חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לא להשבתת האוניברסיטאות – כן למאבק!

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 19.10.08 6:03

המחנק התקציבי שכופה האוצר על המוסדות להשכלה גבוהה גורם לוועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) להודיע על השבתה כבר מהיום הראשון ללימודים. ד"ר אורי אמיתי מציע השבתה לקראת סוף שנת הלימודים

שוב צועדת ההשׂכלה לקראת שביתה. למעשׂה, אל לנו לקרוא לאירוע המתרחש ובא "שביתה", שכן שביתה היא זכותם של העובדים. מעסיקים אינם שובתים, הם משביתים. אבל למה?

הסיפור הרגיל ידוע. מערכת ההשׂכלה הגבוהה נמצאת זה כמה שנים תחת מצור כלכלי מצד האוצר. יחד עם מחדלים ניהוליים בחלק מן האוניברסיטאות, ובתופסת קיצוץ שׂכר הלימוד, נמצאת המערכת כולה לפני נקודת משבר גדולה. את כל זה אנחנו מדקלמים מתוך שינה. אבל מדוע השבתה? ומדוע עכשיו?

מאוחר מדי להמשיך ולהצר על החלטת ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) שלא להצטרף לשביתת המרצים בשנה שעברה. ודאי שמאוחר להצר על כך שהמרצים לא השׂכילו לחבור לסטודנטים לפני שנתיים. אבל להשבית? מוקדם מדי בהרבה.

כדי להבין מדוע, צריך להתבונן בשלושת הגורמים כלפיהם תפעיל שביתה כזו את הלחץ המרבי -הסטודנטים בראש ובראשונה, המרצים במקום השני, ולבסוף גם האוצר. האוצר, כפי שראינו היטב במהלך השביתות הקודמות, מתחיל לגלות סימני גמישות רק כאשר סכנת ביטול הסמסטר מרחפת באוויר. הסטודנטים שבתו למעלה משבעה שבועות, וברגע האמת נסוגו. ההישׂג היחיד של שביתת הסטודנטים – בלימה מיידית של התכנית להעלאת שׂכר הלימוד – עומד אף הוא בסכנה מתמדת. המרצים לא מצמצו אל מול פני התהום, והגיעו בסופו של דבר להסכם סביר. הישׂג זה זה דרש כמעט כפליים זמן. המסקנה היא שלאוצר יש זמן. הרבה זמן. לפיכך, פתיחת שנת לימודים היא המועד הגרוע ביותר לאיים בו על שנת הלימודים. מתכון בטוח לשלושה חודשים אבודים ומזיקים, לכל הפחות.

ומה יקרה בזמן האבוד? בדיוק אותו הדבר כמו בשביתות הקודמות. המרצים יאגרו ספרים בבית וישקדו על המחקר במרץ, כדי לחפות על הארכת הלימודים לעומק הקיץ הבא. הסטודנטים יתקשו לשלם שׂכר דירה, לא ידעו אם להתחיל לעבוד או לא, וישאלו את עצמם מדוע לא בחרו ללמוד במכללה. השבתה כללית של מערכת ההשׂכלה תגרום נזק גדול בדיוק לאותם מגזרים שלשמם היא נלחמת. חבל.

וגם בזבוז! אם רוצים נשׂיאי האוניברסיטאות להוביל מאבק נחוש להצלת ההשׂכלה הגבוהה – מאבק שאנו תומכים בו בכל לב! – מדוע לשלוח את ההמונים הביתה? האם לא עדיף להתחיל את שנת הלימודים כסדרה, ולהעמיד את כולה בסימן המאבק? במהלך שנת לימודים, כשהמסדרונות הומים ושוקקים, אפשר לקיים מגוון גדול של פעילויות על מנת לגבש ולארגן את השורות לקראת העימות הבלתי-נמנע עם האוצר. מאידך, אפשר לערוך ארועים בקהילה, כדי לערב את הציבור הרחב.

לקראת סוף השנה, כאשר יאזלו השבועות, אז יגיע הזמן לאיים בסגירת השערים. במקרה כזה לא תשׂתרע לפנינו שנה שלמה בה אפשר עדיין להציל סמסטר מאבדון, אלא נגיע למשבר תיכף ומיד. יתר כל כן, במקרה כזה לא נגיע להתמודדות מופרטים ומפורדים, אלא מאורגנים ומלוכדים, ועם דעת הקהל לצדנו. אז יופעל הלחץ פחות עלינו ויותר על האוצר. כנראה שמהמאבק הזה אין מנוס. עדיף שננהל אותו בתנאים שלנו.

