חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"עולים" ותיקים דוברי רוסית נידונו לחרפת רעב

נושאים דעות, זכויות אדם, רווחה ושירותים חברתיים ב 2.04.12 0:05

בשבוע שעבר התקיימה הפגנה של קהילת דוברי רוסית, שהגיעו לארץ לפני כעשרים שנה. רבים מהם, כ-150000 במספר, מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי, שאינן מאפשרות קיום סביר, ונמצאים מתחת לקו העוני. המדינה הרוויחה מעלייה זו, ועליה לדאוג לקיומם בכבוד לעת זקנה
מאת: אשר רוכברגר

ביום חמישי האחרון 29/03/2012 בשד' רוטשילד בת"א התקיימה ההפגנה שלא כל כך זכתה להד התקשורתי (והייתי אחד משתתפיה), אך הנושא שבגינו היא התקיימה קשור במישרין או בעקיפין לקרוב למיליון אזרחים. מדובר על המצב של חלק מקהילת דוברי רוסית שעלו לארץ בגיל 40+ והיום הם בני 65 ומעלה. מדובר על קרוב ל150000 איש. אני נוטה לא להשתמש במילה עולים משום שהם ובעצם רובינו כבר מזמן לא עולים לפי כל ההגדרות. לכן אני מעדיף לקרוא להם בני הגיל השלישי מקהילת דוברי הרוסית בארץ. לדעתי הגדרתם כעולים- יש בזה משהו מתנשא ופטרנליסטי- הם עדיין טריים, חדשים מקרוב באו, עוד לא תרמו דבר למדינה, לא מבינים מה קורה פה וכל שאר הסטיגמות הנפוצות בארץ לגבי כל גל העלייה באשר הוא. לפני כ – 40 שנה המערכון "לול" הצליח לצחוק על הגישה הזאת בכישרון רב .
מי שאינו יודע או אינו זוכר – חוק השבות מאפשר לעלות לארץ כמעט לכל אחד שעונה על הקריטריונים שלו, ללא הפליה כלשהי למשל עניין הגיל או המקצוע או יכולת השתכרות- דברים שנבחנים בחוקי ההגירה של מדינות אחרות. אבל יש לזכור שחוק שבות אינו חוק ההגירה במהותו או בהגדרתו ובכלל, עניין העלייה שונה מהגירה רגילה במקומות האחרים בעולם, והוא אחד מאבני היסוד של הרעיון הציוני ואחד מאבני האידיאולוגיה של המדינה.
יש לזכור שמבחינה כלכלית כל גל העלייה מאוד רווחי בסופו של דבר לקופת המדינה. קודם כל האנשים האלה הם צרכנים. הם גם הביאו איתם את ילדיהם שגם הם נהיו צרכנים, הקימו משפחות, קנו דירות ומה שלא פחות חשוב- הרוב המכריע שירת בצה"ל, הגן על המדינה ובלא מעט מקרים גם שילם בדמו. זאת אומרת כל מה שהמדינה השקיעה בשלבי קליטה הראשוניים, אנחנו מזמן החזרנו לה בריביות מאוד גבוהות.
כאשר בתחילת שנות ה – 90, באו אנשים בני 40+ הם מצאו את עצמם במציאות מאוד מורכבת. דווקא אז הואצו תהליכי ההפרטה, דווקא אז המדינה התחילה להתנער מהאחראיות החברתית שלה כלפי האזרחים בכל הקשור לביטחון סוציאלי ודיור, והם היו הראשונים שמטבע הדברים נפלו קורבן ונהיו לשפני ניסוים של המערכת. רובם עבדו בעבודות לא מכניסות במיוחד בגלל הגיל, בגלל העדר שפה, בלל המקצועות שהיו להם אבל לא נדרשו בארץ, בגלל מגורים בפריפריה, בגלל העסקה דרך חברות כוח אדם וניתן למנות עוד סיבות רבות.
האנשים האלה נאלצו לקחת משכנתאות כי הם לא היו זכאים לדיור ציבורי. חלק גדול מהם ממשיך לשלם את המשכנתא עד היום. הם גם הרבה פעמים היו צריכים לחשוב על הילדים, על החינוך, הלימודים האקדמיים וכו'. הרי טעות לחשוב שהמדינה מאוד עוזרת לעולים. היא עוזרת במידת מה, אך במקרים רבים ההבדל של כמה חודשים בגיל עלול להשתוות לעשרות אלפי שקלים. כדוגמא אם צעיר עולה הגיע ארצה עם בגרות ביד, הוא יהיה זכאי לסבסוד חלקי של שכר לימוד באוניברסיטה. אם חבר שלו או אח שלו הגיע יחד איתו, אבל הוא צריך ללמוד בכיתה י"ב בארץ, הוא לא יהיה זכאי לכלום ויש עוד דוגמאות רבות כאלה.
