מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
המשבר הפיננסי ביוון, ההון נגד הדמוקרטיה
יוון היא ערש הדמוקרטיה, אפילו המילה דמוקרטיה נגזרה ממילים ביוונית. בימים אלה הדמוקרטיה היוונית מוכרעת תחת עולו של המגף. לא, לא המגף הנאצי של מלחמת העולם השניה. המגף הנוכחי הוא המגף הפיננסי הבין-לאומי, ובדרך שאין בה כל פלא הרגל במגף היא שוב גרמנית
מאת: אמנון פורטוגלי
מכירת חיסול ביוון – בעל הבית השתגע
בראיון עם קוסטאס מיטרופולוס, ראש הקרן הממונה על תוכנית ההפרטות של יוון יש כמה נקודות מאלפות. "בעוד כשנה יתעוררו אזרחי יוון למציאות קוסמופוליטית אמיתית. את הגז יוכלו לספק להם הרוסים, החשמל יוזרם על ידי הגרמנים או ההודים, הנמלים יופעלו על ידי הסינים, הדואר יישלח באדיבות הקוריאנים, שדה התעופה הבינלאומי יהיה בבעלות שייח' סעודי, ומי יודע – אולי את מי השתייה שלהם יקבלו תושבי אתונה מחברת המים הלאומית של ישראל. "
מציאות זו לא תבוא בעקבות החלטה דמוקרטית של אזרחי יוון, להיפך, ראש הממשלה הקודם שנבחר בדרך דמוקרטית ושרצה לקיים משאל עם בנושא ההלוואה ליוון מהשוק האירופי, הוחלף בעקבות דיקטאט של ה"טרויקה" – קרן המטבע הבינלאומית, האיחוד האירופי והבנק המרכזי האירופי – שנתנה לממשלת יוון סיוע בסך 130 מיליארד יורו, לאחר שהמדינה עמדה על סף חדלות פירעון, ובמקומו הועלו לשלטון בנקאים שמונו ע"י האוליגרכיה הפיננסית הבינלאומית. מי שמונה לעמוד בראש הקרן הממשלתית היוונית הממונה על יישום תוכנית ההפרטות המסיבית, קוסטאס מיטרופולוס, הוא בנקאי השקעות ששימש בתפקידים בכירים במגזר הפיננסי באירופה.
תוכנית ההפרטה של יוון כוללת את מכירתם של עשרות נכסים בהיקף של מיליארדי יורו. בחודשים הקרובים יוכלו חברות פרטיות זרות לשים את ידיהן על נכסים אסטרטגיים כמו אחזקות המדינה בחברות החשמל, הנפט והגז, חברת הרכבת, כל שדות התעופה, תריסר נמלי ים, וחמישה כבישים מהירים. בנוסף תפריט יוון את בנק החקלאות, רשות הדואר, הקזינו באתונה והימורי הלוטו, ותציע למשקיעים הזרים לרכוש קרקעות בהיקף של 3,000 קמ"ר, המהוות כמעט 3% משטח המדינה. ההפרטה המסיבית הזו הינה לדברי שגריר יוון בישראל, "החלטה פוליטית רבת משמעות, שמעצבת מחדש את הנוף הכלכלי ביוון". אלא שהחלטה 'פוליטית' זו לא התקבלה ע"י היוונים בדרך דמוקרטית אלא הוכתבה ליוון ע"י ה'טרויקה' תוך איום בנשק פיננסי להשמדה המונית. מכירת החיסול של יוון הוכנה ע"י הנציבות האירופית ועתידה להסתיים בסוף 2012, כאשר רוב הנכסים היווניים צפויים להימכר עד סוף הרבעון השני של השנה. מדובר על מכירת ליבת התשתיות של המשק היווני, שנמצאת בבעלות המדינה: חברות האנרגיה והחשמל, רשות המים, נמלי תעופה, כבישים, רכבות וכו'.