( www.yehudemo.org )

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

10 תגובות

  1. אורי :

    ואז נאיים בשביתה לקראת סוף השנה, ומה יקרה? מי כרגיל יהיו אלה שהחרב מונחת על צווארם? הסטודנטים והסטודנטיות. המרצים- צריכים לנסוע לחו"ל ממילא, מקסימום יכתבו מבחנים ויסעו, שביתה או לא שביתה. ור"ה- צריכים להתכונן לשנה הבאה. והמבחנים של הסטודנטים? מקסימום, יהיו בסוף הסמסטר הבא.
    למי שלומד שלוש שנים תואר ראשון ומקסימום עוד 2-3 תואר שני, כל משבר הוא כאן ועכשיו. למי שנמצא באקדמיה למשך תקופה ארוכה- יש זמן להתנהל. ראינו את זה יופי אצל צבי הכהן בשביתה האחרונה. המרצים לא איימו אפילו לרגע בצעדים משמעותיים כמו הפסקת המחקר, בטענה ש"זה יפגע רק בנו", ומה עם הסטודנטים שהשבתת ההוראה פוגעת רק בהם?
    צריך לשבות, וצריך לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ביחד. רק פעם אחת, בואו נאיים במשהו שיפגע בעוד קהל מלבד הסטודנטים.

  2. מרצה מן החוץ :

    אורי

    אם לאוצר יש עור עבה וצריך כמה חודשים כדי להזיז משהו, אז מה בדיוק התועלת בשביתה בסוף השנה? זה לא יביא לקיצור משך הזמן. הסיבה ששביתות בנצבג נמשכות הרבה פחות משביתות מורים / מרצים / סטודנטים / רופאים / עוסים אינה קשורה לעיתוי אלא להשפעה המיידית על כלכלת המדינה.

    האוצר תמיד ינסה למשוך כמה שיותר זמן וזה גם הצעד הנכון אסטרטגית מבחינת השמירה על הקופה הציבורית. אם היית הממונה על השכר באוצר היית חייב לנקוט בדרך זו אחרת היו לך שביתות כל יומיים כל פעם במגזר אחר. תמיד חייבים מישהו שישמור על הקופה, הבעיה בארץ היא שלמישהו הזה יש משקל יתר בקבלת ההחלטות ובדיון הציבורי.

  3. אוהד ק :

    שנים שהמערכת פועלת מתוך ההנחה שההצגה חייבת להמשך במקביל למאבק ציבורי. הקונספציה הזו נכשלה.

    האוניברסיטאות במסלול בטוח לפשיטת רגל אקדמית וכלכלית וחובת נשיאי האוניברסיטאות להתריע על כך. ממילא אין משמעות רבה לעוד סמסטר במערכת שאינה מתפקדת. והרי אם ור"ה לא ישביתו יהיו אלו הסטודנטים או תלמידי המחקר שישביתו בשל הפרת ההבנות עמם. כי הרי המערכת נמצאת במשבר עמוק.

    אם הציבור לא שומע בשום צורה אחרת על נשיאי לסגור את האוניברסיטאות ללא מגבלת זמן ולהתפטר כאיש אחד. רק כך יבין הציבור שלא ניתן להמשיך במצב העניינים הנוכחי.

    לצערי נשיאי האוניברסיטאות הנאחזים במשרתם, ינהו אחר קולות תבוסתניים כגון אלה המושמעים פה ויפתחו את השנה האקדמית פעם נוספת תמורת אתנן עלוב כזה או אחר.

  4. עמית-ה :

    1. בכל פעם שאני שומע את נמיכות הרוח על- "מערכת שאיננה מתנהלת באופן יעיל", במקרה הזה מערכת ההשכלה הגבוהה, אני מתעצבן.
    אין שום מערכת אנושית שעובדת ביעילות, ואין סיבה לצפות שמערכת ההשכלה תהיה יוצאת דופן.
    המערכת צריכה לקבל הרבה יותר כסף בלי קשר ליעילות ולנסות להשתפר משום שזאת השאיפה הטבעית שלנו.

    חשוב לציין בכל הזדמנות שיעילותו של משרד האוצר עומדת כרגע על כ- 60% ממשרדי האצר בעולם, לראיה הצמיחה הישראלית בעשר השנים האחרונות עומדת על 60% מהצמיחה העולמית. זאת גם התשובה למרצה מן החוץ. תפקידו של משרד האוצר הוא להגשים את מטרותיה הכלכליות של הממשלה כפי שנקבעו ע"י פוליטיקאים שנבחרו באופן דמוקרטי.
    אסור למשרד לשמור על הקופה. העובדה שהשנה כמו בכל אחת מהשנים האחרונות נשאר בקופה כסף עם סוף שנת התקציב, מהווה עברה על חוק התקציב.
    התקציב הוא כלי כלכלי בידי הממשלה להגשמת מטרותיה גרעון/עודף = כישלון בהגשמת המדיניות.

