חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חוקי העבודה – בימינו ובמקורות היהודיים

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 14.05.12 1:15

התנ"ך רואה בסיפור יציאת מצרים לא רק אתוס של שחרור לאומי . השחרור מהעבדות בגולת מצרים מטיל עליו אחריות מוסרית לשמור ולהגן על זכויות עובד באשר הוא ועל קיומו בכבוד, גם אם הוא נקלע למצוקה

מאת: איתן קלינסקי

מקורות ישראל עתיקי יומין הם. הם נוסחו לפני למעלה מ-3000 שנה לחברה שבטית וחקלאית ברובה. העולם הרוחני הערכי – המזדקר מחוקים המיועדים לחברה ערב כניסתה לארץ ישראל – חייב להנחות אותנו גם בעידן המודרני, והוא אף עשוי להציל אותנו מעיוות דמותנו הערכית כחברה.

התברכנו בנכסי תרבות יקרים, הרואים בעבודה ערך נעלה – "אָדָם לֶעָמָל יוּלַד" (איוב , ה' 17). גם ספרות התנאים ממשיכה את הערצתה לעבודה ומתייחסים אליה באהבה – "אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה" (אבות פרק ב').  ההתייחסות לעבודה זוכה למעלות אידיאיות באמירה באבות דרבי נתן ,פרק א' – "כְּשֵׁם שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה בִּבְרִית ,הַמְּלָאכָה נִתְּנָה בִּבְרִית". ואת הברית הזו מחייבים אותנו מקורות ישראל לשמור מכל משמר.

לפני שהחברה המודרנית פיתחה מנגנונים טובים יותר וטובים פחות להבטחת קיומו של האדם העובד, ובמיוחד לאלה שלא שפר גורלם, היתה זו מסורת ישראל שהניחה יסוד איתן לחברה המאופיינת בסולידריות חברתית . למסורת ישראל שמורות זכויות רבות בקידוש הדאגה לנצרך בחוקי לֶקֶט , שִׁכְחָה וּפֵאָה (פרשת קדושים , ויקרא י"ט 10). המטרה הנעלה ש"לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזּוֹ אֶבְיוֹן" (דברים ט"ו 11).

את החובה לעזרה לחלש ולנזקק מעלה הרמב"ם לדרגת קדושה, בדרישה מהחברה להקים מערכת פיננסית המבטיחה לחלץ את הנתון במצוקה, יהיו אלה יהודים וגם לא יהודים כאחד – "הַמְּפַרְנְסִים עֲנִיֵּי גּוֹיִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׁרָאֵל" (רמב"ם , הלכות עבודת כוכבים פרק י' הלכה ה'). באנגליה בזמן המהפכה התעשייתית, כשנשמעו לראשונה תביעות לתיקונים חברתיים, היוו ההלכות של הרמב"ם דגם להתייחסות. היחס לפועל השכיר והדאגה לו בוערת כאש בעצמות נביאי ישראל, המתריסים מעל כל במה בראותם מציאות המנותקת מציווי ההלכה המחייבים דאגה לשכיר – "וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לְמִשְׁפָּט…בְּעוֹשְׁקֵי שְׁכַר שָׁכִיר …" (מלאכי ג' 5).

מה שאנחנו רואים כיום כזכות יסוד של העובד להתאגד, הוכר לראשונה בתקופת המשנה בבא מציעא פרק יא בתוספתא – "רשאים הצמרין (טווי הצמר) הצבעין (הצבעים)… נהיה כולנו שותפים. רשאים החמרין (סבלים הנושאים משאות על חמורים) רשאים הספנים נהיה כולנו שותפים… ". לשם מה השותפות הזו? זו שותפות להתאגדות כדי לדרוש דרישות מקצועיות או דרישות נזקין. כי המשנה מכירה בכוחו של ציבור מלוכד לדרוש את דרישותיו, ומכירה בזכות להשתמש בנשק השביתה כנגד המעביד.

מצער שֶׁהַחֲמָרִין יש להם זכות להתאגד באיגוד מקצועי במאה השנייה לספירה בתקופת התנאים, ומעובדי קבלן בישראל במאה ה-21 נמנעת אפשרות להתארגן באיגוד מקצועי. ויותר חמור, איגוד מקצועי כמו הסתדרות המורים אינו מוכן לארגן בשורותיו אלפי מורי קבלן. אסור לנו כחברה להשלים עם קיומה של עוצמת פער זו.

העיון בחוקת התורה מצביע על כך שאחד הזכרונות העמוקים של עם ישראל בראשית דרכו הוא זכרון היותו עם עבדים בארץ לא לו, בארץ זרה. יציאת עם עבדים לחרות נושאת בחובה את לידת רעיון החרות. היא גם נושאת בחובה ייעוד, שכל באיה של החברה יזכו להכרה בכבודם וחירותם. מכאן רגישות חוזרת ונשנית ביחס אל הזר, אל האחר – "וְגֵר לֹא תּוֹנֶה כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בֱּאֶרֶץ מִצְרַיִם". (שמות כ"ב 20), וכן "יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶש הַגֵּר , כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". (שמות כ"ג 9).

המחוקק המקראי אינו מסתפק רק במילוי החובות אלא דורש מאיתנו לאהוב את הזר שבתוכנו – "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י' 19). עם כל המורכבויות של מציאות אוכלוסיה של מהגרי עבודה רבים בישראל כיום, אסור לנו למעוד בהליכה המחייבת לאור התמרור הערכי של התורה – "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר , כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם…" (שמות כ"ג 9).

מהפסוק בפרשת "בהר", שקראנו בשבוע שעבר בויקרא כ"ה 54 – "כִּי לִי בֱּנֵי יִשְׁרָאֵל עֲבָדִים… אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", אנו עדים לתודעה סוציאלית חזקה, המנחה את הפסיקה בדיני עבודה בתלמוד הבבלי, בבא מציעא י' ע"א – אסור לאכוף על עובד חוזה עבודה, כשהוא חש כי החוזה פוגע בו. כלשון התלמוד, הפועל רשאי לסגת בעיצומה של העבודה – "פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום…"

כואב לשמוע התנסחויות של ראשי האוצר שאין לפתוח הסכמי עבודה. לגישה זן של ראשי האוצר שותפים, למרבה הצער, גם ראשי הסתדרות העובדים, ובעיקר עופר עיני. גישה המנוגדת לערכי מסורת יהודית, שעוצבה לפני מאות רבות של שנים. מה שברור לחכמי התלמוד לא ברור למעסיקים ולהסתדרות עובדים כללית מתרפסת בראשות עופר עיני, הנאמנה לגישה שחוזה עבודה אסור לפתוח, גם אם העובדים חשים שהוא פגע בהם קשות.

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , ,

2 תגובות

  1. זיווה ל :

    תודה רבה על המאמר . מצאה חן בעיני האמירה בתלמוד , שמותר לסגת מהסכם עבודה כושל , אבל לא בימינו.
    מותר לסבלים הנושאים משאות על חמורים במאה השנייה להתארגן , אבל עייני אדיש שעובדי קבלן אינם מאורגנים בהסתדרות .

  2. עמית-ה :

    http://www.youtube.com/watch?v=dMQp-Ur_En4&feature=related

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.