חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יום העצמאות – על צדק וצדקנות

נושאים דעות, כלכלת בית ב 27.04.12 5:45

ישנם ימים שבהם יש להניח לרגע לביקורת המוצדקת, לעשות הפוגה במאבק ולחגוג את ההישגים שהושגו עד עכשיו. 

מאת ק. טוכולסקי

כסוציאליסט יש לי הרבה ביקורת על ברית המועצות, אני חושב שלמרות הישגיים כבירים היו בברית המועצות כישלונות איומים ושהסוציאליזם יכול ללמוד מברית המועצות יותר מה לא לעשות מאשר מה כן לעשות בדרך ליצירתה של חברה. אין לי בעיה לדוש ולדון בנושא הזה במשך ימים רבים לאורך השנה, אבל לפחות יום אחד בשנה אני לא רוצה לשמוע ביקורות על ברית המועצות. ביום הניצחון (ההולך ומתקרב) בתשיעי במאי ובמהלך החגיגות השנתיות ביער הצבא האדום, אני מפציר בכל מכרי וידידי וגם יריבי אל תעכירו את שמחת הניצחון על גרמניה הנאצית בעובדות שכולן אמת, בסטלין ומעשיו האיומים, במעשי האונס שעשו חיילים סובייטים במזרח אירופה, בטרנספר של כ-12 מיליון גרמנים מבתיהם מזה מאות שנים מערבה, בהשלטת הסטליניזם על המפלגות הקומוניסטיות בגוש המזרחי וחיסול הסוציאליזם הדמוקרטי בתוכן. כל יום אחר כן, ביום הניצחון לא (האמת גם באחד במאי יכול להיות נחמד).

מתחילת שבוע הזיכרון/עצמאות הוצף הפייסבוק שלי בסטאטוסים שהתחרו ביניהם בציניות וצדקנות כלפי יום הזיכרון ויום העצמאות. חברים לא מעטים דומה שהתחרו ביניהם מי יגיד בצורה יותר מבריקה משהו ציני כלפי יום העצמאות או הזיכרון ומי יזכיר בצורה יותר בוטה את הנכבה הנכסה ושאר מעשים שישראל אחראית על התרחשותם. אין לי מה לומר ברוב המקרים על העובדות, ישראל גירשה פלסטינים מערים וכפרים, ישראל מנהלת בשטחים משטר של כיבוש ואפרטהייד, ישראל מתייחסת למיעוטיה בצורה מפלה ומרושעת. נשאלת רק השאלה, למה ביום העצמאות יום החג הישראלי לאומי, היחידי שלנו, דווקא ביום זה יש מי שבוחרים להעלות על ראש שמחתם עובדות אלו.

לא לחינם פתחתי ביום הניצחון, לא מעט פעמים אחרי שהסברתי מה בדיוק אני חוגג שם בתשיעי במאי, נתקלתי בתגובות מזלזלות כלפי ברית המועצות ותפקידה במיגור החיה הפשיסטית או בסלידה מהעובדה שאני חוגג את יום הניצחון ביער הצבא האדום ולא בהנצחה מערבית. פתחתי בכך כי לא מעט ממי שחוגגים איתי באחד ובתשיעי במאי והיו שמחים כמוני שלפחות בימים אלו יעזבו אותם מעוד ויכוחים עקרים על סטליניזם וברית המועצות, דווקא הם נמנים על מי שלא מסוגלים ביום העצמאות להניח לרגע לדיון בעוולות הכיבוש ובתוצאות מלחמת 48/העצמאות. חוסר היכולת להבחין בתזמון הנכון הוא מה שהופך צדק לצדקנות.

בואו ניקח לדוגמא את יום הזיכרון, דווקא את הציון המשותף של הנופלים משני הצדדים ביום הזיכרון נשמע הגיוני וראוי. אני לא אסכים לציין את זכר הגרמנים הנופלים ביום הניצחון כי במלחמת העולם נלחמו טוב מוחלט ברע מוחלט ומי ששירת את המפלצת הנאצית לא ראוי שינציחו אותו ביחד עם חללי בעלות הברית, ולעומת זאת מלחמת השחרור/48 היא מלחמה על אדמה בין שני עמים והסכסוך הישראלי פלסטיני הוא סכסוך לאומי וכל הנופלים נפלו מאותם סיבות באותו סכסוך שכבר הרבה זמן הוא חסר הצדקה ומיותר. לכן נראה לי הגיוני וראי לקיים טכסי זיכרון משותפים לזכר הנופלים ולמען הפסקת הסכסוך.

