חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

משה סילמן – המנותקים והמחוברים

נושאים התמונה הגדולה, רווחה ושירותים חברתיים ב 16.07.12 1:40

בישראל יש שני סוגי אוכלוסיות. המחוברים, הנהנים מהחיים הטובים, והמנותקים, החיים במצוקה מתמדת. הראשונים מוגנים ממשבר כלכלי, והאחרונים, חיים בצלו המתמיד של המשבר. לאלה אין די תקציב לדיור, לבריאות, לחינוך,אך לצרכים שהממשלה חפצה בהם יש די תקציב

מאת: אמנון פורטוגלי

אני רוצה לציין שני היבטים מניסיון ההתאבדות של משה סילמן שהצית עצמו בהפגנה בתל-אביב במוצ"ש.  בראש ובראשונה חשוב לזכור שכמוהו יש עוד אלפים רבים במדינה שאינם יכולים לחיות בכבוד, ולפי הערכות בתקשורת, יש למעלה ממאה מקרי התאבדויות בשנה על רקע כלכלי – אחת לשלשה ימים מתאבד ישראלי על רקע של מצוקה כלכלית.

הרב עדית לב פגשה את משה סילמן, במסגרת פעילותה במרכז הזכויות של רבנים לזכויות אדם, בניסיון לעזור בפתרון בעיותיו. היא כתבה על כך במאמר ב'עבודה שחורה'.  גם ח"כ לוי אבקסיס לא הצליחה לסייע למשה סילמן לקבל דיור: "אם אני כח"כית מקבלת כאלה תשובות – מה עושה האדם הפשוט?"

ההיבט הראשון הוא שבישראל הממשלה פועלת נגד אזרחיה. וכפי שכתב אורי בן דב, אחיה של הרב עדית לב, ב- 14J "מדינה שבה רשויות הרווחה קורסות, הדיור הציבורי מיובש, משרד השיכון אינו מסייע לזקוקים לעזרתו ומערכת המשפט מסרבת לתת סעד למי שאין לו כסף, היא מדינה שמוחקת את האזרחים שלה".  אם זה נראה משפט חריף, כדאי לזכור את סדרי העדיפות של הממשלה הנוכחית כפי שהובהרו בשבועות האחרונים:

שר האוצר שטייניץ מוצא 50-100 מיליון שקל לתמיכה במכללת אריאל כדי שתקבל אישור כאוניברסיטה, אבל אינו מוצא כסף לדיור הציבורי. ראש הממשלה מוצא תקציבי עתק לבניית מאות יחידות דיור למתנחלי האולפנה, אבל אין לו כסף לדיור הציבורי. והצעד המסמל היטב את מדיניות הדיור הציבורי הוא מכירתן של עשרות אלפי דירות של הדיור הציבורי בשנים האחרונות בהיקף של 2.75 מיליארד שקל – ולמרות החלטת ממשלה מפורשת שייעדה את הכסף להרחבת היצע הדירות, הדבר לא נעשה. חלק מהכסף הלך לאבטחה במזרח ירושלים, בעיקר בסילוואן, לסלילת סלילת כביש גישה למעלה-אדומים, כ-40% מהכספים נמסרו בהסכם שערורייתי לסוכנות היהודית, ויש עוד חצי מיליארד שקל שנמצא במשרד האוצר, וכרבע מיליארד שקל בקופת משרד הבינוי והשיכון.  אבל כלום לא הגיע לדיור הציבורי.

ההיבט השני הוא מצוקתם של אלו שאינם 'מחוברים', והפער בין ה'מחוברים' ו'המנותקים'.  בהיבט זה ניסיון ההתאבדות של סילמן מתחבר להפגנות בספרד, ולתנועת אנחנו ה-99 בארה"ב.

מה קורה בעולם? מספרים לנו שמדינות רבות לא יכולות להחזיר את חובותיהן והן בסכנה של פשיטת רגל.  אומרים לנו שהכלכלה האירופית קורסת, שהאבטלה בעולם גבוהה מתמיד, ושהמשק הישראלי בסכנה.

