חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שישה גברים נגד ציפי ליבני אחת

נושאים פוליטי, פותחים שבוע ב 26.10.08 5:10

קשה להתנבא מה תאמר היום אחה"צ ציפי ליבני לנשיא שמעון פרס שכן ההיגיון הפוליטי הישראלי נתון בנבצרות זמנית מאז נסתיימו הפריימריז בקדימה. קרוב ל- 80 חברי כנסת מעדיפים לשבת לבטח על כיסאותיהם לעוד שנתיים ימים במקום לקפוץ למים הקרים והמעופשים של מערכת בחירות פנימית וחיצוני שבסיומה רובם ימצאו עצמם מחוץ לבית הנבחרים

מאת: דניאל בלוך

אמרה אמריקאית ידועה קובעת כי "תרנגולי הודו אינם משתוקקים להקדמת חג ההודיה וחג המולד". כך רוב חברי הכנסת אינם נלהבים להקדמת בחירות שבה יש סיכוי רב כי יובסו או בבחירות הפנימיות במפלגתם או בבחירות הכלליות. לפיכך, כל חברי הכנסת שאינם נמנים על הליכוד והימין הקיצוני אינם משתוקקים לבחירות עכשיו והיו מעדיפים לחבוש את ספסלי הכנסת המרופדים או בקואליציה ואפילו באופוזיציה. אלא שהם עלולים ליפול קורבן לקואליציה משונה של שישה פוליטיקאים שאינם רוצים לאפשר לציפי ליבני לכהן כראש ממשלה. השישה הם, לפי סדר האלף-בית – אהוד אולמרט, רפי איתן, אהוד ברק, אלי ישי, שאול מופז וביבי נתניהו. לכל אחד מהם סיבות משלו, אך הקו המנחה אותם, ולו רק תת-הכרתית, הוא קו גברי-שוביניסטי שאינו מוכן לראות אישה בתפקיד ראש הממשלה ובמיוחד לא את ציפי ליבני, איש, איש ונימוקיו השונים והמשונים, המוצדקים, מבחינתו, או המוטעים..

את אהוד אולמרט מוביל מוטיב הנקמה. הוא סבור שמאחורי הדחתו עומדת ציפי ליבני ועל כן הוא מעדיף אפילו את ביבי כראש הממשלה שיבוא אחריו. רק לא ציפי ליבני. הרי אם רצה לעזור לה ולמפלגתו היה צריך, עם סיום הפריימריז, לצאת לנבצרות זמנית ולאפשר לה לנהל את המו"מ הקואליציוני מעמדת ראש הממשלה בפועל. את מועד התפטרותו היו מתאמים במקביל להשלמת המו"מ הקואליציוני. כך היה נוצר תמריץ לניהול מו"מ קואליציוני מהיר לכל מי שבאמת ובתמים רצה להימנע מבחירות חדשות.

מבין השישה, רק ביבי נתניהו מאמין, ובמידה מסוימת של צדק, כי בחירות חדשות הן לטובתו וכי הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר להגיע בגינן לכסא ראש הממשלה. עם זאת, גם ביבי נוטל סיכון, שכן בחירות שבמרכזן יעמוד הנושא הכלכלי- חברתי, יכולות גם לכרסם בסיכוייו ואף כי מפלגתו תצא מהן כסיעה הגדולה בכנסת יקשה עליה להרכיב קואליציה יציבה בגלל התיאבון המוגדל של ש"ס ולחץ בינלאומי שלא יאפשר לו להרכיב ממשלה בעלת קו ימני-לאומני- קיצוני.

שאול מופז מקווה בבחירות חדשות למנוע מציפי ליבני את ראשות הממשלה ובהמשך את ראשות קדימה. הפסד של קדימה בבחירות יחזק את מעמדו ואפשר שיחזיר לו את תיק הביטחון בממשלת נתניהו. שוב, גם כאן הוא נוטל הימור גדול שכן נתניהו יהיה חייב לכלול את אהוד ברק בממשלתו כשר ביטחון גם כדי למנוע סחף במעמד הבינלאומי של ישראל וגם כרסן מול הימין הקיצוני.

