חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שחיקת תקציב מערכת הבריאות הציבורית – האם בג"ץ יביא לשינוי?

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, כלכלה ותקציב, שולחן הניתוחים ב 28.06.12 3:40

מי אשם בהתדרדרות מערכת הבריאות הציבורית? האם האוצר הוא שגרם לשחיקת התקציב? רמי אדוט טוען שהאוצר הוא המנוע, אך הוא לא הגורם היחיד – כל מנוע זקוק לדלק ולכיוון נסיעה

ביום חמישי 21 ביוני 2012 נעתר בג"צ לדרישתן של קופות החולים והורה למשרדי הממשלה לתקן את שחיקת תקציב הבריאות בתוך חצי השנה הקרובה. "העולה מהחומרים הוא כי המשיבים פעלו בעצלתיים תוך שהם נמנעים מקיום פגישות בנושא במשך תקופות ארוכות", כתב השופט ג'ובראן, והורה למשרדים לעדכן את מדד יוקר הבריאות באופן יעיל ונמרץ ובמהירות, בתוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין.

כך, במילים נחרצות אך מנומסות, ניסח השופט ג'ובראן פסק דין יוצא דופן בעתירה שראוי לכנותה מעתה "עתירת התפנית", שכן בה נקבע לראשונה כי מזה למעלה מעשור מדרדר האוצר את תקציב הבריאות ומרוקן בכפית את תוכנו, ומה תוכנו של החוק הסבוך הזה? אלה הם העקרונות שנקבעו בפתחו – צדק, שוויון ועזרה הדדית. השופט ג'ובראן כאילו הרים שלט גבוה מעל כסאו המרופד וקרא "די לשחיקת מערכת הבריאות הציבורית". זה ברור בדיוק כמו שלט הנישא בהפגנת המונים.

לעיתים נוהגים השופטים לומר כי הם "יושבים בתוך עמם". הנה כאן נראה כי השופט ג'ובראן ביטא יותר מכעס של שופט בית משפט עליון שמשרדי הממשלה עושים מהחלטותיו הקודמות צחוק. יותר מכך. השופט ג'ובראן ביטא בדרכו תחושת מיאוס שהתפשטה בקרב ציבור רחב, אשר צופה בחוסר אונים במערכת הבריאות הציבורית הולכת ומתדרדרת מול עיניו, ואינו מבין מדוע הממשלה מניחה לכך לקרות.

אין המדובר בעניין חדש כלל ועיקר. כבר שנים שארגונים חברתיים, פעילים ומומחים, ובמיוחד מרכז אדווה, מצביעים על מדיניות אוצר עקבית אשר מאז 1998 שחקה את תקציב הבריאות. מדיניות זו גרמה לכך שכיום הקופה מקבלת שליש (ויש האומרים למעלה מ-40%) פחות כסף כדי לספק את אותו סל – תרופות, אשפוזים, רופאים מומחים וטיפולים – שסיפקה לפני תחילת השחיקה. הנתון הזה כל כך מדהים עד כי יש לומר אותו שוב: כיום הקופה מקבלת כשני שליש בלבד מהכסף שהספיק לה ב-98 ומצד שני עליה לספק לנו את מלוא השירותים שהממשלה מחייבת אותה לספק.

איך זה ייתכן? ובכן, יש הרבה דרכים לשחוק תקציב. במקרה שלנו, התמקדו הקופות והשופטים באחת מהן – הימנעות הממשלה מעדכון "מדד יוקר הבריאות" – המדד שקובע כמה הממשלה צריכה להוסיף כל שנה לתקציב שהיא מעבירה לקופה. נסביר זאת במילים פשוטות: הקופות מקבלות מהממשלה מדי שנה כסף רב – מעל 30 מיליארד ₪ – כדי לספק לנו שירותים רפואיים, ובתוכם גם שירותים שאנו מקבלים בבתי החולים. כשצריך, הקופות נותנות לנו "טופס 17" שאיננו אלא כיסוי כספי של האשפוזים והטיפולים שאנו עושים בבתי חולים. זאת הוצאה גדולה מאד, מעל 40% מהתקציב שהקופה מייעדת לכל השירותים שאנו מקבלים.

