חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מכוני חשיבה פרטיים – נזקיהם של הסוסים הטרויאניים (חלק ב')

נושאים איכות השלטון, דעות, התמונה הגדולה ב 31.05.12 5:19

החלק הראשון הציג את פעילותם של מכוני חשיבה ומחקר פרטיים בעלי זיהוי אידיאולוגי ברור המשמשים כלי בידי האליטות הפוליטיות והפיננסיות. בחלק זה תובא סקירה על פעילותם של מכונים פרטיים המזוהים עם הימין בישראל וחלקם בקביעת מדיניות

מאת אמנון פורטוגלי

מכוני חשיבה פרטיים - נזקיהם של הסוסים הטרויאניים (חלק א')

פעילות מכוני מחקר פרטיים המבטאים את האידיאולוגיה של השלטון ומכתיבים לו מדיניות מהווים היבט מפעילות הימין הניאו-שמרני בארה"ב ובישראל מאת אמנון פורטוגלי

לקריאה נוספת

בישראל מתרחש תהליך דומה. רשימת מכוני החשיבה הימניים המובילים כוללת בין השאר את מרכז שלם, המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים, המכון לאסטרטגיה ציונית, מרכז אריאל למחקרי מדיניות, המכון לתכנון מדיניות העם היהודי, מכון ירושלים לחקר שווקים, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, וארגונים שונים כמו מוניטור האקדמיה הישראלית, מוניטור הארגונים הלא ממשלתיים, ואחרים.

כאמור לעיל, מכונים אלו אינם פועלים כמוסדות אקדמאיים 'רגילים' שתכליתם חקר האמת, תוך חירות החקירה והלימוד ועידוד סקרנות, ביקורתיות וספקנות. אלו הם מוסדות אינדוקטריניים המגבילים עצמם לנקודות מוצא אמוניות מוגדרות.

כך לדוגמה המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים הוא מכון מחקר השוכן בירושלים עם סניף בוושינגטון. מוקד התעניינותו העיקרי של המכון הוא "ממשלה מוגבלת" ולפיכך המכון שואף לצמצום מערכת השלטון הסוציאליסטית בישראל, הנתמכת על ידי הסיוע האמריקני, באמצעות רפורמות שוק חופשי והגנה חזקה כנגד טילים.  גוף אחר הוא מכון ירושלים לחקר שווקים מגדיר עצמו כמכון חשיבה למדיניות כלכלית  economic policy think tank. ובאותה נשימה מגדיר שמשימתו היא לסייע לקידמה חברתית בישראל באמצעות חופש כלכלי וחירות אישית. ומצהיר שרק רפורמות כלכליות התומכות ב'שוק חופשי', תחרות, ממשלה מוגבלת ומיסוי נמוך יותר יביאו להעלאת רמת החיים של כל אזרחי ישראל.

אם המסקנות ברורות ומוגדרות מראש, מה יש לחשוב ללמוד ולחקור. כפי שאמר עדלאי סטיבנסון, המועמד הדמוקרטי לנשיאות  בבחירות של 1952 ו- 1956: "הנה המסקנות שעליהן אני מבסס את העובדות שלי".

המוסד החשוב והמשפיע ביותר הוא מרכז שלם. המרכז הינו מכון מחקר עתיר משאבים, שהוקם בשנת 1994.  כאשר הוקם מרכז שלם הוא נחשב לתופעה שולית בזירה האינטלקטואלית הישראלית. כיום כ-18 שנים לאחר הקמתו, אין מוסד מחקרי בעל השפעה רבה כל כך על השלטון בישראל כמו מרכז שלם.

מרכז שלם ייבא רעיונות ניאו-שמרניים וניאו-ליברליים אמריקאיים לשיח הפוליטי והתרבותי בישראל, על פי המודל של מכוני החשיבה הימניים האמריקאיים, ופעילותו מהווה פרדיגמה קלאסית לאופן פעולתם של המכונים האמריקאיים ולשילוב בין חשיבה אסטרטגית/תפיסה פוליטית ניאו-שמרנית ומדיניות כלכלית וחברתית ניאו-ליברלית.