זהו גם הסיכון של אלי ישי. לכאורה אין לו מה להפסיד. הוא יכול רק להרוויח: דחיית חזרתו להנהגת ש"ס של יריבו המושבע, אריה דרעי והחזרת תיק הפנים ואחד מן התיקים החברתיים לידי שרים מש"ס, מה שקרוי בלשונם "החזרת עטרה ליושנה". אבל, ההנחה הסבירה היא שכל מדינאי חילוני שפוי יבין שאחרי הבחירות חייבת לקום ממשלה רחבה שבמרכזה הליכוד, קדימה והעבודה כדי להתמודד גם עם הבעיות המדיניות והביטחוניות וגם עם בעיות המשק והחברה.

במבנה הפוליטי הנוכחי יש כיום לימין הלאומני והדתי-חרדי – ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי, מפד"ל ש"ס ויהדות התורה פוטנציאל של עד – 40 מנדטים ולימין המתון, מרכז ושמאל – קדימה, עבודה, ליכוד, גמלאים ומר"ץ – כ- 70- 72 מנדטים. קואליציה כזאת, גם בלי מר"ץ, יכולה להיות בסיס לממשלה יציבה, בלא סחטנות ש"סית.

המפתח היום להחלטתה של ציפי ליבני הוא ביכולתה להקים ממשלה וקואליציה בלי ש"ס. מגוחך לראות את אלי ישי כמנהיג חברתי. רוב שנות קיומה אחזה ש"ס בממשלה בכמה מן התיקים החברתיים החשובים – עבודה, רווחה ובריאות.

גם היום נושא העבודה והתעסוקה מצוי בידיו של אלי ישי. מה עשתה ש"ס לעידוד התעסוקה היצרנית, יציאת נשים לעבודה, הכשרת חרדים במעגל התעסוקה, עידוד ההכשרה המקצועית למובטלים ונכים, יציאה מאורח חיים פרזיטי של קצבאות מנוונות? לא כלום, ונתניהו, שניסה לשנות את המצב, תלוי עכשיו בש"ס שיחזירוהו לשלטון?

לאהוד ברק ולרפי איתן אינטרס משותף לא לקרב את מועד הבחירות. מפלגת העבודה תשחק בבחירות קרובות והגמלאים ייעלמו, קרוב לוודאי, מן הכנסת הבאה. ביחד, עם עזרה ממר"ץ וקצת מיהדות התורה, שתשמח בסתר ליבה לדחוק את רגלה של ש"ס, אפשר למנוע את הקדמת הבחירות. נכון, הדבר יחזק במידת מה את קדימה וציפי ליבני, אך מה האלטרנטיבה, מבחינת מי שאינו רוצה בהתחזקות הליכוד והימין הלאומני?

גם נתניהו צריך להבין שלא מן הנמנע שבניהול נכון של תעמולת הבחירות תגבר קדימה בראשות ציפי ליבני על הליכוד, שעלול להיגרר לתדמית קיצונית במערכת הבחירות מול ליברמן והדתיים. ולכן, אל לנתניהו לשגות באשליה כי בחירות חדשות יביאו לו את הניצחון על טס של כסף.

מהניתוח הזה אני מסיק שכל הדיבורים על שגיאותיה של ליבני בניהול המשא ומתן הקואליציוני אינם מעלים ואינם מורידים. מתברר עתה כי מלכתחילה היו סיכוייה קלושים גם אם היתה נמנעת מכמה שגיאות המעידות על טירונות פוליטית. ממילא ששת הגברים הכינו לה, ביחד ולחוד, זובור במטרה להוציא אותה מחוץ למשחק הפוליטי. לא אתפלא אם התוצאה בטווח הארוך תהיה הפוכה.

הערב או מחר נהיה חכמים יותר ואני אעדכן את הטור בהתאם להתפתחויות בימים הקרובים. במהלך השבוע אוסיף עוד טור לקראת הבחירות לנשיאות ולקונגרס בארצות הברית. עוד על סדר היום בימים הקרובים – הבחירות לרשויות המקומיות. בכל מקרה, נובמבר לא יהיה חודש משעמם במטבחים הפוליטיים.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , ,

19 תגובות

  1. דני בלוך :

    את כתיבת הטור השלמתי בשעות אחר הצהריים המוקדמות, אך בערב חלו התפתחויות חדשות ולכן יש להחליף את קטע הפתיחה של הטור בקטע הבא המעודכן יותר:

    אתמול, לקראת צאת השבת, סברנו שעדיין קשה להתנבא מה תאמר היום אחה"צ ציפי ליבני לנשיא שמעון פרס שכן ההיגיון הפוליטי הישראלי נתון בנבצרות זמנית מאז נסתיימו הפריימריז בקדימה. ההיגיון אמור להעניק סבירות גבוהה להקמת ממשלה חדשה בכנסת הנוכחית. קרוב ל- 80 חברי כנסת מעדיפים לשבת לבטח על כיסאותיהם לעוד שנתיים ימים במקום לקפוץ למים הקרים והמעופשים של מערכת בחירות פנימית וחיצוני שבסיומה רובם ימצאו עצמם מחוץ לבית הנבחרים. אבל לקראת סוף הערב היה ברור שסיכויי ההימנעות מבחירות לאלתר הם קלושים ביותר. שלושה רבנים ישישים – שניים של דגל התורה והרב עובדיה יוסף של ש"ס- קבעו את גורל המערכת הפוליטית וספק אם ימצא הכוח שיעמוד נגדם. התיאוקרטיה מנצחת את הדמוקרטיה.

  2. יהונתן :

    דני,
    טור משובח. תענוג לקרוא אותך.

    חבל שהמנהיגים שלנו לא טורחים לעשות את זה.

  3. דני בלוך :

    תודה יהונתן. אולי מישהו צריך להפנות את תשומת ליבם?

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    התיאוקרטיה מנצחת את הדמוקרטיה?
    אני משערת שאילו ציפי לבני היתה מצליחה במאמציה לכונן ממשלה חלופית עם ש"ס ומרץ, היינו שומעים שירי הלל לדמוקרטיה הישראלית.
    אף אחד לא עשה זובור לגברת ציפי לבני. היא באמת טירונית פוליטית ואינה מתאימה להנהיג את מדינת ישראל, למרות שהיא אישה.
    אינני מאמינה במנהיגה שהצהירה אחרי מלחמת לבנון, כי ראש הממשלה צריך להתפטר, אך המשיכה לשבת בממשלה כושלת.
    הערת אגב, האם מישהו יודע מהו האני מאמין של הגב' ציפי לבני?
    מה עמדותיה החברתיות כלכליות, ביטחוניות מדיניות כו'?
    לצערי, היא לא טרחה להשמיע דברים לעם, נאלצנו להסתפק בפרשנויות וכתבות תדמית. אותי, זה לא מספק.
    אה, בעצם היא כן אמרה משהו בסגנון, פיגועים כנגד חיילי צה"ל אינם פיגועים…
    כאמא לחיילים, אינני מתפשרת עם אמירות כאלה, אפילו אם הדוברת היא אישה.

  5. שלוי :

    אני כותבת תגובה 4, לא התכוונתי להשאר אנונימית.

  6. הראל לייבוביץ :

    מצד אחד צר לי מאוד שלא התקבלה החלטה אמיצה מצד לבני והיא לא בחרה להקים ממשלה צרה ללא ש"ס.
    מנגד, התבררו פניה האמיתיות והידועות של ש"ס שכל חפצם תקציבים ענקיים חסרי פרופורציה תוך ניהול מו"מ סחטני.
    הגיע הזמן לממשלה בלי ש"ס. ויהי מי מבין ראשי המרכז-שמאל שינצח בבחירות. נמאס מש"ס.

  7. דני בלוך :

    להראל – ברק ואיתן סרבו לממשלה צרה. לשלוי – בעניינים מדיניים היא התבטאה לא פעם וגם אמרה כמה דברים ברורים אתמול. בענייני כלכלה – חברה היא לא התבטאה הרבה אך נראה שהיא לא רחוקה מעמדת הימין הכלכלי של מפלגת העבודה.

  8. איתי :

    דניאל, אני מסכים עם חלק מדבריך אך לא לגבי ש"ס.

    אני מנוי על פרסומים של משרד התמ"ת. הם בהחלט עושים בכיוונים שעליהם דיברת – שילוב אוכלוסיות במעגל העבודה, סיוע לנשים עובדות, אכיפת חוקי עבודה ועוד.
    אין לי כלים מקצועיים אך התמונה המצטיירת היא של משרד מוחלש (היעדר תקנים) המנסה לעשות עם מה שיש, בדיוק ברוח הס"ד שהיית רוצה.

