות, התהליך צריך להיות מודע ואף מתוכנן.

השתייכות והשתתפות (פעילות) פוליטיות מונעות על-ידי שני גורמי אב: מצב מעמדי והשתייכות גזעית/לאומית/אתנית. בלשונו של הסוציולוג האמריקני פרסונס: גורמים הישגיים וגורמים שיוכיים. כאשר חברה מסוימת היא הומוגנית מבחינה אתנית ותרבותית, ההתפלגות הפוליטית תושפע בעיקר מהמצב המעמדי. פרולטריון יתרכז במפלגה משלו, מעמד בינוני במפלגה אחרת, והעשירים ביותר, שמספרם אינו מספיק כדי להוות כוח אלקטורלי ממשי, יקימו מפלגה שמרנית שתנסה לקרב אליה בוחרים מקרב המעמד הבינוני ואף הנמוך.

כאשר החברה מפוצלת מבחינה אתנית ותרבותית, ההשתייכות הפוליטית הקונקרטית תושפע בעיקר מהזהות האתנית והתרבותית. המצב המעמדי משפיע, אבל דרך משתנה מתווך שהוא ההשתייכות האתנית-תרבותית. כיום ניתן לראות כיצד הזהות האתנית משפיעה על ציבורים רחבים של מעוטי השכלה והכנסה באירופה הרואים את עצמם מאוימים על ידי ההגירה המוסלמית ולכן מצביעים עבור מפלגות ימין קיצוני.

בהקשר זה חשוב לציין את ההבחנה בין סוגי מצביעים שמופיעה בספר "הבסיס המעמדי לזיקה המפלגתית – ישראל כדוגמה" מאת הסוציולוג הפוליטי גדי יציב ז"ל (גילוי נאות: היה ידיד טוב שלי). יציב מבחין בין מצביעים רציונליים, מסורתיים וכריזמטיים (אני מפשט את ההגדרות המורכבות שלו).

  • הרציונליים הם אלה המצביעים עבור מפלגה לפי עמדותיה והתאמתן למה שנראה בעיניהם כטובת הכלל. הצבעתם יכולה להשתנות ממערכת בחירות אחת לשנייה, לפי שיקול דעתם. הם מהווים מיעוט, כ-15% מכלל המצביעים בבחירות הכלליות.
  • המצביעים המסורתיים בוחרים במפלגה המייצגת את אורח חייהם, תרבותם וסמליהם. הצבעתם קבועה, גם כאשר המפלגה "שלהם" נכשלת, בתנאי שהכישלון אינו מביא לקטסטרופה, או אינו נתפס כקטסטרופה.
  • המצביעים הכריזמטיים הם בוחרים שחשים מאויימים ו/או מקופחים ו/או חסרי סטטוס מוגדר בסדר החברתי הקיים, והם נוטים להצביע עבור מנהיגים מבטיחי ישועה המשמיעים סיסמאות מבטיחות ישועה.

מצביעי מפלגת העבודה והמערך בימים עברו היו מצביעים מסורתיים. עם הזמן והביולוגיה פחת מספרם. מצביעי הליכוד בתקופת מנהיגותו של בגין, היו בחלקם מסורתיים, הרביזיוניסטים הוותיקים ובניהם, ובחלקם כריזמטיים – המזרחיים המקופחים. אלה האחרונים העלו אותו לשלטון ב-1977. עם הזמן חל שינוי. מצביעי הליכוד הם כיום מסורתיים ברובם הגדול. המצביעים הכריזמטיים בישראל הם כיום בעיקר צעירים ואנשי מעמד בינוני שאינם נותנים אמון במפלגות הוותיקות, נמנעים מהצבעה (יותר מ-30% בשתי מערכות הבחירות האחרונות) ונוטים להצביע עבור מפלגות חדשות שצצות ומבטיחות "פוליטיקה חדשה", שינוי שיטת הממשל וכיוצא באלה תרופות פלא. מפלגות אלה – כמו ד"ש, שינוי, הגימלאים – זוכות להצלחות אלקטורליות מפתיעות, אבל מחזיקות מעמד קדנציה אחת או שתיים ואחר כך נעלמות כי מתברר שאין כיסוי להבטחותיהן. כיום מופיע על תקן המושיע התורן יאיר לפיד וככל הנראה יהיה גורלה של מפלגתו כגורל מפלגות הישועה שקדמו לו.

