מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
יש סיכוי לגוש השמאל לחזור לשלטון
עכשיו המהפך יכול להתחיל. זאת אפשרות ריאלית שתלויה בעיקר במה שהשמאל בישראל יעשה הבחירות נדחו ועתה נותרו שני גושים גוש השמאל וגוש הימין. בפני הציבור עומדות עתה שתי חלופות בלבד. גוש השמאל קיבל הזדמנות, ועליו לעבוד קשה כדי להוות חלופה ממשית לשלטון
מאת: קורט טוכולסקי
עכשיו המהפך יכול להתחיל
קמתי בבוקר שמעתי את הבשורה והמבוכה הראשונית התחלפה מהר מאוד בשמחה, אחר כך כששמעתי את שלי יחימוביץ' חדה כתער ברשת ב' השמחה כבר נמהלה בביטחון, לראשונה מזה שנים, יש סיכוי שהשמאל בישראל יחזור לשלטון וכאשר אני אומר שמאל אני לא מדבר על המחנה הווירטואלי שכולל את קדימה ויש לפיד, מחנה שלא קיים שנועד להציג מצג שווא לבוחר כדי שיצביע למפלגות הון שלטון שמתחפשות לאופוזיציה ואלטרנטיבה, אני מדבר על שמאל, שמאל אמיתי שמאל סוציאליסטי וסוציאל-דמוקרטי, שמאל שמורכב משלוש מפלגות, העבודה חד"ש ומרצ.
בעיני רוחי אני רואה את היום, אי שם בתחילת דצמבר 2013, ראש ממשלת ישראל החדשה חה"כ שלי יחימוביץ' יורדת מהדוכן ומצטרפת לחבריה בשולחן הממשלה, ליד השולחן לוחצים את ידיה זהבה גלאון ומוחמד ברכה שני שותפיה הבכירים לקואליציה, היום הזה הוא לא הזיה ולא משאת נפש בלתי ניתנת להגשמה, זאת אפשרות ריאלית שתלויה בעיקר במה שהשמאל בישראל יעשה והשמאל בישראל כאמור מורכב משלוש מפלגות שהיום יש להם 15 מנדטים, מפלגת העבודה חד"ש ומרצ.
ביבי נתניהו נפל בקסמו שלו, באהבת הספינים ובמסכי העשן שמאפשרים תעתועים ורמייה, הבחירות נדחו ומאחורי מסכי הערפל של הפוליטיקה הישראלית נותרו בעת הרמת המסך שני גושים, גוש משרתי ההון של הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו, ש"ס העצמאות והשותפות לקואליציה הנוכחית של קרקס הכיסאות המוסיקליים הזה הבית היהודי ויהדות התורה ונגדם ניצב השמאל (נכון, גם הימין הקיצוני באופוזיציה אבל הם גרורה של השלטון) והשמאל יכול לעבוד נכון, בלי הסחות דעת מול קואליציית משרתי ההון ולהגיע לשלטון, סוף סוף יש בפני אזרחי ישראל 2 אלטרנטיבות ברורות ועלינו כאנשי מחנה השמאל לעבוד למען הבהרת האלטרנטיבה שלנו לשלטון לציבור הרחב.
כי עכשיו המהפך יכול להתחיל והמטוטלת יכולה לנוע שמאלה, אין יותר גורמים מעכבים שיכולים לגנוב קולות של שמאל, כן צריך להיזהר מהשמאל הלאומי ומקמבק של "יש עתיד" והיו"ר המשוריין שלה למרכז הבמה, אבל בעיקר צריך להתחיל כבר היום להסביר את ההבדל בין חסידי הצדק החברתי באופוזיציה ומשרתי ההון בשלטון, בין תומכי מדינת הרווחה, העבודה הישירה והמאורגנת, קץ הכיבוש ואיכות הסביבה לעבדיהם של טייקונים ותאגידים משעבדי עובדים ומנציחי כיבוש.