עלויות אלה של האשפוזים הולכות ועולות – הרפואה מתייקרת, הטכנולוגיה מתקדמת, הרופאים נאבקים ומקבלים שכר הוגן יותר. אבל אין המדובר בשוק פרוץ לגמרי. מחירי האשפוזים שהקופה משלמת לבית החולים קבועים בתעריף ממשלתי. הממשלה צריכה להחליט שהגיע הזמן לייקר אותם. נניח שהממשלה מחליטה שהגיע הזמן לייקר את המחיר, כלומר, הקופות תשלמנה מעתה לבית החולים עוד 50 ש"ח עבור יום אשפוז. זה אולי צעד סביר, אבל מאיפה יש לקופות כסף? הקופות הרי מקבלות תקציב מהממשלה. אם כך, ההיגיון אומר שהממשלה תעביר לקופות את הסכום המתאים כדי לפצות על ההתייקרות שהיא עצמה קבעה. פה בדיוק הבעיה. הממשלה מצד אחד מייקרת את תעריפי האשפוז אבל מצד שני לא מגדילה באופן שווה את מימון הקופות. לפי חישובי הכלכלן פרופ. גבי בן-נון, הכנסת מחיר יום האשפוז לתוך מדד יוקר הבריאות יוסיף באופן מיידי מאות מיליונים לתקציב הקופות.

ועכשיו לשאלת הזהב – אם הממשלה שוחקת את התקציב במשך שנים, אם שליש ויותר מהכסף הדרוש להספקת כל השירותים איננו מגיע לקופות, איך זה משפיע על השירותים שאנו מקבלים מהקופה? מה קרה למערכת הבריאות לאורך שנות השחיקה הגדולה?

כאן עלינו לנטוש את הנטייה של כולנו לחפש את "האיש הרע" האחד שלבדו במו ידיו שחק את מערכת הבריאות הציבורית. נכון שהאוצר סלל את מדרון הבוץ הזה והוא דחף את הקופות ואת בתי החולים, אבל, בואו נודה בכך, בין הקופות ובין בתי החולים יש כאלה שבשבילם הבוץ איננו אלא סקי. הם פשוט נהנים ואף מרוויחים מהגלישה במדרון.

ביד אחת, האוצר שחק וחנק את הקופות. ביד השנייה, הוא פתח להן בלון חמצן רענן ועודד אותן למכור שירותים פרטיים, למכור ביטוח פרטי למבוטחים שלהם (המשלים), לגבות עוד ועוד כסף ישירות מהציבור באמצעות אגרות ומחירי תרופות מרשם. האם הקופות התלוננו על החמצן הזה? אולי כן, אבל פשוט לא שמענו את תלונותיהן כי היינו עסוקים בניסיון להתמודד עם מבול המכתבים והטלפונים שזרם מהקופה ואשר ניסה לשכנע אותנו שאנחנו חייבים אבל חייבים לקנות עוד ביטוח משלים.

אחרי הטלפון הרביעי שקיבלתי מנציגת שיווק של הקופה שרצתה למכור לי עוד ביטוח משלים שאני אמור לשלם מכיסי הפרטי, נפל לי סופסוף האסימון. שאלתי את עצמי, אילו הייתי חלילה חולה במחלה קשה, מה הסיכוי שמישהו בקופה – רופאה, פקיד, אחות – היה מתקשר בכזאת מסירות כדי שאבוא, נניח, לטיפול הבא? מה בדיוק רוצה ממני הקופה? שאהיה בריא? שאבריא? או שמא שאוציא מכיסי עוד ועוד כסף כדי לקנות ממנה – מי שהופקד על הרפואה הציבורית – עוד שירותים פרטיים? באיזו זכות בכלל הקופה גובה ממני עוד כסף על אגרות רופא ובדיקות ותרופות שמגיעות לי דרך הסל הציבורי? לא הייתי אמור לקבל את השירותים האלה חינם? הרי כבר שילמתי עליהם מיסים.

ומה לגבי בתי החולים הגדולים, הממשלתיים הענקיים שלנו, פאר היצירה של רפואה המתקדמת הישראלית? מזה שנים התרגלנו לקבלת פנים שאיננה פני המטפל האיכפתיות, פנים של אח או הרופאה שרוצים לדעת מה שלומנו, אלא פני המוכרים בקניון מסחרי שמכסה את חזיתו של בית החולים, כאילו יצאנו לרגע לקניות ולא באנו לקבל טיפול או לבקר חולה. שכבת המנהלים והרופאים הבכירים עושה מאמצים אדירים מזה שנים כדי להכניס לבתי החולים הגדולים את שירותי הבריאות הפרטיים. בשביתת הרופאים הגדולה זה כמעט הצליח לה.