    אני לא מכחיש שחלק גדול מהאנרגיות (והכסף הפוליטי) של ש"ס מופנה לחיזוק מוסדות דת ומערכת החינוך הפרטית שלהם, אך לפחות בנושאי עבודה ורווחה עמדתם ומעשיהם קרובים יותר לס"ד אירופאית מאשר עמדותיהם ומעשיהם של בכירי מפלגת העבודה (ע"ע פועלו המפוקפק של השר הרצוג במשרד הרווחה וברשות השידור).

    בנוסף שס חתומה על הצ"ח חברתיות לעילא שראשי העבודה "שוכחים" לקדם כגון מעמ דיפרנציאלי: יותר על מוצרי מותרות ופחות או אפס על מוצרי יסוד ותרופות.

    הסיבה שאיני מצביע לש"ס קשורה לעמדותיהם המדיניות ולעמדותיהם בנושא דת וחופש הפרט, לא לאי עשייה חברתית.

    הקלישאה "שס היא מפלגה מגזרית וסחטנית" נכונה באותה מידה אם לא יותר לגבי מפלגת העבודה.

    הסיבה העיקרית שמפלגות אלה נשפטות בצורה כ"כ שונה בתקשורת קשורה לגישה של המיינסטרים העיתונאי: חילוני, ליברלי, בורגני, נטייה קלה לשמאל. כשמדברים על הסכם עם ש"ס תמיד ישאלו "כמה נתנו הפעם לעלוקות" אבל כמעט לא בהקשר להסכם עם העבודה (פרט לכמה שטרסלרים).

    יש לציין שחלק גדול מהציבור לא קונה את השיח הבורגני-אשכנזי-חילוני בתקשורת: ולכן ההתכווצות המתמשכת במפלגת העבודה בעוד ש"ס יציבה גם בלי מנהיגה הכריזמטי דרעי.

    אני מאמין שאילו פאנל ס"ד רציני היה שופט בצורה עניינית בתחרות "מי יותר חברתי" בין ש"ס לעבודה, התוצאה היתה תיקו או אפילו יתרון קל לש"ס. רק צריך להסתכל למציאות בעיניים ולא להיות שבויים בקונספציות.

  9. דני בלוך :

    לאיתי – מה הרקורד של ש"ס בשנים הרבות שבהן החזיקו במשרדי הפנים, העבודה והרווחה והבריאות. מה הם קדמו? אינני אומר שפה ושם הם לא קידמו יוזמה חיובית אבל במצטבר הם דאגו ב- 90% למגזר שלהם.

  10. איתי :

    לשמחתי אני עדיין לא צורך הרבה משירותי משרדי הבריאות והרווחה.
    לכן אספר רק על נקודת המבט הצרה שלי כאזרח שמקבל שירותים מדי פעם בלשכות מנהל האוכלוסין.

    בצעירותי זה היה מקום איום ונורא והיום המצב טוב בהרבה. אני זוכר היטב כי קפיצת המדרגה הגדולה בשירות מבחינת אדיבות יעילות ומהירות היתה בימי אריה דרעי, ואת כל זה הוא עשה בלי הפרטות מיקור חוץ ועובדי כ"א.

    אני לא מכיר עוד דוגמה לכך ש"התייעלות במשרדי הממשלה" לא היתה בפועל מכבסת מלים אורווליאנית לניצול עובדים וחסכון כסף למדינה, אבל לא בהכרח לווה עם שיפור השירות לאזרח.

    וכן, אם אריה דרעי היה רץ מול ברקת האוליגרך הימני – הייתי שוקל ברצינות להצביע לו, למרות הידיעה שחלק מכספי הארנונה יופנה לבניית מקוואות. בעיני, דרעי לא מושחת יותר או פחות מברק פואד והרצוג – הם פשוט הצליחו להתחמק.

  11. דני בלוך :

    בעניין דרעי אני מסכים אתך. הוא אדם מוכשר ומנהל יעיל, רק השתן עלה לו לראש והוא התדרדר ימינה בגלל הלחץ שעבר עליו מאז העמדתו לדין. אני זוכר שבמלחמת המפרץ הראשונה כתבתי נגד העובדה ששרים שלא שירתו בצבא מחליטים בקבינט בענייני מלחמה ושלום ואז אמר לי אהוד ברק, שהיה סגן הרמטכ"ל, שדווקא אריה דרעי ודוד לוי היו ראשי התומכים בקו של יצחק שמיר שלא להגיב נגד עיראק.