    כששטרסלרים וארלוזרובים מדברים על שמירת הקופה סימן שמדובר בהעברת כסף לידי אנשים שהם לא מכירים, שימו לב בקרוב נראה איך הם תומכים בהזרמת מיליארדים ושבירת מסגרת התקציב בכדי להציל את החברים הספקולנטים שלהם.

  5. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    אורי, מרצה מן החוץ, אוהד – תודה על התגובות והשאלות. אנסה לענות ולהסביר:

    ההגיון בשביתה לקראת סוף השנה קשור בשאלה כמה זמן עוד נותר על מנת להשלים שנת למודים "תקנית". כמו שציין "מרצה מן החוץ" בצדק, השבתה של האוניברסיטאות שונה מהשבתה של נתב"ג או של שירותי איסוף הזבל, שכן הנזק שלה אינו חלק על רוב הציבור, ואינו ניכר מייד. למעשׂה, האיום היחיד על האוצר הוא בביטול סמסטר.

    הנסיון מלמד, שככל שהשביתה מתחילה מוקדם יותר, כך לוקח זמן רב יותר להגיע לנקודת האל-חזור; השביתה מתארכת ואתה הנזק.
    העובדות מדגימות זאת בבירור: שביתת הסטודנטים לפני שנתיים החלה לאחר פסח, ונמשכה כ-50 יום. שביתת המרצים ב-1994 נפתחה לקראת סוף סמסטר א', וארכה למעלה מ-70 יום. השביתה בשנה שעברה נפתחה יחד עם שנת הלימודים, וארכה למעלה מ-90 יום.
    אם נצא מנקודת הנחה שככל ששביתה מתארכת יותר, כן היא מזיקה יותר – קודם כל לסטודנטים, ובמקום השני למרצים – הרי שלשני הציבורים יש עניין ברור לקצר את השביתה ככל האפשר. במילים אחרות: להתחיל אותה מאוחר ככל האפשר.
    לצורך המחשה – שביתת הסטודנטים הזיקה מאד לסמסטר ב', אבל לא פגעה כלל בסמסטר א' באותה שנה. שתי שביתות המרצים (אותן חויתי משני צדי המתרס, האחרונה כמרצה, הראשונה כסטודנט) פגעו בשני הסמסטרים. מדוע לפגוע בשנת הלמודים כולה, כשאפשר לצמצם את הנזק לסמסטר אחד בלבד?

    אבל זה רק חצי התמונה. החצי השני, החשוב יותר, הוא האופן בו נגיע להשבתה (אזכיר שוב – שביתה יכולים לעשׂות רק העובדים; כאן מדובר בהשבתה מטעם המעביד).
    אם לא תִפּתח שנת הלימודים כלל, נחזור למצב של השנה שעברה, בו כולם יושבים בבית, מרגישים חסרי-אונים, צוברים תסכולים ונזקים כלכליים, ומטפחים חוסר-אמון כללי במערכת וביכולת לשנות משהו לטובה. זה הנזק הגדול של השבתה מסוג זה – היא מחזקת את ההפרטה שמבצע בנו האוצר בכל מקרה, ועושָׂה זו ביעילות שהאוצר יכול רק לחלום עליה. הפרטה לא רק לפי מגזרים, אלא כל אדם לעצמו.
    לעומת זאת, אם כבר הגיעו ראשי האוניברסיטאות למסקנה שעליהם להצטרף למאבק, אולי אפילו להוביל אותו, יש להם כאן הזדמנות לשנות את הדפוס והשיטה. במקום לסגור את השערים ולשׂחק לידי ה"הפרט ומשול", הם צריכים לפתוח את שנת הלימודים, ולהוסיף לפעילות הלימודים הרגילה גם פעילות הסברה וארגון.

    אסתפק בשלוש דוגמאות כלליות:
    (א) לאורך שני הסמסטרים, עד לפרוץ השביתה, יש לערוך שׂיחה שבועית של הנשׂיא (חבר ור"ה) והרקטור עם מרצים וסטודנטים, כדי להסביר את עומק המשבר והסיבות לו. רבים פשוט אינם יודעים, האמינו לי. פגישה שבועית כזו (ביום ובשעה משתנים, כדי לאפשר לכולם להגיע לפחות פעם אחת), יכולה להיות העוגן של הפעילות כולה, יסוד שאפשר לגבש סביבו את המאבק בכל קמפוס.

