חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בחירות בירושלים – מבט סוציאל דמוקרטי

נושאים ראיון החודש, שיכון ושלטון מקומי ב 27.10.08 5:06

חלקו השני של הראיון שערך איתי אשר עם אסתי קירמאיר- בקלה, נציגת מפלגת העבודה בירושלים, עוסק בחבירה אל ניר ברקת, חינוך והתחרדות העיר

איך את כחברת יסו"ד וותיקה מתייחסת למצע של ניר ברקת בנושאי חינוך וכלכלה בירושלים? האם את תומכת בתוכניתו להפרטת שירותים שמספקת כיום העירייה? האם יש נקודות במצע שהם "קו אדום" מבחינתך, או שמרגע שהוחלט על האיחוד תצייתי לדין התנועה?

יש לנו הסכמות לגבי נושאים מסוימים במצעו של ברקת (למשל בנושאי דיור, התוכניות העוסקות בפיתוח כלכלי וסיוע לעסקים ועוד) ויש לנו גם מחלוקות בנושאי חינוך, כלכלה והפרטה. אנחנו מצויים במו"מ ובדיאלוג על נושאים אלה. כפי שכתבתי למעלה אני חושבת שצריך לחזק את החינוך הציבורי בעיר, לחזק את שכבות הביניים ושכבות מוחלשות ולהימנע מהפרטות במקרים מסוימים. בסופו של דבר חשוב גם לזכור שבחבירה עם ברקת אנחנו נשארים נציגים של מפלגת העבודה ועל כן בודאי יכולים להציב קווים אדומים. 

כאשת חינוך בעברך, מה דעתך על מעורבות של אנשי עסקים ובעלי הון כמו ניר ברקת בפרויקטים חינוכיים של המגזר השלישי ובקידום רפורמות בחינוך, מהן נושבת רוח דו"ח וועדת דברת?

בלשון המעטה אני לא אוהבת את הפרטת מערכת החינוך או חלקים נרחבים בדו"ח דברת. מצד שני מעורבות המגזר השלישי במערכת החינוך בארץ בכלל ובעיר בפרט היא עובדה. על כן חובתה של העירייה ראשית כל להגביל ולכוון אותה, אך לצד זאת לחזק את המערכת הממלכתית כדי שהיא תהיה נחוצה פחות ופחות. אגב, ניר ברקת עצמו התנה את סיועו לפרויקטים כגון פנימיות יום בכך שמשנה לשנה יגדל חלקה של העירייה במימון ובאחריות על הפרויקט; גישה לה שותפים גורמים רבים כמו למשל הג'וינט, ואשר מטרתה לעודד פרויקטים חדשים ו'לתת חכות ולא דגים' גם לרשויות המקומיות.

עם זאת, צריך להבין שחלק מהתהליכים הללו אינם תלויים רק בעירייה אלא גם בממשלה ובכנסת ולכן הציפיות מהעירייה בעניין זה צריכות להיות ריאליות. 

האם את שלמה עם דעותיו המדיניות המוצהרות של ניר ברקת בנושא ירושלים ועם חבירתו לימין הדתי-לאומי? האם את בעד או נגד חלוקת ירושלים במסגרת הסדר שלום עם הפלסטינים?

האם את חושבת שעמדתו של מועמד לראשות העיר בנושא חלוקת ירושלים רלוונטית להחלטה במי לבחור?

נושא חלוקת ירושלים עולה הרבה בבחירות הנוכחיות אולם למעשה הוא אינו מצוי כלל בסמכויותיה של עיריית ירושלים. יתרה מזו, באופן אירוני, רבים מאלה שתומכים בחלוקת ירושלים בטווח הארוך אי שם במסגרת הסדר שלום עם הפלסטינים תומכים כעת דווקא בהגברת הענקת שירותיה של עיריית ירושלים לאוכלוסייה הפלסטינית וכן להפך; רבים מאלה שרוממות איחודה של ירושלים בגרונם מתעלמים לחלוטין מצרכיה של אוכלוסיית מזרח ירושלים. בידיה של העירייה מצויות סמכויות הרלוונטיות לחייהם של תושבי מזרח העיר הרבה יותר מהצהרות מופשטות על הסכם עתידי: הקצאת משאבים למערכת החינוך הקורסת במזרח העיר, קידום תכנית המתאר, שיתוף פעולה עם כל הרשויות המקומיות סביב ירושלים ולא רק עם היהודיות שבהן ועוד.