  12. שלוי :

    איתי,
    למרות שאינני טובלת במקווה (ולא בגלל החשש ששרץ בידיי), אינני מוצאת בהם דבר פסול.
    אני מאמינה בחייה ותן לחיות…
    המדינה מחוייבת לכל אזרחיה, כפי שעליה לדאוג לאולמות קונצרטים, עליה לדאוג גם למקוואות, מסגדים ובתי כנסת. יש לאפשר לכל אזרח זכות לבחור את דרך חייו!
    אם דוגלים בפלורליזם, אז עד הסוף, בלי הסתגויות!
    לא אבחר בש"ס בשום מקרה, מאחר ויש לי הרבה הסתגויות ממפלגה זו, אך הם נוהגים כמו כל מפלגה אחרת ודואגים לציבור בוחריה, דבר שלא היה מזיק לכמה מפלגות אחרות לעשות (כמו הגמלאים, לדוגמה).
    מאוד מפריעה לי תופעת ההתלהמות הקולקטבית דווקא נגד מפלגה זו.
    אני מציעה, שכל מפלגה תכה על החזה הפרטי שלה – אולי אז יבוא לציון גואל!

  13. איתי :

    כיום דרעי (עדיין) לא במשחק לא בירושלים ולא בכנסת. ולכן כשהשאלה היא מי דואג יותר לאינטרסים המגזריים ולאינטרסים של בעלי ההון (מגזר מצומצם מספרית אך רב כוח פוליטית) – השר שמחון או השר אטיאס, השר הרצוג או השר ישי – נדמה לי שהתשובה לא כזו ברורה כמו שהיא מוצגת בתקשורת. כולנו לא באמת יכולים לנתק את השיפוט שלנו בנושא יכולתם כמנהלים ומקבלי החלטות מן השיפוט בנושאים ערכיים כמו צנזורה לאינטרנט (אטיאס) או יחס להומוסוקסואלים (בניזרי).

    אלי ישי לדוגמה קרא לשיח ישיר (גם במעורבות אישית שלו) עם החמאס בנושא גלעד שליט והפסקת אש בעזה – זו אמירה שהיא הרבה יותר הגיונית מאחיזת העיניים של שימוש במתווכים ומההתעלמות ממדינת חמאס כעובדה קיימת. אני מאמין שאלי ישי כראש ממשלה היה נוהג הרבה יותר שיקול דעת בנושאי ביטחון מאשר ביבי או ברק, אנשי הסיירת, או מאולמרט ופרץ שחששו להיראות כחננות ויצאו למלחמה מיותרת. נכון, הוא נגד חלוקת ירושלים אבל זה לא שונה מביבי וברק.

  14. איתי :

    שלוי, אנחנו מסכימים ויותר מזה.

    לדעתי ש"ס הוכיחה במעשים שהיא פועלת לטובת כלל הציבור ולא רק עבור חרדים-מזרחים שיבקרו במקוואות שהקימה.

    בניגוד למפלגות השלד עבודה קדימה והליכוד, שס (וישראל ביתנו) מקיימות פעילות שטח למען התושבים באופן יומיומי, ואת הפירות קוטפים בקלפי. ח"כ אמנון כהן למשל מוביל את הפעילות לטובת עולים מברה"מ לשעבר. הלוואי שהמפלגות הגדולות (? – הליכוד היום עם 12 מנדטים והעבודה בקרוב עם 11) היו לומדות מש"ס קצת.

  15. שלוי :

    איתי,
    אני שמחה שלפעמים אנחנו מסכימים, אך אני עדיין מצפה למנהיג בעל ראייה הוליסטית, מנהיג שיוכל לתת מענה הולם לשלל בעיותיה של החברה המורכבת שלנו.
    אחד המגיבים באתר, העונה כנראה לשם ל.רפי, היטיב לנתח את רוב הבעיות בדיון חרום בנושא ההשכלה הגבוהה, ומיותר לחזור שנית על הדברים.

    http://www.blacklabor.org/?p=4303

    אנחנו זקוקים לעגלון מיומן שיוציא את העגלה מן הבוץ.
    אתה מכיר אחד/אחת?
    שלוי

  16. דני בלוך :