    (ב) ישור קו עם ארגוני הסגל (הבכיר והזוטר) ועם אגודות הסטודנטים, כדי לתאם את פעולה ההסברה והארגון, וכדי להכין באופן יסודי את יציאת המאבק לרחובות אם וכאשר תפרוץ השביתה לקראת סוף השנה. תיאום כזה חסר מאד בשביתות האחרונות, ולזכרוני גם ב-1994.

    (ג) פעולות בשטח, כגון הפגנות רחוב, פעילות הסברה בבתי-הספר התיכוניים, קיום חוגי בית, ועוד כהנה וכהנה, כדי להעביר את המסר לציבור הרחב. (לידיעתכם/ן – בזמן השביתה האחרונה לא רק שחלק גדול מהציבור לא ידע על מה ולמה, בחודשיים הראשונים רבים אפילו לא ידעו שהשביתה מתקיימת).
    פעילות כזו תהיה גם אימון לקראת ההפגנות מול האוצר בהמשך. כדי להעביר את המסר אין צורך לחסום רחובות; נהפוך הוא – צריך להמנע ככל האפשר מהפרעה לסדר היום, כיון שהמטרה בשלב זה היא לעורר מודעות ואהדה.
    יש, כמובן, עוד דברים רבים שאפשר לעשׂות, וככל שיצטרפו העושׂים, כן ירבו הרעיונות.

    אורי כתב למעלה "לעשׂות את זה פעם אחת ולתמיד ביחד". אני מסכים. אבל מאבקים חברתיים מוצלחים אינם קורים מעצמם. צריך לארגן אותם בקפידה מראש. כשכל אחד יושב ממורמר וחסר-אונים בביתו, אי-אפשר לארגן כלום. כשכולם נמצאים בקמפוס, אפשר גם אפשר.

    על כן אני אומר – עכשיו לא הזמן להשבית, עכשיו הזמן להתארגן!

  6. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    עמית-ה,
    אין לי נתונים כדי לשפוט את המספרים שהבאת, אבל מוצאת חן בעיני הגישה הכללית שלך.
    צריך לחקור היטב את ההתנהלות ואת הביצועים של משׂרד האוצר ושל בנק ישׂראל, ואם יתברר ששני הגופים הנ"ל אינם יעילים מספיק, צריך לסגור אותם, ולהוציא את העבודה החוצה, למשׂרדי ראיית חשבון פרטיים.
    יופרט האוצר לאלתר!

  7. מרצה מן החוץ :

    אורי, הדוגמה המספרית (N = 3) שהבאת על מתאם שלילי בין מועד תחילת השביתה ובין משך השביתה אינה מעידה על שום דבר, וכרגיל במתאם – בטח לא על סיבתיות.

    שביתות המרצים נמשכו זמן רב יותר פשוט משום שהיה להם עור עבה וגב חזק להמשיך ולשבות עד להישג משמעותי, דבר שלא היה למנהיגי הסטודנטים (שחתמו לבסוף על מסמך שהיה איפשהוא בין כניעה לתיקו ודחיית ההכרעה).

    אילו שביתה רגע לפני סוף השנה היתה נשק יעיל סביר מאוד שהיית רואה את הצעתך מיושמת בפועל ע"י ארגון המורים העל יסודיים, שמספר השביתות שניהל גדול בהרבה מזה של ארגוני הסגל האקדמי.

    דבר נוסף – מכיוון שראשי האוניברסיטאות מעוניינים במתווה שוחט בעוד שהסטודנטים לא (לפחות בהקשר לשכל) – קשה מאוד לראות כיצד האינטרסים משתלבים לכדי מאבק מאוחד.

    שורה תחתונה – אני חושב שההצעה שלך היא נאיבית ואינה קוראת את המציאות. לפני שמתחילים לחלום על בריקדות הדבר החשוב ביותר הוא יצירת שיח רציני ועמוק בין ארגוני הסגל הבכיר, הזוטר וארגוני הסטודנטים (ואם גם ור"ה בעסק – מה טוב). רק לאחר שתושג הבנה על סדרי עדיפויות במאבק ניתן יהיה לחשוב על אמצעים להשגת המטרות. כרגע שיח כזה בין מרצים וסטודנטים מתקיים אך ורק בקרב קבוצות לא פורמליות ולא מייצגות כגון הפורום לחיזוק ההשכלה הציבורית שאתה חבר בו. זה נכון וחשוב אך לא מספיק.

