חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בחירות 2012 – בין "העבודה", "קדימה" ו"יש עתיד"

נושאים דעות, פוליטי ב 7.05.12 1:05

אין גוש שמאל וגוש ימין. מפת הגושים היא גוש שמאל, גוש ימין, גוש מרכז ימין, גוש מפלגות חרדיות וגוש מפלגות ערביות. "העבודה" היא מפלגת שמאל מרכז סוציאל-דמוקרטית, "קדימה" ו"יש עתיד" הן מפלגות ניאו ליבראליות. "העבודה" היא אלטרנטיבה ל"קדימה" ו"יש עתיד". על מחפשי הצדק החברתי להבין הבדל זה

מאת: קורט טוכולסקי

בין "העבודה", "קדימה" ו"יש עתיד"

למי שקרא עיתונים בסוף השבוע (במקרה שלי "הארץ", "ידיעות" ו"ישראל היום") או שמע רדיו והציץ בטלוויזיה די ברור מה הפרשנים הפוליטיים רוצים שנחשוב, הם רוצים שנחשוב שיש בישראל שני גושים שמתחרים על השלטון ויכולים להקים ממשלה ולכן לחלוקת המנדטים בתוך הגושים אין חשיבות. גוש הימין שכולל את "הליכוד", "ש'ס" ו"יהדות התורה", "ישראל ביתנו", "האיחוד הלאומי" ו"המפד'ל", ומנגד גוש השמאל שכולל את "העבודה", "קדימה", "יש עתיד", "מרצ", "חד'ש" , "רע'ם-תע'ל" ו"בל'ד". מצגת זו היא אשליה שכן מפלגות כמו "קדימה" ו"יש עתיד" לא ישבו בקואליציה גושית שתכלול את "מרצ" ו"חד'ש", שלא לדבר על "בל'ד" ו"רע'ם תע'ל" ו"הליכוד" לא ילך בעדיפות ראשונה לממשלה צרה, אבל לפרשנים, שעובדים כולם בערוצי תקשורת מטעם ומשרתים אינטרסים מטעם (בעלי הון לא סתם טעם), יש אינטרס להציג את מצג השווא הזה.

בבחירות הבאות בישראל יתמודדו מפלגות שלכל אחת אינטרסים משלה בכמה גושים נפרדים, גוש השמאל ("העבודה", "חד'ש" ו"מרצ") מפלגות ערביות שאינן מפלגות שמאל ("רע'ם-תע'ל" ו"בל'ד"), מפלגות המרכז ימין ("קדימה", "העצמאות" ו"יש עתיד"), מפלגות הימין ("הליכוד", "ישראל ביתנו", "המפד'ל" ו"האיחוד הלאומי") והמפלגות החרדיות ("ש'ס" ו"יהדות התורה"). הניסיון להציג גוש שמאל מרכז בו מתחרות "העבודה", "יש עתיד" ו"קדימה" על הנהגת הגוש הוא מצג שווא.

אין קשר בין "העבודה", "קדימה" ו"יש עתיד", למעט הניסיון של התקשורת להציג את ההבדל ביניהן כמאבק על אותו מאגר בוחרים. היות ושלטון ההון מעדיף מפלגות שמשרתות הון כמו "קדימה", "העצמאות" ו"יש עתיד" על "העבודה" בראשות יחימוביץ הוא מנסה להציגן כאותו הדבר. אז זהו שלא, יחימוביץ היא מנהיגה של מפלגת שמאל מרכז סוציאל-דמוקרטית, מופז ולפיד מנהיגים מפלגות ניאו ליבראליות. יחימוביץ יכולה להנהיג את גוש השמאל באופוזיציה, לפיד ומופז יהיו שרים בממשלת הגזירות הבאה של ביבי. זה הבדל מאוד משמעותי וחשוב להסביר אותו לכל ה"קולות הצפים" למיניהם שמתבלטים בין שלושת המפלגות, כי התקשורת תעשה הכל בשביל לטשטש את ההבדל.

