חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הדו"ח והספינים – איך אלי ישי ויובל שטייניץ חושבים שייחלצו (א)

נושאים איכות השלטון, דעות, פוליטי ב 24.06.12 1:55

דוח המבקר על השריפה מטיל בפירוש אחריות על אחדים, האחריות העיקרית מוטלת על שר הפנים ח"כ הרב אלי ישי ועל שר האוצר ח"כ יובל שטייניץ (וגם על השר לבט"פ ח"כ אהרונוביץ' ועל ראה"מ ח"כ בנימין נתניהו).  שני האחראים העיקריים יוצאים בהתקפת נגד, במתקפת תעמולה מוכנה היטב כדי להציל את עורם מהאש. חלק ראשון (החלק השני יפורסם מחר)
מאת: אמנון פורטוגלי

על דו"ח מבקר המדינה על השריפה בכרמל ומתקפת הנגד של ישי ושטייניץ

תתפטרו!

בישיבת הממשלה ש(לא) תתקיים ליד אנדרטת הסוהרים (לא) יודיעו על התפטרותם שר הפנים, ח"כ הרב אליהו ישי, שר האוצר ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, וראה"מ ח"כ בנימין נתניהו.  האשמים האמיתיים באסון מאת: יעקב לקס

לקריאה נוספת

שנה וחצי לאחר שריפת הענק בכרמל בה נספו 44 איש, פרסם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס דו"ח חריף שהטיל אחריות מיוחדת על המחדלים והכשלים במערכת הכבאות ומותח ביקורת נוקבת בעיקר על השרים אלי ישי ויובל שטייניץ. הדוח מטיל אחריות גם על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ.

אבל במערכת הפוליטית לא מתרגשים, והשרים שטייניץ, וישי יוצאים בהתקפת נגד, במתקפת תעמולה מוכנה היטב כדי להציל את עורם מהאש.  במתקפה זו הם משתמשים בכל הכלים: ספינים, רמיזות, שתילת ספקות, חצאי אמת, ערפול, וכו'.

דוגמה מצוינת לספין ולהיפוך האמת מהקמפיין של שטייניץ: "שר האוצר מופקד על ניהול המדיניות הכלכלית, ואין זה מתפקידו לבדוק או לעסוק בהקצאת כספים ייעודית בתקציביהם של משרדי הממשלה השונים". אבל זה בדיוק מה שהוא עשה. שר האוצר, למרות שלדבריו 'אין זה מתפקידו', בדק ועסק והחליט לא לתקצב ולא להקצות כספים למערכת הכבאות עד שתעשה שם רפורמה, רפורמה שהייתה באחריות משרד הפנים.  ובלשונו של המבקר "משרד האוצר התנה את מתן הסיוע התקציבי לשירותי הכבאות בכך שקודם לכן תבוצע הרפורמה הארגונית".

השר ישי מנסה להסיט את הנושא ממחדליו וממקד את הקמפיין שלו על מאמציו לגייס כסף למערכת הכבאות. אבל עיקר הביקורת היא על תפיסתו שתפקידו מתמצה במאמצים לגיוס הכסף.  למרות שהוא השר האחראי על מערך הכבאות, ולמרות שהוא הכיר במצב הקשה בו היא נמצאת, עד סכנה מוחשית לחיי אדם, ישי לא יזם, ולא פעל, אף במסגרת היכולות הכספיות בתקציב שעמד לרשותו.

ב-2009 הובילו הכבאים קמפיין שמטרתו הייתה לעורר מודעות ציבורית לייבוש התקנים, לייבוש הציוד איתו הם עובדים ולקיצוץ תקציב הכבאות באותה שנה בכ-20%. הם הודיעו שהם לא מבקשים תוספות שכר, אלא רק להאיר את עיני הציבור לכך שלמרות שהתקן העולמי המוכר הוא כבאי על כל 1,000 תושבים, בישראל ישנו כבאי על כל 10,000 תושבים; ש-700 לוחמי אש מטפלים בכ-90 אלף אירועים בשנה; שב-40 תחנות כיבוי בארץ יש רק שני כבאים במשמרת; שמספר תחנות נטושות עקב מחסור בתקציב; שחלק גדול מהציוד עתיק; ושבגדרה, יבנה ורעננה לדוגמה אין תחנת כיבוי כלל.