אך באותו זמן עשרות אלפי אנשים משלמים סכומי עתק על נסיעות וכרטיסים לתחרויות ספורט, מוציאים מכספם לתיירות ולחופשה השנתית, תערוכות וכנסים כלכליים מדווחים על השתתפות מלאה, במרכזי הערים הגדולות רואים מסעדות מלאות, אנשים שמחים, ומשפחות שמוציאות כספים במרכזי הקניות. והבורסות לא רק שאינן קורסות אלא בחלקן, אף עולות.

בהתאם לתבונה הרשמית אנו במשבר כלכלי עמוק, או במיתון או בסכנת מיתון, למרות זאת אנו ממשיכים להתנהג כאילו אנו  עשירים יותר. בהתאם לתבונה הרשמית הישראלית אין לנו כסף לדיור, לבריאות ולחינוך, אך יש לנו את קרן השפע, את מלוא הכסף להתנחלויות ולתמיכה בסקטורים שראש הממשלה רוצה ביקרם ובקולותיהם. איך זה יתכן?

התשובה היא כי במדינות המערב ובישראל יש, בחלוקה גסה, שתי אוכלוסיות, ה'מחוברים' ו'המנותקים'. זו המוגנת מהמשבר וזו שנפגעה או שעלולה להיפגע מהמשבר. בדומה לכך, במשבר הגדול של 1929 היו כ-25% מובטלים, שעל פי התפיסה הכלכלית-חברתית ששררה אז בארה"ב נידונו לחרפת רעב או לעקירה מביתם. מצד שני, היו אז בשיא המשבר, 75% מועסקים שעבדו, השתכרו וחיו היטב. לאלו יש להוסיף את בעלי ההון ואת העשירון העליון של העצמאיים שמצליחים לא רק להגן על רכושם מהמשבר אלא אף להרוויח וליהנות ממנו.  שתי הקבוצות האלו המשיכו וממשיכות לצרוך, ולמעשה הערך הריאלי של שכרם והכנסתם עולה.

מה שקרה וממשיך לקרות בארץ הוא קריסת ה'מנותקים' שמונת העשירונים הראשונים, מיעוטי היכולת, המעמד הבינוני, השכירים הזוטרים והעצמאיים הקטנים. משפחה 'נורמטיבית' הנמצאת בתחום זה לא יכולה כיום לממן את החינוך לילדיה, לשלם את שכר הדירה או את המשכנתא, ולקבל שירותי בריאות המכבדים את מקבלם. כל אלו היו שירותים שבעבר הלא רחוק כולנו קבלנו בתשלום סביר כמובן מאליו. היום הממשלה אומרת לנו שאין מספיק כסף לתת לילדינו חינוך ראוי, אין מספיק כסף לבריאות, אין מספיק כסף למשכורות שנתן לחיות מהן לשכירים, לרשת בטחון לעניים, לפנסיות לזקנים, והרשימה ארוכה. ורק לחלק קטן מהאזרחים, לעשירון העליון, לבעלי ההון, ול'מחוברים', יש אפשרות לקבל ולשלם עבור שירותים אלו.

ככה לא בונים מדינה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

5 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    גם בעשירון התשיעי המצב לא טוב, מה שעל הנייר נראה כמו משכורות טובות לא מספיק בהכרח לקניית דירה ועמידה בתשלומי משכנתא במקביל לגידול ילדים.
    אין פה מאבק בין עשירונים יש כאן מאבק בין 99% ל-1%.

  2. יונתן כ. :

    לא מחובר ולא מנותק,ביניים,נעים להכיר.

  3. הכתובת היתה על הקיר: ניוזלטר לפרשת מטות – מסעי | שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם :

    […] נענע10. ובבלוג "החברים של ג'ורג", העוקץ, עבודה שחורה. הרב עידית לב אף התראיינה בתוכנית של "ערב חדש". הרב […]

  4. מנחם לוריא :

    אמנון,

    שמעתי היום אחר הצהריים אצל פארלי שחר ברשת ב קול ישראל,שחלק מהדירות הממשלתיות,שלא נמכרו,הפכו לבתי כנסת. בעיקר באזור באר-שבע ושאר ערי הנגב…

    מנחם

  5. משה סילמן – פרופיל הסיכון של משפחה במעמד הבינוני :

    […] על יום הדיור הציבורי בכנסת – 17 ביולי 2012מנחם לוריא על משה סילמן – המנותקים והמחובריםמנחם לוריא על עובדי הרכבת – כוח לעובדים מגיב על החלטת […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.