אם אכן יממש שר החינוך את התכנית להפחתת מספר בחינות הבגרות לשלוש בלבד הוא יוכל לחולל את המהפכה הנחוצה למערכת החינוך בישראל
מאת אברהם פרנק
שר החינוך הולך לטרוף את הקלפים. לאחר שלוש שנות כהונה הוא הבין – כך זה נראה – שמדידה ו"הישגים" אינם חינוך. אלה טובים אולי לתחרות בשוק החינוכי, אבל רעים למתחנכים. לפני מספר ימים נמסר ממשרדו על בדיקת האפשרות לצמצם את בחינות הבגרות לשלוש: עברית, אנגלית ומתמטיקה, ולסיים בכך את מה שמכנים "בית החרושת לציונים". זה בדיוק מה שעליו לעשות.
שפע פגמיה של העריצות הבגרותית בישראל נטחנו כבר עד דק. המנהלים והמורים יודעים שהם עוסקים בטכנאות של חינוך, בהעברת חומר שקיבלו מאחרים, משימה שכובלת את ידיהם ומונעת מהם חינוך משמעותי. אמנון נסע לאחרונה עם חניכיו לפולין: "היה מסע מדהים", הוא אומר לי, "ועלו בו תובנות הומניסטיות חשובות מאד". "נו", שאלתי, "מה אתם עושים עם האנרגיות האדירות שנוצרו?". "אין הרבה מה לעשות", הוא נאנח, "יומיים לאחר שחזרנו כבר היתה בחינת מתכונת לבגרות, והיא קוטעת הכל". במשך שנים בולמת השיטה שלנו – בחינות, למידה פרונטאלית ושינון – את היכולת לעסוק בחינוך ראוי בכל רצף הגילאים, אבל המאמר הנוכחי מבקש להתבונן קדימה.
אם השר אכן רציני בכוונותיו, ועלינו לקוות שכך הדבר ולעודדו, עומדים בפניו אתגרים גדולים. הפחתת הבגרויות לשלוש הנזכרות, תשפיע באופן דרמטי על המערכת כולה. אין החלטה חינוכית בעשורים האחרונים שמשתווה לה, וההגדרה "היסטורית" אינה הפרזה. מה היסטורי כאן? בתי-הספר התיכונים ש"מושלכים" לחירות (כהגדרתו של סארטר) יצטרכו להתמודד עתה עם מציאות חדשה: כיצד ימלאו את חלל הזמן שנפער? מדוע שתלמידים יגיעו בכלל לבית-הספר? השאלות נראות קשות, אבל הן כאלה רק לכאורה.
תעודת הבגרות תישאר. שלוש הבחינות הכלליות-ארציות – עברית, אנגלית ומתמטיקה – חשובות בכדי להשאיר "סרגל" בסיסי לקבלה לאקדמיה. שתי השפות חיוניות לכל פעולה אינטלקטואלית, פשוטה כמורכבת: קרוא וכתוב, הבנת הנקרא והנשמע, ניסוח בכתב ובעל-פה ועוד. המתמטיקה דרושה בכדי לאתר את עתודת הסטודנטים למדעים מדוייקים, מדעי הטבע, מחשבים ודומיהם. אבל זה אינו "תעודת הבגרות". השאר יצטרך לעבור לבית-הספר על בסיס הנחיות לאומיות כלליות: מדעים, הומניסטיקה, אזרחות, אמנויות, תרבות הגוף והתנהגות. לא במקרה ציינתי "הערכה" ולא "בחינה": בתי-הספר יצטרכו לפתח דרכים חדשות ללמידה ולסיכום הלמידה. כל אלה ירכיבו את תעודת בוגר המערכת. אמנון וחבריו יוכלו להוציא את תלמידיהם לפעילויות למען החברה, ואף להעריך את מידת המחוייבות, ההתמדה והיצירתיות שיגלו במסגרתה.