"אנחנו היום פה חיים בזמן שאול מה שנקרא, בנסים אנחנו חיים. ההרגשה שלנו הנפשית כל פעם שאנחנו חוזרים מהאירוע, היא בוא'נה, איזה מזל, איזה נס. כנראה, לצערנו, צריך לקרות אסון ברמה הלאומית, לא הרוג או שניים, שזה מחיר שמישהו מוכן לשאת אותו. אסון ברמה של עשרות הרוגים, בטוח שיזעזע פה את המערך ויקדם אותו לשנות ה-2010."  מתוך סרט על מאבק הכבאים ב-2009 עוד לפני השריפה בכרמל.

הכתובת הייתה על הקיר. בסוף דצמבר 2009, כשנה לפני השרפה, בדיון בנוגע לשירותי הכבאות בלשכת ראש הממשלה, בהשתתפות שר האוצר יובל שטייניץ, ושר הפנים אלי ישי, מתריע יו"ר ועד הכבאים בישראל: "המצב היום הוא מצב של התרסקות. כבאי בשטח נדרש להחליט מי יחיה ומי ימות". ב-8 בדצמבר 2010, ששה ימים אחרי פרוץ השריפה הכרמל, פרסם מבקר המדינה דוח מעקב על היערכות שירותי הכבאות וההצלה לשעת חירום.  פעולות ביקורת החלו בחודש אוגוסט 2009 בנציבות הכבאות ובאיגודי ערים לשירותי כבאות, במשרד הפנים, בפיקוד העורף וברשות חירום לאומית שבמשרד הביטחון. סיכום הביקורת ועדכון הממצאים נעשו עד יוני 2010, ותשובות הגופים המבוקרים עודכנו באוגוסט-ספטמבר 2010.

המבקר ציין בפתיח לדוח המעקב כי "התברר בביקורת המעקב שלא זו בלבד שמערך הכבאות, אשר מצבו היה חמור בעבר, לא שופר מאז מלחמת לבנון השנייה בעקבות הערותינו בדוח על העורף, אלא שמצבו אף החמיר עד כדי סכנת קריסה בעת חירום, עניין שעלול לפגוע מהותית בכל מערך החילוץ וההצלה, לגרום לאובדן חיי אדם ורכוש ולפגוע בחוסנו של העורף".

המבקר "מוצא לנכון להתריע בפני ממשלת ישראל וראש הממשלה על מחדל מתמשך זה הרובץ בראש ובראשונה לפתחם של משרד הפנים והשר העומד בראשו. חובה למנוע לאלתר את הסחבת בטיפול בשירותי הכבאות וההצלה ואת גלגול האחריות של השרים איש על רעהו; על שרי הממשלה הנוגעים בעניין, במרכזם שר האוצר ובשיתוף שר הביטחון, המופקד על רשות חירום לאומית, לשלב זרועות כדי ליישם בדחיפות עליונה את החלטת הממשלה להקים רשות ארצית לכבאות והצלה ולארגן את מערך הכבאות באופן שיתאים לייעודו – ויפה שעת אחת קודם!" (הדגשות שלי)

עוד כתב המבקר כי "דוח זה על היערכות שירותי הכבאות וההצלה הוא דוח חמור מאוד המעיד כמאה עדים על מינהל בלתי-תקין לחלוטין, בעיקר אצל מקבלי ההחלטות בממשל הישראלי."

כל אחד מהשרים, ישי, שטייניץ, ורה"מ נתניהו היו מודעים למצב הקשה של מערכת הכבאות במשך תקופה ארוכה.  למרות זאת, ישי לא פעל, והעביר הכרעות לשטייניץ, שבעיקר רצה לשמור על מסגרת התקציב, ונתניהו לא הכריע ולא החליט עד שהיה מאוחר מדי.