למי שעוד לא הפנים, המפלגות במרכז המפה הישראלי אינן משרתות את רצון הרוב הדומם אלא את שלטון ההון. מאחורי המצעים המעורפלים שלהן (מפלגת המרכז, "קדימה") הרעיון הפופוליסטי שבשמו הן רצות ("צומת", "הגמלאים") או ניצול השנאה למגזר מסוים ("שינוי" של טומי לפיד), מסתתר שירות מסור של אנשים מקושרים לממסד (טומי לפיד, רפי איתן, איציק מרדכי, אהוד אולמרט, ציפי לבני, שאול מופז) לבעלי ההון ונאמנות עיוורת למדיניות הניאו ליבראלית של הממשלות בהן ישבו מפלגות אלו או הנהיגו אותן. אם הקול הצף בבחירות אלו מחפש צדק חברתי, חשוב להפיץ את המסר הזה כדי שכמה שיותר קולות צפים ינחתו בעבודה ומשמאלה לה, ולא במפלגות כליאה הברק של הבחירות הנוכחיות "יש עתיד" ו"קדימה" שנועדו לגנוב קולות שמחפשים אלטרנטיבה שלטונית ולתרגמם למנדטים של מפלגות שישבו בממשלת נתניהו הבאה.

ממשלת נתניהו הבאה תהיה ממשלה ללא חרדים וללא שמאל מרכז, זאת תהיה ממשלה שתתבסס על הימין והימין מרכז אולי בצירוף ה"מפד'ל" כעלה תאנה דתי בדיוק כמו ממשלת שרון האחרונה. המטרה של ממשלה זו תהיה לבצע השלמה של המדיניות הכלכלית של שר האוצר נתניהו באמצעות צנע לעובדים ולנתמכים והטבות לבעלי ההון, זאת תהיה ממשלה של הפרטות ומאבק בעבודה המאורגנת. זאת תהיה ממשלה שלפיד הבן ישב בה על כסאו של לפיד האב ומופז ישב בה בדיוק כפי שהוא ישב בממשלת שרון ההיא. העבודה לא תשב שם, גם אם היא תרצה כי היא לא תוזמן. את זה צריך להבהיר לכל בוחר שמתבלט בין העבודה ומה שמימין לה במרכז ובימין, לכל בוחר שרוצה צדק חברתי אבל לא מסוגל להצביע ל"חד'ש" ו"מרצ" וחושב לא להצביע כי התקשורת אומרת לו שאין הבדל בין כל השאר. חשוב להסביר את זה לכל קול צף, לכל מתלבט לכל בוחר זועם שמבחינתו כרגע "העבודה" "קדימה" ו"יש עתיד" הן אותה הגברת בשינוי אדרת כי ההבדל מהותי, "העבודה" היא חלק מגוש השמאל, היא חלק מהמפלגות שבאמת רוצות בשינוי חברתי כלכלי משמעותי חלק מהאלטרנטיבה לניאו-ליבראליזם, שתי האחרות הן זאבים בעור כבשים, מפלגות משרתות הון שרוצות בהנצחת המציאות הניאו ליבראלית ובהעמקת הפערים הכלכליים. למי שגם כך יצביע משמאל ל"עבודה", ההבדל בין המפלגות לא נראה תמיד תהומי, אבל הוא כזה, בדיוק כמו ההבדל התהומי בין "חד'ש" מפלגת שמאל יהודית ערבית לבין "בל'ד" שהיא מפלגת ימין פלסטינית ו"רע'ם-תע'ל" שהיא רשימה המאחדת מפלגה מוסלמית ומפלגה ליבראלית ערבית.

"העבודה" היא מנהיגת גוש השמאל, והיא מסוגלת להנהיג את השמאל באופוזיציה ולהוביל יום אחד את השמאל לשלטון. "העבודה" היא מפלגה שמציעה אלטרנטיבה ס"ד למציאות הניאו ליבראלית ולכן חשוב להסביר זאת לכל מי שמתלבט בינה ובין מפלגות המרכז, הן אינן אלטרנטיבה הן משרתות ההון ושותפות של הימין. ככל שהעבודה תתחזק על חשבון מפלגות המרכז משרתות ההון כל הגוש יתחזק. את זה צריך להבהיר לכל מי שמתלבט בין "העבודה" ל"קדימה" ו"יש עתיד" או שוקל להצביע ל"קדימה" ו"יש עתיד".

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , ,

10 תגובות

  1. גיא חמד :

    דוגמא מעולה לפנטזיונר שמקווה שהעבודה לא תאכזב אותו ושהמושג הנחמד "שמאל" עדיין יעמוד לו כשירצה. מר טוכלסקי, תתעורר, ימין, שמאל, פאסה. פואד זה שמאל? הרצוג זה שמאל? מג'אדלה זה שמאל? מאיר דגן זה שמאל? מזרחי זה שמאל? שלי זה שמאל מדיני? חד"ש היא ממש לא מפלגת שמאל, מלבד עלה התאנה דב חנין. בנית עולם דמיוני שבו אתה מגדיר כל מני הגדרות ומקווה שיעבדו. יחימוביץ' מתואמת עם נתניהו, העבודה ומרבית חבריה היו חברים בממשלת נתניהו, ושלי לא נקפה אצבע כדי לצאת משם (למרות שהייתה יכולה בקלות, ידה הייתה על ההדק).