אני אישית סבורה כי לא ניתן לחלק עיר, כל עיר – ברלין, נתניה וגם ירושלים. אני מאמינה כי תושבי ירושלים יצטרכו לקבל אלו את אלו ולחיות יחד, כפי שהיה בתקופות שונות, טובות יותר או פחות. אני מקווה כי בעתיד תנהל ותנהיג את העיר מערכת אשר תשקף בצורה נאמנה את מגוון האוכלוסיות בעיר ואת תושביה. אני מאמינה כי הדבר אפשרי; יש צורך באורך נשימה משום שדורנו יודע שהסכסוך בין העמים לא יסתיים בשנים הקרובות, אולם הכיוון אליו הולכים הוא החשוב.

אני מעוניינת לתמוך בסיעה הנוטלת על שכמה את תפקידה הבסיסי של עירייה: לדאוג לכל תושבי העיר, ולא רק לחלקם. פשוט. זהו השיקול הרלוונטי, ולדעתי רשימת 'ירושלים תצליח' מחויבת לו יותר מכל רשימה אחרת, כפי שכבר השבתי במקום אחר.  

רשימתו של ניר ברקת בבחירות הקודמות התפרקה והתמוססה בהדרגה, בין השאר בגלל מחלוקות אישיות ואידיאולוגיות בין ברקת ועמיתיו. מתנגדיו משתמשיו בכך כהוכחה לכך שברקת אינו מנהיג פוליטי מוצלח, שיודע ללכד סביבו אנשים ולעבוד איתם לאורך זמן. כיצד תמנעו חזרה על תסריט זה?

הדרך הטובה ביותר לדעתי למנוע מצב כזה היא הבהרת עמדותינו מראש כדי שלא ליצור הפתעות ואני בהחלט נוהגת כך.

רשימתו של ברקת לא התמוססה בהדרגה אלא התפצלה לשניים. הישיבה במדבר האופוזיציוני אינה משימה קלה; יתכן וזו הסיבה לכך כי למעשה כל הסיעות החילוניות התפצלו באופן רשמי ולא רשמי, וחבריהן התנהלו בצורה לא סולידארית זה כלפי זה. אני מאמינה כי הלקח נלמד, לפחות בקרב חלק מן הרשימות, ואני מקווה כי שיתוף הפעולה בין הרשימות השונות, ובעיקר כמובן בין החילוניות/דתיות יהיה יעיל.  

ידוע כי ניר ברקת ביקש להתנתק מזיקה למפלגת "קדימה" לאור תמיכת חלק מחבריה בחלוקת ירושלים. מפלגת העבודה, לפחות ברמת המצע, נמצאת אפילו שמאלה מ"קדימה". האם את חושבת שמפלגת העבודה, לאור מצעה המדיני ה"שמאלני", החובות העצומים ותדמית של היעדר אמינות ומאבקי סכינאות עשוייה בכלל להיות נכס פוליטי עבור ניר ברקת

אני חושבת שלאזרח הירושלמי שיצביע ל'ירושלים תצליח' ולברקת יש דברים חשובים מהנושא המופשט של חלוקת העיר. הוא רוצה תעסוקה, הוא רוצה דיור במחיר סביר, הוא רוצה חינוך, הוא רוצה שינקו את הזבל ועוד. ברמת השטח, מצביעים רבים של מפלגת העבודה תומכים בברקת ובאיחוד הרשימות; ברמה האישית אני סבורה שנציגי המפלגה הם ביצועיסטים ונמרצים וזה בדיוק מה שנדרש בעבודה השוחקת במועצת העיר.  

ארקאדי גאידמק וניר ברקת שניהם אוליגרכים שהתעשרו במהירות והשקיעו חלק גדול מהונם בצבירת הון פוליטי ובמימון פרויקטים חברתיים, במקומות בהם המדינה הותירה ריק מסוכן. מהו ההבדל המהותי בעינייך בין האוליגרך הצבר "משלנו" ובין האוליגרך הרוסי "שאינו משלנו"? מדוע זה כשר בעיניך וזה טרף?