לצערנו, המדינה לא השכילה לתכנן קדימה ולשאול את עצמה – מה יהיה עם האנשים האלה בעוד 20 שנה- הרי מי אצלנו חושב על 20 שנה קדימה. זה כמו שנות אור. בטח הם איכשהו יסתדרו ואפילו אם לא, שהממשלה שתהיה אז, תשבור את הראש. רק שהממשלות של שנות ה – 90 לא ידעו שהממשלה של 2012 ממש לא תרצה לשבור את הראש, כי הרי היא לא נועדה לאיזה מהנדס בוריס, האחות נטאשה והקופאית באבה ליובה. למה שהיא תגן עליהם? היא תגן על אלי יונס וכל שאר שועי עולם העסקים והבנקאות בארץ . הרי הפקידות הבכירה והפוליטיקאים לא יזחלו על 4 לבקש טובות למאבטחים, מורים ואפילו רופאים לאחר שהפעילות הציבורית שלהם תסתיים.
כאן גם המקום לבקר בחריפות את המפלגות שקמו לכאורה להגן על ציבור דוברי הרוסית. לעומת המפלגות הסקטוריאליות האחרות, הן מהר מאוד שכחו על מה ובזכות מי הם קמו, והעדיפו להתעסק בשאלות אולי חשובות, כמו סימון מחירים על המוצרים, או חוק הנאמנות. אפשר לדון על התועלת של חוקים אלו או אחרים, אבל הם לא הופנו באופן ישר או עקיף לציבור העולים.
בסופו של יום האנשים האלה מצאו את עצמם במצב מאוד בעייתי אך חוקי לחלוטין, אפשר להגדיר את המצב "יצא קירח מזה ומזה". מצד אחד הם לא הצליחו לצבור פנסיה, מצד שני הם לא זכאים להטבות למיניהם שזכאים אנשים שלא עבדו יום אחד בארץ, כמו למשל דיור ציבורי, או תוספת השלמת הכנסה. לאחר הפרישה מעבודה במקרים רבים, רמת ההכנסה של אנשים האלה יורדת פי 4-5, אך ההוצאות נותרות כמו שהן היו. זו עוד דוגמא מני רבות שבמקרים רבים יותר כדאי לא לעבוד בארץ, מאשר לעבוד…ושביבי ואנשי משרד האוצר ימשיכו להסית נגד אלו שלא עובדים ולא תמיד משום שלא בא להם.
יש לזכור שהדור השני, שהם ילדי אותם הוותיקים המבוגרים, ברוב המקרים יכולים רק להשתתף בצערם אך לא לעזור להם כלכלית. אפילו אלה שעובדים בהי-טק או במקצועות מכניסים כמו הרפואה ועריכת דין, לא תמיד מסוגלים לעזור. בזמנו ההורים לא יכלו לעזור להם בקניית הדירה והם נאלצו לקחת מקסימום משכנתא והלוואות משלימות. ונוסיף לזה יוקר מחיה של היום ועלות של גני הילדים וכל שאר העניינים שבאתר הזה דובר עליהם רבות ואין צורך להרחיב.
לפי הסטטיסטיקה מתוך 160000 הקשישים שנמצאים מתחת לקו העוני כ150000 הם קשישים דוברי רוסית. הנתון הזה הוא אות קלון לכולנו, לכל החברה, לכל המפלגות. האנשים האלה לא אשמים במצב. המדינה היא זו שעודדה אותם לעלות. המדינה סיפרה על ניסים ונפלאות שמחכים להם בארץ. המדינה היא זו שהפנתה להם עורף ברגע שרגלם דרכה על אדמת בן גוריון. המדינה היא זו שמיצתה אותם עד הסוף וממשיכה למצות את ילדיהם וזרקה אותם כקליפה שאין בה צורך.
אין לי היום פתרונות אופרטיביים מידיים ולא משום שלא חשבתי עליהם. ניתן להציע על המקום השוואת תנאים עבורם לקבוצה זו או אחר, או הרחבת מאגר הדיור הציבורי או עוד כמה דברים שצצים במוח של כל בן אדם סביר לאחר קריאת שורות אלו. אך לדעתי הבעיה היא הרבה יותר מורכבת. העניין של אותם הקשישים זה רק אחד המרכיבים של מצרף הרבה יותר רחב. כל העניין של הביטחון הסוציאלי והכלכלי של האזרח במדינה, או במילים אחרות, רפורמה מהותית ויסודית בכל הקשור לביטוח לאומי ונושא הפנסיות.
ניתן וצריך לעזור לאנשים האלה להזדקן בכבוד, אך במקביל עלינו להסתכל על עצמנו במראה ולשאול כמה שאלות לא נעימות. האם אנחנו עדיין מדינת העלייה? או שלאט לאט נהפוך למדינת ההגירה הרגילה? האם אנחנו כחברה עדיין ערבים זה לזה? האם המילים "מוסר", "מצפון" , "אחריות" נהפכו למילות גנאי באוצר המילים של פוליטיקאים ואנשי הממשל?