מרכז שלם מצהיר כי הוקם "במטרה לפתח רעיונות המסוגלים לקיים ולאחד את העם היהודי, להעשיר ולחזק את מדינת ישראל". המרכז מקדם מחקר מקורי, פרסומים והוראה בתחומים החיוניים ביותר, על-פי תפיסתו, לחיי הציבור של העם היהודי, ובכלל זה מחשבה יהודית מוסרית ומדינית, היסטוריה והגות ציונית, ארכיאולוגיה מקראית, תיאוריה דמוקרטית ומדיניות כלכלית וחברתית. המרכז יוזם מחקרים במדעי הרוח, בעיקר בנושאים יהודיים וישראליים, מציע תוכניות חינוך, ומוציא לאור ספרים ופרסומים אחרים. בשנת 1996 החל לצאת, בעברית ובאנגלית, הפרסום המרכזי שלו: כתב העת 'תכלת'  (Azure).

המכון למדיניות כלכלית וחברתית של מרכז שלם מעודד פיתוח פילוסופיה ציבורית, המתייחסת באהדה לבחירה חופשית של הצרכן ולשווקים חופשיים. עמיתיו מותחים ביקורת על המדיניות הכלכלית ומציעים רפורמות המיועדות להגדיל את החופש הכלכלי וקידום הצמיחה. באמצעות מחקרים, חינוך ומעורבות בוויכוח הציבורי מבקשים עמיתי המכון לסייע ביצירת תמורות הן בחשיבה הכלכלית והן בפרקטיקה הכלכלית בישראל, במטרה לסייע לצמיחת כלכלת המדינה.

במרץ 2009 הגיש מרכז שלם למועצה להשכלה גבוהה בקשה להכרה רשמית בהקמתו של קולג' ראשון בישראל ל- liberal arts. לפי המרכז "קולג שלם הוא הזדמנות היסטורית ליצור מנהיגים בעלי חזון עבור המדינה היהודית והעם היהודי.

Shalem College is a historic opportunity to create visionary leaders for the Jewish state and people.

למיטב ידיעתנו אין מוסד אוניברסיטאי אחר בישראל מימין או משמאל המצהיר על מטרה דומה.

קולג' שלם מתכוון להציע לסטודנטים מישראל ומחו"ל השכלה מסוג שונה לחלוטין, להכין סטודנטים לתרומה לחיים הציבוריים כחוקרים, ואזרחים חושבים בעלי מחויבות לשרות העם היהודי, מדינת ישראל, והאנושות. לתרום לפיתוח ולקידום העיסוק במדעי הרוח ובמדעי החברה, ולהבטיח למדינת ישראל ולעם היהודי מנהיגים שניחנו בלהט, בידע ובכישרונות הנחוצים להנהגה אל העתיד. מחזור הלימוד הראשון של הקולג' עתיד להיפתח בסתיו 2012.

"המייסדים של מרכז שלם הבינו טוב מאוד את התפקיד שיכול להיות לאינטליגנציה בפוליטיקה ובגיבוש מדיניות בישראל", אומרת ד"ר שרית בן-שמחון מבית הספר לממשל באוניברסיטת תל אביב.  "אנחנו נותנים לחוקרים כאלה את הכלים להתפנות למחקרים שעוסקים במדיניות, ומאפשרים לפוליטיקאים לדעת שהם קיימים, אומר ד"ר אופיר העברי, עמית בכיר במכון לפוליטיקה, פילוסופיה ודת במרכז. בדרך כלל, רוב הפוליטיקאים או המנכ"לים שאחראים על המדיניות הכלכלית או המדינית לא קוראים הגות. לכן, התרגום של הרעיונות למדיניות צריך להיעשות על ידי מישהו שמעכל את זה והופך את הרעיונות ל'קלים למשתמש'.

