חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

משה סילמן – על המדינה לדאוג לקיום אנושי בכבוד של אזרחיה

נושאים דעות, רווחה ושירותים חברתיים ב 17.07.12 0:17

סיפורו של משה סילמן מראה שהמדינה הפקירה אותו. והוא לא היחיד. על החברה לדאוג לקיום אנושי בכבוד של אזרחיה. אפילו אם משה סילמן ושכמותו אחראים למצבם,  על המדינה לדאוג לקיומה של מערכת רווחה, בריאות, דיור, חינוך שתמנע הידרדרותם

מאת: נדב פרץ

בין הקולות שנשמעו אחרי ההצתה העצמית של משה סילמן, נשמעו גם כאלה שטענו שכך דרכו של עולם. בכלכלה מודרנית, סילמן לקח סיכונים עסקיים, וכשל. המדינה אינה יכולה לערוב לאנשים שמקימים עסק; עליהם לשאת בתוצאות כשלונם.

העובדות אינן תומכות בטיעון הזה: סילמן, כך נראה, זכה ליחס בלתי-הוגן בעליל מרשויות המדינה, וקרס בגלל לא פחות מאשר בגלל כישוריו העסקיים או היעדרם. אפשר גם להיזכר באחרים – השמות תשובה ובן-דוב עולים לראש – שכשנכשלו עסקית, לא הושלכו לרחוב.

אבל נניח שסילמן אכן כשל בעסקיו, ורק באשמתו. שהקריסה העסקית שלו נבעה אך ורק מטעויות שלו. האם טעויות כאלה מצדיקות רעב וחיים ברחוב?

בכלכלת השוק שבה אנו חיים – ושעל קיומה רק מיעוט קטן מערער –  רמת החיים של נקבעת על פי ביצועיו של אדם בשוק החופשי. הקים עסק משגשג – שיתעשר. קרס כלכלית – רמת חייו תרד.

כדי שהמערכת הזו לא תביא למצבים כמו זה של סילמן, אין צורך לבטלה – אלא רק לשים לה סייגים. רמת חייו של אדם תיקבע על פי הצלחתו הכלכלית – עד גבול מסוים. הצליח – שיהנה מהצלחתו, אך את חלקה ישיב לחברה שאפשרה אותה בצורת מסים. נכשל? רמת חייו תרד, אך לא מתחת למינימום המאפשר קיום בכבוד.

מי שנכשל בעסקיו, רמת חייו תרד. הוא לא יחיה בדירה רחבת-ידיים, ויאלץ לוותר על חופשה שנתית בחו"ל – ואולי גם בארץ. אבל אותם הדברים המבטיחים קיום אנושי בכבוד ישמרו לו. קורת גג, טיפול רפואי וסכום כסף שיאפשר לו להיות אזרח נורמטיבי בחברה. לא משום החשש שיצית את עצמו; בגלל שמחובתה של כל חברה לשמור על כבודם של כל אזרחיה. ואדם שישן ברחוב – או נאלץ להתחנן לקורת גג בפני חבריו ומשפחתו; אדם שמבקש מזון מארגוני צדקה; אדם שאינו יכול ללבוש בגדים שאיתם הוא יכול לבוא בציבור – הוא אדם שכבודו האנושי אבד.

כדי להבטיח את כל אלה, אנחנו זקוקים למערכת בריאות שמספקת בריאות טובה ללא תשלומים מופרזים; למערכת דיור ציבורי שיש בה מספיק דירות, ואלו אינן נמצאות בתת-תחזוקה כרונית; לקצבאות שמאפשרות מינימום של כבוד; ולמערכת רווחה מתוקצבת היטב, שתדע למצוא את כל אלו שהמערכות האחרות פספסו – ולהצילם.

אם איננו רוצים להגיע למצב האמריקאי, שבו בין איש מעמד הביניים לבין הלינה ברחוב עומדת קטסטרופה אחת, אנחנו צריכים להבטיח מערכות תמיכה שימנעו מאדם להגיע לתחתיות של היעדר כבוד.