ככלל ישנה בישראל בעיה באשר לקשרי הון ושלטון. אולם לענייננו ראוי להדגיש את העובדות הבאות:

1. גאידמק איש עשיר. הדרך שמצא לליבו של הישראלי היא הענקת סיוע כספי לאזרח הפשוט בעיתות משבר, בירושלים – רכישת מוסדות שהם מסמליה של העיר ותרומות לאברכים. לעיתונאים שהתקיפו אותו אמר כי יקנה אותם. יתכן וגאידמק סבור כי זו הדרך אל ליבו של הבוחר הישראלי (יש שיאמרו שהוא צודק).

לעומתו, ברקת אף הוא מבוסס (אם כי כמובן פחות מגאידמק). לאחר שהרוויח מבחינתו די, החל לעסוק ב'יזמות חברתית' והקים מספר גופים חינוכיים וחברתיים בעיר – בהם עמותת "סנונית" – אתר אינטרנט חינוכי גדול, עמותת "רוח חדשה" המרכזת פעילות חברתית וסטודנטיאלית רחבה בעיר, IVN – 'רשת הון סיכוי' המשקיעה בפרויקטים של רווחה וחינוך, סייע בהקמת קבוצת אינקובטור (קבוצת תיאטרון צעיר), בהמשך ייסד את "סטארט אפ ירושלים", עמותה לסיוע לצעירים בפיתוח יזמות עסקית, ועוד. מאז שנכנס לפוליטיקה לפני 6 שנים פרש מעסקיו, ובחמש השנים האחרונות התמקד בפעילות ציבורית בעבודה במועצת העיר כראש האופוזיציה.

יש שיטענו כי הבדלי יעדי ההשקעה בין שני אנשים אלו קשורה לכמות הכסף הזמין לכך מבחינתם, אולם בעיניי הבדלי ההשקעה מייצגים את גישותיהם השונות: רכישת "אייקונים" ותרומה בצורת "סיוע ישיר", יכולה לעורר בקרב אחדים אסוציאציה של קניית קולות; לעומת השקעה בפרויקטים שיש בהם כדי לדחוף קידום ושינוי – בחינוך, בתרבות, ברווחה, בקשר של צעירים לירושלים ובניית עתידם בה וכיו"ב.

2. ישנה חשיבות גם לאופן בו אדם עשה את הונו. איני מתכוונת להרחיב בדיבור בנושא זה בעניינו של גאידמק. ישפוט הקורא. ניר ברקת הרוויח את כספו ביושר.

3. אנשים רבים בעיר מתרשמים מן העובדה כי ברקת, אשר ללא כל ספק היה יכול לעשות מה שעשו ירושלמים מבוססים כה רבים בשנים האחרונות – בהם השופט אהרון ברק, רוה"מ אהוד אולמרט, יו"ר הכנסת דליה איציק ורבים רבים אחרים, והוא: לעזוב את ירושלים ולעבור לגור במקום 'נעים יותר', לא עשה כן. לא רק שלא החליף את ירושלים בקיסריה (או ת"א), אלא להפך: נאחז בעיר, השקיע בה, היה מעורב בפעילות ציבורית אינטנסיבית, ורכש בכך זכויות רבות.

4. עולים חדשים קרובים לליבי ואני חושבת שככלל החברה אינה עושה די על מנת לקלטם. עם זאת, עניינית, אני מתקשה לראות ראש עיר אשר אינו דובר באורח שוטף לפחות אחת משתי השפות הנפוצות ביותר בירושלים, מוביל את העיר, מנהל ישיבות ויוצר קשר עם התושבים.

5. בלי כל קשר לכך, גאידמק, אשר ברור לחלוטין כי לא יבחר, מזיק בכך שהוא תורם לזריקת קולות לפח במערכת הבחירות החשובה הזו, וכמו שאמרתי במקום אחר, כל מי ששותף לכך עושה מעשה חסר אחריות.

