חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

נייר עמדה: רפורמה במערכת החינוך בישראל

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 2.04.12 0:03

נייר העמדה הוגש לשולחן הדיון במערכת החינוך הממלכתית והציבורית בוועידה האידיאולוגית של מפלגת העבודה

מאת: דובי קננגיסר

מבוא

למערכת החינוך יש כמה בעיות מוכרות היטב: מעמד המורה (ובקשר הדוק: איכות המורים), ותנאי הלימוד בכיתות. פתרון בעיות אלו הוא קריטי ומחייב פעולה מהירה ונכונות להשקעת משאבים ניכרים בתיקון הליקויים הבסיסיים במערכת. הפתרונות לבעיות הללו מוכרים ונידונו לעייפה בפורומים שונים – לא חסר הידע לגבי אופי התיקון הדרוש, אלא הנכונות לבצע את הדרוש. נייר עמדה זה אינו בא לענות על הבעיות המוכרות הללו, אלא להסתכל על מערכת החינוך בראייה רחבה יותר שמעבר לבעיות המיידיות, ולנסות ולהציע רפורמה במבנה המערכת שתהפוך אותה לרלוונטית יותר למטרותיה, מחד, ולתלמידיה מאידך.

השם "מערכת החינוך" עצמו הוא, ככל הנראה, שגיאה היסטורית. מדובר במערכת השכלה – כשם שיש "השכלה גבוהה", כך יש "השכלה יסודית" ו"השכלה תיכונית". הניסיון לראות במערכת בתי הספר דבר שעיקר מטרתו "חינוך", מסיחה את הדיון הציבורי מהמטרות המרכזיות של המערכת, לעבר שאלות של "ערכים", ומכאן הדרך לפוליטיזציה של מערכת החינוך קצרה. אך ערכים הם דבר שיש לחנך אליו במסגרות אחרות: בראש ובראשונה בבית, אבל גם בתנועת הנוער, בפעילויות אחה"צ, במתנ"סים. כן, גם בבית-הספר, אבל רק באופן מצומצם, ורק אותם ערכים אוניברסליים אותם אנו חולקים במסגרת השתייכותנו לקהילה אחת: דמוקרטיה, וזהות לאומית. וכן יש מקום לכל בית-ספר לברור בין הערכים אותם הוא רוצה ללמד מעבר לערכי היסוד הללו, בהתאם לקהילה עליה מבוסס בית הספר.

במקום זאת, יש לראות את בית הספר בעיקר כמקום בו נרכשת השכלה. עבור רבים מאוד יהיה זה המקור העיקרי להשכלה לכל חייהם, ועבור כמעט הכל, רוב ההשכלה בתחומים רבים יגיע רק ממערכת ההשכלה היסודית והתיכונית. על כן השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא מה אזרח בוגר של ישראל צריך לדעת? במילים אחרות – מהי הליבה של הלימודים במערכת ההשכלה היסודית והשניונית? ובהמשך: מה הדרך הטובה ביותר ללמד אותו או אותה את הדברים הללו? הרפורמה המוצעת כאן מבקשת לענות על השאלות הללו.

האתגר

מערכת החינוך בישראל סובלת ממספר בעיות כרוניות. ראשית, קיימת בעיה של חוסר שיוויון. המערכת מתגמלת תלמידים שהוריהם יכולים להשקיע ממון נוסף בשיעורים פרטיים, ולא משקיעה מספיק בבתי-ספר חלשים יותר. הדחיפה להעלאת אחוז הזכאים לבגרות, לפיכך, אינה מבחינה בין עליה שטומנת בחובה הגדלת אי-השיוויון, לבין עליה שיוויונית לרוחב כל המדינה. למעשה, עלינו להחליף את השאיפה להעלאת אחוז הזכאים, בשאיפה להשוואת אחוז הזכאים ואיכות הזכאות בין המרכז והפריפריה. המשמעות היא שאי אפשר להשיג עליה באחוז הזכאות באמצעות הקלת הבחינות, אלא אך ורק באמצעות הגדלת ההשקעה בבתי-ספר חלשים.