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

תגובה אחת

  1. עמית-ה :

    ממשלת ישראל השילה מעצמה את האחריות לתושביה וניתן לומר שהיא מפלה אותם ללא הבדל מין, לאום, גיל או אמונה.
    לא זה לא התחיל עם הממשלה הזאת זה תהליך שהחל עם המעבר לכלכלת שוק וביתר שאת עם ההפרטה ופירוק כל המסגרות בשנות ה- 90.
    השיא הגיע בתוכנית הכלכלית של נתניהו וסילבן שלום בממשלת שרון 2002-3.
    מבחינה כלכלית קרה לנו נס, במשך עשור הגיעו לכאן למעלה ממליון בני אדם.
    ארה"ב מבססת את רוב הצמיחה הכלכלית שלה על מהגרים והיא עושה את זה כבר מאתיים שנים.
    אנחנו כשקיבלנו את העולים בשנות החמישים ידענו למנף את זה להצלחה כלכלית (וכישלון חברתי)
    שנקראה הנס הישראלי, במשך עשור אחד הכפלנו את התוצר לנפש.
    עולי שנות ה- 90 הגיעו לארץ מבוססת חלקם הגדול בעלי השכלה אקדמית שעולה מליארדי דולרים.
    אבל ישראל הצליחה לפקשש הזדמנות נדירה במשך העשור של העליה הייתה הצמיחה רק 27%.
    הצלחנו לקחת אנשים מדהימים מאפריקה ומארצות בריה"מ ולהפוך אותם לאבק אדם עובדי קבלן בשכר מינימום וזקנים רעבים.
    כבר מזמן אמרו כאן שישראל היא הוכחה כי אלכימיה ניתנת לביצוע, הנה אנחנו לקחנו זהב והפכנו אתו לאשפה או יותר נכון לחופרי אשפה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.