אנשי מרכז שלם מביטים קדימה אל הדור הצעיר של חניכי המרכז, שמשתלבים אט אט ברשויות המדינה. הרבה מבוגרי הקורסים של המרכז נמצאים כיום בתפקידים זוטרים באוצר, במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ. כשהם באים לדיונים, הם מביאים איתם הבנה ויסודות עמוקים של אותן תפיסות הניאו שמרניות שהמרכז נטע בהם.

אחד האספקטים המעניינים בפעילות של מרכז שלם וקולג' שלם היא ההפרטה של החינוך האוניברסיטאי בארץ. בעוד שהפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות מיובשות עד מוות, הרי שבסקטור הפרטי משגשגים מכללות, מכונים, ומדרשות למיניהם, מוסדות פרטיים שנשלטים ע"י הון פרטי ומגויסים לטובת האידיאולוגיה 'הנכונה' לגדל את הדור הבא של מנהיגי העם היהודי.

סיכום: סוסים טרויאניים במגזר הציבורי בישראל.

לסיום, אנו מבקשים להציע הבחנה בין שתי פרקטיקות שהוצגו כאן. הראשונה הינה  מינויים פוליטיים במובנם הקלאסי, כלומר, מינוי אנשים כהענקת טובת הנאה, מינוי אנשים בעלי השקפה הדומה או זהה לזו של הממנה, מינויים המשרתים אינטרס פוליטי כלשהו וכולי. הפרקטיקה השנייה, שבה עיקר עניינה של רשימה זו, היא מינויים אידיאולוגיים כתופעה ממוסדת. ניתן לטעון, ובצדק מסוים, ששתי הפרקטיקות הללו משתייכות לאותה המשפחה וכי ההבדלים ביניהן אינם תמיד מוחלטים וברורים. אולם יחד עם זאת, שני הבדלים מהותיים מבחינים להשקפתנו בין שתי הפרקטיקות.

הגישה המסורתית של פרקטיקת המינויים הפוליטיים, שהינה עתיקה כדברי ימיה של הפוליטיקה, היא, על דרך הכלל, פרקטיקה בלתי מאורגנת. רבים מהמינויים הללו הם בבחינת מינוי אישי, מימוש של הבטחות בחירות, תוצר של פוליטיקה פנים מפלגתית וכולי. לעיתים הקווים מיטשטשים גם כאן. כך, לעיתים ממונים אנשים למשרות מסוימות בשל השקפותיהם ויתרה מכך, פעמים רבות הממונים מחזיקים, ממילא, בהשקפת עולם דומה לאלו של הממנים. ויחד עם זאת, מדובר, ככלל, במינוי של פרטים, בתופעה בלתי מאורגנת, ובמינויים שהמרכיב האידיאולוגי אינו הגורם הדומיננטי או המכריע במינוי.  כאשר ממונה אדם מסוים באמצעות מינוי פוליטי, קיים ציר אפשרויות אשר לתפקודו: בקצהו האחד של הציר, ותחת ההנחה שאותו אדם מחזיק בכישורים הדרושים לביצוע התפקיד, הוא יבצע אותו באופן המניח את הדעת. בקצהו השני של הספקטרום, אורבת האפשרות שאדם שקיבל מינוי פוליטי אינו מחזיק בכישורים הדרושים, יבצע את תפקידו באופן מחפיר, ובה בעת לא יחשוש מפיטורין ולא יפוטר. אפשרות זו היא כמובן מקוממת ופסולה מבחינת מנהל תקין וטובת הציבור, אולם גם במקרה זה, הרשלנות של אותו אדם תהיה רשלנות שהיא ניטראלית מבחינה אידיאולוגית.

