חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מדוע אומות נכשלות, אליטות בוזזות בסין, ארה"ב וישראל

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 30.04.12 6:07

אמנון פורטוגלי סוקר את ההידרדרות של ארצות הברית, שנובעת גם מאליטות שבוזזות את העושר הלאומי. המצב לא שונה בהרבה בישראל

בכל אידיאולוגיה או אמונה מקודשת, יש שלב מסוים בו פעולות בשם האידיאולוגיה מגדישות את הסאה בצורה ברורה ובהירה, כך שהמשך ההגנה על האידיאולוגיה או הקרדו האמוני הופך להיות קשה מאוד ואף בלתי אפשרי. בסופו של דבר, אפילו הקומוניסטים המסורים ביותר לא יכלו יותר להגן על ברית המועצות, ואפילו חסידי ההפרדה הגזעית בארה"ב לא היו מוכנים יותר להגן על חוקי ההפרדה הגזעית (חוקי ג'ים קרואו'). יתכן שמה שאנחנו מתחילים לראות כיום, זו התנהגות דומה בכמה מוסדות ותחומים של הימין האמריקאי.

לעניין זה, אחד המאמרים המעניינים והמפתיעים שקראתי פורסם לאחרונה במגזין הימני האמריקני

 The American Conservative, המאמר בכותרת China’s Rise, America’s Fall עניינו ביקורת על הספר 'מדוע אומות נכשלות',  Why Nations Fail שפורסם לאחרונה.  להלן החלקים המעניינים לדעתי במאמר.

על פי המאמר, הטיעון המרכזי של מחברי הספר הוא כי מוסדות פוליטיים וההתנהגות של האליטות השולטות קובעים במידה רבה את ההצלחה או הכישלון הכלכלי של מדינות. מחברי הספר מאפיינים את האליטות השולטות של סין כסחטנים, טפילים ומושחתים  ((extractive, parasitic and corrupt והם צופים כי הצמיחה הכלכלית הסינית תחל בקרוב לרדת, זאת, לעומת מוסדות השלטון ה'כוללים' של אמריקה שלקחו אותה מחיל אל חיל. לטענתם, מדינה הנשלטת כמדינה של מפלגה אחת, ללא תקשורת חופשית או איזונים ובלמים של המערכת הדמוקרטית, לא יכולה להצליח לאורך זמן בעולם המודרני. התגובות המצוינות שהספר קיבל ממגוון רחב של אינטלקטואלים בולטים באמריקה, כולל ששה זוכי פרס נובל בכלכלה, מעיד על הפופולאריות הנרחבת של מסר אופטימי זה לאמריקאים. הבעיה היא שאפיונים כאלה של מנהיגי המדינה כאליטה אנוכית, מושחתת, רודפת בצע, וסחטנית הינם נכונים גם למדינות נוספות ונגלים לעין כאשר אנו מפנים את מבטנו פנימה, לכיוון המסלול הכלכלי והחברתי השורר בארה"ב (ובישראל).

על רקע צמיחה והתקדמות סינית יוצאת דופן בשנים האחרונות, אמריקה מציגה תמונה עגומה מאוד. ללא כל ספק, המהנדסים והיזמים האמריקאיים יצרו את מירב הטכנולוגיות החשובות ביותר בעולם, ולפעמים הפכו להיות עשירים מאוד בעקבות תהליך זה. אבל הפירות מהצלחות כלכליות אלו לא הופצו באופן נרחב לכלל האוכלוסייה. להיפך, במהלך 40 השנים האחרונות, ההכנסה הריאלית של הרוב גדול של העובדים האמריקאים קפאה או אף ירידה.