בעיה אחרת היא החשיבות העודפת שמיוחסת לתיכון על חשבון כל שנות הלימוד הקודמות לו. בשל מבנה הבגרויות, רוב תחומי הלימוד (למעשה, כולם למעט אנגלית ומתמטיקה) בנויים כך ששנות הלימוד שקודמות ללימוד לבגרות כלל אינן משמשות כבסיס ללימוד לבגרות. ישנם תחומים – אזרחות – שכלל אינם נלמדים שלא כמקצוע לבגרות בתיכון. התוצאה היא תחושה ששנות היסודי וחטיבת הביניים הן, בעצם, מיותרות. התלמיד צריך לצלוח אותן כדי להגיע לתיכון וללימודים החשובים, אבל אין משמעות לעצם הלמידה בשנים הללו. בתיכון עצמו, כל הלימודים מוכפפים לצרכי הבגרויות עצמן, וכתוצאה מכך מוגבלת יכולתם של המורים ליצירתיות בבחירת ובלימוד החומר, והדגש עובר לשינון ולא להפנמה שלו.

מצד שני, בשל ריבוי בגרויות החובה, תלמיד התיכון הממוצע מוצא את עצמו עם מעט מאוד מקום לביטוי עצמי של תחומי העניין וההעדפות האישיות שלו.

רפורמה במבנה מערכת החינוך

כדי להתמודד עם בעיות אלו יש להגדיר מחדש את מטרותיהן של החטיבות השונות במערכת החינוך. בית הספר היסודי כשמו כן הוא: נועד להקנות יסודות בסיסיים לתלמידים, הן ללימוד מתקדם יותר והן לתפקוד בחברה מודרנית. לפי כך יושם דגש בבית הספר היסודי על הקניית כישורי קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, הבעה בכתב ובעל פה, חשבון (דגש יושם על יכולת יישום מיומניות מתמטיות בסיטואציות נפוצות, מצד אחד, ומצד שני על פיתוח חשיבה מופשטת, ברמה בסיסית, על מושגים מתמטיים), חשיבה מדעית, וכן על הכרת החברה והתרבות בישראל (כולל ספרות, דתות, היסטוריה של מדינת ישראל, ומושגי יסוד בדמוקרטיה). זאת, לצד שקידה על פיתוח מיומניות חברתיות, כבוד לאחר, אדיבות, שיתוף פעולה וכל אותם עקרונות יסוד של חברה מתפקדת.

חטיבת הביניים תפרוט את הנושאים שנלמדו ברמה בסיסית בבית הספר היסודי לתחומי לימוד ברורים יותר: לשון, הבעה, ערבית (עברית בבתי-ספר ערביים), מתמטיקה, מדעים (שיכללו ידע בסיסי בתחומי הביולוגיה, הכימיה והפיזיקה), אנגלית, היסטוריה (כולל היסטוריה של העולם והיסטוריה של ישראל), ספרות, דתות, ואזרחות. הלימודים לתעודת הבגרות הבסיסית נחשבים לדרושים לתפקוד נאות בחברה הישראלית, כאזרחים, כעובדים, כצרכנים וכשותפים לחברה. לפיכך, יושם דגש בלימוד הנושאים הללו על הרלוונטיות שלהם לחיי היום-יום, הבנת ארועים אקטואליים ותפקוד בחברה מודרנית. עם סיום כיתה ט', התלמידים ידרשו לעמוד בבחינות ו/או משימות אחרות (למשל עבודת גמר) בכל אחד מהתחומים הללו, שתכתבנה ותבדקנה על-ידי צוות בתי הספר עצמו (מדגם אקראי של מבדקים ושל עבודות שנבדקו ונמצאו עומדות בדרישות יועבר למשרד החינוך לבדיקה כדי להבטיח שיוויון בדרישות). מבדקים אלו יקבעו האם התלמיד יכול להמשיך לשלב הבגרות. תלמיד שלא יקבל ציון עובר בכל המבדקים בסוף כיתה ט' ידרש להשלים את המקצועות החסרים במהלך כיתה י'. אם יכשל בכך שוב, לא יוכל להשלים תעודת בגרות, ויוכל לעבור למסלול מקצועי.