ישי, שטייניץ ונתניהו ראו את הסכנה במערכת כבאות רעועה אבל דחו את ההתמודדות איתה. הם כנראה חשבו שהסכנה לא מיידית, שעדיין אין צורך להחליט ודחו את ההחלטה, ועד אז 'או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות או שהמשיח יבוא'. זו תופעה אנושית טבעית. היא מאפיינת את דרך הפעולה של רוב הפוליטיקאים שאין להם תכונות מנהיגות והיא הביאה לתוצאות הקשות של השריפה בכרמל.

אלי ישי הוא שר שרוב מעייניו לשרת את הסקטור שלו, והשאר, ככל הנראה, יכולים להישרף. מאז 2009 הוא שר הפנים, האחראי על מערך הכבאות, ולמרות שהוא הכיר במצב הקשה בו היא נמצאת, עד סכנה מוחשית לחיי אדם, הוא פעל ב'ראש קטן' ובמינימום של מעורבות לעומק. הגישה שלו הייתה לשפוך כסף נוסף לשירותי הכבאות, ומבחינתו ברגע שהוא דרש כספים אלו, והתמיד בדרישתו, הוא העביר את 'תפוח האדמה הלוהט' ואת האחריות למצב, לשר האוצר שטייניץ ולראש הממשלה נתניהו. ישי לא יזם, לא פעל, ולא היה מעורב בעצמו בטיפול בבעיות מערך הכבאות גם במסגרת התקציב הקיים.

יובל שטייניץ מצדו, סבור "כי תפקידו הייחודי הוא לשמור על מסגרת התקציב, וכי תוספת תקציב ללא רפורמה כמוה כבזבוז כספי ציבור".  הוא הנחה את אנשי האוצר להתנות תוספת תקציב והעברות כספים למערכת הכבאות בעריכת רפורמה ושינוי מבני מהותי בו.

בדוח הביקורת הקודם של מבקר המדינה שפורסם ב-8 לדצמבר 2010, ציין המבקר כי היכולת לשיפור היערכותם של שירותי הכבאות לעת חירום תלויה בעיקר בהקצאת התקציבים הנדרשים להם ובביצוע שינוי ארגוני. המענה התקציבי הותנה על ידי משרד האוצר בביצוע הרפורמה הארגונית. מאחר שמשרד האוצר התנה את הקצאת התקציבים הנדרשים בביצוע הרפורמה הארגונית ובמועד הביקורת טרם בוצעה הרפורמה האמורה, הפערים החמורים בנושא היערכות שירותי הכבאות לעת חירום נותרו בעינם, והטיפול בנושא זה נקלע למצב בלתי נסבל של היעדר פתרון. (הדגשות שלי).

נראה כי מבקר המדינה מקבל עקרונית את הגישה הזו של שר האוצר (שמירת מסגרת התקציב), אך טוען שפעילות מערך הכיבוי אינה ניתנת להשוואה עם פעילותם השוטפת של משרדי הממשלה בהיותו גורם מרכזי וראשון במעלה להגנה על המדינה ואזרחיה בעורף ובחזית בעת מבחן. לדעת המבקר היה צורך לתמוך במתן תקציבים למערך הכבאות, לצרכים מידיים הנדרשים לשעת חירום, להצטיידות ולשדרוג, ללא התניה ברפורמה ושינוי מבני.

גישת שר האוצר, הנראית סבירה במבט ראשון, הינה בעייתית. שר האוצר נושא שם שמירת מסגרת התקציב לשווא והוא משתמש בטיעון זה כדי לקדם אג'נדה פוליטית ורפורמות המקובלות עליו ועל רה"מ, ולדחות תוכניות שאינן כאלו. בעניין מערך הכבאות, האג'נדה הפוליטית והרפורמות הנובעות ממנה, עיוורו את עיני שטייניץ מלראות את מהות הנושא, ואת החשיבות והדחיפות בהקצאת התקציבים הנדרשים.

