האם מדינת ישראל סיפחה בפועל את השטחים שנכבשו?

בעקבות הגשת הדו"ח של אדמונד לוי שכלל את העדר הכיבוש, מנסה מנחם לוריא להבין אם בפועל כבר סופחו השטחים. גם אם לא היה סיפוח, יש כבר הפרטה של הכיבוש, וזה לא נראה טוב

השטחים שנכבשו על ידי ישראל לפני כארבעים וחמש שנים ביהודה, שומרון ובעזה – מעולם לא הוגדרו כחלק ממדינת ישראל. על פי הדין הבין-לאומי מדובר בשטחים שנכבשו בכוח ושהסמכות החוקית בהן היא של צבא ההגנה לישראל.

לפי ההצהרה הרשמית של מדינת ישראל, הריבון בשטחי יהודה ושומרון הוא צה"ל מתוקף העובדה שעל השטחים שנכבשו הוטל משטר צבאי זמני – שנמשך כבר ארבעים וחמש שנה.

מדינת ישראל אינה הריבון על השטחים הכבושים, אבל היא החילה הצהרתית את ריבונותה על אזרחיה הישראלים תושבי יהודה ושומרון המתגוררים בשטחים שנכבשו.

שאלת סיפוח השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, למעט עזה,עולה מעת לעת, ברם, האם בפועל לא סיפחה מדינת ישראל את השטחים שנכבשו? מתברר שבניגוד למוצהר, בפועל מחילה מדינת ישראל את ריבונותה בשטחים. השטחים סופחו לישראל בפועל.

דו"ח שפיגל.

עד 2004 ממשלת ישראל לא ידעה באופן מסודר של מי, בבעלות מי נמצאות האדמות עליהם הוקמו ישובים ישראלים ביהודה ובשומרון. ראש הממשלה שרון מינה, ב 2004, את תת-אלוף ברוך שפיגל (במיל דאז וגם היום) לבדוק את מעמד השטחים, האדמות וחוקיות הבנייה בהתנחלויות ביהודה ושומרון. בסיום העבודה כתב מר שפיגל דוח שממנו עולה כי כמות גדולה מאוד של אדמות המיושבות על ידי ישראלים נמצאות בבעלות פלשתינאית, וכי לא מעט ישובים ביהודה ושומרון הוקמו על אדמות שלגבי חלקן ישנה בעיתיות בעניין הבעלות. לפרטים נוספים ולעיון בדוח כאן.

סיפוח והחלת ריבונות – ממשלת ישראל מאשרת והעמותות מבצעות

 

כפי שעולה מדוח שפיגל, באופן עקרוני מדינת ישראל, הריבון, איננה מיישבת את אזרחיה ביהודה ובשומרון. ההתיישבות עצמה מאושרת בהחלטת ממשלה, אך מבוצעת על ידי מספר עמותות אשר מקבלות תקציבים מהקופה הציבורית ובהם הן עושות שימוש לצורך יישוב ההתנחלויות. במקרים רבים העמותות האלה הן בעלות אוריינטציה דתית לאומית אך לא רק. הנקודה החשובה לציון, ואשר חוזרת ועולה בדוח שפיגל, היא שלמעשה המימון לפעילות של העמותות האלה בא מהקופה הציבורית והן אינן אלא כסות של המדינה לפעילות של סיפוח שטחים ואנשים ביהודה ושומרון תחת השם החביב: ”התנחלויות".

הריבונות הישראלית,על פי דוח שפיגל, הוחלה גם על שטחים שיש ספק או שידוע בוודאות שהם בבעלות פלשתינאית אולם זה לא מפריע לאף אחד – כך נראה. גם "מפעל ההתיישבות”, אינו מה שהוא מתיימר להיות מדינת ישראל זה מקבלת החלטת ממשלה לאשר התיישבות או מאחז כזה או אחר, מחילה על השטח והמקום את ריבונותה, ועושה זאת באמצעות הפקדת העשייה לידיים פרטיות שמאוגדות כעמותות שכל תכליתן היא הקמת הישוב. הכסף מגיע, ברובו הגדול, מתקציב המדינה.

רישום זכויות הקניין של המתנחלים ומניעת זכות ערעור מהפלשתינאים

הצעד הבא בסיפוח השטחים והחלת הריבונות הישראלית עליהם הוא בתכנית שנועדה לאפשר את רישום הזכויות הקנייניות של המתנחלים על קרקעות בשטחים. כפי שמצוין במאמר המערכת ב"הארץ", מטרת ההליך היא לעקוף את רישומי הטאבו, באופן שימנע מפלשתינאים הטוענים לבעלות על אותן קרקעות לערער על תוקף הרישומים.