תלמיד שעבר את כל המבדקים, יקבל תעודה "בגרות בסיסית", ויוכל להמשיך את לימודיו בתיכון. התיכון הוא המקום בו יכול התלמיד להביא לידי ביטוי את העדפותיו האישיות ולהתחיל ללמוד תחומים ספציפיים ברמה מתקדמת יותר. שם יבחר ארבעה-חמישה מקצועות לימוד לבגרות מלאה לאורך שלוש שנות התיכון (מי שלא עבר את המבדקים בסוף כיתה ט' יחל בלימודי הבחירה בכיתה י' לצד השלמת לימודי הביניים). כל תלמיד ידרש לבחור לפחות מקצוע אחד מכל אחד משלושה אשכולות של תחומים: מדעים (מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה וכו'), חברה (אזרחות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, תקשורת וכו'), ורוח (היסטוריה, ספרות, דתות, שפות וכו'). מקצועות אלו ילמדו לאורך שלוש שנים שבסופן בחינה מסכמת ארצית. בסך הכל תעודת הבגרות המלאה תורכב מחמישה עד שישה מקצועות בעלי משקל שווה: ארבעה או חמישה מקצועות בחירה, בתוספת בחינה אחת בשפת אם (עברית בבתי ספר יהודיים, ערבית בבתי ספר במגזר הערבי; הבחינה תכלול רכיב של חיבור). בחינה אחת באחד ממקצועות הבחירה ניתן יהיה להמיר בעבודת גמר באותו מקצוע, שתבדק על-ידי בודק חיצוני. כל הציונים יכללו רכיב של 50% שישקף את הציון הממוצע שקיבל התלמיד לאורך שלוש שנות לימודיו במקצוע.

תלמיד העולה לתיכון ומיועד לתיכון שבו לא מוצע מקצוע מסויים אותו הוא מעוניין ללמוד יוכל לבקש לעבור לתיכון הקרוב ביותר אליו בו מוצע אותו מקצוע.

תלמיד שיבחר בכך יוכל ללמוד בתיכון מקצועי, אשר לא יגיש תלמידים לבגרות מלאה. תלמיד שהגיע לתיכון מקצועי מבלי שהשלים את תעודת הבגרות הבסיסית שלו ימשיך ללמוד גם את מקצועות הבגרות הבסיסית מתוך שאיפה להשגת תעודת הבגרות הבסיסית.

בנוסף לחמשה-שישה תחומי הלימוד לבגרות בתיכון העיוני, או תחומי הלימוד המקצועיים בבית הספר המקצועי, ישתתף כל תלמיד תיכון בשיעורי חינוך גופני ושיעורי העשרה בתחומים שונים כפי שיבחר בית הספר ו/או כפי שיציע משרד החינוך.

קצוות

הרפורמה המוצעת דורשת תקצוב נרחב, בעיקר באזורים נחשלים יותר, כדי למנוע נשירה משמעותית בתפר שבין חטיבת הביניים לתיכון. השאיפה צריכה להיות למיקסום מספר בעלי תעודת הבגרות הבסיסית, גם אם אין בכוונתם להמשיך לתעודת בגרות מלאה. לצורך כך על המדינה לתקצב ימי לימוד ארוכים באזורים חלשים, להשקיע בהקמת שטחי לימוד כגון ספריות ציבוריות וחדרי לימוד בבתי הספר שיהיו נגישים לתלמידים לאורך כל היום, ולתקצב שעות הוראה פרטנית עבור תלמידים חלשים בכל רחבי הארץ. תשומת לב מיוחדת תנתן למניעת מצבים של הסללת תלמידים מאזורים נחשלים או מקבוצות אוכלוסיה מסוימות לתיכונים מקצועיים. חטיבות ביניים שאחוז בוגריהן שאינם משיגים תעודת בגרות בסיסית חריג תבדקנה על-ידי ועדה חיצונית שתגיש הצעות לתיקון המצב.