עדות לירידה ארוכת טווח בתנאים הכלכליים בארה"ב בולטת במיוחד כאשר אנו בוחנים את מצבם של האמריקאים הצעירים. התקשורת הלאומית מדברת כל הזמן על המספר הקטן של מיליונרים צעירים בפייסבוק, אבל הסיכויים של רוב חבריהם הם עגומים למדי. על פי מחקר של מכון המחקר  Pew, מעט יותר ממחצית מגילאי 18 – 24  מועסקים כיום, הרמה הנמוכה ביותר מאז 1948. כמעט חמישית מהגברים הצעירים בגיל  25-34 עדיין חיים עם ההורים שלהם. כיום העושר של משקי הבית שבראשם אלה מתחת לגיל 35 הוא נמוך ב-68% מכפי שהיה בשנת 1984.
סכום החוב הכולל שמקורו בהלוואות לסטודנטים, חובות שאינם ניתנים לביטול, עבר את קו טריליון דולר, והוא גדול עכשיו מהחוב של כרטיס אשראי והלוואות לרכישת רכב ביחד. ובמצב בו רבע מחובות שמקורן בהלוואות לסטודנטים, הן בפיגור, יש אינדיקטורים מדאיגים שחלק ניכר מחוב זה יישאר כנטל קבוע, שיביא מיליונים רבים של אמריקאיים לעבדות חוב לטווח ארוך. חלק ניכר של הדור הצעיר של אמריקה נראה מרושש לגמרי, ועשוי להישאר כך להרבה זמן.

באותו הזמן,  התופעה של ריכוז העושר באמריקה המשיכה במהירות: המאיון העליון באוכלוסיית אמריקה מחזיק כעת בחלק ניכר מהעושר במדינה, והמגמה אף מואצת. מחקר שנערך לאחרונה גילה כי במהלך ה'התאוששות' של השנים האחרונות, כ-93% מהגידול בהכנסה הלאומית הגיע למאיון העליון,  ו-37% נתפסו בידי 0.01% העליון העשיר של האוכלוסייה,  או בידי 15,000 משקי בית בלבד, במדינה של מעל 300 מיליון אנשים.

למרות ששחיתות בקנה מידה אישי (מיקרו-שחיתות) באמריקה אינה שכיחה יחסית לעולם, נראה שאמריקה סובלת מרמות מחרידות של שחיתות ברמת המאקרו, מצבים שבהם האליטות השונות השולטות מבזבזות או מועלות בעשרות או אפילו מאות מיליארדי דולרים של העושר הלאומי האמריקאי, לפעמים זה נעשה, בצדו האחד של החוק, וגם אז באופן טכני ובקושי, ולפעמים בצד השני של החוק.

שבדיה היא בין החברות ה'נקיות' הפחות מושחתות באירופה, בעוד סיציליה הוא אולי המושחתת ביותר. נניח שקבוצה גדולה, שבט גדול, של מאפיונרים סיציליאנים אכזריים עבר לשבדיה ואיכשהו הצליח להשתלט על ממשלתה. מעט ישתנה ביום-יום, שוטרי תנועה ומפקחי בניין ימשיכו בביצוע תפקידם עם אותו יעילות ויושר כמו קודם, ודירוג השקיפות הבינלאומי של שבדיה כנראה ולא ירד. אבל בינתיים, חלק גדול של העושר הלאומי המצטבר של שבדיה ייגנב בהדרגה ויעבור בסודיות לחשבונות בנק באיי קיימן, או שיושקע בקרטלי הסמים באמריקה הלטינית, ובסופו של דבר כל העושר השבדי ישדד והכלכלה השבדית תקרוס.
אמריקאים רגילים שעובדים קשה ומנסים לפרנס ביושר את עצמם ואת משפחותיהם נראים כסובלים מסוג דומה של ביזת העושר הלאומי ע"י האליטה השלטת. המקורות והסיבות להידרדרות הלאומית האמריקאית נמצאים בחלקו העליון של החברה האמריקאית, במאיון העליון, או באלפיון העליון.

כאשר אליטות טפילות ורודפות בצע מושלות בחברה, המאפיין המרכזי הוא זרימה מסיבית של עושר אליהן, בעוד שהמוסדות האחראים על כתיבת ואכיפת החוקים והתקנות אינם מתוקצבים כיאות, כוחם עוקר, או שהם משתפים פעולה עם האליטה הבוזזת.  אין ספק כי אמריקה חווה צמיחה עצומה של שחיתות מבנית הנסבלת בצורה רשמית, כאשר המערכת הפוליטית האמריקאית עוברת יותר ויותר למצב של צד אחד, הנשלט על ידי האוליגרכיה הפיננסית. התוצאה היא שהמערכת הפיננסית, המועצמת על ידי הליכים אלו תפסה 20-40% מהרווחים של התאגידים האמריקאים בעשור האחרון.