יום העצמאות לעומת זאת הוא יום חג. כל מגרעותיה של המדינה, לא ישנו את העובדה שלפעמים אפשר גם לנוח ולחגוג, כשם שהן לא ישנו את העובדה שיש רגעים שבהם יש נכונות לפחות לשמוע ביקורת ואולי אפילו לקבל אותה ויש רגעים שצריך מספיק טקט ושכל בשביל להניח לרגע לאמת העובדתית הבלתי מעורערת שלא לדבר על הנרטיבים החד צדדיים והלא תמיד מדויקים שכל צד מספר לעצמו. אני לא מבין את הצורך להיזכר בכפרים הפלסטינים דווקא ביום העצמאות, בשביל זה יש את יום הנכבה, ה-15 במאי. פעם ב-19 שנים זה מתנגש עם יום העצמאות בשאר הזמן זה לא. לא חייבים להזכיר את האפליה של ערביי ישראל ביום העצמאות, בשביל זה יש גם את יום האדמה ב-30 במארס ובטח עוד כמה ימי ציון שאני מודה אני לא מכיר. אבל אם לא ינסו להכיר לי אותם דווקא ביום העצמאות יש סיכוי שאני אקשיב ואלמד ואבין לבוא ביום חג ולדבר על בעיות החולין זה מיותר ולא חכם, יוצר ניכור ומבטיח שלא יקשיבו לצדקנים גם ביום רגיל. לטובת כולנו אני מקווה שההבנה כי קצת פחות צדקנות וקצת יותר טקט עשויות לאפשר לשמאל הישראלי ההולך ומדלדל לצאת מהשוליים ולחזור להוות אלטרנטיבה רלבנטית בחברה הישראלית. לא צריך לוותר על האמת והעובדות והצדק, מדינת המופת שאנו מקווים להגשים לא תראה לא כמו ברית המועצות של אז ולא כמו ישראל של היום. צריך רק לזכור שביום הניצחון אנחנו רוצים לעסוק בגבורת הצבא האדום ולא במעשי האונס והרצח שביצעו חייליו בדרך וביום העצמאות עדיף שנחגוג את קיום המדינה ולא נתנכר אליה.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , ,

8 תגובות

  1. יוסי לוי :

    דובי קננגיסר (אתם, אנשי מפלגת העבודה – תצביעו עבורו בפריימריז שלכם!) כתב פעם פוסט יפה על יקום מקביל, שבו מציינים את יום הזכרון, חוגגים את יום העצמאות, ולמחרת יום העצמאות מציינים את יום הנכבה, כל זאת כמובן במדינת ישראל הדמוקרטית. יקום מקביל כבר אמרתי?

  2. יונתן כ. :

    קשה להבין למה מציינים את הנכבה על יום העצמאות? כי מי שעושה את זה מעוניין להרוס את המדינה על ידי הטלת דופי בבסיס המוסרי עליו קמה.

  3. דודי :

    חוסר היכולת להבחין בתזמון הנכון הוא מה שהופך צדק לצדקנות.
    מחשבה יפה.
    תודה.

  4. איתי :

    יש לך פה טענה חשובה "ישנם ימים שבהם יש להניח לרגע לביקורת המוצדקת, לעשות הפוגה במאבק ולחגוג
    את ההישגים שהושגו עד עכשיו."

    הנימוק לטענה שלך הוא שהגישה של "להגיד את האמת הלא נעימה תמיד" היא יריה ברגל מבחינת צבירת כוח פוליטי:

    "לבוא ביום חג ולדבר על בעיות החולין זה מיותר ולא חכם, יוצר ניכור ומבטיח שלא יקשיבו לצדקנים גם ביום רגיל. לטובת כולנו אני מקווה שההבנה כי קצת פחות צדקנות וקצת יותר טקט עשויות לאפשר לשמאל הישראלי ההולך ומדלדל לצאת מהשוליים ולחזור להוות אלטרנטיבה רלבנטית בחברה הישראלית."