עוד מעט ממשלת הזדון שלנו תאלץ להתמודד עם התוצאה של מדיניות כלכלית ניאו ליבראלית כושלת של כל ממשלות ישראל ב-16 השנים האחרונות ותנסה להכות בעובדים ובנתמכים ולתת עוד לטייקונים ותאגידים. נגד זה צריך להילחם מעכשיו ועד הבחירות, עוד שנה וחצי ולמען מדינת רווחה חזקה, מדינה שמעורבת בשוק, פיקוח על מחירים, תעסוקה ישירה, הגבלת רווחים, קצבאות שמאפשרות קיום בכבוד, הכשרה מקצועית, נגישות לחינוך ותרבות, בריאות ורווחה ממשלתיים לכל, הגברת האכיפה והפיקוח על חוקי עבודה, בטיחות וגהות, יותר איכות סביבה, סיום הכיבוש והסכסוך, הגבלת שעות העבודה, פיתוח תשתיות, הרחבת התחבורה הציבורית, מיגור העוני והתופעות הנלוות לעוני במקום מאבק בעניים.
יש לנו הרבה עבודה ואף אחד לא יעשה אותה בשבילנו, היום קיבלנו הזדמנות. כשם שפרישת ברק וליצניו למפלגת העצמאות שחררה את מפלגת העבודה, דחיית הבחירות ופרישת קדימה מהאופוזיציה שחררה את גוש השמאל כולו. עכשיו הכול תלוי רק בנו ובמה שנעשה. אם נפעל להציג אלטרנטיבה, מחנה חזק ונחוש עם חלוקת עבודה פנימית בין שלוש מפלגותיו והסתערות על מי שלא בחרו כלל ו/או לא בחרו בשמאל. המיצוב של המחנה מול ממשלת משרתי ההון המתחדשת, יכול לאפשר עלייה של השמאל לשלטון. היום תודות לעבודתם של 3 משרתי הון זחוחים (ביבי, ברק, מופז) המהפך האמיתי בחברה הישראלית יכול להתחיל.
תגיות: בחירות 2012, גוש ימין, גוש שמאל, מדינת-רווחה, ניאוליברליזם, שלי-יחימוביץ
קישור קבוע
8 תגובות
Email This Post
9 במאי, 2012 בשעה 8:20
אני רק מקווה שמפלגות השמאל יהיו שותפות לאופטימיות הזו.
בכל מקרה, העבודה, מרצ וחד"ש צריכות להפנים שהאויב נמצא מימין. הן חייבות להפסיק את המריבות הפנימיות והמלחמות המגוחכות בין שמאלנים לבין עצמם – ולתקוף את מפלגות ההון והביטחון. רק כך אפשר ליצור אלטרנטיבה.
9 במאי, 2012 בשעה 9:28
מה שזה אומר בפועל הוא: נגמרו הויכוחים הפנימיים בתוך המחנה. מי שציוני ורוצה להיות מפלגת שלטון, שיצביע לעבודה. מי שציוני ולא רוצה להצביע למפלגת שלטון, שיצביע מרצ. מי שאינו ציוני (וממילא לא רוצה להיות בשלטון) שיצביע חד"ש. עכשיו צריך למצוא את הדרך לעבוד ביחד, וזה כולל גם הפסקת הניגוחים של אנשי מרצ, חד"ש ודומיהם ביחימוביץ' והעבודה. בלעדיה ממילא מצבם לא היה טוב יותר. מפלגת העבודה היא החומה האחרונה שלפני התפרקות מוחלטת של הפוליטיקה הישראלית לזרועות הימין, ולכן צריך לשמר אותה, אפילו כאינטרס צר של השמאל הפחות מתון, משום שכשמפלגת העבודה נופלת, השמאל כולו נופל יחד איתה. לפעמים אנחנו כל כך שקועים בויכוחים הפנימיים, הכ"כ נוחים ביחס לויכוחים החיצוניים, עד שאנו שוכחים שהאויב הרציני הוא בכלל מחוץ למחנה
9 במאי, 2012 בשעה 12:29
קורט
אני מסכים כמעט עם כל מילה למעט ההפרדה בין סוציאל-דמוקרטיה וסוציאליזים. סוציאל-דמוקרטיה היא אחד מזרמי הסוציאליזים ומפלגה בעלת גישה סוציאל-דמוקרטית רדיקלית כמו למשל "מפלגת העובדים הסוציאל-דמוקרטית השבדית" שהיא כידוע המפלגה הגדולה בשבדיה, היא מפלגה יותר רדיקלית בסוציאליזים שלה מכל אחת מהמפלגות המצויות כיום בכנסת הישראלית. אך בשורה התחתונה זה כמובן דיון משני.