כאמור לעיל, הנושא המרכזי של הספר הוא כי מוסדות פוליטיים וההתנהגות של האליטות השולטות קובעים במידה רבה את ההצלחה או הכישלון הכלכלי של מדינות. אבל כאשר רוב האמריקנים כמעט ולא חוו גידול בהכנסתם במשך עשרות שנים, וכאשר מספר שיא של אמריקאים, למעלה מ-45 מיליון, כ-15% מהאוכלוסיה  חיים על תלושי מזון, אנחנו צריכים להסתכל על הגורמים האלה בחברה האמריקאית.

מנקודת המבט של רוב האזרחים, ארה"ב ובריטניה הן כבר זמן רב בצרות. מנקודת המבט של האליטות והאנשים בשלטון, הדברים עובדים לא רע. הם קוטפים את הפירות של מדיניות הדנה את כל האחרים לחוסר ביטחון, אבטלה, תת-תעסוקה כרונית או עבדות-חוב. עדיין יש דמוקרטיה פורמלית בבריטניה, בארצות הברית ובישראל. אבל זה כבר לא ברור אם אנחנו יכולים לגרום למוסדות הדמוקרטיים שלנו לשרת את האינטרסים של רוב האזרחים. ואם לא נוכל לעשות זאת אנו עלולים להצטרף לשורות האומות שכשלו.

דוגמה טובה להתנהגות האליטות והמוסדות פוליטיים היא קריסת MF Global בסוף שנת 2011, חברת ברוקרג' בגודל בינוני מכובדת מאוד. למרות שכישלון זה היה הרבה יותר קטן מפשיטת הרגל של ליהמן או הונאות אנרון, הוא מדגים את פעילות  'גילוי העריות' יד רוחצת יד של האליטות החופפות באמריקה. רק שנה קודם לכן, ג'ון קורזין מונה כמנכ"ל, אחרי שכיהן כמושל הדמוקרטי והסנאטור של ניו ג'רזי ובעקבות הקריירה הקודמת שלו כמנכ"ל גולדמן סאקס. אולי לא היה אמריקאי אחר עם שילוב כזה של הישגים פוליטיים וכלכליים. זמן קצר לאחר מינויו כמנכ"ל, החליט קורזין להגדיל את רווחי החברה על ידי השקעת כל הונה ועוד הלוואות נגד האפשרות כי מדינה אירופאית לא תשלם את חובה הלאומי. כאשר ההימור כשל, החברה של הרבה מיליארדי דולר הגיעה לפשיטת רגל.
בנקודה זו, הסיפור עובר מסיפור שגרתי של שחצנות ותאוות בצע של וול סטריט למשהו סהרורי מאזור הדמדומים, או סיפור של מונטי פייתון. העיתונים הגדולים החלו לדווח כי כספי הלקוחות של MF Global, שבסופו של דבר הסתכמו בכ -1.6 מיליארד דולר, נעלמו באופן מסתורי במהלך הקריסה, ואף אחד לא יכול לקבוע מה עלה בגורלם, טענה מוזרה מאוד בעידן של רשומות פיננסיות ממוחשבות. עברו חודשים רבים, עשרות מיליוני דולרים הוצאו על צבאות של חוקרים ורואי חשבון, אבל כל אותם כספים של לקוחות נשארו 'חסרים', בעוד שהתקשורת הבכירה כיסתה את המצב המוזר הזה בזהירות מרבית. לדוגמה, בסיפור בעמוד השער של וול סטריט ג'ורנל מה- 23 לפברואר 2012 נאמר כי לאחר חודשים רבים כל כך, נראה סיכוי קטן כי כספי הלקוחות שנעלמו עשויים להימצא אי פעם, אך גם הודגש כי אף אחד אינו מואשם בכל עברה או פשע. נראה שהעיתונאים טוענים כי 1.6 מיליארד דולר של כספי לקוחות פשוט הלכו החוצה ונעלמו.