תמונת הראי לכך היא חלוקת כספים לאלו שהממשלה והאוצר רוצים ביקרם, במקרים אלו פריצת התקציב אינה חשובה כלל, או שמוצאים מקורות ברזרבות או בסעיפים שלא נוצלו. רק לפני מספר ימים התבשרנו כי רשת גני הילדים של ש"ס, תקבל  סיוע נוסף של כ-18 מיליון שקל.  ועוד לא דברנו על התקציב לפרויקט פינוי מבני 'האולפנה' ותוכניות אחרות.

רק אחרי השרפה בכרמל 'נמצאו' מיידית כספים למערכת הכבאות שלא היו קודם לכן או שהעברתם עוכבה. כך לדוגמה המדינה החליטה על הקצאת מאות מיליוני שקלים לפיצוי לתושבים, לסיוע לשיקום היישובים, לשיקום יערות הכרמל, וכו', וועדת הכספים אישרה בדיעבד למשרד האוצר הקצבה מיוחדת בסך 6 מיליון שקל לכיסוי עלויות הפעלת מטוס הכיבוי האמריקני (הסופר טנקר) שפעל לכיבוי השריפה בכרמל.

בעיה נוספת טמונה בגישה זו של האוצר, ונחשפת בראיון עם אילן כהן, המנכ"ל הפורש של משרד ראש הממשלה "לכל פקיד סטטוטורי במדינה הזו יש כוח לעשות בלוק על המדינה… אגף תקציבים יכול לומר 'אני לא מתקצב לך'."  השאלה איך משרד האוצר יקבע שנדרשת רפורמה בגוף המקבל או לאו. ובפרוט, האם באוצר יש גוף בקרה, מחקר וחקירות יעודי להחלטות אלו, מהם הקריטריונים להחלטה, מי אוסף את הנתונים, מי מחליט, ולמי יש זכות ערעור על החלטה זו?. כך לדוגמה אנשי האוצר יחליטו לא לתקצב את משרד הביטחון וצה"ל לפני רפורמה אמיתית במועדי הפרישה והשכר של אנשי הקבע, משרד התחבורה לא יקבל אישור לתקציב לפני רפורמה מהותית בנמלים, משרד הפנים לא יקבל תקציב לפני רפורמה מהותית בשלטון המקומי,  ומשרד האנרגיה לא יתוקצב לפני רפורמה מהותית בחברת החשמל.

גם אם משרד האוצר יפעל על פי דוחות מבקר המדינה עדיין תשאל השאלה איך הוא בורר בין כל הגופים שלדעת המבקר אינם פועלים נכונה, אחרת יאלץ האוצר לסגור את התקציב לחלק ניכר מהגופים במדינה.

אבל הבעיה העיקרית היא שיחד עם השמירה על מסגרת התקציב, ככל שהיא חשובה, יש לקחת בחשבון גם את הסיכון לחיי אדם, לשלום הציבור ולביטחונו.  לשמירה על מסגרת התקציב יש 'מחיר', ובמקרה של השריפה בכרמל המחיר היה כבד מנשוא. שר האוצר היה צריך לקבל החלטה בה השמירה על התקציב תיסוג מפני שיקולים אחרים. הוא אכן שינה את עמדתו במהלך 2010, והנחה את אנשי משרדו להמשיך ולדרוש את ביצוע הרפורמה, אך גם לתמוך במתן תקציב מידי לעת חירום להצטיידות ולשדרוג, עוד קודם למימושה.  שינוי זה בא מאוחר מדי.

רה"מ נתניהו כדרכו, דחה את ההחלטה ועל אף שהגיעו לשולחנו המחלוקות בעניין תקצוב מערך הכבאות בין משרד הפנים למשרד האוצר, הוא לא הכריע בעניין עד שהיה מאוחר מדי, ולעיכוב זה מצד ראש הממשלה היו תוצאות טרגיות בשריפה בכרמל.

יותר בכל מתגלה כאן בסיס העומק הרעיוני לגישת ראש הממשלה ושר האוצר. שיטת הייבוש התקציבי במטרה להשיג רפורמה או הפרטה.  באמצעות שיטה זו, אנשי משרד האוצר קובעים את סדר העדיפויות של מדינת ישראל, ומממשים  את תפיסתם הניאו ליברלית שהשתלטה על ישראל בשנים האחרונות, מבלי להתחשב בכללי המשחק הדמוקרטיים, ואף בהחלטות הממשלה והכנסת.