  2. אבו אלמוג :

    ניתוח נכון בעיקרו, פרט לשיוך העבודה ל'גוש השמאל'. לשמאל בישראל שני מאפיינים – התנגדות לכיבוש שחסרה בגוון המסויים היחימוביצ'י של ה'סוציאל דמוקרטיה' והתנגדות לשלטון הליכוד, וכאן ההנחה שמפלגת העבודה לא תוזמן לקואליציה היא פנטזיה. אם ביבי ירצה 'אחדות' וממשלה רחבה ככל האפשר לקראת תקיפה באיראן העבודה תוזמן גם תוזמן, וזחול תזחול על גחונה, כשם שזחלה בכל הפעמים הקודמות.

  3. ק. טוכולסקי :

    גיא הבנו קדימה היא מפלגת השלטון הבאה והאלטרנטיבה היחידה לנתניהו ובכלל לא פח האשפה של הליכוד ממשיכת דרכו בין השנים 2006-2009 ומתקן לניוד קולות של בוחרי שמאל ותרגומם לחברי כנסת כמו יואל וישראל חסון, שאול מופז ואבי דיכטר, עתניאל שנלר ורונית תירוש, רוחמה אברהם ויוליה שמלוב ברקוביץ, רוני בראון וצחי הנגבי. באמת תודה על הסבריך מאירי העינים.
    השאלה היחידה היא כמה אתה חושב שהבוחרים מטומטמים או כמה אתה נאיבי שאחרי שראינו את קדימה בשלטון מתנהגת כמו ליכוד ובאופוזיציה מתנהגת כמו גרורה של הליכוד נקנה את הלוקש הזה שוב?

  4. ליאור :

    מענין לראות את כולם בשמאל מתקוטטים "מה זה שמאל" ישראל זה לא אירופה וגם שם ראו את הבחירות בצרפת השמאל הוא שונה.
    נכון להיום מפלגת העבודה היא שמאל כלכלי מול הליכוד קדימה וזה מה שחשוב.
    הטענה ששלי יחימוביץ לא מספיק שמאל במה שקורה בשטחים נכונה . אבל את זה אולי אפשר יהיה לתקן לאחר הבחירות.
    והערה אחרונה יש כמה מפלגות אנטי דמוקרטיות בעליל ולאחר פרסום התקנון של "יש עתיד" היא יותר נראית כמפלגה פשיסטית, בתחפושת של ליברלית פשוט אסור להצביע למלפגה כזו!!

  5. אסף :

    נראה לי שכדאי להתרגל לכך שעד הבחירות נראה את מפלגת העבודה מותקפת הן על-ידי אגף הטהרנים של השמאל והן על-ידי הניאו-ליבראליים של קדימה ויש עתיד.

    אבו אלמוג, הגישה שהשמאל הוא רק מי שחושב, נראה ומדבר בדיוק כמוני ללא שום ניואנס היא לא פחות מאינפנטילית והיא בדיוק מה שריסק את השמאל והביא אותו למקום שבו הוא נזקק להליך שיקום ארוך על-מנת להשיב את אמון הציבור שאבד. הטוטאליטיריות הזו לוקה בעיוורון פוליטי והיא טובה רק עבור צדקנים וצקצקנים שמעוניינים תמיד לבכות על מר גורלנו אבל אינם מוכנים לנקוף אצבע על-מנת להביא לשינוי המצב. כדאי מאוד שנתחיל להבין שהאשמה היא לא בציבור אלא בגישה של השמאל שפשוט גרמה לציבור להתנער מאיתנו. אבל כמובן שזה הרבה יותר קל לומר שהציבור פשוט אינו מבין את המציאות וכמו עדר מצביע לליכוד. תשאל את עצמך איך זה למרות שביבי הוא זה שהכי פוגע בחלשים, בכל זאת הם אינם רואים את השמאל כבית פוליטי אופציונאלי עבורם.