על פי השקפת העולם החדשה של שליטי יוון החדשים "שירותים צריכים להיות מנוהלים על ידי גורמים פרטיים ולא על ידי המגזר הציבורי. לכן הנכסים האלה צריכים לעבור למגזר הפרטי". כדאי להדגיש נקודה זו הכורכת יחד בעלות וניהול. מזה למעלה ממאה שנה עם התפתחות התאגידים המודרניים יש הפרדה ברורה בין בעלות וניהול כאשר בדרגות הניהול בתאגיד מתמנים מנהלים מקצועיים, ולאו דווקא בעלי התאגיד. לכן הממשלה יכולה להיות הבעלים ולמנות מנהלים שינהלו ביעילות תאגידים הפועלים בשוק תחרותי. לדוגמה, כימיקלים לישראל טרם הפרטתה הייתה חברה משגשגת ורווחית מאוד, שהזרימה לתקציב הממשלה רווחים של כ-120 מיליון שקל בשנה, בנק לאומי בשנים האחרונות והחברות הממשלתיות בעשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה. גם ההנחה בדבר כישורי הניהול ה'ייחודיים' של השוק הפרטי היא, בלשון המעטה, בעייתית. נזכיר את המשבר הפיננסי ומשבר הנדל"ן המתמשך במערב, כולו בסקטור הפרטי. את רשימת החברות הפרטיות והציבוריות בארץ שכשלו, כשאת המחיר 'התספורת' משלם בעיקר הציבור.
מיטרופולוס, המפריט הלאומי של יוון, מנסה להרגיע בנושא הפיטורין "מספר העובדים הכולל בנכסים שיופרטו הוא 48 אלף איש", מדגיש "יש כאן תפישה מוטעית – לא צריך לשלוח הביתה כמות גדולה של עובדים כדי לשפר את ביצועי החברה".
זה מעניין. לטענתו "מדובר כאן בעיקר על גישה ניהולית ואסטרטגיה עסקית, ופחות על פיטורים. חברת החשמל היוונית, שהיא המעסיק הגדול ביותר מבין החברות המופרטות, עם 22 אלף עובדים, היא דוגמה טובה. הבעיה שלה אינה עודף עובדים אלא אסטרטגיה מוטעית, ניהול כושל, חוסר הידע להשקיע בענפים הנכונים כמו אנרגיה ירוקה – דברים שבחברה פרטית לא אמורים לקרות".
הבעיה היא שדברים אלו, אסטרטגיה מוטעית, ניהול כושל, חוסר נכונות להשקיע, קורים גם קורים בחברות פרטיות, ויביאו לתוצאות הרסניות למשק היווני.
יתכן וביוון זה שונה, אך קשה להאמין בכך. ההנהגה הנוכחית של יוון יכולה ללמוד מכישלון ההפרטה באמריקה הדרומית ומהנעשה בשוודיה. שר האוצר לשעבר של שוודיה אמר באחרונה שהשנים שבהן נעשו באירופה ניסיונות הפרטה לא נחלו יותר מדי הצלחות, וכי "מדיניות ההפרטה שייכת להיסטוריה". אבל מיטרופולוס דבק במדיניות ההפרטה, למרות שהוא מציין במפורש כי שוודיה מנסה כעת "למצוא דרכים לשפר את מבנה השוק הפרטי". ולמרות ש"אנחנו מודעים לניסיון הרע של ההפרטות, כמו חברת החשמל והרכבות…. אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי למזער אפשרות לכישלון של ההפרטה בטווח הארוך. יש מספיק מקרי כישלון מסביב, ואנחנו יכולים ללמוד מהכישלונות האלה – כולל בשוודיה".
איינשטיין אמר כי טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת. למרות שההנהגה הנוכחית של יוון מודעת לניסיון הרע של ההפרטות, היא ממשיכה בדרך זו. אז מה הועילו חכמים בתקנת ההפרטה?
התשובה היא שלמיטרופולוס ולשולחיו לא איכפת אם החברות המופרטות ייכשלו. לטעמם אלו כללי המשחק במגזר הפרטי. מה שאכפת להם הוא שהנכסים שיופרטו, כמו חשמל ומים, "יפעלו סוף סוף כמו שצריך". אבל בעולם הפרטי 'הפעלה כמו שצריך' היא למקסם את הרווח לתאגיד ולבעלי המניות שלו ומי שישלם את המחיר יהיו האזרחים ביוון.
אמנון פורטוגלי מלמד במכללה החברתית-כלכלית
תגיות: אמנון-פורטוגלי, גוש האירו, דמוקרטיה, האיחוד-האירופי, המשבר הכלכלי, הפרטה, יוון, קרן-המטבע-הבינל
קישור קבוע
10 תגובות
Email This Post
15 באפריל, 2012 בשעה 7:55
יוון הייתה צריכה לשמוט את חובותיה, ולשלוח את כל העולם לחפש. אני מאחל לעם היווני שבבחירות הבאות ישלח הביתה את שתי המפלגות הגדולות ויעלה לשלטון את מפלגות השמאל שמצהירות כי לא יכבדו את מעשי האונס שנעשים היום ביוון.