מן העבר השני על המדינה לעודד תלמידים מצטיינים ולאפשר להם להמיר את ציון הבגרות במקצוע נבחר בקורסים ברמה אוניברסיטאית שירשמו לזכות התלמיד לטובת לימודים אקדמיים בהמשך. על בתי הספר להציע תוכניות מיוחדות לתלמידים מצטיינים ומחוננים שתאפשרנה להם לפתח את כישוריהם מעבר להיצע הבית-ספרי הרגיל.

סיכום

כל רפורמה במערכת החינוך דורשת בראש ובראשונה שיתוף פעולה עם המורים שיהיו אחראים על יישומה. תרומתם של המורים לפיתוח הרפורמה היא קריטית, ולכן יש להתייעץ עימם, כמו עם מומחים לחינוך, בעת הרחבת הנקודות המפורטות בהצעה זו.

יתר על כן, וכאמור, אף רפורמה לא תצלח ללא מאמץ ניכר מצד המדינה לשפר את מעמד המורה, הן בעיני התלמידים והן בעיני החברה כולה. לצורך כך יש לשפר את תנאי השכר ואת תנאי העבודה של המורים, מחד, ולשדרג את מערך הכשרת המורים ואת מערך ההשתלמויות למורים, מאידך.

הרפורמה המוצעת אינה יכולה להתבצע בהינף קולמוס: היא דורשת שנים רבות של שינוי מתגלגל במערכת, ותוצאותיה יראו רק בעוד עשור, לכל הפחות. אורך רוח והתמדה, שכה חסרים ברבות מהרפורמות והתוכניות שבוצעו במערכת החינוך בעשורים האחרונים, הינם הכרחיים להצלחתה. על החברה הישראלית כולה להרתם לתיקון מערכת החינוך שלנו, ובכך – לתיקון החברה כולה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

7 תגובות

  1. עופר :

    המצגת של הסתדרות המורים לא מדויקת לחלוטין
    להערכתי הם הכילו בחישוב השכר טרם אופק את גמול הניהול כאשר למעשה השכר הקובע לאופק הוא ללא גמול הניהול ורק ממנו מוסיפים את גמול הניהול ההבדל הוא כ 2000 שקלים
    אשתי גננת ששכרה בשנה שעברה היה 8465 ש"ח (ללא נסיעות ותוספת שעה פרטנית גילום וכדומה)מקבלת במסגרת הרפורמה 10000 שקלים לחודש כאשר לפי המצגת היא הייתה אמורה להגיע ל12000
    מוזר מאוד שבאתר ההסתדרות מופיעה מסמך מעוות ושגוי

  2. עופר :

    סליחה
    התגובה לא קשורה
    הועברה לפוסט של אופק חדש לגננות הרעת תנאים

  3. שושי פולטין :

    ראשית אני לא אוהבת את הגישה –
    בעיני מורה הוא בראש ובראשונה מחנך ולא משנה מה המקצוע שלו – מחנך מעצם הווייתו בכל מקצוע שילמד .Education זה חינוך וכך זה צריך להישמר.
    אני גם לא מקבלת את הגישה שלך שהבעיה המרכזית של מערכת החינוך היא בעיית השוויון אותה יש לפתור על ידי בגרות לכל, כאשר מדד הזכאות לבגרות מהווה לגביך מדד לשוויון זה.. אבוי!

    שיוויון בעיני הוא היכולת לתת לכל אחד להתפתח לפי יכולתו וכישוריו, גם המקצועי יכול להיות איכותי.
    אני מצטטת מתוך פוסט שכתבתי בעבר בנושא –
    http://cafe.themarker.com/post/285004/