והערה כללית:

לאדם עני יש קושי לקבל החלטה להיכנס לפוליטיקה וזאת ביחס לאדם עשיר, במיוחד במקום בו נדרשים מאה אחוזים של התנדבות (כידוע לא משולמת משכורת לחברי מועצה, אלא רק לראש העיר ולחלק מסגניו). הדבר יוצר מצב בו כמעט כמו בכל תחום בחיים, גם בפוליטיקה המוניציפאלית יש יתרון לאדם המבוסס, או לפחות לזה המסוגל לקיים עצמו כלכלית במינימום בסיסי, על פני אדם עני. קשה לי לתת תשובה טובה לקושי המבני שמערכת זו מזמנת בעיקר משום שאני יודעת שפתרון בצורת משכורות לחברי מועצה (ברמה הארצית!) אינו פשוט ואינו זמין. וגם אז קיים פער. אני מזמינה את קוראי 'עבודה שחורה' לדון בנושא ולהציע מודלים לפתרון.  

מהי תשובתך לחברים המבקשים שלא להיכנע לדיכוטומיה חרדי/חילוני בבחירות, ובהיעדר מועמד ריאלי משמאל, קוראים ל"ברית חברתית" של סוציאל דמוקרטים כמוך עם אריה דרעי – חרדי בעל אג'נדה חברתית ובעל ניסיון מוצלח ביותר גם בפוליטיקה וגם בניהול משרד הפנים?

אכן הדיכוטומיה חרדי/חילוני מסנדלת במידה רבה את החשיבה השמאלית בעיר ואין ספק שהיא מקשה מאוד את החלטה למי להצביע, אך כאשר אנחנו נוקטים בפעולה פוליטית אנו עושים זאת למול האפשרויות הקיימות. דרעי קסם לחלק מאנשי השמאל בעיר בשל העובדה שהוא תמך בהסכם אוסלו ובשל העובדה שלש"ס יש אג'נדה שנתפסת כחברתית. לדעתי ההסתכלות על דרעי כאל שמאלן מבחינה מדינית מתעלמת מהמעבר שש"ס עשתה במהלך חמש עשרה השנים האחרונות מעמדה יונית לעמדה ניצית למדי. המעבר נעשה לא רק בשל השינויים הפרסונאליים (אלי ישי במקום דרעי) אלא בשל הליכתה של ההנהגה ובכללה הרב עובדיה יוסף בעקבות הציבור שלו שהוא ימני.

מהצד החברתי ראוי להדגיש כי לש"ס אג'נדה חברתית-דתית ברורה. יש בה נקודות השקה לרעיונות סוציאל דמוקרטים אולם בסיסה אינו סוציאליסטי ואינו דמוקרטי. ש"ס היא מפלגה שאינה משתפת נשים בהנהגתה, והיא מפלגה היררכית לחלוטין. ש"ס אינה תנועה רב-תרבותית, היא אמנם חיזקה את הזהות ה"ספרדית" אולם בדמותה שלה תוך הכפפתה לעולם החרדי ופגיעה במסורתיות כגישה דתית ובמסורות השונות של היהודים יוצאי אפריקה ואסיה.

לבסוף: ש"ס פועלת לחזק את רשת החינוך שלה, או במילים אחרות – מחזקת את החינוך המוכר שאינו רשמי. כך היא פועלת למעשה להחלשתו של החינוך הממלכתי והממלכתי דתי. אמנם בניגוד לבתי הספר האליטיסטיים החילוניים והתורניים היא אינה עורכת מיונים ואינה דורשת תשלומי הורים גבוהים אולם יש לה קו חינוכי-אידיאולוגי ברור, שעם הסקטוריאליות שלו  איני יכולה להסכים. לכן לא ברור כלל שדרעי עם כל כישרונו ייטיב יותר עם העיר מאשר ניר ברקת.

הערה: בשל החלטת ביה"מ, בסופו של דבר דרעי לא יתמודד לראשות העיר.  

בעיתונות פורסם כי השינוי באחוז החרדים בירושלים בעשור האחרון הוא קטן מאוד. האם את חושבת שהדיבורים על התחרדות ירושלים הם בסה"כ ספין פוליטי לטיפול בתרדמת במחנה החילוני? מה את יכולה לספר על תהליכי התחרדות בקריית יובל והאם הם מאפיינים את כלל העיר?