סיפורים כאלה מצביעים על השקר בהתרברבות הקבועה של הפוליטיקאים ומומחים עסקיים אמריקאים, כי המערכת הפיננסית של ארה"ב הוא השקופה ביותר והמושחתת פחות בעולם של היום. אין ספק שאמריקה אינה ייחודית בקיום של הונאה תאגידית ארוכת טווח, כפי שראינו לאחרונה, בנפילה של חברת אולימפוס היפנית בעקבות גילוי של יותר ממיליארד דולר הפסדים מהשקעות שהוסתרו לאורך זמן. אבל כאשר מסתכלים על  קריסת התאגידים הגדולים ביותר של העשור האחרון, אלו שהתרחשו בשל הונאה משמעותית, כמעט כל השמות הם אמריקאיים: וורלדקום, אנרון, טייקו, גלובל קרוסינג, ואדלפיה. וברשימה הזו אין את כל המוסדות הפיננסיים האמריקאים שנהרסו על ידי המשבר הפיננסי, כמו ליהמן, בר סטרנס, מריל לינץ', וושינגטון מיוצ'ואל, וואקוביה,  ואת הטריליונים הרבים של דולרים בהון ובעושר של משקי הבית האמריקאיים וניירות הערך מגובי משכנתאות אשר התפוגגו במהלך המשבר. בינתיים, תוכנית הפונזי הגדולה והארוכה בהיסטוריה, זו של ברני מיידוף, שרדה עשרות שנים מתחת לאף של ה-SEC, למרות סדרה ארוכה של אזהרות ותלונות מפורטות. ההונאה הדומה השנייה בגודלה, זו של אלן סטנפורד, גם היא נושא את התווית 'תוצרת ארה"ב'.

חלק ממקורות ההצלחה הסינית ומקורות ההידרדרות האמריקאית הם די ברורים. הרקע המקצועי הטיפוסי של חבר האליטה הפוליטית של סין הוא הנדסה, הם למדו לבנות דברים. לעומתם, חלק ניכר מההנהגה הפוליטית של אמריקה למדו בבית הספר למשפטים, שם אומנו להתווכח ביעילות, לתמרן ולתחמן . לכן, אין לנו להיות מופתעים כי בעוד מנהיגי סין נוטים לבנות, רכבות מהירות לדוגמה, מנהיגי אמריקה מעדיפים מניפולציות אינסופיות, בין אם של מילים, כסף, או אנשים.

כל זה מופיע בכתב עת שמרני ימני אמריקאי. מאמר המהלל ומשבח את השילוב של התכנון המרכזי והקפיטליזם הפרטי של סין המוביל להצלחה. אבל יותר כך מחבר המאמר הופך את האפיון של הספר על ראשו ומקדיש את המחצית השנייה של המאמר להראות איך האליטה של ארה"ב והממשל שנכבש על ידה, מובילים את הכלכלה האמריקאית לתהום. נראה שפעמי משיח הגיעו.

אמנון פורטוגלי

חוקר במרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים

המכללה החברתית כלכלית.

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

8 תגובות

  1. הכל פוליטיקה :

    תהליך הגלובליזציה פשוט מחזיר אומות למעמד הראוי בו היו לפני המהפכה התעשייתית והמודרניזציה. סין היא המדינה הגדול ביותר בעולם מבחינת אוכלוסייה ולכן זה טבעי שתחזור למקומה כאימפריה גדולה

  2. מיכאל לינדנבאום :

    המקום היחיד בו העם הנשדד מעריץ את האליטה השודדת אותו הוא ישראל.
    אני חושב שכל הציבור צריך להשתתף במצעד הגאווה השנתי …….

  3. ק. טוכולסקי :

    מיכאל הלוואי וזה היה נכון, לאורך ההיסטוריה עמים נוטים להעריץ את מי ששודדים אותם, מדינת הרווחה בדמוקרטיה המערבית היא דוגמא למקום שיש בו יותר חשיבה ביקורתית של העם וזה חלק מהסיבות לחיסול הממוקד שמבצעים במודל הזה ממשלות ימין, בנקים מרכזיים, שופרי תעמולה של בעלי הון בתקשורת וארגון הסחר העולמי.