    "…בשם אותו שיווין הזדמנויות נוצרה אוכלוסייה של מקופחים חדשים : הפסיקו לטפח את המצוינים. הקיצוץ הגדול בחינוך הוא לתלמידים הבינוניים והטובים, הם אלה היושבים בכיתות בנות 40 תלמידים, הם אלה שלומדים פחות שעות, להם קיצצו, הם במילא יקבלו זכאות.
    האם יש השקעה בתלמיד הטוב? לא!
    ואם נשאל, מה נעשה כיום למען אותו "שוויון הזדמנויות" ?
    התשובה תהיה טיפוח הבינוניות! כולם מגיעים לבינוניות ממוצעת "אחידה".
    אם ישראל רוצה לראות עצמה בשורה הראשונה, יחד עם מדינות מערביות מתקדמות, היא זקוקה לרמה גבוהה של הון אנושי, שיוכל להחזיק רמה טכנולוגית גבוהה .
    טיפוח המצוינות מצד אחד ובמקביל מתן הזדמנויות נוספות אחרות כמו בתי ספר מקצועיים יש בה לכאורה חזרה לאחור, אבל תהפוך את אותם תלמידים מתוסכלים כיום לבעלי מקצוע מעולים של מחר, שיוכלו לעבוד ברמה טכנולוגית גבוהה.
    שוויון הזדמנויות ואחידות הם לא בינוניות משותפת אלא פיתוח הכישורים של כל אחד לפי יכולתו! והשאלה לכן מה מביא את ממשלת ישראל להתעלם לחלוטין מהצורך לטיפוח המצוינות מחד ופתיחה מחודשת של בתי ספר מקצועיים מאידך"

  4. דובי :

    שושי, אני חושש שכנראה לא הבהרתי את כוונתי כראוי, כי אני דווקא הסכמתי עם כל מילה בציטוט שלך.
    מדד הזכאות לבגרות מהווה מדד לשיוויון לא בגלל שאני רוצה מקסימום זכאות בכל מקום – אלא בגלל שאני לא חושב שסביר שבפריפריה יהיו פחות אנשים שמוכשרים ללימודים עיוניים מאשר במרכז ולהפך – אני לא מאמין שבמרכז באמת יש פחות אנשים שאינם מוכשרים ללימודים כאלו. כלומר, אני דורש השוואת הזכאות לא על ידי העלאת הזכאות בפריפריה (השקעה בחלשים), אלא על ידי הפחתתה במרכז (קידום החזקים והעברת החלשים למסלולים חלופיים ומתאימים יותר).

    ראי גם פוסט ישן מהבלוג שלי בנושא: http://dubikan.com/archives/255

  5. מעין :

    למי שמעוניין להתרשם מהתכנית לשנת 2012 של משרד החינוך ושל שאר משרדי הממשלה:
    http://plans.gov.il/pdf/#/84/zoomed

  6. בוגר מערכת החינוך :

    מדובר בגיבוב שטויות המעיד על רדידותו של הכותב.
    "מה אזרח בוגר של ישראל צריך לדעת"?
    וזה לא פוליטיזציה? השטויות של "מעטים מול רבים" שלימדו אותנו, האתוסים המגוחכים והמעוותים שלימדו אותנו. למה אתה חושב יש להרבה צעירים משברים רבים של זהות בגיל העשרה ובצבא? לא רק בשל ההורמונים של גיל ההתבגרות, אלא בשל השטויות שניסו לדחוף למוחם בשם העיקרון המטופש לדעת.
    כמו במערכת מחשב, מה שקובע את הביצועים היא לא איכות הקבצים אלא החומרה ומערכת ההפעלה. "איך הוא חושב" ולא "על מה הוא חושב". מערכת החינוך צריכה למקד את הילדים בדברים אחרים לחלוטין:
    א. לפתח הנכונות להתמודד עם אתגרים ובעיות (ברוח-אם זה לא קשה זה כנראה גם לא מעניין).
    ב. לפתח ולאמן את היכולת לתכנן פרויקט רב צעדים ולבצע אותו בסבלנות ויסודיות.
    ג. לפתח כוח רצון ונחישות..
    ואלו רק שירבוטים ביום שבת בצהריים במקרה כשעברתי באתר הזה…

  7. בוגר מערכת החינוך :

    תוספת קטנה לדבריי קודם..
    הדברים הכי חשובים שלמדתי בחיים לא למדתי במערכת החינוך, אלא מדברים שלמדתי לבד כשעניינו אותי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.