תקציבי הבריאות הם אנטי חברתיים

רמי אדוט, רכז הזכות לבריאות באגודה לזכויות האזרח, נאם בהפגנה בירושליים על מצב הבריאות ועל דרכים לשינוי

שמי רמי אדוט

אני עובד באגודה לזכויות האזרח כרכז הזכות לבריאות.

אני מייצג כאן רשתות של ארגונים, קבוצות ופעילים אשר נאבקים, כל אחד על פי דרכו, למען שוויון בבריאות. הם פרושים בכל הארץ, מקרית שמונה ועד אופקים ואילת. הרחבה בהם היא – המטה הציבורי לשוויון בריאות.

 

התבקשתי לדבר על תקציב חברתי בבריאות אבל ראשית צריך לומר שיש בארץ עשרות אלפי אנשים שלהם שום תקציב חברתי לא יעזור, פשוט משום שהתקציב לא חל עליהם. אלה הם מבקשי המקלט. הם לא מפיצים מחלות. הם זקוקים כמוני וכמוך לרופא ולתרופה. לידם חיים קשישים, עניים וחולים בשכונות דרום ת"א שלא יכולים לשלם על התרופות שמגיעות להם במרשם. זוהי ארצנו וכך הממשלה רוצה אותנו. תחרות של מסכנים.

 

 

פערי הבריאות העמוקים בחברה הישראלית הם בדיוק הפערים החברתיים-כלכליים בין מרכז לפריפריה, בין עניים לעשירים ובין שכבות במעמד הבינוני.

אין שום הצדקה מוסרית לפער של 6 שנים בתוחלת החיים בין תושבי עיר אחת בפריפריה לבין עיר במרכז.

לכולנו יש זכות לקבל רשת ביטחון ראויה לשמה מידי המדינה. זו המטרה הראויה של תקציב בריאות חברתי.

 

אנחנו מצפים מראש הממשלה לצאת אל הציבור, בדיוק כפי שעשו ראשי ממשלה בארצות אחרות, ולומר שהדבר לא מתקבל על הדעת. עליו לומר לאנשי המקצוע שהוא דורש בתוך שנתיים, שלוש, חמש שנים, צמצום של הפערים האלה בחצי או בשליש. העיקר להציב יעד לצמצום הפערים האדירים האלה.

 

מאז 1998 תקציבי הבריאות הם תקציבים אנטי-חברתיים:

• הם העמיקו את הפערים בשירותי בריאות ובמצב הבריאות.

• הם תרמו להגדלת ההוצאה הפרטית לבריאות והקטינו את החלק הציבורי.

• הם קידמו הפרטות בבריאות – אחיות בריאות התלמיד מופרטות מזה עשור.

 

* הם גרמו למעמד הנמוך לשקוע. אנשים מתקשים להשיג שירותים בסיסיים.

 

* הם גרמו למעמד הבינוני לאבד כל אמון במערכת הציבורית ולהיכנס לסחרחורת של קניית ביטוחים מסוגים שונים.

התקציבים והמדיניות מאחוריהם דחפו את הקופות הציבוריות להפוך לסוג של חברות ביטוח וספקי שירותים פרטיים.

 

את התהליך הזה אנו דורשים להפוך.

 

נציין שתי דוגמאות לתקציב ראוי:

 

תשלומי השתתפות העצמית הם תשלום מחדש על משהו שבעצם כבר שילמנו עבורו

באמצעות המסים. תשלומים אלה הולכים ועולים ומכים במיוחד בחולים הכרוניים

הקשישים והעניים.

כחמישית מתוכם נמנעים מרכישת שירותים רפואיים חיוניים בשל עלות ההשתתפות.

 

זהו תקציב בריאות אנטי חברתי.

לכן בשנה הקרובה אנו דורשים לבטל או לצמצם מאד את תשלומי השתתפות העצמית

במערכת הבריאות הציבורית.

 

הדוגמא השנייה היא הטיפול והאשפוז הסיעודי.

רוב הזמן, רוב ההוצאות יוצאות מהכיס – אלפי שקלים בחודש לכל משפחה.

המשפחות מטורטרות בין ארבע וחמש רשויות,

המעמד הבינוני נדחק לשוק הפרטי ומשלם אלפי שקלים עבור עובדת סיעודית בבית

ועבור אשפוז ההורה הקשיש.

ביטוח סיעודי וביטוח רפואי פרטי אינם ערובה מספקת. ברגע הצורך, אדם צריך

להתמודד מול חברה שמה שמניע אותה הוא עקרון הרווח.

יש רפורמה על שולחן ראש הממשלה אבל משרד האוצר מונע אותה בטענה האוצר

טוען שהציבור לא יהיה מוכן לתוספת מס בריאות, כשלושים ₪ בחודש למשתכר שכר ממוצע.

הסקרים מוכיחים ההפך. אנו מוכנים לשלם עוד מס בתמורה לרשת ביטחון ציבורית טובה.

 

לסיכום,

תקציב בריאות חברתי צריך להחזיר לכולנו את האמון במערכת הציבורית.

שכבות הביניים חייבות להשתכנע שזו הורדת העול אמיתית: השירות הציבורי

ורשת הביטחון שלו עדיפים פי כמה על עוד ביטוח פרטי, גם אם הוא קורא לעצמו

הביטוח המושלם.

 

תקציב כזה צריך להפנות משאבים לצמצום פערי בריאות, לבטל השתתפויות עצמיות

ולהעביר שירותים חיוניים מהשוק הפרטי אל המערכת הציבורית.

 

 

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , ,

Leave a Reply