חברה הומאנית היא חברה שמכירה בזה שאנשים צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם. אך היא גם חברה שמגדירה גבולות למחיר שהם צריכים לשלם – גבולות השומרים על כבודם, ומונעים מהם להגיע למצבי ייאוש קיצוניים, כמו זה שהביא לאסון הנורא של משה סילמן.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

10 תגובות

  1. יונתן כ. :

    אמן סלה

  2. משה סילמן וזכויות חברתיות » הרהורים של אבא :

    […] פורסם במקור בעבודה שחורה […]

  3. ל רפי :

    מאמר הזוי, ותגובת בהתאם.
    מדינה אינה צריכה לדאוג לאזרחיה אלא ליצור תנאים שבהם האזרחים יכולים לדאוג לעצמם.
    אין שום אפשרות מעשית שמדינה תדאג לאזרחיה, משום שלמדינה אין אמצעים ואין כושר לעשות זאת. כל מה שיש למדינה בא לה מאזרחיה וכלמה שהיא עושה בו שימוש כושל או מפלה, בא ע"ח קבוצות אחרות של האזרחים.
    לכן, אלה שאינם יכולים משום שנולדו נכים או מוגבלים, משום שהזדקנו או משום שנפגעו בשרות המדינה -זכאים לסיוע מלא מצידה. חוסר יכולתם אינו פונקציה של רצונם או של מעשיהם. מאידך, מי שלקחו סיכונים, או בחרו שלא לדאוג לעצמם, למשל באמצעות ביטוח או קרן גמולים, או חסכון אישי, או זהירות עסקית, או ידע הדרוש על מנת להמנע מכשלון, אינם זכאים לאותו יחס ולאותן תמיכות מהמדינה, דהיינו ע"ח אזרחים שמילאו כראוי את כל חובותיהם ונקטו מבעוד מועד בכל ההגנות הדרושות. המדינה צריכה להבטיח שמנגנוני הגיבוי הללו ינוהלו ע"י אנשי מקצוע, באחריות, בזהירות ומתוך הרגשת שליחות. אם כשלה בבחירת העובדים ו/או המפקחים המופקדים על כך, עליה לבטח את הציבור "בביטוח מדינה".
    מותר למדינה, וזו אפילו חובתה, לחייב אזרחים לבטח את עצמם ביטוח ראלי וקבוע בין אם לבריאות, פנסיה, אובדן כושר השתכרות וכו', אבל מי שבחר להתחמק מכך או לבצע מהלכים שבהם הביטוח העצמי שלו הוא ביטוח-חסר, אינו זכאי להמשיך בחייו כאילו לא קרה דבר ע"ח הציבור האחראי.
    המדינה כן חייבת לחלוק עם הציבור בעושר הלאומי, משום שעושר זה שייך לציבור. אין פרוש הדבר שאסור להפריט מפעלים ו/או חברות ציבוריות, אבל אסור לעשות זאת בקלות דעת ובחפיפות. מאידך, אין לאפשר לטייקונים שסרחו, לאיים על המדינה ואזרחיה במשברים, עלמת לסחוט מהם פיצוי או תמיכה לכיסוי כשלונותיהם. מי שיאיים צריך להיות מועמד לדין וצפוי להחרמת כל מה שיש לו ודרוש לכיסוי חובותיו לציבור או למדינה (שהיא נציגת הציבור). אסור להניח לחוקי הגנה ליצור לרמאי צווארון לבן מובהקים מקלטי – התחמקות מקיום התחיבויותיהם. מי שלא רוצה לעבוד בתנאים אלה – שיחפש מציאות במקום אחר. אולם יש להזהיר: אסור להחיל זאת רטרואקטיבית!!
    בעיותיו של סילמן לא נבעו ממדיניות הממשלה אלא משלוש סיבות אחרות: א. סילמן לא ממש הבין מה הוא עושה והיכן הוא טועה עיטסקית; ב. סילמן, ככל שניתן להעריך מהפרסומים בתקשורת, לא ניהל את עינייניו בתבונה במשך פרק זמן ארוך מאוד; ג. סילמן נפל קורבן לביורוקרטיה הישראלי ולתחושת ה"אתה בחרתנו" של מנהליה ועובדיה בשירות הציבורי. לא המדיניות הכלכלית הביאה אותו ליאוש, לאחר כשלונותיו עשתה זאת עבורו אטימותה של הבירוקרטיה, וחשוב להבין שאלה שתי מהויות שונות בתכלית. אלא שבמצבים של מצוקה הן "משלבות ידיים" ושוחקות את היחיד בקצב מואץ ובאכזריות רבה.
    שינוי מהותי במדינה יושג לא כאשר נעודד את הבלתי אחראים להיות עוד יותר לא אחראים כי "מישהו כבר ידאג להם…" אלא אם נכוון את המאבק הציבורי להריסת הביורוקרטיה השלטונית (לא השלטון). דבר זה מחייב סיבוב של 180 מעלות בהשקפת העולם של הציבור ושל מנהיגיו ומשרתיו בשירות הציבורי כאחד, לאמור: המדינה ומוסדותיה נוצרו בכדי לשרת את העם, את הציבור ולא בכדי שהציבור ישרת את המנגנונים ואת בעלי השררה בהם.

