חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אפלייה בכניסה למועדונים – סיפור אישי

נושאים זכויות אדם, חדשות ב 17.04.12 0:11

הסלקטורית שדחתה את דקל דוד עוזר בכניסה למועדון, בשל מראהו המזרחי, לא ידעה עם מי היא מתחילה.  דקל גרם למועדון לשלם פיצויים לו ולחבריו, אולי הם יבינו


מה עשיתי כשלא הכניסו אותי למועדון

אני יודע שמה שאני הולך לספר עכשיו לא ממש מאפיין סיפור נורמלי, והוא גם לא משהו שכל מי שהופלה בכניסה למועדון היה יכול לעשות. זה הסיפור האישי שלי, על החוויה האישית שלי ועל מעשיי האישיים. אם מישהו יצליח להרוויח משהו מהסיפור, מה טוב. אם לא, הרווחתם סיפור טוב.

במהלך שנת 2007, בשנים שעוד הייתי יוצא לברים ודאנס בארים מדי פעם, יצאתי עם קבוצת חברים למועדון בארבע מכוניות. שני רכבים הגיעו לפני ונכנסו, ואני הגעתי עם חבריי בשני רכבים נוספים.

כשהגענו לכניסה, ביקשנו להיכנס למועדון ולאחר שה"סלקטורית" סרקה אותי בעיניה, נתקלנו בסירוב תחת הטענה כי זה ערב סגור לחברי מועדון. טענה זו הייתה כמובן קשקוש מושלם והרי חלק מחבריי כבר נכנסו למועדון.

אני חייב לציין שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלא הכניסו אותי למועדונים ואם אומר את האמת בדרך כלל זה לא ממש הפריע לי, כי בתל אביב אתה פשוט עובר למועדון הבא והרי כל המקומות האלה זה אותה תת רמה: אלכוהול יקר, מוזיקה עלובה וחזקה וסירחון של סיגריות. תרבות ישראלית.

אבל הפעם זה הפריע לי. לא בגללי, הבר לא היה בתל אביב, ולכן חבורה של 10 חברים היו צריכים לעלות חזרה לרכבים לנסיעה של חצי שעה, לנסוע למועדון אחר והכל באשמתי. הרגשתי שהרסתי לחבריי את הערב. שמתי את עצמי במקומם וחשבתי: למה שיזמינו אותי בפעם הבאה? בואו נודה באמת, אני לא איזה סלב או בדרן החברה… פשוט יעדיפו להימנע מחברתי.

ההשפלה הזאת והעובדה שאתה מבין שאתה נטל על חבריך היא קשה מאוד, ולכן נשבעתי לעצמי שלא אסלח ואפצה את חבריי על האירוע. כשחזרתי לביתי, וכבר הייתי באותו הזמן עורך דין מוסמך, כתבתי מכתב למועדון ובו דרשתי פיצוי לכל אחד ואחד מחבריי. סכום התביעה האפשרי היה 250,000 ₪ ויותר, אבל כבר במכתבי כתבתי כי אין לי שום רצון בכסף, אלא בהחזרת הצדק.

אחרי שהתקבל המכתב, קיבלתי מעורכת הדין של המועדון מכתב סטנדרטי: "זה היה ערב סגור, בלה בלה בלה – לך לבית משפט נבזבז לך את הזמן". הרמתי טלפון לעורכת דין והסברתי לה בפשטות: אני לא רוצה כסף, אני רוצה התנצלות וצדק.

עורכת הדין החכמה מיד הודיעה לי: "אנחנו מתנצלים . תודה לך, התיק סגור"… כמובן שזה לא היה מקובל עלי והסברתי לה למה: "הבעיה שלי היא שאני לא מאמין בהתנצלות שלכם. הרי ההתנצלות הזאת שווה לכם מחיקה של כל הטענות שלי ושל חבריי ולכן יש לכם אינטרס כלכלי להתנצל" העורכת דין שאלה אותי בחזרה "מה יגרום לך להאמין להתנצלות?"