ההשפעה שתהיה על התיכונים היא אדירה, אבל זו אינה ההשפעה היחידה. יהיה צורך עתה בגישה חדשה של המוסדות להכשרת מורים, בכדי להוציא בוגרים למשימות שונות מאשר עד כה; המועצה להשכלה גבוהה תצטרך לעדכן את כללי הקבלה לאקדמיה; המורים ביסודי ובחטיבת הביניים יצטרכו לבנות שיטות הוראה חדשות שאינן מוכוונת בגרות; הם יצטרכו להמיר את הפרונטאליות בהכנה ללמידת חקר שבה עובדים יחד מורים ותלמידים – גם צעירים – על נושאים שמעניינים אותם.
שני המונחים "אוטונומיה" ו"אמון", הכל-כך חסרים לנו, יתחילו לתפוס מקומות מרכזיים במערכת החינוך הישראלית. שוב לא יהיה צורך בגודש כזה של אבחונים ו"התאמות", כיון שהתלמידים יעסקו יותר ויותר בתחומים שמעניינים ומתאימים להם. ובתהליך הדרגתי, שיימשך פחות מעשור, נהיה עדים לעידן חינוכי חדש שעולה ומפציע.
Tags: אוטונומיה-בית-ספרית, בחינות-בגרות, בתי-ספר, גדעון-סער, מדידה והערכה בחינוך, מכללות-להכשרת-מורים
השר תמיד רציני בכוונותיו (לכבוש את מרכז הליכוד), אלא שאין לכך כל קשר לדיבוריו הפופוליסטיים ולמעשיו הבירוקרטיים.
דווקא על סער אני סומך, עד עתה הוא עמד בכמעט כל הבטחותיו (קיצור החופש, הסכם עם המורים וכו), אבל הוא יצטרך להיות עוד קדנציה כשר חינוך לדעתי בשביל להשלים מהלך כזה
מדובר בפופוליזם זול (כמו כל דבר שפולטקאים אוהבים לעשות, לרכב על דעת הקהל לכאורה.
א. גם אם לא יהיו מבחני בגרויות, יצטרכו כללי מדידה אחרים שלא בהכרח יכבידו פחתו על התלמידים.
ב. מדדי הערכה לא יהיו אחידים. כלומר ציון בבית ספר אחד יהיה בעל ערך שונה מאשר אותו ציון בבית ספר אחר.
ג. והכי חשוב: אם לא מבחני בגרות, התלמידים לא יתאמצו בלשון המעטה. למה שילמדו הסטוריה, אזרחות וביולוגיה כדוגמה?
הפתרון הוא להפסיק למרוח את מבחני הבגרות במשך 3 שנים כאשר בכל שנה מפורים מתחילים להשתעבד אליה.
יש לבצע את מבחני הבגרות כולם ללא יוצא מהכלל בסוף כיתה י"ב (סוף!!).
בצורה כזאת התלמידים יוכלו לקיים רצף לימודי וחינוכי בלי "הפסקות, וטרדות של מתכונות ובגרויות.
לאחר 12 שנות לימוד הם יגשו למבחני "גמר" (בגרות) שישקפו את השקעתם בלימודים.
גם אם יפסיקו לכתוב את הבחינות בירושלים, מנסיוני הדל כאמא לילד אני לא בטוחה שביטול בחינות הבגרות הוא מה שישנה. היום, לבן שלי בכיתה ג' המורות לא מחברות בחינות, הן לוקחות את זה מהאתרים של מי שחיבר את תוכניות הלימודים, וכשחשבנו שבמבחן אחד יש בעיה, התשובה הייתה "זה לא אני חיברתי, זה החברה שכתבה את התוכנית, אז לא יכול להיות שיש בעיה!"
אם בעוד דקה גדעון סער יגיע למשרד שלי,יצביע על החלון לכיוון השמש ויגיד שעכשיו יום – מיד אתקשר עם מי שאני סומך עליו כדי שיבדוק ויאשר ויאשש את הטיעון הזה.