15 באפריל, 2012 בשעה 10:13
הדוגמה ל"איך אומרים לא! לבנקים", איסלנד. כַּתָּבָה ב-Financial Times, דווקא.
http://www.ft.com/intl/cms/s/0/8a0390dc-78c7-11e1-9f49-00144feab49a.html
15 באפריל, 2012 בשעה 10:43
צריך להסתכל על המצב ביוון,גם,מנקודת המבט הישראלית ובשתי פנים:
הראשון:
גם אצלנו המדינה מפריטה עצמה לדעת כולל תשתיות חיוניות כמו מים חשמל ותחבורה.
השני:
בניגוד ליוון אין אף אחד,אצלנו,שילווה לנו 130 מליארד יורו במקרה ונכשל.
לפי בנק ישראל תקציב המדינה כבר ב 2012 סובל מגירעון בשל חוסר יכולת לגבות מיסים שיכסו את ההוצאות והגרעון ב 2013 ואחריה עומד לתפוח למימדים מבהילים.
אם לא יהיה שינוי גם פה הפתרון יהיה למכור חברות ממשלתיות ולהפריט תשתיות חיוניות לחיים ו/או כאלה שעדיין מכניסות רווחים לקופה הציבורית (כמו נמלים למשל).
נצרף לזה את הסטגנציה בשכר שקיימת פה כבר מ 2008 ואת העובדה שהוצאות הבטחון הן כבר בלתי נתפסות ואת זה שאין לנו מי שילווה 130 מליארד יורו ונגיע למסקנה המתבקשת: קודם נכבוש את אתונה ואח"כ את ירושלים…
מנחם.
15 באפריל, 2012 בשעה 11:31
למנחם,
ובעיקר שלא ממסים את הרווחים המוגזמים של מונופולים וקרטלים (זו המלחמה האפקטיבית ביותר נגד ה"ריכוזיות") ולא את תגמולי העתק ל"מנהלים".
וגם נותנים במתנה את משאבי העתיד. בפוספטים לדוגמה, גובים 44 סנט לטונה סלע, בעוד המחיר העולמי הוא כ-100 דולר. מי שכורה את הפוספטים – משאב חיוני מתכלה – משלם בעד החומר 4.4 פרומיל מערכו!
הנה לך כמה מקורות לכל האיזונים הנדרשים וגם להגדלת הרווחה שלנו, (לא הקיצבאות) כן החינוך, הבריאות, התחבורה הציבורית… מה עוד לא מנינו ונמנה?
15 באפריל, 2012 בשעה 11:53
הרגל במגף היא גרמנית, אבל הגוף הוא קרן המטבע הבינלאומית, האיחוד האירופי והבנק המרכזי האירופי. המדינה הדומיננטית באיחוד ובבנק היא גרמניה, אך אי אפשר להתעלם מתהליך הכפייה הכלכלי שמקורו בארה"ב. האיחוד האירופי וארה"ב מנהלים מדיניות כיבוש כלכלית חובקת עולם, ומי שנכבש הם האזרחים הפשוטים, שהופכים עבדים: עבדי קבלן, עבדים לעוני ולאבטלה.
בקישור זה http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1684643 מסופר על משפחות עניות בנאפולי, שילדיהן הצעירים משלמים את מחיר המדיניות הכלכלית הזו. במקום להשקיע בלימודים ובבניית עתיד, הם נאלצים לפרנס את המשפחה. ילדים בני 10, 13 באיטליה שבאירופה עובדים כ-12 שעות ביממה כדי להביא קצת כסף לאוכל למשפחתם. באירופה. לא באסיה ולא באפריקה. זוהי דוגמה ממחישה לפירות של מדיניות כלכלית חסרת חמלה שמתנהלת על-ידי ארה"ב ואירופה.