    השאלה היא האם אתה עצמך מקיים את העצה שאתה מייעץ לשמאלנים האחרים.

    ר' לדוגמה: "אנחנו חברה ברגרסיה, חברה שמתחת למעטה דק של סיסמאות בדבר סובלנות ודמוקרטיה מורכבת מפרטים מתוסכלים וקמאיים שהאלימות העצורה בהם הולכת וגוברת. התסכול של רוב הפרטים נובעת מדיכויים, מההכרה ההולכת וגוברת בייאוש של חייהם, מחוסר המוצא וחוסר התקווה שלהם. " (מאמר שלך מערב יום העצמאות)

    איש שמאל אחד מוכרח להטיח לישראלים את האמת בפרצוף בנושא הסכסוך עם הפלסטינים, איש שמאל אחר מוכרח להטיח לישראלים את האמת בפרצוף בנושא המעמדי. בדיוק כמו שאמרת,

    א. ישנם מועדים שבהם ציבור הבלתי משוכנעים יאטום את אוזניו.
    ב. איך אומרים ומתי אומרים חשוב לא פחות ממה אומרים.

  5. ק. טוכולסקי :

    מה שאני אומר איתי הוא יותר מלא להיות נביא בשער ומתי הוא גם שיש דברים שטפשי לעשות. לבקר את מצב החברה הישראלית כמה ימים לפני יום העצמאות נשמע לי לגיטימי לעומת זאת להגיד כמה יום העצמאות זה חרא ביום העצמאות נראה לי מטופש ומיותר. זאת לא רק נקודה טקטית, ביום העצמאות אני לפחות חוגג את קיומה של המדינה.

    הזכרת הנושא המעמדי ערב יום העצמאות או פסח או האחד במאי מתבקשת מעבר לכך יש גם אירועים אקטואליים, המאמר שלי מתחילת השבוע מתייחס לארועים אלו שהיו חמורים, אליהם התווספה בינתיים היום תקיפה של מגורי זרים, תופעה כסנופובית חמורה וגם ממנה הציבור והתקשורת מתעלמים. אם היו מבוצעים פשעים כפינוי בכוח של כפר לא מוכר בשבוע בו המדינה מגינה בכל הכוח על התנחלות לא מוכרת בשטחים הייתי מתקיף ביום העצמאות את העוולה כי זה היה אקטואלי אבל לחפש בכוח את הפוזה האנטי ישראלית לכבוד יום העצמאות זה מטומטם ועלוב.
    אני בביקורת שלי לא מערער על קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ולא שולל את הלגיטימיות של הציונות. האמת אני לא עושה את זה גם בימים אחרים אבל מוטב להם למי שמערערים על הנרטיב "שלנו" למצוא את הזמן המתאים לערעורים שלהם. אין סיבה מיוחדת ללכת לחלק שמות של כפרים ערביים במקומות שהם היו דווקא בערב יום העצמאות, לדוגמא.

  6. ק. טוכולסקי :

    בקיצור זה יותר מפוליטי איתי, זה עניין של כבוד ומוסר ושכל וגם לחלק מהאנשים, אל תגררו לשנאה עצמית. זה לאו דווקא קשור לפוליטיקה. מי שבוחר דווקא בצפירה לנסוע מתחת לבית שלי ולצפור הוא אדיוט חסר כבוד לזולת גם אם הוא מרוויח רווח פוליטי ומי שנמנע מכך עושה זאת כי יש לו קצת כבוד לזולת ובכך גם לעצמו.

  7. לקסי :

    נתן היה אומר…

    מוּטָב לְהִשָּאֵר חַיָּב,
    מֵאֲשֶר לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה.

    הַדִּבּוּר הֶחָטוּף אֵינוֹ אֶלָא מִלִּים,
    אֲבָל הַשְּתִיקָה הַמְּאֻפֶּקֶת,
    הַנְּכוֹנָה, הַנְּזִירִית כִּבְיָכוֹל, הִיא לִפְעָמִים
    נוֹחָה מִדַּי וְצַדֶּקֶת.

    נתן אלתרמן, חגיגת קיץ, שוק הפירות, י"ג

  8. דובי :

    זכרון-עצמאות-נאכבה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.