בעוד בדיוק 12 חודשים צריכות להתקיים בחירות בישראל – מי שחושב שגדעון סער יעשה משהו ("מהפכה" "רפורמה") ב 12 החודשים האלה (שכוללים שתי שנות לימוד – כי שנת הלימוד איננה מקבילה לשנה הפיסקאלית) טועה מטעה וחי בסרט שממנו צריך להתעורר ומהר!.
כל השיח על ציצמצום בחינות הבגרות הוא חלק ממסע הבחירות שלו ומי שמאמין לסער כשהוא אומר משהו שמטרתו להיבחר שנית שיהיה לו לבריאות ורצוי לפנות לעזרה בקופת החולים הקרובה…
מנחם.
לתשומת לב המגיבים
מי שרוצה לצמצם את בחינות הבגרות הוא כותב הרשומה אברהם פרנק. לא גדעון סער שר החינוך.
שר החינוך מקים ועדה שתבדוק את בעיית ריבוי הבחינות, ותגיש את המלצותיה לשר. מכאן עד לצמצום הבחינות המרחק רב.
http://rotter.net/forum/scoops1/20098.shtml
הרשומה המתפרסמת פה מטעה את ציבור הקוראים המניחים כי זוהי מגמתו של השר. זה לא נכון. אין צורך להשמיץ את השר בעניין זה. השר לא הולך לצמצם את בחינות הבגרות בעתיד הקרוב, אם בכלל.
לדעתי, כל מי שמציע שלושה מבחני בגרות בלבד לתלמידי העל יסודי בישראל, מציע שתלמידי ישראל יצאו מבתי הספר חסרי השכלה ובורים ועמי ארצות.
אני מעדיפה את עריצות המבחנים על עריצות המנהל בחסות האוטונומיה למנהל שפרנק מציע. עדיפה עריצות המבחנים על עריצות אדם.
אני מציעה לפרנק לעיין ברשומות שהתפרסמו בעבודה שחורה על המתרחש בבי"ס אורט מיטרני כדי להבין מה עלול לקרות בבתי ספר עם אוכלוסיות מתקשות אם לא תהיה בקרה באמצעות מבחנים ותהיה אוטונומיה למנהל. באורט מיטרני יש למנהלת אוטונומיה.
דליה, את נשמעת לי כועסת. למה?
אברהם, אני אנסה לנסח את הטענה של דליה בדרך אחרת:
ניתן לטעון שה"שוט" ששמו בגרויות חיצוניות הוא גורם מחניק ומלחיץ עבור בי"ס איכותי, מורה איכותי ותלמיד איכותי, אבל הוא אולי המדרבן המשמעותי ביותר עבור בי"ס חלש, מורה חלש ותלמיד חלש.
כמי שלמד ולימד כל חייו במסגרות אליטיסטיות, ביקור במסגרות כמו היל"ה או תוכנית השלמת בגרויות של חיל החינוך היווה עבורי חוויה מטלטלת. שם כל ההתייחסות של התלמיד לבחינת הבגרות היא אחרת – זה המפתח ל"להיות כמו כולם" (אצל החזקים לעיתים הדחף הוא דווקא "להיות אחר"…).
היום, גם התלמיד החלש מקבל בכל זאת מנה מסוימת של היסטוריה-אזרחות-תנך-ספרות-מדעים, כי זה חובה [ובמקצועות האלה יש מהלכים מתמשכים לבחינת תוכנית הלימודים, שימוש בפדגוגיה לא פרונטלית ובשיטות מדידה שאינן מודדות רק יכולת שינון]. ב"הצעת לפיד" יש סיכון גדול שהתלמיד החלש לא יקבל שום כלום מהתחומים האלה.
מנהלת בית הספר של התלמיד החלש תגיד שיותר חשוב לה שיצא עם תעודת בגרות למען עתידו בהשכלה גבוהה (וזה גם יוציא אותה מעולה אצל השר סער שאוהב אחוזי זכאות) ולכן היא תקצץ דרסטית בשעות של חמשת המקצועות שאינם לבגרות חובה.