במילים אחרות, ברוב המקרים מטרתו של מינוי פוליטי היא עצם המינוי.  לא כך הם פני הדברים בכל הנוגע למינויים אידיאולוגיים כתופעה מאורגנת, שם המינוי הוא רק אמצעי.  במקרים הללו המרכיב האידיאולוגי הוא המרכיב הראשון במעלה. הראייה הינה ראיה כוללת ומוכוונת מטרה, שמבקשת להניע תהליכי עומק ולהשפיע על המדיניות הכלכלית, החברתית והמדינית במובנה הרחב. במובן זה, לפרטים הממונים אין כמעט משמעות. מובן כי ככל שמצליחה מערכת כזו 'לשתול' את שלוחיה בעמדות השפעה גדולה יותר, כן ייטב לה, אולם מטרת העל היא השגת השפעה מרבית על מנגנון קבלת ההחלטות במדינה. בדומה למינויים פוליטיים, גם במערכת הזו לכישוריו האובייקטיביים של הפרט או התאמתו לתפקיד יש משמעות משנית.

מינוי של אדם בעל עמדות מסוימות אינו פסול בכל מקרה, שכן במובן זה או אחר, כל אחד מאיתנו הוא מינוי פוליטי.  תפיסות עולם משפיעות על אופן התנהלותו של אדם במסגרת מקצועית ובכלל זה על אנשים המצויים בעמדות השפעה.  עם זאת יש הבדל מהותי בין מינוי פוליטיקאי שנבחר לכאורה על פי דעותיו לתפקיד בממשלה, ומינויי אנשי אמון לתפקידים בממשל, לבין מינוי אנשים בכירים וזוטרים, לשירות הציבורי, לחברות ממשלתיות ולרשויות ממשלתיות כעובדי מדינה מקצועיים, שמונו בגללאמונתם בדוקטרינה או בתפיסה התואמת את הדעות הפוליטיות העכשוויות ולא עקב כישוריהם.  מינויים של אנשים עם אג'נדה אכן יקדמו בצורה יותר נלהבת את המדיניות הנוכחית בה הם תומכים, אבל הם עלולים לחתור תחת מדיניות חדשה של ממשלה חדשה כאשר תבחר, וינסו להגשים מדיניות שלא לשמה נבחרה הממשלה החדשה.

ההבחנה בין מינויים פוליטיים לבין משרות שהיינו רוצים לראות בהם רק עובדי מדינה מקצועיים, יכולה להיות בין משרות 'אמון' שמסתיימות בדרך כלל עם החלפת השר או הממשלה בבחירות, לבין מינויים למשרות אחרות בשירות הציבורי ובכלל זה ברשויות ובחברות הממשלתיות. נראה לנו שקו הגבול עובר בתפקידים הסטטוטוריים.

אין כל בעיה לדוגמה, במינוי ליברטריאן מוכשר לתפקיד במערכת הממשלתית, אבל יש בעיה מהותית במינוי כזה המבוצע בגלל אמונתו העמוקה בתפיסה זו. אין בעיה במינוי מפקד בכיר מוכשר התומך במדיניות ההתנחלות בשטחים, אבל יש בעיה מהותית במינוי כזה המבוצע בגלל אמונתו העמוקה במדיניות זו ושזו האג'נדה שלו.  אין כל בעיה במינוי אדם דתי מוכשר לתפקיד במערכת הממשלתית, גם אם היא עלולה להביא אותו לקונפליקט פנימי,  אבל יש בעיה מהותית במינוי כזה המבוצע בגלל אמונתו העמוקה, שתחייב אותו להישמע להוראות רבנים מחוץ למערכת.  כך לדוגמה מינויו של ג'קי מצא לראש רשות המסים. מצא התאים לתפקיד מבחינת כישוריו, אבל היה חייב את מינויו לגורמים בעלי עניין מחוץ למערכת ובעקבות זאת נענה לדרישותיהם למנות ולקדם עובדים ברשות המסים. לדברי מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה דאז: "זה הדבר הכי קרוב שהגענו אליו של השתלטות עוינת של גורמים בעלי עניין על אחת המערכות הציבוריות הכי רגישות. לכן, בעיני זו הפרשה הכי חמורה. פה הנגע העמיק לתוך הגוף והפך ממש לסרטני."‏