תשובתי הייתה: "1,000 שקלים לכל חבר". 10 חברים, 10,000 שקלים.

אחרי דין ודברים ביני לבין עורכת הדין שניסתה לנהל סחר מכר, ואחרי שהבהרתי לה שאני עושה לה טובה ושתגיד ללקוחות שלה שלא יבלבלו את המוח, נסגר ההסכם ואכן כל אחד מחבריי קיבל 1,000 שקלים.

מבחינתי זה היה זה הסדר מצוין: חבריי החליטו לצאת רק איתי מאותו היום מתוך תקווה שלא יכניסו אותנו ונרוויח 1,000 שקל בלי לעבוד…

הסיום של הסיפור שלי איכשהו פיצה על ההתחלה. יצאתי עם פיצוי כספי לחברים ועם סיפור יפה לספר, אבל אני לא רוצה שתשמחו, אני מקווה שהסיפור מצליח להעביר את ההרגשה של אותו אדם שלא מכניסים אותו – מה עובר לו בראש, כמה הדבר הזה גורם לחבריו להתרחק ממנו, כמה זה מתסכל אותו שהוא עצמו הורס לחבריו את הערב. איך אדם ללא כלים יכול להידרדר לאלימות ממקרה כזה.

לי אין ספק: ההפליה היא אם כל חטאת אסור לנו כחברה לקבל אותה ומקומות מפלים צריך לסגור.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. א. קוריאל :

    כל הכבוד.
    העובדה שלא מכניסים אדם למועדון בגלל שצבע עורו מעט כהה היא בושה וחרפה.
    וכרגיל, אפליה שמתחילה בערבים, עוברת לאתיופים, ליהודים מזרחים ולשאר.

  2. ק. טוכולסקי :

    אם כל אדם שהופלה היה פועל כמוך לא הייתה עוד אפלייה. יישר כויח על היוזמה.

  3. מנחם לוריא :

    הסיפור בהקשר למועדונים הוא קצת יותר מורכב ממה שמובא פה.

    זה בדיוק המקרה שבו המדינה,והפעם באמצעות משטרת ישראל,מיצרת חלל שלתוכו יוצקים בעלי אינטרס כלכלי תוכן שלא היה ולא נברא.

    מועדון/פאב מחוייב לקבל רישיון עסק גם ממשטרת ישראל. משטרת ישראל אחראית על אכיפת בטחון הפנים בגבולות המדינה,בהתאם להחלטת הממשלה מ 1977. ולכן: מחייבת המשטרה את בעלי המועדונים להציב בפתחם שומר חמוש.

    מעמדו החוקי של השומר הזה הוא כמעמדו של כל אזרח אחר במדינת ישראל למעט פרט אחד: עליו להיות מוכשר ובקיא בהפעלת כלי ירייה ועליו לתת מענה למקרה שבו נפתחת אש אל באי המועדון. הסמכויות שלו בעת ביצוע ירי הן סמכויות שמוקנות לכל אזרח ואזרח אין לו מעמד מועדף.

    במסגרת הרוח הכללית של השלוטן הישראלי – קרי: הפקרת האזרחים והדאגה לבטחונם,נוצר חלל ובעלי המועדונים הוסיפו לתפקידו של השומר תפקיד נוסף שזכה לכנויי (הלא מחמיא במיוחד ובטח לא בהתקרב יום הזיכרון לשואה ולגבורה) "סלקטור".

    ובהיפוכו של דבר,או אם תרצו בחטא על פשע,למועדונים האלה יצא שם רע מאוד בשל האלימות של הבליינים הבאים בשעריהם,ששוב המשטרה מטילה על בעל המועדון את האחריות לסדר הציבורי תוך כדי התליית רישיון העסק.