מה שחשוב באמת הוא להחליף את ההתנצחויות בין העבודה, מרצ וחד"ש, במאבק משותף כנגד ממשלת ההון הרחבה, ובעידוד התארגנויות עובדים דמוקרטיות ככלי המרכזי שיכול להבטיח את השינוי לטווח הארוך ולוודא שזה יהיה שינוי של ממש ולא רק שינוי של הרטוריקה.
9 במאי, 2012 בשעה 15:27
לטוכולסקי
האופטימיזם שלך שובה לב, אבל המציאות יותר מורכבת מכפי שאתה מתאר אותה. בהצבעה בבחירות כלליות לא פועל רק הגורם הכלכלי-חברתי. יש גם נושאי מדיניות וביטחון וגם הזהות משחקת תפקיד מרכזי. התחזקות הדת בישראל משחקת לידי הימין, הן הכלכלי והן המדיני. הסברתי את הדברים לך ולאחרים כבר כמה פעמים, אבל כנראה שיותר נוח להיצמד לניתוח גורם אחד, כי זה יותר פשוט מבחינה אינטלקטואלית. אבל המציאות, כאמור, יותר מורכבת ויותר מסובכת.
לעמי,
כותבים ומבטאים 'סוציאליזם' ולא 'סוציאליזים'.
9 במאי, 2012 בשעה 16:12
אורי
האופטימיות שלי תמיד תגרום לי לכת למאבקים חצי אבודים מראש חצי אבודים לגמרי ולהאמין בטוב של האדם ובסולידריות ושאר יסודות הסוציאליזם.
כן סביר להניח שהממשלה הבאה תהיה ממשלת שחור-ימין-מרכז, אבל אם נעבוד נכון ונאמין אולי זה יהיה אחרת. אף אחד לא מבטיח לי שיחימוביץ תהיה ראש הממשלה הראשונה בישראל ששר ערבי יכהן במשלתה בתפקיד משמעותי ומפלגה ערבית-יהודית תהיה חברה בקואליציה שלה אבל אני מקווה, במקרה הכי גרוע אני שוב, אתאכזב. כאיש שמאל ישראלי אני כבר די מחוסן מפני אכזבות.
9 במאי, 2012 בשעה 17:04
אורי זה טוקבק. לא פשע לעשות בו שגיאות כתיב. אם כי כמובן רצוי בלי.
9 במאי, 2012 בשעה 20:51
לעמי
נכון שזה לא פשע לעשות שגיאת כתיב, לא בטוקבק ואפילו לא במבחן.
כתבתי את הערתי כי זו שגיאה צברית אופיינית. צברים רבים לא מסוגלים לבטא שני שוואים רצופים ומכניסים תנועה באמצע. אפילו שולמית אלוני נהגה לומר סוציאליזים וקפיטליזים. אני, בגלל כושר החיקוי שלי, למדתי לומר זאת נכון כששמעתי את זקני התנועה הקיבוצית מבטאים את המילה.
לטוכולסקי,
הבעיה אינה הרגשות שלך ושלי אלא מצב החברה והמדינה. ברור לגמרי שקואליציית הממותה שקמה זה עתה היא נזק נוראי לחברה ולדמוקרטיה הישראלית. צריך לחשוב בראש צלול מה עושים כדי לחזק את השמאל. כידוע לך הנושא הזה מעסיק אותי הרבה ואני מתכוון לטפל בו גם בהמשך, לפחות ברמה העיונית אם אין באפשרותי לפעול ברמה הפוליטית.
11 במאי, 2012 בשעה 7:47
למשל את קרן בית ברל
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-296869-00.html
ואח"כ את נציגי המפלגה באוצר התישבות היה
ודים.