    גיא חמד, אני מעדיף אופוזיציית שמאל אמיתית ולוחמת שתהווה בסיס לשינוי פוליטי ממשי בעתיד, במקום ממשלה בראשות קדימה שלא תביא לנו כלום מלבד עוד מאותו דבר. החלפה של ראש ממשלה כשלעצמה אינה מספיקה בשביל להחשב אידיאולוגיה. הגישה שאתה מייצג קיצונית באותה מידה כמו הגישה של אבו אלמוג – במקום טוטאליטריזם אתה מציע ניהיליזם פוליטי – אין ימין ואין שמאל, הכל הוא טכניקה וניהול. הפוסטמודרניזם בהתגלמותו ממש. אגב, אפרופו "עולם דמיוני שבו אתה מגדיר כל מיני הגדרות ומקווה שיעבדו", אולי כדאי שתבחן עד כמה הקונספציה שבנית לעצמך היא עדיין רלוונטית, כי לי דווקא נראה שהיא מתחילה לקרוס אל תוך עצמה.

  6. א. קוריאל :

    אז בואו נעשה סדר. לשמאל הפוליטי בכל העולם יש שני דגלים: סוציאליזם ואחוות עמים. שני הדגלים האלה קיימים כבר בערך 200 שנה והם מתורגמים בכל מקום וזמן בצורה אחרת.
    בישראלית מדוברת, סוציאליזם ואחוות עמים הם צדק חברתי ושלום. המפלגות היחידות שמרימות את שני הדגלים באותו זמן ובעצמה הן העבודה, מרצ וחד"ש – לכן הן מפלגות השמאל היחידות.
    מפלגות אחרות כמו קדימה ו"יש עתיד" מנסות לרכב על הגלים, אבל כמקלפים מהן את הקליפה אז מתגלה שצדק חברתי הוא בעצם שנאת חרדים וערבים ש"לא משרתים בצבא וחיים על קצבאות"; ו"שלום" זה "שלום אבל אין-עם-מי-לדבר", או "שלום, אבל צרכי הביטחון קודמים לכל" ושאר וריאציות שמסרסות את המושג מעיקרו.
    בקיצור, יש עתיד וקדימה הן לא אלטרנטיבה לכלום. אחרי הבחירות הן יזחלו בשמחה ובששון לממשלת נתניהו השלישית וישתלבו בקלות בשלטון ההון והביטחון.
    האלטרנטיבה האמתית נמצאת בגוש העבודה, מרצ וחד"ש.

  7. גיא חמד :

    חבל מאד שהדוגמטיות לא מאפשרת לכם להסתכל על העובדות בשטח. העבודה מכילה בתוכה כמה ח"כים שחבל מאד אם יחזרו לכנסת הבאה, ואני לא רואה ולא שומע כאן אף מילה בנושא זה. פואד הוא השמאל שאתם מחפשים? הרצוג? על מה אתם מדברים? קדימה לא מושלמת, וגם אני כתומך המפלגה לא חושב כך, אבל היא חד משמעית עדיפה על הממשלה הנוכחית. אתם שופטים את קדימה של השלוש שנים האחרונות, אבל דווקא התכונה שלכם של להסתכל רק על היו"ר ולא על אף אחד ברשימה, כולל מספר שתיים שלו, אמורה לגרום לכולם להבין שברגע שמופז נבחר קדימה השתנתה, וקדימה של לבני, האופוזיציה האנמית והמושחתת נעלמה. הרי לא הייתם מדברים על העבודה של ברק כמו שאתם מדברים על העבודה עכשיו, והרשימה הייתה אותה רשימה (חוץ מאיזה כוכב או שניים שאף אחד עוד לא יודע בכלל אם יגיע לפוליטיקה, סליחה, חוץ מנועם שליט כמובן….). אפשר לשחק בנדמה לי עם כל מיני הגדרות של שמאל, ומה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על שמאל, אבל ממשלת אולמרט הייתה ממשלה חברתית, יותר מכמה ממשלות "שמאל". וכל הדיון פה מכוין בדיוק אל המקום הלא משפיע – מפלגות כמו מרצ, חדש, התנועה הירוקה שלא ישפיעו בכל מקרה, והעבודה שתכנס לקואליציית ביבי ומכילה את מי שציינתי למעלה.

  8. ק. טוכולסקי :

    מופז היה שר הביטחון של אריק שרון ושר התחבורה של אולמרט, הוא תמך בתוכנית הכלכלית של נתניהו ב-2003 בלי למצמץ. התומכים שלו בקדימה למעט שי חרמש היו אנשי הימין של קדימה שאחדים מהם כמו רונית תירוש אבי דיכטר ויוליה שמלוב ברקוביץ היו יכולים בשקט להיות בחרי כנסת של ישראל ביתנו ואף אחד לא היה שם לב שהם באו ממקום אחר. קדימה הולכת להיות מפלגה של 10 מנדטים במקרה הרע ו-5 מנדטים במקרה הטוב (למדינה שזה תמיד לא טוב לקדימה) ובבחירות לכנסת ה-20 היא כבר לא תתקיים. ממשלת אולמרט היתה ממשלה של הפרטות ועבדי קבלן שהתמחתה בהעמקת פערים ובמיסוי רגרסיבי בדיוק כמו ממשלת שרון ביבי לפניה.