    מאמר מצויין, אמנון מוכיח שאפשר לרתק קוראים גם במאמרים ארוכים מ-500 מילה וזה הישג!

  4. משתמש אנונימי שאלת הבהרה :

    ק., בוא לא נמהר להכליל. ההסטוריה רוויה סיפורי התקוממות, כאלה שהצליחו וכאלה שנכשלו.
    לפעמים ההתקוממות מעלה רודנות חדשה, שמסלקת את העליתא הישנה ומעלה עיליתא חדשה שבתורה ממשיכה לבזוז את העם בדרכים כאלה ואחרות, גם אם בהתחלה היא נוטה לשחד את הציבור כדי שלא יפריע לה להתבסס.
    מתחת לאף שלנו בסוריה מתרחש מאבק כזה, המרכיב המעמדי שלו די מוצנע, ועוד לפני שיודעים מה התוצאות, כבר אפשר לזהות את הצללים של הבוזזים החדשים.

  5. ק. טוכולסקי :

    נכון שעמים מתקוממים אבל ההתקוממות היא שבירת השגרה ולא השגרה…

  6. ל רפי :

    מאמר שטוח וחד-ממדי, שמתימר להסביר את העולם והתפתחותו במאה השנים האחרונות באמצעות פרשנויות פופוליסטיות, ניאו-סוציאליסטיות ופשטניות.
    אינני מתרשם מספרים ומאמרים חדשים של כאלה המבקשים להסביר בדיעבד את בעיות העולם באמצעות מודלים או תיזות שזוית הראיה שלהן על ההתפתחות ההיסטורית אינה רחבה מחריר צר. יש ערך מוגבל ביותר להסברים בדיעבד של "מכונים פתולוגיים" כאשר באים להעריך את כיווני ההתפתחות לעתיד לבוא, כשם שהתאוריות הכלכליות של המאה ה- 18לא תארו נכון את ההתפתחויות במאה ה- 20.
    ככלל, כל נסיון להסביר מציאות פוליטית-חברתית-כלכלית-טכנולוגית דרך ה"חור של הגרוש" הוא בעיני ניסיון נואל. המציאות האמריקנית לא נולדה אך ורק ואפילו לא בעיקר סביב רכוז ההון בידי אליטה כלכלית כזו או אחרת. האליטה הכלכלית של היום, אינה דומה כלל לזו ש"משלה בכיפה" בארה"ב במאה ה- 19. עידן המהפכה התעשייתית, אינו דומה לעידן הטכנולוגיה העילית, כשם שעידן הטלביזיה והאינטרנט אינו דומה לעידן הרדיו או לתקופת הטלגרף. אין לטעמי ערך להסבר מצבה של ארה"ב שאינו קושר את המציאות העכשווית שלה עם השינויים במעמדה כמעצמה עולמית, את השינויים הללו עם התנהלותה כשוטר העולם מאז מלחמת העולם השניה, ואת התנהלותה זו עם הופעת בריה"מ ברבע הראשון של המאה ה- 20 והמאבק הבינגושי לאחר מלחמת העולם השניה. המציאות האמריקנית היא תוצאה ישירה של מדיניות לאומית שהחליפה אימפריאליזם מערבי (אירופה וא"כ ארה"ב) של המאות ה-17 עד ה-20 (כיבוש טריטוריות), באימפריאליזם כלכלי ופוליטי מסוג חדש. האימפריאליזם הישן נועד להבטיח שווקים ומקורות חומרי גלם ואנרגיה ע"י שליטה פיסית עליהם והחזקה ממושכת יותר או פחות בהם. האימפריאליזם החדש עשה ועושה זאת באמצעות עוצמה פוליטית, מנגנונים כלכליים בינלאומיים, מדיניות של התערבות צבאית סלקטיבית והגמוניה בשוק מקומי בין היתר ע"י יצירת תלות כלכלית בחברות שסיפקו ידע, עבודה, הון חוזר ושליטה על הגישה לשווקים חיצוניים.