י. השמאל הישראלי

קשה לומר שבשמאל הישראלי הנוכחי יש מודעות להבחנות שהוצגו לעיל ויכולת לפעול לפיהן. המשך ההתנהלות של מרצ והעבודה כפי שהן מתנהלות כיום לא מבטיח שהן תוכלנה להיות כוח מוביל במדינה. קשה לראות בתוכן מנהיגים בקליבר לאומי או בעלי פוטנציאל להיות כאלה. יש בהן עסקנים, יש מנהלים ויש מנהיגים של קבוצות קטנות. הן שואבות את כוחן בעיקר מהמגזר החילוני-ליברלי, המהווה מיעוט בציבור היהודי ומנוכרות למגזרים המסורתי-מזרחי, הרוסי, החרדי מזרחי והחרדי האשכנזי והדתי לאומי המביעים ברובם הגדול או כמעט כולם למפלגות הימין. המגזר הערבי מצביע ברורו הגדול למפלגות הערביות ורבים מאד בקרבו נמנעים מהצבעה בכלל. הצבעת ערבים למפלגות השמאל הציוני פחתה במידה רבה מאד.

מרצ היא מפלגה אידאולוגית עם חזון רלוונטי, אבל היו"ר שלה, זהבה גלאון, מתכוונת להחזיר למפלגה את מצביעיה המסורתיים. בכך ממשיכה מרצ להקרין אליטיזם ואינה מתחברת לשכבות העממיות. מפלגת העבודה מתעלמת מהנושא המדיני, או לכל היותר משלמת לו מס שפתיים ומתנהלת בעיקר סביב היו"ר שלה, ח"כ שלי יחימוביץ, שמעדיפה לפעול עם נאמנים ולא עם שותפים. גם בה רוב הפעילים החדשים בתוכה באים מהמגזר החילוני-ליברלי וחדירה עמוקה למגזרים האחרים לא מתרחשת.

אי לכך אני מציע לפעילים הסוציאל דמוקרטים הצעירים שמתמסרים בלהט רב לפעילות השוטפת, לשאול את עצמם לאור הניתוח שהובא כאן, האם הפעילות המתקיימת כיום במשמרת הצעירה, אכן יוצרת או מחדשת כוח פוליטי ממשי. האם הם יודעים ומסוגלים לעצב דרכי פעולה שיביאו תוצאות לטווח ארוך מעבר לסיפוק המיידי שמביאה הפעילות השוטפת, שהאפקטיביות הפוליטית שלה מצומצמת למדי, כאשר בוחנים אותה בפרספקטיבה סוציולוגית והיסטורית.

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , , ,

4 תגובות

  1. פוליטיקה :

    מאמר מצויין. ההצבעה היא ברובה שבטית-דמוגרפית ולא רציונלית וזה ברור.
    שימו לב לאוכלוסייה הערבית, לפחות חצי ממנה לא מצביעה כלל בבחירות. תמיד מזמינים לתוכניות בעברית את אחמד טיבי כנציג המגזר הערבי. בבחירות האחרונות מתוך כ-670 אלף בעלי זכות בחירה ערבים, רק 309 אלף הצביעו למפלגות ערביות וזה כולל חדש שלכאורה היא דו-לאומית. מתוכם הצביעו לסיעת רעם תעל של טיבי רק 114 אלף, 17% מהמגזר בלבד! אז איך בדיוק הוא מייצג את המגזר הערבי?
    כדאי שהשמאל אם הוא באמת מאמין במה שהוא אומר, יקח את עצמו בידיים ויציע לאזרחים הערבים בערבית תוכנית לצמצום פערים במגזר, בשיתוף עם נציגים צעירים מהמגזר ולא עם עסקנים פוליטיים ומבלי לגלוש לפוסט ציונות וברבורים אקדמיים בנוסח "זוכרות".
    לפני יומיים התחיל הרמדאן ולא שמעתי אפילו דבר בסיסי כמו "רמאדאן קרים" או צום קל מאף אחת ממנהיגות השמאל (אולי אני טועה, לפחות זה לא פורסם באינטרנט). אז איך מרצ בדיוק מצפה שיצביעו עבורה גם במשולש או בגליל, שלא לדבר על העבודה?

  2. אלף – סיכום השבוע ברשת :

    […] קישור למאמר […]

  3. אורי יזהר :

    ברצוני להוסיף כי כאשר המפלגה של השבט ומנהיגיה עושים פאשלות אחרי פאשלות, הזיקה המסורתית נחלשת אצל רבים והם הופכים למצביעים כאריזמטיים או מה שרוי אצלנו קולות צפים.
    לפי ההתנהגות של נתניהו בזמן האחרון, כולל פרשת קדימה פנימה וקדימה החוצה ופרשת גיוס החרדים ואפילו התאבדותו של משה סילמן ז"ל, מחלישים את מעמדו של נתניהו גם בקרב מצביעי ימין מסורתיים. זה כמובן יכול עוד להשתנות, לכאן או לכאן.

  4. הפרולטר :

    סתם היה חביב לתת קרדיט ואזכורים לכמה הוגים בתחום הפילוסופיה ומדע המדינה למקורות של המאמר הזה.

    במיוחד שקיים פה ערבוב מסויים בין כמה הגדים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.