מילה אחת על הרופאים, אנשים שבחרו באחד המקצועות הנפלאים וכפויי הטובה ביותר עלי אדמות. העובדה היא שכמה מהם, במיוחד הנוצצים והמבוקשים, מנערים מעליהם את העייפות ורצים החוצה מבית החולים הציבורי למרפאה הפרטית ולבית החולים דה-לוקס כדי לשרת, תמורת שכר גבוה (והם ראויים לו לדעתי !) דווקא שם את ציבור החולים בעלי הממון והביטוח.

ואולי אנחנו האשמים העיקריים. הציבור הרחב, ובעיקר הציבור של שכבות הביניים, שבמשך שנים תהליכי השחיקה האלה עניינו אותו כשלג שלא ירד אשתקד. גרוע מכך, הוא התמכר להם. בדיוק כמו ששדה התעופה מלא בישראלים שטסים לחו"ל בעוד הפערים החברתיים מעמיקים, כך גם בבריאות, מיליוני אנשים רצים למלא מגדלי אשפוז מנקרי עיניים ולבחור רופאים כמו שבוחרים מכשיר חשמלי מתוך היצע אדיר של ביטוחים פרטיים, רופאים פרטיים, שירותים פרטיים, עוקפי תורים, עוקפי פקידים, עוקפי השחיקה. העניים בקושי עומדים בתשלומים על ביקורי רופא ובתשלומי התרופות – כחמישית מתוכם העידו כי הם נמנעים מתרופת מרשם ומטיפול נחוץ בגלל הכסף. באותו זמן, המעמד הבינוני בקושי שורד ובקושי עומד בציפיות של עצמו. חלקו בקושי עומד בתשלומי הביטוחים המשלימים, חש היטב על בשרו את התורים במערכת הציבורית, מוציא הון על השתתפות עצמית כדי לבחור רופא ועדיין נותר בחרדות כי הוא יודע היטב שהדבר האחרון שירצה לעשות בעת מצוקתו יהיה להתמודד עם חברת ביטוח פרטית.

אז מי האשם האמיתי? בדרך כלל יש לכולנו נטיה להטיח את זעמנו בנציג הראשון של המערכת שעומד מולנו – הרופא העייף, מערכת בית החולים המנוכרת, לעיתים עד כדי הזנחה כפי שסיפר דני רופ לאחרונה, קופת החולים המטרטרת אותך לכאן ולשם, כל זמן שאתה מגיע במסלול הציבורי, אך מתעוררת לחיי נעורים כשאתה שולף את הארנק.

קל לסמן את האוצר כאיש הרע. הוא באמת רע. העתירה, הקופות, הארגונים החברתיים, תנועת המחאה למען צדק חברתי – כולנו מסכימים שהאוצר הוא מקור השחיקה התקציבית, אבל זו לא כל התמונה. גם התיקון למצב הנוכחי לא יבוא מצו אחד שבית המשפט מבקש לאכוף על משרד האוצר. התיקון האמיתי יבוא לאט ובהתמדה. כמו בתחום החינוך וכמו הדיור, השינוי האמיתי יתחיל מלמטה, מהמפגינים ברחובות הדורשים צדק חברתי, מקבוצות פעילים בכל הארץ שקמות כדי להיאבק על זכותם לבריאות, מארגוני החולים שיבינו כי המשלימים והפרטיים לעולם לא יפצו אותם על ההזנחה מצד מערכת הבריאות הציבורית. השינוי יתעצם ככל שנציגי ציבור ישתכנעו ששוויון בבריאות ומערכת ציבורית איתנה אינם קישוט אלא הם נכס שיש לו משמעות בקלפי. עוד מעט תבוא עונת התקציב. שם יבואו המבחנים לציבור הפעילים ולח"כים.

הכותב מכהן כראש תחום הזכות לבריאות באגודה לזכויות האזרח, ושותף במטה הציבורי לשוויון בבריאות

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.