    תחברו הכל ביחד ובפרקטיקום נוצר מצב שאותם שומרים הפכו להעלי שררה בשמם של בעלי האינטרסים הכלכליים וחוץ מלשמור הם הפכו למי שעל פיו ישק דבר.

    כאשר נותנים כוח למשהו מבלי לפקח,להדריך ולתת סמכויות על פי דין ולתחום את סמכויותיו בהתאם לחופש הפרט – מקבלים אנשים שנוהגים באלימות,בגסות ובעליבות נפש כנגד אותם אנשים שרק רוצים להחריש את אוזניהם,למלא פיהם יין וקצת,אולי,לרקוד ולשחרר את לחצי היום יום.

    כאשר ל"סלקטור" משהו "לא נראה" וההכשרה שלו,כמו גם הסמכויות שלו לקבוע מי"נראה" ומי לא הן אפס – הוא עושה ככול העולה על רוחו ואת ההסברים נותן למי שבסופו של ערב משלם את שכרו. מאחר והוא כאחד האדם,חסר סמכויות,חסר הדרכה וידע – זו התוצאה שמקבלים.

    למען הסר ספר: בכניסה לכל מועדון כזה ישנו שלט בזו הלשון:
    "לפי דרישת משטרת ישראל הכניסה למועדון כרוכה בחיפוש על גופו ובכליו של אדם" ומוסיפים (על פי חוק רישוי עסקים)"המקום יכול להכיל XY אורחים".

    החלק הראשון של נוסח השלט איננו חוקי לא היה ולא נברא. סמכות החיפוש,וגם הסמכות לשימוש בכוח,הן שתי סמכויות נילוות לסמכות המעצר ומוקנות לשוטריה של משטרת ישראל ולהם בלבד(לא בדיוק.לכל אזרח מוקנית סמכות מעצר והסמכות הנלוות לשימוש בכוח ולחיפוש אם לנגד עיניו ורק לנגד עיניו מתבצעת בזה הרגע עבירה מסוג פשע). אין ל"סלקטור" שום סמכות,ושום שלט יפה ניסוח לא ישנה את זה – לבצע חיפוש על גופו ובכליו של אף אדם העונה להגדרה הביולוגית של יונק מסוג הומו ספיאנס. משנכתבו הדברים האלה והחלל נתפס,לאט לאט ובאין רואה,על ידי ה"סלקטורים,יוצא שאם אני,לא עלינו,כהה עור,לא עורך דין ועל זרועי לא מתרפקת בלונדה שופעת גוף – זה מספיק ל"סלקטור" להחליט שלא בא לו שאכנס למועדון.הסיבות התירוצים יבואו אחר כך. המועדון הוא מקום ציבורי ולציבור,למרבה האירוניה,יש גישה חופשית אליו כל עוד הוא איננו מפר את הסדר הציבורי. איפה זה ואיפה הפרקטיקום – באדיבותה של משטרת ישראל.

    מנחם.

  4. אלון פניני :

    גם אם לא הייתי מכיר את הוד כבודו אדון דקל דוד עוזר עורך דין לא הייתי מקבל סיפור כזה עם 3 סימני קריאה !!! אגב אולי "סלקטור" צריך לעבור גם קורס עם תואר שני בזיהוי פוטנציאלי של אנשים בעלי סיכון התנהגותי "מופרע" גבוה בכדי למלא את תפקידו כראוי מזל שהוא גם לא נתן לו מכה בפנים עם כת הנשק החם שהיה לו "צו האופנה "כיום על פוטנציאל התנהגותי ירוד!!! זאת למדנו מקצין צהל שידע לירוק על דרגותיו וכבודינו לפי סרטי חדשות שהופצו באתרי החדשות למיניהם בארץ ובעולם!!! נו נשתחרר מבושה זו במהרה ונחזיר את כבודנו למקומו אגב דקל תזמין גם אותי למסיבות .. יהיה מעניין וגם שווה תרתי משמע….להתראות דקל בחג אצל סבא וסבתא אלון

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.