כך, במימון תקציב המדינה, בניגוד לקונצנזוס, מבצעת הממשלה מדיניות מעשית של סיפוח. מדיניות זו מנוגדת להצהרות ראש הממשלה בדבר שתי מדינות לשני עמים. הסיפוח הופך את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית, שבה זכויות התושבים הפלשתינאים מקופחות, והם אינם נהנים מאותן זכויות מהם נהנים אזרחי ישראל.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , ,

7 Responses to “האם מדינת ישראל סיפחה בפועל את השטחים שנכבשו?”

  1. […] הפרוייקט תגובות אחרונותהאם מדינת ישראל סיפחה בפועל את השטחים שנכבשו? על מעברי הגבול לשטחים שנכבשו – ההפרטה לחברת […]

  2. משתמש אנונימי על חימום בסולר הגיב:

    מומלץ לטרוח לקרוא את הקישור להלן, ולנסות להבין, (בהנחה שהקומבינה ניתנת להבנה במשמעות הפשוטה של המילה).
    http://arnona.co.il/index.asp?Article=383

    פ 1193/04 – שלום, גבולות מדינת ישראל
    מדינת ישראל נגד איתן קרמר

  3. ל רפי הגיב:

    מקרא דבריו של לוריא בסוגיית סיפוח השטחים, אינו מוסיף שום בהירות לדיון הסתום בנושא זה. הדו"ח של השופט לוי, מאידך, מבהיר באופן חד-משמעי ששטחי יהודה ושומרון המוחזקים על ידי ישראל אינם כבושים (בין היתר משום שלא נלקחו בכוח הזרוע מישות מדינית לגיטימית ששלטה בהם קודם להשתלטות ישראל עליהם, (על תביעה לשליטה בשטחים אלה).
    מכל המסמכים המפולפלים שקישוריהם מצורפים לדברי לוריא ולדבי המגיבים 1, 2, לא נוספה למאמר הבסיסי כל בהירות חדשה לסוגייה המרכזית – גבולותיה הריבוניים של מדינת ישראל. מאידך עולים הדברים הבאים: א. נקודת ייחוס אחת הם גבולות החלוקה מנוב' 1947 (על כך יש חולקים רבים, בין היתר בטענה שדחיית תכנית החלוקה ×¢"×™ הערבים, ונסיון לכפות בכוח פתרון שונה, מבטלים את תוקפה המשפטי של הצעת החלוקה); ב. שטחים מפורזים שהוגדרו ככאלה בתכנית החלוקה, נכללים כיום עפ"×™ כל ×§"מ מעשי ומשפטי בתחומי מדינת ישראל ובהצטרפם לטחים שב- א', מהוים בקרוב רב את קווי הפסקת האש של 1949. קוים שגם הם לא הוכרו עד ×›×” ×¢"×™ הערבים – בחלקם דה פקט ובחלקם גם דה יורה; ×’. השטחים באיו"ש שנתפסו ×¢"×™ ישראל מידי הירדנים. אף שישראל אינה מתכוונת לנהל מו"מ עם הערבים על שטחים הנמצאים בתוך תחום קוי הפסקת האש מ-1949, עצם העובדה שהפלשתינאים מציגים כיום דרישות להכיר בקוים אלה נקודת מוצא לדיון גבולות, ולהסכים מראש שבכל מקום שיהיה תיקון בקו הגבול מטעמים של ביטחון לאומי. מציאות דמוגרפית או הסכם ×›×–×” או אחר, יועברו לשליטתם בתמורה שטחים הנמצאים בתחומי קוי הפסקת האש 1949 – אומרת שהדיון הביסי פתוח בשלב ×–×” לגבי חלוקה מחדש של שטחי א"×™ המערבית כולם, בין ישות יהודית מדינית קיימת, לבין ישות פלשתינאית מדינית שאינה קיימת.
    ישראל נמנעה מסיפוח שטחים באיו"ש (למעט החלת החוק והמשפט בירושלים רבתי) משיקולים שונים, חלקם מוצדקים וחלקם שגויים בעליל. עובדה זו אינה הופכת אותם לכבושים, אלא לשנויים במחלוקת, כפי שנטען גם בדוח השופט לוי.
    בשטחים אלה מתרחשת כל הזמן פעילות – יהודית וערבית – שמטרותיה בין היתר הן לשנות את המציאות ואת המעמד המשפטי והמעשי של שטחים אלה. בעיניין ×–×”, זכותה של ישראל אינה נופלת מזו של הערבים, יתכן שבמקרים מסויימים (בהם גורשו יהודים בכוח הזרוע לפני קום המדינה ×¢"×™ ערבים שלא היו הריבון במקומות אלה) אף עולה עליהם. הפעלת זכותה של ישראל בשטחים אלה, אינה עומדת בסתירה לכך שבהסכם עם הערבים ניתן להתאים את המציאות לקווי ההסכם, כפי שנעשה בעבר מול מצרים וירדן. ישראל הוכיחה בעבר יכולת לעמוד בהתחייבות כזו ולפיכך זו אינה טענת המנעות המחזיקה מים.