  4. מנחם לוריא :

    ל רפי,

    הפעם אתה ממש צודק. נכון סילמן הוא כישלון שיצר במו ידיו ובכלל החליט לחקות את הנביא ירמיהו ויתר על המרכבה ועלה באש לשמיים. הפרט שלא מתעשר,לשיטתך,או סתם לא מרוויח מספיק – זו בעיה שלו ושיעשה מה שהוא רוצה.

    אבל יש לי שאלה אליך: למה מהמיסים שלי צריך להחזיק את סילמן בבית החולים.הוא בחר במותו ועל דרך הנביא ירמיהו – הוא אדם לא יעיל שהפסיד כסף ולא הסתדר בכוחות עצמו – למה בכסף ציבורי מונעים או מנסים למנוע את השלמת ההסתלקות שלו, שהחל הרי ברור שהוא אחד מאלה שלא… שלא הצליחו להסתדר בכוחות עצמם…

    מנחנם

  5. משתמש אנונימי על חימום בסולר :

    "תיקון" הוא מושג יהודי חשוב של. רפי כנראה לא מבין אותו.

    אנשים טועים – מכל מיני סיבות.

    וכמו שטעות לעולם חוזרת – כך חיב להיות גם מקום לתיקון.

    לפי שיטת ל. רפי – אין דבר כזה תיקון. טעית – תאכל אותה – תחיה ברחוב, תמות מרעב, זבשך. החברה, כלומר אלה ש"אף פעם לא טועים" לא חייבים לך כלום, כי הם הרי אף פעם לא טעו, לא טועים, ולא יטעו.
    (כמו למשל ל. רפי בתגובתו כאן)

    (כשמדובר בטטיקונים – התיקון=החזרת הגניבה).

    דרך אגב, חברה שמעודת לקיחת סיכונים ומהללת את אלה ש"העיזו" ושאף מציגה אותם כמי שמביאים את הצמיחה ואת כל ההמצאות החשובות כנגד כל הסיכויים, לא יכולה להפריד בין מי שהסתכן והצליח לבין מי שהסתכן וכשל.

    והתגובה שלי – מש בלשון מדודה.

  6. משתמש אנונימי על חימום בסולר :

    ועוד הערה אישית קטנה
    אחרי שאתה ל.רפי ואחרים כמוך, ביטחתם עצמכם כנגד כל סיכון שעולה על הדעת, בסכומים חודשיים ניכרים, ואם יתברר שלמרות הכל – עשיתם טעויות שמאפשרות לחברת הביטוח להתנער מכם – היה סמוך ובטוח שכותב המאמר והמגיבים כאן, לא יציעו לך להתאבד (קריאה שכנראה הופכת אופנתית במחוזותינו לאחרונה), נהפוך הוא יציעו אפשרויות לתיקון.

  7. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    "מדינה אינה צריכה לדאוג לאזרחיה אלא ליצור תנאים שבהם האזרחים יכולים לדאוג לעצמם"

    טענה מעניינת. האם אתה מציע לפרק את צה"ל ואת משטרת ישראל – שני ארגונים שכל מטרתם לדאוג (לבטחונם של) אזרחי ישראל?

  8. יונתן כ. :

    גם למי שלא ניהל את ענייניו בתבונה מגיע שלא להתדרדר לחיים ברחוב.

    הטעות היא אנושית,הסליחה היא אלוהית(וולטר?)

  9. מנחם לוריא :

    נדב…"טענה מעניינת. האם אתה מציע לפרק את צה"ל ואת משטרת ישראל – שני ארגונים שכל מטרתם לדאוג (לבטחונם של) אזרחי ישראל?"
    תתפלא בדיוק כך – וזה הולך ומתממש.

    מנחם

  10. מערכת עבודה שחורה :

    כולנו משה סילמן http://www.etgar.info/he/article__616

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.