15 באפריל, 2012 בשעה 13:18
דליה, הרגל במגף היא של האיחוד האירופי וארה"ב, אבל הגוף הוא של התאגידים הפרטיים, המנהלים מלחמת עצמאות גלובלית כנגד ממשלות העולם, בדרך של הפרד ומשול. הפיתרון הוא לאחד את המדינות בעולם לפדרציה שתהיה סוף סוף בסדר הגודל של התאגידים, ותוכל לרסן אותם ביעילות. אם כבר גלובליזציה של השווקים, אז שתהיה גם גלובליזציה של המדינות. הפיתרון לצרכנות הגלובלית הפראית הוא אזרחות גלובלית שתהיה עזר כנגדה.
15 באפריל, 2012 בשעה 13:24
דליה ולקסי,
אתם מפספסים פה משהו: מה שהולך לקרות ביוון, בישראל כבר קורה.
ללא הפעלת כוח של הדוד סאם והבנק העולמי בישראל מפריטים לדעת את כל מה שמדינה אמורה לתת לאזרחיה.
בד בבד,לא רק שהמצב לא הולך ומשתפר אלא ההיפך. הקופה הציבורית הולכת ומידלדלת,ושני פתרונות (העלאת מיסים והמשך הפרטה) הם מתכון בדוק לכישלון.
צריך לשם לב לפרטים הקטנים: היוונים מציעים עצמם למכירה,ולמרבה במחיר,לא ליוונים עצמם אלא לרוסים להודים (ובקריצת עין) לישראלים. כלומר לא רק שיפריטו אלא שהבעלות על המשאבים לצרכי חיים תהייה של מדינות זרות.
בישראל המצב כבר היום לא ממש שונה: החברות של האחרים עופר רשומות ברישום כפול הן לא ישראליות גריידא. בענף המזון (שטראוס אוסם) מדובר בחברות הרשומות בישראל אבל הבעלות היא של חברות זרות (דנונה ונסטלה בהתאמה).
גם המים מופרטים לחברות זרות – אם אינני טועה לקונגלומרט בשם ויאולה שמחזיק בחלק מהזיכיונות.
ושוב אני מזכיר: מאזן התשלומים בתקציב 2010 2012 הולך ומורע וצפוי להיות רע יותר ב 2013.
גם את הרכבת לאילת מתכוונת הממשלה להפריט לממשלה הסינית וכבר עכשיו חלק מייצור מזון ומים נמצא בבעלות זרה. גם בענף האנרגיה (גז) הבעלות היא של חברה זרה (נובל אנרג'י) ורק יש שותפה ישראלית.
כל זה אומר שאם ניפול אף אחד לא יעזור לנו,לא הדוד סאם ולא הגברת מרקל. ובנתיים הסלע הזה התחיל להידרדר במדרון ואני לא יודע לאן יגיע.
גם תנובה בבעלות של חברה זרה,הרכבת הופרטה (חלקית) לחברה זרה. חח"י בבעלות המדינה אבל נושיה הגדולים הם בנקים זרים ולא ישראלים.
בקיצור: מדינת ישראל הציונית היהודית והחופשית היא לא אף אחד מאלה היא בשליטה של קונגלומרטים זרים.
ופחות בקיצור: מדינת ישראל היא לא ממש שמש העמים וחביבת הקהל. כמו שבאו יום אחד ילכו יום אחד ומה אז?
שכחתי: מערך ההדרכה של המשטרה בהליך הפרטה (דווקא לחברה ישראלית) ושליש ממערך ההדרכה של צה"ל הופרט גם כאן לחברה בבעלות ישראלית.
אם היוונים רוצים לראות מה צופן להם העתיד,שישיאו עיניהם דרום מזרחה לירושלים שבא"י פלסתינה ויבינו,או לא,לבד.
לגבי ההליך הדמוקרטי עובר להפרטה: גם בישראל זו דמוקרטיה בגרוש. האג'נדה של ממשלת נתניהו לא הייתה בעניין הכלכלי אלא בעניין הבטחוני מדיני והיא לא המציאה את זה. ההפרטות,רובן, נעשות במחשכים והציבור לא רק שלא יכול להביע דיעה ו/או להתנגד אלא גם מוזחת דעתו: פעם בתקיפה על אירן ופעם,בסתם,השלכת חפיצים בין עזה לדרום הארץ.