    אולם, אין לקבל ואין להשלים עם מציאות שבה ינסו הערבים (בסיוע של יהודים או שונאי יהודים ) למנוע מישראל לשמור על האינטרסים שלה בשטחים שנויים במחלוקת, שעה שהם נהנים מחופש פעולה מלא, ובד בבד מכשילים בטענות סרק כל מו"מ משמעותי ליישוב הסכסוך. שהרי ברור שהערבים לא יקבלו במו"מ (או במעשי איבה מחודשים) כל מה שהם חותרים אליו מבחינה מדינית או אידיאולוגית, ולכן לכל השהייה בלתי סבירה יש לייחס כוונה שביסודה היא כוונה זדונית ממין זה או אחר.
    קרוב לוודאי שהדינמיקה הזוחלת שמפעילה ישראל בשטחי איו"ש, יוצרת בהם מציאות התואמת את תפיסת ההסדר הסופי של ישראל, ובצדק כך. עצם השאלה אם הוחלה כבר ריבונות ישראלית בטחים אלה, או טרם נעשה כן, אינה מעלה ואינה מורידה. חופש התמרון הולך ומתרחק ככל שהסחבת נמשכת, ויתכן מאוד שבסופו של דבר ולא בעוד זמן רב, תכנית האוטונומיה, ולא "שתי מדינות לשני עמים" תהיה אפשרות המימוש היחידה באיו"ש. אם יתפתח באזור עימות מזויין, ככל שיהיה מקיף וחריף יותר יזרז גם את תהליך יישומם של שינויים בשטח א"×™ ועיגונם במציאות פוליטית ואסטרטגית שונה מזו הקיימת. לא ניתן להתנבא על הכיוון המדוייק, אבל ניתן בהחלט להעריך מגמות…
    המציאות בה חיה ישראל בשאלת הגבולות הרשמיים, ניזונה מאז ימי בן גוריון משתי השפעות: א. הערכה שהקהילה הבינלאומית תתקשה להשלים עם מהלך חד צדדי גדול של ישראל לשינוי המציאות, אבל תשלים במוקדם או במאוחר עם תהליכים זוחלים. (כך גם היה בקבלת לגיטימציה רחבה לקווי הפסקת האש מ-1949, כגבולות "מוכרים")ב. אפשרות לפשרה עם הערבים בתמורה לויתור על טריטוריות מסויימות שבהן מחזיקה ישראל בעקבות המלחמות הקודמות. שתי הנחות אלה עדיין קיימות, אולם משקלן הולך ונחלש אל מול פני השינויים שהזמן גרמם. בסופו של דבר, כנראה בעוד זמן לא רב, תצטרך ישראל להכריע בשאלת גבולותיה הכרעה הסטורית, ולהפוך את המציאות הנוצרת בשטח למציאות מדינית משפטית ואסטרטגית חד-משמעית. יתכן שבויכוח שיבוא לאחר מכן, יתפתח הדיון לדיון מחודש בשאלת חלוקה צודקת יותר של שטחי א"י המנדטורית בין מדינת לאום יהודית לבין מדינת לאום ערבית-פלשתינאית. הסיבוכים שליוו את התפתלויותיה של בריטניה כמדינת החסות למנדט בתקופה שבין הצהרת בלפור נוב' 1917, לבין תכנית החלוקה החמישית בנוב' 1947, אינן נופלות ברב-גוניותן מסוגיית הגבולות של מדינת ישראל עצמה. קרוב לוודאי שאף עולות עליהן כמה וכמה מונים.
    ישראל עדיין לא סיפחה את השטחים, אבל היא בוודאי מתכוננת לאפשרות שתצטרך לעשות כן. מעמד הגבולות "המגוונים" באופיים בתוך א"×™ המערבית ישולב כנראה במהלך ×›×–×”. אלוף (מיל.) בני פלד ×–"ל, שהיה איש ססגוני וחריף מחשבה, טען בשעתו שמדינת ישראל עדיין לא קמה, בין היתר משום שלא קבעה את גבולות ריבונותה ולא החליטה על חוקה, המקבעת גבולות אלה. טענה זו תקפה גם כיום. הפילפוליסטיקה והדיסאינפורמציה בנושא הגבולות ומעמדם של שטחים שונים בתחומי א"×™ המערבית מעידה על כך כאלף עדים וטוב עשה ראש הממשלה שהטיל על וועדת השופט לוי להבהיר את אחת הסוגיות היסודיות בשאלה זו. עוד ייטיב לעשות אם בעקבות הבהרה זו יקדם עיצוב וקיבוע של מציאות בשטח – משפטית ומעשית – שיסירו לפחות חלק גדול מהספקות הקיימים ויטרו את רוב ויכוחי הסרק שאנו מנהלים עם עצמנו לריק.