    מדיניות זו, בשילוב עם שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת בתחומי התקשורת למיניהם, עומדת ביסוד הגלובליזציה. הגלובליזציה שהתחילה כיוזמה להשגת שווקים ושליטה פוליטית לצד יתרונות כלכליים של הוזלת עלויות ייצור והגדלת ריווחיות, גלשה עד מהרה, בגלל ניהול גרוע וראיה צרת-אופק, בראש וראשונה של הממשל הדמוקרטי המרכזי, לאיבוד היתרונות היחסיים התחלתיים ובהמשך גם לאובדן ההגמוניה בחלקים חשובים של השוק. וכאשר אבד היתרון התעשייתי-מסחרי, עבר המשק האמריקני למניפולציות פיננסיות, שוב מאותן סיבות בדיוק שהזכרתי קודם.
    אליטות אינן נבחרות גנטית (אלא במשטרים גזעניים בעליל). הן מייצות התגבשותן של קבוצות אינטרסים בעלות השפעה חזקה במיוחד בציבור. אליטות מתחלפות מדי פרק זמן בהשפעת גורמים שונים, אולם אין שום דרך להבטיח מראש שאליטה חדשה תהיה מבחינה ציבורית ולאורך זמן טובה מקודמתה. לכן, התנהגות אליטסטית אינה צריכה להפתיע והטיפול בה צריך להעשות באמצעות מנגוני הבקרה והרגולציה של המדינה. העובדה שקבוצה אליטיסטית צברה יתרונות מופרזים, אין פרושה שיש להחליפה בקבוצה אליטיסטית אחרת, אלא שיש לנצל את יתרונותיה ויש למתן את השפעת חולשותיה באמצעות מנגנוני המדינה החוקיים המיועדים לכך.
    התהליכים המאוחרים הם תוצאה של התהליכים שקדמו להם. ובתהליכים שקדמו להם, החליפה ארה"ב, בהשפעת מלחמת העולם השניה, את בריטניה, צרפת, ספרד ויפן כמעצמה העולמית הראשית. ארה"ב השיגה עמדה זו בזכות ביצועיה במלחמת העולם השניה. במלחמה עמדה במרכז הכובד של המאמץ המלחמתי נגד יפן במזרח, היא שסיפקה לרוסיה נשק וחימוש כבד לפתיחת חזית מזרחית אפקטיבית נגד גרמניה, והיא שעמדה במוקד החזית המערבית באירופה, שמנעה השתלטות סובייטית על מערב היבשת. בזכות כוחה זה (הכולל גם פיתוח חלוצי של נשק גרעיני), מנעה במהלך כל המלחמה הקרה השתלטות סובייטית על מערב אירופה ועל מדינות חיץ במזרח הרחוק כקוריאה וויטנאם, ובמזרח התיכון. ה"בום" נועד לספק לכוחות הברית את האנרגיות הדרושות למלחמה בכוחות הציר. משהובסו כוחות הציר, חיפשה לעצמה המערכת הדינמית והענקית שהתפתחה בארה"ב, תחליפים במקומות אחרים בעולם.
    שום מדינה אינה יכולה להתפתח בחיי שלום כפי שהיא מתפתחת תחת מאמץ מלחמתי לאומי כולל, המיועד – באמת או במדומה – להגן על קיומה וערכיה הבסיסיים. באמצה מדיניות מתמשכת של "שוטר העולם", ביקשה ארה"ב להמשיך באמצעותה את תנופת ההתפתחות של ימי המלחמה, אולם שחקה את האנרגיות הנפשיות, האנושיות והכלכליות שלה. שחיקה זו נמשכה במלחמות במזרח הרחוק בשנות החמישים והשישים, באפריקה לאחר מכן, בדרום אמריקה, בעיראק משנות ה-90 ואילך, באפגניסטן ועוד. הכספים שהשקיעה בהקמה וקיום של תשתיות צבאיות הדרושות למעצמה עולמית שמעורבת לאורך כמעט מאה שנים, ברציפות, בלחימה במספר חזיתות בעולם, הם מהגורמים המרכזיים למצבה הנוכחי. התשתית התעשייתית, הפוליטית, הכלכלית והתעסוקתית שנועדו לקיים יכולות אלה, הפכו לגורמים דומיננטיים בהוויה האמריקנית, ולצד השגיאות כלכליות האסטרטגיות של מיקור חוץ מופרז, ערערו את החוסן הכלכלי האמריקני.