הכשרה מאורגנת של אנשים לתפקידים במערכת הפוליטית קיימת מזה מאות שנים. לדוגמה במערכת החינוך והבחינות לשירות הציבורי בסין הקיסרית, בבתי הספר הגבוהים בצרפת – Haute E’cole, ובמידה מסוימת במסדר הישועי בכנסיה הקתולית. מוסדות אלו היו של המדינה (או של הכנסייה) ומטרתם להכשיר את הסגל הבכיר למוסדותיה שלה. השינוי שחל בשנים האחרונות הוא כינון של מערכת פרטית מאורגנת, ממומנת ומשומנת היטב ששמה לה למטרה להוביל שינוי פוליטי באמצעות מוסדות פרטיים. מוסדות אלו הוקמו כדי לשכפל פוליטית, חברתית ותרבותית, 'סוסים טרויאניים', אנשים שיגיעו בעוד שנים לעמדות של מקבלי החלטות במערכת הממשלתית, כשהם נושאים את תפישת העולם של המוסד בו למדו.

במובן זה, אנו סבורים כי השיטה של מינויים פוליטיים אידיאולוגיים מסוכנת הרבה יותר מזו הישנה. היא טומנת בחובה את כל הסכנות, הפגמים והחסרונות של השיטה הישנה, ומוסיפה עליהם רבים אחרים. ככל שתתרחב השיטה, תגבר יכולתה להשפיע על המערכת בכללותה, לשנות את מציאות החיים הציבורית, וכפי שאירע במלחמת עיראק – גם את מהלך ההיסטוריה. באופן כזה, מקבלת אידיאולוגיה שיכולה להיות קיצונית, שולית, אינטרסנטית או כזו המשרתת קבוצה קטנה – משקל וכוח השפעה החורגים בהרבה ממשקלה האמיתי בשיח הרעיונות והעמדות הקיים בציבור ובפוליטיקה. לאורך זמן, וככל שתתרחב, חותרת תופעה זו תחת יסודותיה של הדמוקרטיה. אם לא נשכיל לבלום תופעה זו, לא ירחק היום שבו ניווכח לדעת שהסוסים הטרויאנים הפועלים בשירות הציבורי הצליחו להעביר נתחים נוספים מגופה המדולדל ממילא של המדינה לתאגידים כלכליים, ושתפיסות כלכליות, חברתיות ומדיניות קיצוניות ובלתי מייצגות הן המכתיבות בפועל את סדר יומה של המדינה.

אמנון פורטוגלי

המכללה החברתית-כלכלית

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. איתי :

    אמנון, בעצם דברים דומים בקנה מידה קטן (פשוט כי אין כסף, לא כי לא רוצים) מתבצעים גם מהצד השמאלי של המפה:

    מרכז אדוה מפרסם מחקרים סמי-אקדמיים (לא עברו ביקורת עמיתים) הפוכים לאלו של מרכז ירושלים לחקר שווקים.

    מרכז חזן במכון ון ליר העסיקו אקדמאיים כגל נור ופז פוקס שחקרו את נזקי ההפרטה – אך הוא עצמו מעין "הפרטה של האקדמיה".

    "מרכז מקרו" חוקר את התעצמות האי שוויון, שיתוף עובדים בקבלת החלטות ועוד.

    המכללה החברתית כלכלית, שאתה עצמך מלמד בה, שואפת גם היא לתת לדור הצעירים כלים טובים לדיבייט הפוליטי כדי להילחם בבעלי הדעות הניאוליברליות.

    אני מאמין שמאוד היית רוצה שבוגרי המכללה ישתלבו אח"כ במגזר הציבורי ובפוליטיקה ויקדמו מדיניות ס"ד.

    אתה רק יודע שבשביל זה הם גם צריכים תואר יוקרתי במשפטים, כלכלה וכו' ולא כל הלומדים במכללה הם כאלה.