  4. לקסי הגיב:

    על מונולוג ועל דיאלוג ועל רב-שיח (מולטילוג?)
    לדיאלוג, כמו לטנגו נחוצים שנים, לרב-שיח שלושה ומעלה.
    הדיון סודק השערות בדבר היות השטחים כבושים-או-לא-כבושים אינו דיאלוג. הוא מתחזה לכזה, זה דיאלוג עם הראי.
    באופן מעשי, ולא בפלפולים משפטיים, השטחים הם כבושים ולא יועיל למכחישים שום שיח עם המראה.
    הטוענים להחלה בפועל של החוק הישראלי על שטחי מה שהיתה הגדה-המערבית-של-ממלכת-ירדן מדברים, כקבוצה, עם עצמם.
    בנות השיח לעניין זה הן אומות העולם ואלה אינן נשקפות בראי השיח הזה.
    בהקשר הזה בלבד אני מזדהה עם ל. רפי.
    אלא שסיפוח כזה הוא מרשם לחיסול מדינת ישראל כישות ציונית שהיא מדינת העם היהודי.

  5. משתמש אנונימי על חימום בסולר הגיב:

    רפי אין צורך להאריך.
    זהו המצב היום כפי שניסחת אותו:
    "הדיון הביסי פתוח בשלב זה לגבי חלוקה מחדש של שטחי א"י המערבית כולם, בין ישות יהודית מדינית קיימת, לבין ישות פלשתינאית מדינית שאינה קיימת". לא כאילו.
    זה אכן המצב!

    כל שאר דבריך, במחילה, הם לעיסה חוזרת של דברים שנלעסים פה שנות דור,
    והם – חלק מאסטרטגיית תעתועים שנבחרה ×¢"×™ הנהגות ישראל ולא מתוך כפייה חיצונית.
    בסופו של יום האסטרטגיה הזאת אכן הביאה למצב המנוסח במשפט שלך שאני מצטטת כאן.
    היתה דרך למנוע את המצב הזה. ישראל דחתה אותה!.

    לכן, למצב הנוכחי כפי שניסחת אותו, אחראית במידה רבה מדינת ישראל. אולי לא קראת בעיון את הקישור שצרפתי, או עיינת ברשלנות.

    בדיאלוג עם הקהילה הבינלאומית, הצד שכבר הכריע לגבי ריבונות ישראלית דה-יורה על 78 % מהשטח – הוא המערכת הבינלאומית, שכלל אינה קושרת זאת להסכמה ערבית כלשהי!!!!!!
    זו מדינת ישראל שמסיבות שאין כאן המקום להיכנס אליהן, מתעקשת לשמור על עמימות בכל הנוגע לריבונותה, התעקשות שמעוורת עיניים מהזדמנויות ושינויי תנאים במערכת הבינלאומית. במובן מסוים מדובר פה בלא פחות מפשע של מדינת ישראל כלפי האזרחים ואפילו כלפי הציונות.

    למרבה הצער, אכן כתיבת הדברים לא נועדה לשכנע, אלא רק לשמש נקודת התייחסות ל"אמרנו לכם". (יש עוד נקודות התייחסות כאלה שנכתבו כבר לפני עשר שנים לפחות…והן לצערי מוכיחות עצמן חדשות לבקרים))
    כי עת השכנוע כבר חלפה מזמן. הנפש היהודית כל כך מסובכת בפתלתולים שכרכה לעצמה סביב צווארה, עד שלא נותרה סיבה לאופטימיות, אלא אם נתלים בדברי אורי אבנרי שלפיו, לעולם אין לדעת מאיפה תצוץ ההפתעה.

    בינתיים – הכלב מת, הפריץ נמצא בדעיכה. בצנרת בלחץ הולך וגובר – שינוי הדיון מאיפה עובר הגבול ל- האם קיום מדינת ישראל הוא בכלל לגיטימי.

  6. משתמש אנונימי על חימום בסולר הגיב:

    הנה עוד קישור
    http://www.blacklabor.org/?p=2384

  7. חקלאי הגיב:

    מאמר נחמד, לא קשור לנושא!
    אם החוק הישראלי לא מוחל ביו"ש, למה בג"צ מתערב בגבעת האולפנה ובהתנחלויות לא חוקיות? לא חוקיות ע"פ איזה דין? שהרי שום חוק לא מוחל שם ובטח לא סמכויות השיפוט של ישראל???

    מעבר לשאלת חלוקת התקציבים –
    מה הקשר בין דיכוי הפלסטינאים ביו"ש לסוציאל דמוקרטיה?
    × .ב. אל תפנו אותי למאמר של אורי יזהר, כבר ניפצתי את כל הטיעונים שלו…
    מאמר נחמד

Leave a Reply