ישנן עדויות לכך שלפוליאנסקי פגע בהקמת בתי ספר חילוניים בעיר. ניתן לראות שהתחבורה הציבורית לשכונות חרדיות שופרה בעוד ששכונות חילוניות נשארו מאחור, כאשר חלק מהקווים שנוספו הם קווי "מהדרין" שמפלים לרעה נשים וחילוניים (יוצרים הפרדה כפויה). מעבר לכך יש תופעה של 'נדידת שכונות': אמנם ישנן שכונות חילוניות שקמו אבל שכונות חילוניות ותיקות שהתחרדו. אפשר לראות את התופעה בשנים האחרונות באזור רמות אשכול, הגבעה הצרפתית, נווה יעקב, רמות, הקטמונים ועוד, ואפשר לראות אותה גם בקריית יובל. לצערי, לעיתים תופעה זו מתרחשת בעידודה של העירייה; אשר זו מאשרת הקמה של גן או בית ספר חרדי באזור חילוני/ דתי, כמו בניסיון בקריית יובל בהקצאת קרקע באופן בלתי חוקי; זאת כמובן מתוך ידיעה שאחרי מוסדות החינוך יבואו ההורים ומשפחות נוספות, ואופי השכונה ישתנה. צריך לזכור שברחוב בו יש רוב חרדי, אי אפשר כבר לנסוע בשבת; כבר כיום נרשמו מס' מקרים של השלכת אבנים על מכוניות נוסעות בשבת בקריית יובל, והערות שמקבלות נשים וילדות ברחוב על לבוש שאינו צנוע דיו.

לבסוף, התחרדות העיר נמדדת גם באופן שבו העיר נתפסת כתחום ציבורי. כאשר מצעד הגאווה למשל נתפס הן על ידי ראש העיר, הן על ידי תושביה החרדים של העיר והן על ידי הציבור הישראלי בכלל כחדירה של מי שאינו שייך לעיר לתוך ביתם של החרדים וכהפרעה, מדובר במאבק על הפרהסיה החילונית ועל חופש הביטוי. כאשר בכיר בעירייה מארגן טקס שבו ילדות לובשות שקים, או לא מאפשר לנשים להופיע בטקסים עירוניים, אנו עוסקים בפרהסיה של העירייה. כך כמובן הוא הדבר גם בחלוקת המשאבים לנושאי תרבות. חשוב לציין שהאופי הירושלמי מראש הוא מאופק יותר ומסורתי יותר בעיקר בשל ההכרה בחשיבות המגוון התרבותי והסובלנות אולם חלק מסובלנות זו חייב להיות מופנה גם כלפי החילונים עצמם.

בשל ההתנהגות המתוארת, האוכלוסייה היהודית החילונית והדתית חשה לא אחת כי היא מצויה תחת איום של ניסיון לכפות שינוי אופייה. הדבר אינו נוח ומזרז ירושלמים אשר שוקלים לעזוב את העיר – לעשות זאת. אני יודעת כי רוב החרדים אשר רוכשים דירה בשכונות חילוניות/ דתיות עושים זאת מחוסר בררה, בשל מחסור בדירות בשכונות חרדיות. אין צורך לפעול 'לעצירת ההתחרדות', סיסמא הנגועה בעיני בגזענות; דרך הזהב היא מציאת פתרונות דיור לכל אוכלוסיה בשכונותיה.

שאלה אחרונה – אם היית תושבת ת"א, למי היית מצביעה – לציוני הניאו-ליברל חולדאי (חבר מפלגתך) או ללא-ציוני הסוציאליסט דב חנין?  
האם את רואה את עצמך בעתיד חברה בגרסה ירושלמית של "עיר לכולנו", ואם כן
– מהן ההתאמות הנדרשות על מנת ליצור שילוב מוצלח כזה בין ציונים ולא ציונים בירושלים?

אני עוקבת אחר מערכת הבחירות בת"א מרחוק. התארגנות עיר לכולנו היא מיוחדת, וללא ספק בשורה מרעננת ביותר במערכות הבחירות המוניציפאליות בארץ.

איני יודעת די על חברי הרשימה, אך עושה רושם שבדומה לרשימות אחרות, גם הרשימה המורחבת של עיר לכולנו חשופה לתת הייצוג של חלק מקבוצות האוכלוסייה. יתכן שלקבוצות אלו יש קושי לעמוד במסגרת הארגונית (המרשימה) שתנועה זו מכוננת.