שיטת הייבוש התקציבי פותחה בחוגי הימין הרדיקלי בארה"ב ומוכרת בספרות המקצועית במונח "להרעיב את החיה", Starve the beast .  השיטה אומצה במשרד האוצר לפני שנים רבות, ונתניהו כשר האוצר וכראש הממשלה הנחיל אותה לכל השרים שבאו אחריו. מדובר באסטרטגיה פוליטית שבמסגרתה 'מייבשים' – מונעים תקציבים מגופים ממשלתיים וציבוריים כדי לאלץ אותם לעשות רפורמות על פי תפיסת העולם של האוצר.  השיטה מתנהלת בגלוי. "משרד האוצר התנה את מתן הסיוע התקציבי לשירותי הכבאות בכך שקודם לכן תבוצע הרפורמה הארגונית". (דוח מבקר המדינה על השריפה בכרמל),  ולדברי שר הפנים בדוח המבקר: "מדיניות משרד האוצר הייתה שלא להעמיד את מלוא המשאבים לנושאי כיבוי והצלה, כדי להביא לקידומה של הרפורמה".

השיטה פועלת במספר שלבים: בשלב הראשון 'מייבשים' את התקציבים של הגוף או התאגיד שלדעת האוצר חייב ברפורמה או בהפרטה. דרך התנגדות עיקשת להקצאת כספים לגופים אלו בתקציב. במקרים שהמדינה החליטה להקצות כספים והתקציב אושר, חשבי האוצר מערימים קשיים, מעכבים ומנסים למנוע ניצול כספים אלו, והכול במטרה להקשות על התנהלות הגוף או התאגיד בהם מדובר. בשלב הבא יוצאים בקמפיין מתוזמן להכפשת הגופים האלו כבלתי יעילים, ובשלב השלישי מציגים את הרפורמה או ההפרטה כתרופת הפלא לקשיים שהאוצר עצמו הביא להם.

בשיטה זו פעל ופועל האוצר במערכת הכבאות, יורד לחיי מערכת ההשכלה הגבוהה, מצליח לקעקע את הרפואה הציבורית ובתי החולים, כך הוא מחניק את שירותי האחיות בבתי הספר, הרכבת, חברת החשמל, וגופים אחרים שהממשלה רוצה להנהיג בהן רפורמות ובעיקר להפריטם.  המדהים הוא שגם כיום, לאחר השריפה, האוצר עדיין דורש מהכבאים לוותר על זכויות פנסיה והתארגנות כתנאי לתקצוב ולהוספת תקנים.

דוח מבקר המדינה חושף מהדורה קודמת, אם כי שונה, של טעויות ומחדלים דוגמת אלו שנחשפו ב'הכנות' הממשלה למשט המרמרה. חשוב לקרוא את האזהרה של המבקר: "מתעורר ספק מהותי וחשש כבד בדבר המסוגלות של מוסדות המדינה המופקדים על כך, להתמודד כהלכה ותוך שיתוף פעולה יעיל ביניהם עם אירועי חירום ואירועי אסון המוני אחרים. מדובר באירועים שמתפתחים בעת שגרה וכן באלו המתפתחים בעת חירום, אשר עמם יידרשו כוחות הכיבוי, השיטור וההצלה להתמודד בכפוף לאילוצים שונים, במציאות רבת חזיתות, במגבלות של זמן ובעת שנשקפים לעורף מגוון איומים וסיכונים".

לאור התהפוכות במדינות ערב וכאשר קיימת סכנה מוחשית לפעולות אלימות ואף ללוחמה אקטיבית עם איראן, הדוח צריך להדליק את כל הנורות האדומות בתקווה שיהיו כאלו שיראו ויפעלו נכונה. שאם לא – 'מנא מנא תקל ופרסין'.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון ליר בירושלים

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. אחד :

    מו₪תים נמא$תם

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.