    לעניין העבודה, פואד סביר להניח לא מתמודד, הרצוג אכן בעייתי מפריטן סדרתי אבל בניגוד למצב בקדימה הרצוג הוא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל ולא להיפך. לעבודה יש אפשרות להפוך למפלגה ס"ד משמעותית בבחירות הפנימיות ואלטרנטיבה בבחירות לכנסת, אלטרנטיבה לא למי שותפה של ש"ס וישראל ביתנו בקואליציה אלא לשלטון של איזה מחנה ואיזו דרך.

    העבודה היא כמובן לא אידיליה היא פשוט טובה יותר מקדימה, יש עתיד והעצמאות. מי שמבקש מפלגות ממש טובות יכול לבחור בין מרצ לחדש שעשויות להיות גדולות כמו קדימה ואפילו מקדימה בבוקר ה-05 בספטמבר.

  9. אסף :

    גיא, הדוגמטיות היא נחלתם של אלה שאינם מבחינים בתהליכים הפוליטיים המתרחשים ממש לנגד עיניהם. הרשימה הנוכחית של מפלגת העבודה היא ממש לא כוס התה שלי, אף שגם היא עדיין עדיפה על פני הרשימה הנוכחית של קדימה. יחד עם זאת, אני מאמין ומקווה שרשימת מפלגת העבודה תשתנה בפריימריז הקרובים. זה בידם של חברי המפלגה שכפי שראינו היום מחוייבים היום יותר מאי פעם לעקרונות הסוציאל דמוקרטיים. לגבי רשימת קדימה סביר מאוד להניח שנמצא שם בדיוק את אותן דמויות שאנחנו כה סולדים מהן. ועדיין, כפי שאמר ק.טוכולסקי, מפלגת העבודה אינה מושלמת ומי שמחפש רשימות עם זהות שמאלית מובהקת יותר יכול לבחור במרצ ובחד"ש. קדימה בכל מקרה אינה מהווה אופציה. ותחסוך מאיתנו את הספין על מפלגת העבודה שתכנס בכל מקרה לקואליצייה של ביבי – זה בדיוק מה שמי שמבקשים לטשטש כל זהות אידיאולוגית רוצים שהציבור יחשוב כחלק מתעמולה פוליטית, אבל הן לא טיעון שיכול להחזיק מים בדיון פוליטי רציני. אז בבקשה ממך.

  10. ל רפי :

    גם המאמר וגם רוב התגובות הם "הרבה מהומה על לא מאומה". ניתוחים זה דבר "סקסי", אבל כשאינם מעוגנים במציאות, אין להם ערך רב.
    בפוליטיקה הישראלית הנוכחית קיימות חמש שאלות מרכזיות: א. המשך האחיזה ביהודה ושומרון, עם מו"מ רציני מול הפלשתינאים או בלעדיו, ושאלת התקיפה באיראן; ב. מדיניות כלכלית ליברלית עם תיקונים אד-הוק של סטיות שמקורן בעיקר בעיוותים מבניים חמורים, או מדיניות סוציאל דמוקרטית; – חלוקה זו מייצגת "ימין" מובהק ו"שמאל מובהק". בכדי להשיג ולקיים את שתי מטרות-העל הנ"ל, נדרשת תשובה לשלוש שאלות נוספות: ג. מי יעמוד בראש הממשלה הבאה בישראל ולכמה זמן; ד. אינטרסים פרטניים ושרידות פוליטית – כיצד; ה. איזו קומבינציה פוליטית, תשיג לשותפיה את המירב בכל המטרות גם יחד, כל זאת על בסיס תוצאות הבחירות הקרובות.
    כל שאר הספקולציות, המיונים המלאכותיים, והתקוות המיתמרות אל-על, אינם יותר ממשאלות לב גרידא.
    תקיפה באיראן אם תתרחש, תתרחש לאחר הבחירות. המצב הכלכלי באירופה בפרט ובעולם בכלל, במיוחד על רקע הבחירות שם, בצרפת ובמדינות נוספות, יעצב יחד עם המצב הביטחוני את המציאות הכלכלית-חברתית בארץ, הרבה יותר מתוצאות הבחירות בישראל.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.