לגבי גרמניה: למה אתם חושבים שהמגף הגרמני,נעול לרגליה של הגב' מרקל והשלטון שלה לא דורס גם פה? הוא דורס גם דורס. הגב' מרקל עשתה "עיסקה" עם הגברת נתניהו (או אולי הוא אדון…) צוללת בתמורה לאי תקיפה באירן כי היא צרכנית נפט אירני וגם סוחרת עם אירן מתחת ומעל לשולחן. היד הגרמנית מלטפת את ראשו הכהה של מר בטחון הישראלי והמגף הגרמני בועט בעכוזו.
לגבי הדוד סאם: הסיפור קצת יותר מורכב. לפחות לפי האגנדה של הממשל הנוכחי הוא מנהל עצמו,מול ישראל,בדו ערכיות. מצד אחד מממן את כיפות הברזל (שניקנות בסינגפור ולא בישראל) ומצד שני מפלרטט עם מערכת הביטחון כדי למנוע תקיפה באירן שמיד תזניק את מחיר הדלק ותשלח את הנשיא המכהן לעשות לביתו בנובמבר הבא עלינו לטובה/לרעה לא ממש משנה. מבחינת מימון: הדוד סאם מממן את עצמו ולא את ישראל שכן מירב הסיוע נשאר בבית (שלו לא שלנו) ועוזר להביא תעסוקה לתעשיות הבטחון ולמשק האמרקאי ואצלנו… אפילו נעליים לחילים קונים בסיוע ולא בישראל כי זה "יותר זול".
אז חוץ מלנסות למכור לנו "מפעל מים, שיציצו היוונים דרום מזרחה ויבינו לבד לאיזו צרה הם נכנסו.
אגב: למה רק יוון? איטליה אירלנד ספרד ופורטוגל נמצאות בדיוק באותה הסירה,גם תורן יגיע.
בצרפת הולכות להתקיים בחירות אם הסוציאל-דמוקראטים לא יתפסו שם את רסן השלטון גם מצבה של המעצמה הזו לא הולך להיות גם עדן – אפילו לא של שוטים.
ואגב כך – אפשר לקרוא את הכתבה הזו:http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3567972,00.html
אפשר,גם אחרת.
מנחם.
15 באפריל, 2012 בשעה 23:56
כשמדברים על חובות מדינה צריך לזכור שיפן חייבת כמעט פי שניים מיוון אבל להבדיל במקום להתחייב לבנקים צרפתיים וגרמנים היא חייבת את זה לאזרחיה. ועל זה כבר שנו רבותינו אם המדינה תמכור אג"ח מיועדות ל-100% פנסיה המדינה תקבל כסף במחיר יותר טוב מאשר היום וקרנות הפנסיה יפסיקו להפסיד ויתחילו להרוויח.
בנוגע להפרטות מים מי שעדיין לא ראה http://www.youtube.com/watch?v=0rY-MAHM7c4
וגם שווה לקרוא איך הקולומביאנים גירשו את בכטל (אחד משלושת תאגידי המים הגדולים בעולם).
16 באפריל, 2012 בשעה 13:00
…יפן היא סוגיה מאוד מעניינת.
בשביל שמ"י מע"מ תמכור אג"ח לאזרחיה צריך להחליף שלטון ולשנות פאזה מחשבתית – במהרה בימיינו.
ובקשר לישראל יוון: לא יודע אם זה טוב או רע. החוב של מ"י בע"מ הוא כ 76% מהתל"ג נכון ל 2011 אבל רובו לבנקים ולדוד סאם. מ"י דווקא נחשבת ללווה איכותית כי היא מחזירה את החוב שלה בלי בעיות – זה סעיף ההוצאות הגדול ביותר בתקציב במדינה,יותר גדול מבטחון…(באדיבותה של גב או אדון נתניהו).
מנחם.
29 באפריל, 2012 בשעה 16:36
[…] מדיניות דומה מוכתבת על ידי המערכת הפיננסית העולמית ביו…. הדרישה להתייעלות והקטנת עלויות, תהייה ברוב המקרים באמצעות הקטנת שכר העובדים, צמצום במספרם וכו', והדרישה תהיה מלווה בסיפור על המשכורות הגבוהות של נתבים, מפעילי מלגזה בנמל וסיפורים דומים. לעולם לא נשמע באותו דיון דרישה להקטין את שכרם של המנהלים הבכירים ולבטח לא על דרישה לקצץ בהוצאות המימון ובהחזרי החוב. שכן שכר עבודה הוא גורם שניתן לדיון ולמיקוח ואילו הון והכנסות הון הם דברים מקודשים שאין לגעת בהם. […]