  8. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    מרצה מן החוץ –

    (א) הדוגמא המספרית היא לשם המחשה בלבד (למרות שאתה מוזמן להתחיל לתרץ אותה אחרת).
    ההגיון מבוסס על הנחת העבודה של כל השביתות הללו: הדבר היחיד המזיז לאוצר הוא ביטול סמסטר, חד וחלק. ככל שהשביתה מוכרזת מוקדם יותר, יש יותר זמן "לתקן", ונקודת האל-חזור נדחקת. מנהיגי שביתת המרצים האחרונה הודו בנקודה זו, אגב, ותרצו את היציאה המוקדמת לשביתה בחששם מפרוץ עוד אינתיפאדה בעקבות מגעים בינלאומיים כושלים. (אנאפוליס? היה משהו…)

    (ב) שביתת הסטודנטים אכן התפרקה בגלל מחסור בעמוד שדרה בקרב ההנהגה. יכול להיות שמוגזם היה לצפות מהם שילכו עד הסוף.
    אבל ההתפרקות שלהם עדיין הגיעה בתוך הזמן הקצר ביותר. אילו היו מתחילים את השביתה בתחילת סמסטר א', היא היתה מתעכבת בעוד שבוע או שבועיים.

    (ג) כללי המשׂחק של המורים שונים לגמרי. ארגון העל-יסודיים אינו מאיים בנזק כלכלי בביטול סמסטר. תאורטית, הוא יכול לאיים בעיכוב גיוס לצבא, אך איומים כאלה לא נשמעו מעולם.
    בנוסף, עד היום לא שמעתי אף מילה על גיוס התיכוניסטים עצמם למאבק. במקרה של סטודנטים זה בדיוק מה שאני מציע. לכן חשוב להיות בקמפוס ולא לשבת בבית. מה שמוביל לסעיף הבא…

    (ד) שׂיח רציני ועמוק אתה רוצה? איך בדיוק? כשכולם יושבים בבית וכוססים צפורניים?
    הרי זה בדיוק מה שאני מציע – לפתוח את שנת הלימודים, ולבלות את רוב השנה בשׂיח הנ"ל בקמפוסים, ואח"כ גם בפעולות הכנה אחרות.
    יש לך הצעה אחרת? ספר ונחכים כולנו.

    (ה) נאיביות. כן. הרי זה הטיעון הרגיל המועלה בפני כל מי שרוצה להשפיע במשהו על משהו.
    הבה נסתפק בכך שאני מפגין רק מעט פחות נאיביות ממי שחושב שאתר ברשת יכול להביא לשינוי פוליטי עמוק על ידי עידוד תקשורת בין ח"כים לבין אזרחים.

  9. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    ועוד הערה קטנה –

    משׂיחות המסדרון של היום עולה שאני בערך היחיד הלוקח ברצינות את איומי ההשבתה. כל האחרים משוכנעים שמדובר בכיפוף ידיים הדדי, ושור"ה יסגו ברגע האחרון בתמורה להבטחות עמומות להגדלת התקציב בעתיד הבלתי-נראה.
    אולי הם צודקים כולם, וסתם אני מתרגש.
    וגם אם כן, עדיין צריך לעשׂות את כל הדברים שציינתי בתגובות למעלה, ועוד הרבה אחרים. למרבה הצער, ללא תמיכת ההנהלה הסיכוי לעשׂות משהו משמעותי נמוך בהרבה.

  10. מרצה מן החוץ :

    א. אני חושב שלפקידי האוצר לא מזיז כלום, הנקודה הקריטית היא זו שבה הפוליטיקאים נלחצים, ולכן בבתי ספר מועד מפתח הוא פתיחת שנהל – כל שר חינוך/ראש ממשלה רוצה לשמוע את הקריין אומר שהכל הלך כמתוכנן. אבל גם אם מה שמזיז לאוצר הוא ביטול סמסטר, הרי ששביתה רגע לפני תום הסמסטר לא גורמת להרצת מחוגי השעון קדימה, אולי להיפך. חופשת הסמסטר תימשך, הסטודנטים יעבדו / יצאו לחול כהרגלם ולא יתקיים מומ אינטנסיבי כל הלילה (למה תמיד הם עושים את זה בלילה?)
    ב. ארגון המורים בהחלט יכול לפגוע בבגרויות, וזה שקול כלכלית לביטול שנת לימודים אם לא יותר גרוע. בדיוק כמו באוניב' – מי שיילחץ פה הם ההורים והתלמידים הרבה יותר מהאוצר.
    ד. הצעתי: הפורום להגנת ההשכלה הציבורית יזמן לסדרת פגישות את ראשי ארגוני הסטודנטים וראשי ארגוני הסגל, כשהמטרה היא קביעת סדר עדיפויות למאבק.
    ה. מסכים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.