    המכונים הניאוליברליים מקבלים הרבה כסף מבעלי הון ימניים בחו"ל, הצד שלנו מקבל מעט כסף מבעלי הון שמאלניים בחו"ל (שתורמים לקרן החדשה), מקרנות זרות בזיקה סוציאלדמוקרטית (למשל מגרמניה), מההסתדרות, מנכסים של תנועת העבודה…

    בקיצור, כולם עושים אותו הדבר, אבל לצד שלנו יש הרבה פחות כסף ולכן הרבה פחות השפעה, במונחי הילדים "זה לא כוחות".

    אולי השאלה הקונסטרוקטיבית יותר היא איך מגייסים יותר הכנסות לגופים כמו אדוה או המכללה החברתית כלכלית על מנת ש"יהיה כוחות".

  2. דליה :

    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1683924
    מוניטור האקדמיה הישראלית
    כתבה של אורי בלאו המסקרת את מאבקי הימין נגד בעלי דעות אחרות באמצעות מכון מחקר
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1647094
    המכון לאסטרטגיה ציונית
    כתבה של אורי בלאו המסקרת את פעילות המכון הדומה לפעילות מכוני מחקר אמריקאיים שמרניים
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1636887
    על שתי עמותות NGO מוניטור
    כתבה של אורי בלאו על עוד שני מכוני מחקר
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1603324
    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1598132
    עוד שתי כתבות של אורי בלאו על עמותות הימין
    במאמרים בחלק מהקישורים המופיע פה מומחשות דוגמאות להתנהלותם של מכוני מחקר כאלה המתוארים במאמר של אמנון.
    ליצור גזירה שווה בין מכוני הימין הללו לבין מכונים של השמאל, זה לא להבין את החומר לעומקו.
    ואני שואלת, האם יש קשר בין המאמרים הללו לבין ההחלטה להעמיד לדין את הכותב? האם במקרה זה התובע הוא מינוי פוליטי אידיאולוגי שמבצע, באמצעות תביעה, את מה שהממנים ציפו ממנו? האם מקרה התביעה נגד אורי בלאו הוא דוגמא הממחישה את הכתוב במאמר?

  3. דליה :

    תודה לאמנון של שני המאמרים החשובים הללו. אמנם אין להם רייטינג גדול, אך הם מבהירים תהליכי עומק המתרחשים במקומותינו, שאם הציבור יבין אותם, הוא ילמד איך להגיב כלפיהם.

  4. אמנון פורטוגלי :

    אני חושש שלא הבהרתי את דברי כיאות.
    יש לדעתי, בעיה רצינית עם מוסדות פרטיים שמוקמים כדי להכשיר אנשים לקראת תפקיד בממשל המקבלים חינוך אמוני, חד-צדדי, ולא משנה אם זה מימין או משמאל.
    מכון ון-ליר, מכון מנדל, ומכוני החשיבה מימין ומשמאל אינם נושא הכתבה. גם מרכז אדווה (משמאל) מרכז ירושלים לחקר שווקים (מימין) מפרסמים מחקרים סמי-אקדמיים (לא עברו ביקורת עמיתים). אפשר לבקר עבודות אלו שלעיתים מתאימות את הממצאים למסקנות, אפשר לקבל עבודות אלו, ואפשר להסכים עם מסקנותיהם או לא. אבל הם שונים בתכלית השינוי ממוסדות פרטיים כמו מרכז שלם וקולג' שלם הממומנים ע"י האליטות הפוליטיות והפיננסיות, שתכליתם המוצהרת ופעילותם היא להכשיר בוגרים שיהיו בעתיד עובדי ציבור, פוליטיקאים ואנשי תקשורת, עם אג'נדה ותפישת העולם התואמת את צרכי האליטה. הרעיון הוא שכשיגיעו האנשים הללו לעמדות של קבלת החלטות הם יחזיקו בתפישת העולם החד-צדדית שהוטמעה בהם ע"י המוסדות השונים האמונים על כך.