    נכון, בשיטת הבחירות שלנו אין פסול במפלגות סקטוריאליות. הפסול הוא במפלגות הגדולות הנכנעות לדרישות בלתי מוצדקות שלהן. אין לי בעיה בכך שלחרדים יש זרמים חינוכיים משלהם, כל עוד הם מקיימים מינימום של לימודי ליבה וכל עוד אין הם מקבלים יותר פריבילגיות משאר הזרמים – יום לימודים ארוך, הזנה והסעות. אבל ש"ס בצד הדברים הטובים והמוצדקים שהיא עושה הרי מנהיגיה נוהגים לפי האמרה – "פני הדור כפני הכלב" ובמקום להוביל קו מדיני מתון על פי פסקי ההלכה של הרב עובדיה יוסף הם נגררים אחרי הרחוב הימני המופעל על-ידי קיצוני הליכוד וקיצוני חב"ד. כך הם פגעו בפרס בעת ניסיון הרכבת הממשלה ב- 1990 ובעת הבחירות הקודמות לנשיאות, מול קצב, והם פגעו עתה בליבני ובעצמם בגלל החשש מדרעי ופיתויי הליכוד. זו לא מנהיגות שניתן להתייחס אליה בכבוד.

  17. איתי :

    שלוי – לא מכיר כזה / כזו
    אבל מה שחשוב להבין הוא שלעולם לא יהיה פה מישהו כזה, ואם מנסים למכור לך מישהו ככזה אל תאמיני. הגיע הזמן שאזרחי ישראל יפסיקו לרקום לעצמם חלומות על המנהיג האידיאלי שיהיה גם כריזמטי וחזק אבל גם רגיש ומשתף, גם איש מעשה וגם בעל חזון ואידיאולוגיה. כאשר חושבים כך התוצאה היא תנודות בין התלהבות תמימה ממועמד ובין אכזבה קשה, כולל הכללת האכזבה לכל הפוליטיקאים. זה בדיוק כמו לחפש לנצח את בן הזוג האידיאלי, באמצעות ניסוח מדוקדק של כל מעלותיו הטובות או ביקורת קטלנית על כל המועמדים בהם נתקלים בעולם האמיתי.

    מה אפשר לעשות? לחלק את הפוליטיקאים הקיימים לטובים (אך לא מושלמים), רעים ומתנדנדים, ולדאוג שהטובים ייכנסו לכנסת והרעים ילכו הביתה. רק בתהליך ארוך ומייגע העניינים ישתפרו, בדיוק כמו בחינוך – אין זבנג וגמרנו.

    דני,
    מי שלא החליט בנושא המדיני-בטחוני הוא הציבור כולו.
    מצד אחד הרוב משלים או רוצה בחלוקת ירושלים, ורוב תומך בדיאלוג ישיר עם החמאס. מצד שני הרוב תומך בצעדים צבאיים תקיפים, כולל כאלה שעוברים על חוקים בינלאומיים, כלפי הפלסטינים בעזה ובגדה. וכמובן שרוב הציבור מחכה בשקיקה לזקפה אופס סליחה זקפה באיראן.

    ברגע שהציבור בישראל יכריע אם דרכו היא דרך השלום או דרך המלחמה, יהיה אפשר לבוא בטענות למנהיגים. וישי בעניין זה אינו נגרר אחרי הימין המתלהם יותר מאהוד "להרוס את בית המחבל" ברק, שאמר רק השבוע שהפלסטינים לא בשלים לשלום. מי בדיוק לא בשל? אנחנו וברק וביבי וישי לא פחות מאבו מאזן, אולי יותר.

  18. דני בלוך :

    איתי
    אתה מבלבל בין ניציות ביטחונית למתינות מדינית. אני מעריך שרוב הציבור בעד ויתורים מרחיקי לכת תמורת שלום אך רוצה תגובת כסאח בביטחון השוטף. לכן קל יותר למנהיג הנחשב כנץ ביטחוני לבצע ויתורים מדיניים – דיין, בגין, רבין, שרון וכו'.

  19. יהונתן קלינגר | רשמים מהכיכר | להודות בטעויות זה אנושי ‏ :: Intellect or Insanity‏ :

    […] לא היתה את ההזדמנות להכשל, האגו של לא מעט גברים שרודפים אחריה מנעו זאת ממנה. לבני היתה מצליחה להיות ראש ממשלה מצוינת, כשהיא מתנערת […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.