כפי שציינתי קודם, נטלתי חלק בישיבות עיר לכולנו בירושלים כמסגרת גג של תנועות שמאל. ירושלים היא עיר מורכבת הרבה יותר, ולמעשה אינה דומה לתל אביב כלל. יתכן והדברים כה ברורים עד שאולי נראה מיותר לומר אותם, אך כיוון שנשאלתי:

  • 1. ירושלים היא עיר יותר ימנית.
  • 2. רוב תושביה אינם ציונים, אך לא במובן ה'תל אביבי' של המושג. קשה לנו ליצור ברית עם חרדים לא ציונים (אגודת ישראל ודגל התורה), אנטי ציונים (נטורי קרתא) וכמובן שאי אפשר לראות בהם לא סוציאליסטים ולא דמוקרטים.
  • 3. גם לגבי הערבים השאלה מורכבת למדי; כנקודת מוצא יש לזכור כי רוב תושבי ירושלים הפלסטינים לא השתתפו מעולם בהליך דמוקרטי אמיתי של בחירות לעירייה או למוסד שלטוני אחר.

אם תומכים בהקמת מדינה פלסטינית ובירתה אלקודס וכן בחלוקת העיר, הרי שתושביה לא יהיו יותר תושבי ירושלים. אם תקום ביום מן הימים מדינה דו-לאומית דמוקרטית אז ניתן יהיה להקים גם מפלגה יהודית – ערבית; כיום הדבר נראה כמו רעיון חסר כל קשר למציאות. אם נקבל את הסיטואציה הקיימת של היותם של למעלה מ-1/3 מתושבי העיר תושבים – אך – לא אזרחים, החיים בשטח שסופח לישראל כעובדה מוגמרת – הרי שבנייתה של שותפות מעין זו על בסיס מפלגתי, נוכח הימנעותם הברורה של רוב הפלסטינים בעיר מהצבעה ב-41 השנים האחרונות (תושבים אלו לא היו שותפים מעולם בהליך דמוקרטי אמיתי – לא ב-19 שנות הכיבוש הירדני, בתקופת המנדט הבריטי וכמובן שלא לפני כן), הופכת את המהלך למורכב בצורה שמעמידה בסימן שאלה את אפשרויותו, ואת הטעם להשקיע בו.

כאן נכנס למשוואה כוחו של ארגון לא מפלגתי, כגון חלק מן העמותות הפעילות בין יהודים וערבים בעיר, אשר עבודתן עשויה להיות איטית בהרבה, אך בסיכומו של דבר להוביל לתוצאות טובות יותר.

מסר לסיום.

1. אנא – צאו מהבית ולכו להצביע, ונדנדו לכל אלו שאתם יודעים שלא בטוח יעשו זאת! (הדבר נכון גם בנוגע למערכת בחירות בכל עיר וישוב באשר הם).

2. בבחירות הקודמות 24,341 מצביעים זרקו את קולם לפח על ידי הצבעה לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה.

לא פשוט להביא לפחות 8,000 מצביעים לקלפי; אנא גלו אחריות והצביעו לרשימות אשר בכוחן לעבור את אחוז החסימה. אל תחזקו את יריבינו על ידי זריקת קולכם לפח.

שימו לב מה אומרים על כך ראשי רשימות מתחרות:

חיים מילר, סגן ראש העיר לשעבר מטעם חסידות גור: "החילונים מפוצלים, לא יודעים להתאחד. ברור לי שרשימות רבות לא יעברו את אחוז החסימה וקולותיהם יחזקו את הגוש החרדי".

מטה פרוש, מועמד החרדים למועצת העיר: "בשבילנו העסק הזה מצוין, ובטוח ש'יהדות התורה' תשמור על כוחה ותכלול 9 חברים גם בקדנציה הבאה".

שמואל יצחקי, חבר מועצה מש"ס: "החילונים משחקים לידיים שלנו".

ציפי מלכוב (כתבת ידיעות ירושלים): "החילונים לא למדו כלום בקדנציה האחרונה".  

תחשבו על זה, ושתהיה לכולם שנה טובה, 

 אסתי קירמאיר

ראיון לחלק הראשון.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

תגובה אחת

  1. מתה המפלגה, בואו נפנטז על חדשה | בלוגיקה :

    […] העבודה תפסה טרמפים על המובילים בסקרים. אפשר לפרסם אין סוף ראיונות עם הלא-ירושלמית אסתי קירמאיר-בקלה, המפלגה משום מה חשבה שהיא ראויה, בסופו של יום, המפלגה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.