    מכונים אקדמאיים וכאוניברסיטאות תכליתם חקר האמת, תוך חירות המחקר והלימוד ועידוד סקרנות אינטלקטואלית, ביקורתיות וספקנות. כמובן שכל זה במסגרת המגבלות האנושיות של החוקרים שכתוצאה מכך כל מחקר מושפע במידה מסוימת מתפיסות ופוליטיקה, כפי שכתב יונתן. ואוסיף, שהבעיה קיימת גם במחקרים בתחומי הידע המדעיים והטכנולוגיים, ש'נגועים' בדעה הקדומה של החוקרים. לראייה, דרך החתחתים שעבר זוכה פרס נובל דניאל שכטמן מול התנגדותו הנחרצת של לינוס פאולינג.

    קולג' שלם ומוסדות דומים לעומת זאת הם מוסדות המציעים לסטודנטים "השכלה מסוג שונה לחלוטין", מגבילים עצמם לנקודות מוצא אמוניות מוגדרות כמו ציונות, ממשלה מוגבלת, שוק חופשי (ממעורבות ממשלתית), מיסוי נמוך וכו'. מדובר כמובן במוסדות לגיטימיים שמלמדים, כותבים מאמרים וספרים, מנסים לשכנע בדרכי שלום. אבל אלו אינם מוסדות אקדמאיים שמטרתם קידום הידע וההבנה האנושית, אלא מוסדות שמטרתם לגדל פרחי כהונה למסדר הניאו-שמרני להריץ פרויקטים אינדוקטריניים.

    הדגש הוא על מוסדות ימניים מהסיבה הפשוטה שפעילות זו החלה בצורה מאורגנת מאז 'מזכר פאואל' לפני 40 שנה. זו אינה קונספירציה, להיפך, הכול גלוי אבל מסתבר שאינו ידוע. יתכן ואכתוב על המזכר.
    בצד השמאלי של המפה לא היה חסר כסף, לדוגמה בקרן פורד, אלא שהוא הוצא על אלפי פרויקטים קטנים לטווח קצר בהבדל ממימון מרוכז וארוך טווח למכוני חשיבה ניאו ליברליים וניאו שמרניים.

    אפשר לשאול מה הבעיה עם השכלה בנוסח קולג' שלם. התשובה היא שיש בעיה רצינית עם מנהיגים ואנשי ביצוע שהתנהגותם היא אידיאליזם המורם לרמה הגבוהה ביותר, ולא משנה אם זה מימין או משמאל. השליטה עבורם אינם אלא אמצעי והממשלה היא כלי להשגת המטרות האידיאיות ה'מוסריות' שלהם. אבל השלטון לעתים קרובות מדי נמצא בקונפליקט עם המרדף אחר הצדק, ופוליטיקאים צריכים לעתים קרובות לוותר, לקבל החלטות בהן הצדק צריך לסגת מפני שיקולים אחרים. במובן זה, הבנת הכוח השלטוני ואיך להשתמש בו, דורשת, באופן פרדוכסלי לדעת מתי להתפשר, גם עם הרע, כך שהאידיאלים שלנו לא ישלחו אותנו למסלול של הרס עצמי. זו החשיבות של פרגמטיזם בשלטון, 'הטוב ביותר שניתן להשיג'.
    אנחנו צריכים איזון שלא ניתן להשיג בקלות. בעולם האמיתי ובישראל בפרט יש התנגשויות של ערכים ותרבויות בשפע. כל מצב, כל משבר, הוא שונה, והמדיניות מתנהלת בהכרח בערפל של חוסר ודאות.
    כל מה שאנו יכולים לבקש הוא כי קובעי המדיניות ינסו לשמור על נקודות מבט מנוגדות במעין שיווי משקל דינמי, מתוח, מבלי להתעלם מניגודים אלו. אין נוסחאות שיכולות להבטיח את האיזון הנכון, רק חוש ושכל ישר של מקבל ההחלטות. אין שיטה, אלא להיות חכם מאוד עם הבנה רב-ממדית, ומכונים המכשירים מנהיגות חד-ממדית הם מתכון לאסון.

    אמנון

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.