ואם זה מה שתעשה מנהלת שמתפקדת עם אוכלוסית תלמידים חלשים, תחשוב מה יקרה בבית הספר שבו הניהול כושל.
אני חושש מאוד שהפתרון שאתה מייחל לו יהיה מצוין לבתי ספר כמו זה של אמנון, לאמנון כמורה, ולחלק מסוים מהתלמידים שלו. אבל יש במדינה עוד הרבה בתי ספר, מורים ותלמידים, שעבורם "רפורמת לפיד" עלולה להיות ניסוי מזיק.
זיו, פוסט בבקשה
עידית, כנ"ל (מעמדת האם)
בוקר טוב,
אברה׳מלה, המבחן על כן צריך להתקיים בבתי הספר הפחות צפויים להצלחה. זה די סותר מן הסתם את הכלל שניסוי צריך להיעשות בתנאים מיטביים, אבל מה לעשות, זה מה שנדרש.
הריכוז הגדול יחסית של הצלחות באגף לחינוך התיישבותי מחייב ללכת עכשיו elsewhere, ולהוכיח שם שזה עובד. ובתיאום מלא עם המערכת. (מי כמוני יודע).
צבי
הדיון הזה הוא רציני מאד, והוא חלק מן ההיערכות הנדרשת במעבר לאוטונומיה בית-ספרית והפחתת סטנדרטיזציה. כאן נפער חלל, והוא במוקד דיוננו.
אני מסכים מאד עם צבי: גיבוש אתוס בית-ספרי ממומש (ממומש, זאת הנקודה המרכזית) אינו מחייב עילית. הוא מחייב מנהלות/ים בעלי יכולת – יכולת שיש לה לצורך ענייננו משמעויות רבות – והיכן שלא תימצא מנהיגות בית-ספרית כזאת, צריך יהיה לעזור לה לצמוח (ובמקרים קיצוניים גם להחליף). העזרה הזאת היא ציר מרכזי של התהליך. אם נפעל על בסיס הפחדים והחששות שלנו – לא נתקדם.
"שוב לא יהיה צורך בגודש כזה של אבחונים ו"התאמות", כיון שהתלמידים יעסקו יותר ויותר בתחומים שמעניינים ומתאימים להם"
ממש מרתק, ומה בדיוק מעניין את המין האנושי ברובו, כשיש לו ברירה? לימודים ואנציקלופדיות?!!! במיוחד אצל הצעירים. נו באמת? אם לא היה עצוב כל כך, היה כמעט מצחיק.
הפעם נפלנו על כל הראש, השארנו אותו מרוסק, ומלאינו אותו חזרה מיץ בננות! עם הספר ברגע זה נכחד. קבלו את הייצור העברי החדש, דוחה בחינות, אוהד שעשועונים ומחפש עניין רב בתחתונים…
איסוף תותים קולקטיבי, זה גם סוג של פרויקט חברתי, ואין סוף לדמיון, בקצב כזה, נגיע לירח ברגל, בוני חלליות כבר לא יהיו…
אנא חממו את המערות, העולם המודרני קרב לסופו.
והכול אודות המוח היהודי המבריק: כדי להשמיד אותנו עד הסוף הפעם, למחוק אותנו ממפת המדינות המפותחות לדורות, היה פשוט צריך שכל יהודי טהור וחשיבה מהפכנית ואמיצה.
ושוב הוכחנו, שאנו תמיד בסוף חזקים על אויבינו.
וכולי תקווה שאני טועה טעות קונצפטואלית עמוקה, ושיהיה בסדר כנגד כל חרדות השכל הישר. אולי ישר מדי, אתם צודקים. נו,יהיה בסדר, חייב להיות, כי אם לא, יהיה פשוט אסון.
איזבל קצ'קה
[…] והגיש מסקנותיו לשר. כמו כן, הקים את ועדת שטאובר, שעוררה תקוות לצמצום, אך לפי הידוע לא הגישה המלצות לצמצום בחינות […]