    במשך כמעט כל המאה ה- 20, חסו מדינות אירופה המערבית, ובהן במובהק גם מדינות סקנדינביה, תחת המטריה הצבאית האמריקנית (וא"כ הנאט"ואית), שהגנה על ריבונותן ושלימותן בעוד הוצאותיהן הצבאיות הישירות מינימליות (קטנות בהרבה מאלה של ארה"ב, ישראל או חברות נאט"ו אחרות). אין פלא שיכלו להיטיב כלכלית עם עמיהן. אילמלא חסות אמריקנית זו, לא היו מגיעות למצבן הכלכלי הנוכחי.
    בעשור האחרון הפכו דומיננטיים יותר גורמים כטרור העולמי והשפעותיו, המאבק האידיאולוגי בין האיסלם למערב הזוכה תדיר לשם "התנגשות הציביליזציות". המשך ה"בום" הטכנולוגי, במיוחד בתחום התקשורת, ושינויים דמוגרפיים המפירים את מאזן הכוחות העולמי, גם מבחינה צבאית וגם מבחינה כלכלית, עומדים כיום במוקד השחיקה הנמשכת במעמדה של ארה"ב. ומשלא היטיבה להערך מולם היא משלמת עתה את המחיר ועימה מדינות רבות נוספות.
    שום התפתחות היסטורית אינה פועל יוצא פשוט של גורם אחד, יהיה מרכזי ככל שיהיה, הפועל זמן קצר ומחולל מהפך עולמי. רק משברים (דוגמת מלחמות גדולות, תגליות מהפכניות או אסונות טבע חמורים) יוצרים מהפך (אי-רציפות) בתהליכים ההסטוריים. הפתחות היא תמיד מערכתית, מורכבת והדרגתית, כשכל שלב חדש הוא תוצאה של התפתחויות ביניים קודמות. צרוף של מספר התפתחויות מהותיות לנקודת זמן אחת מייצג קפיצת מדרגה איכותית בתהליכים ההסטוריים.
    להערכתי ארה"ב וישראל אינן נמצאות באותה נקודה על ציר הזמן ההיסטורי של התפתחותן. בעוד ישראל צומחת כמעט בכל מובן, ארה"ב כמעצמה עולמית כבר מתקשה לשמור על יכולות אליהן הגיעה בסוף הרבע השלישי של המאה ה- 20.
    באשר לסקנדינביה – ברור לכל בר-בי-רב שהתפתחותה הדמוגרפית בצרות (והתפתחות זו היא יסוד לכל התפתחות אחרת). התפתחותה החברתית גם היא בצרות, כפי שהיא בצרות כמעט בכל מערב אירופה, בגלל הגירה מסיבית של מוסלמים וזרים שהשונות הדתית, התרבותית והאתנית ביניהם לבין האוכלוסיה המקומית של מדינות אלה, ככל שניתן להעריך כיום, אינה ניתנת לגישור.
    ישראל איפשרה אמנם כניסת מהגרי- עבודה אליה, אולם עשתה זאת במינון מופרז. עצם העובדה שעשתה זאת, אין פרושה שנכון יהיה להמשיך בכך, ועוד להוסיף חטא על פשע ע"י הכנסת עשרות אלפי מהגרי עבודה בלתי-חוקיים נוספים, שעלולים בנקל להפוך למאות אלפים…
    כך, או כך, רוב ההשוואות שעושה המאמר מופרכות מיסודן, משום שהן נערכות בין חברות ומציאויות שאינן זהות, ומרדדות כך את מורכבות המציאות לרמה של סיסמאות סכמטיות של אידאות מופשטות וחד- ממדיות.

  7. מנחם לוריא :

    אני חושב שראוי לקרוא,אחרי המאמר של אמנון,את המאמר של עמית הרפז פה: http://www.blacklabor.org/?p=44875

    זה משלים את התמונה.

    תודה לשניכם.

    מנחם.

  8. עמית-ה :

    ובנתיים באירופה
    http://webofdebt.wordpress.com/2012/04/18/the-european-stabilization-mechanism-or-how-the-goldman-vampire-squid-just-captured-europe/
    תודה ליאיר רביב

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.