מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
פצלי השמן בעמק האלה – צעדת מחאה לכנסת
מצטרפים לקילומטר האחרון: נפגש בבנייני האומה בירושלים, ביום שלישי ה – 20 למרץ בשעה 10:00, לקילומטר האחרון בדרך לכנסת. לצעדה מאוחדת של העמותות הארגונים והחברים לדרך עד לגן הוורדים. הסעות מתל אביב: יום שלישי 20 במרץ רכבת מרכז מסוף אלעל 08:00 בבוקר. נא להירשם להסעה בטלפון: 054-3947105
הניסוי שיהפוך את כולנו לשפני ניסיון מקודם על ידי משרד האנרגיה והמים תוך קיצור הליכי פיקוח ושלילת זכותו של הציבור להתנגד. הניסוי עלול לזהם מקורות מי שתייה מרכזיים ולעלות לכולנו ביוקר.
אנחנו צועדים לכנסת כדי להסתכל למקבלי ההחלטות בעיניים.
נפגשים בבנייני האומה בירושלים, ביום שלישי ה – 20 למרץ בשעה 10:00, לקילומטר האחרון בדרך לכנסת. ברחבת גן הוורדים נקיים דיון אלטרנטיבי בהשתתפות מומחים ופעילי סביבה. יותר מ – 16,000 אזרחים מודאגים כבר חתמו על התנגדותם לניסוי, ביחד אי אפשר להתעלם מאיתנו.
הצועדים מתושבי עמק האלה, גרינפיס וחברים נוספים מתחילים לצעוד כבר ביום שני בבוקר – הם יצעדו מעמק האלה ועד לכנסת, כ – 40 קילומטר, אנחנו נלווה אותם בשידורים חיים מהשטח באתר של גרינפיס ובפייסבוק. בבוקר יום שלישי, הצועדים יעלו לירושלים ובבנייני האומה נצטרף כולנו לקילומטר האחרון בדרך לדיון בכנסת עם הצועדים.
מצטרפים לקילומטר האחרון: נפגש בבנייני האומה בירושלים, ביום שלישי ה – 20 למרץ בשעה 10:00, לקילומטר האחרון בדרך לכנסת. לצעדה מאוחדת של העמותות הארגונים והחברים לדרך עד לגן הוורדים.
הסעות מתל אביב: יום שלישי 20 במרץ רכבת מרכז מסוף אלעל 08:00 בבוקר.
*נא להירשם להסעה מראש בטלפון: 054-3947105
על מנת להשתתף בכל הצעדה או בחלקים אחרים מלבד הקילומטר האחרון יש צורך בתיאום מראש, אנא פנו ישירות לניר,
בטלפון: 0547916981 או במייל: nirgiron@gmail.com אתם יותר ממוזמנים.
תודה רבה על השתתפותך, אנחנו נמצאים כעת בנקודת מפתח במאבק החיוני שלנו, השתתפותך היא זאת שתטה את הכף ותסייע לנו להגן על העתיד של כולנו. "קליק"
כל מי שדואג לסביבה, מתנגד לניסוי:
ארגון אדם טבע ודין הגיש עתירה לבג"צ ופועל במישור המשפטי לעצור את הניסוי, המשרד להגנת הסביבה דורש הליך בחינה מסודר ותסקיר סביבתי, תושבי שפלת יהודה הקימו מטה מאבק מיוחד ואנחנו בגרינפיס נחושים להשיג התנגדות ציבורית רחבה אותה נגיש לוועדה המחוזית שתתכנס בקרוב על מנת לבחון האם לאשר את הניסוי.
תגיות: גרינפיס, הכנסת, חבל עדולם, ירושלים, פצלי-נפט, צעדת מחאה
קישור קבוע
8 תגובות
Email This Post
15 במרץ, 2012 בשעה 0:11
ציטוט מלמעלה:
"תוך קיצור הליכי פיקוח ושלילת זכותו של הציבור להתנגד".
אז על מה מדברים פה? אולי על הריפורמה בתכנון?
לא.
כן.
איפה העיקר ואיפה הטפל במאבק עכשיו? איפה הפוקוס?
מישהו מנסה לשגע אותנו וגם מצליח.
15 במרץ, 2012 בשעה 0:33
להבנתי אין פה מקום לתיאורית קונספירציה. הניסוי בשפלת יהודה לא נהגה בתור ספין של ביבי כדי לשגע את המתנגדים לרפורמה. זו פשוט תוצאת הלחץ של בעלי העניין הכלכלי בפרוייקט…
מצד שני ברור שיש קשר לרפורמה, אך אין פה שאלה של עיקר וטפל. הרי לפי גישת "עיקר וטפל" גם מאבקי עובדים נקודתיים של כוח לעובדים הם "טפל", משום שהם מפריעים למיקוד המאמץ בסוגיות הגדולות שנוגעות למיליוני עובדים, מובטלים וגמלאים ולא לכמה מאות או אלפים.
לתושבי השפלה שרואים כאן לא רק סכנה סביבתית אלא גם סכנה בריאותית ובטיחותית חמורה אי אפשר להגיד שזה "טפל". אותו דבר לגבי שדה בריר וערד, מיכל האמוניה בחיפה וכן הלאה.
צריך גם להתנגד לרפורמה בתכנון וגם להתנגד לנזק סביבתי בשפלת יהודה.
הגוף האזרחי המוביל את המאבק ברפורמה בתכנון נקרא המטה לתכנון אחראי. הגורמים המשתתפים בצעדה נגד הניסוי בשפלת יהודה חברים בו.
הרכב המטה: התנועה לאיכות השלטון, אדם טבע ודין, האגודה לזכויות האזרח, החברה להגנת הטבע, האגודה לצדק חלוקתי, ידיד, במקום, מרכז השל, חיים וסביבה, אזרחים למען הסביבה בגליל, גרינפיס ישראל, הקשת הדמוקרטית המזרחית, חיים וסביבה, ידידי כדור הארץ המזה"ת, ישראל בשביל אופניים, מגמה ירוקה, מכון דש"א, שבי"ל, התנועה לחיים בכבוד והאגודה לצדק סביבתי בישראל.
המטה מקיים קמפיין אינטרנטי נרחב נגד הרפורמה בתכנון כבר מספר שבועות.
במסגרת הקמפיין מתבקשים המתנגדים לרפורמה לעשות כל יום פעולה קטנה של כמה דקות מול חברי הכנסת. ככל שיותר אנשים יצטרפו ויפיצו את העניין הלאה למכריהם, האפקט הכמותי שיחוו הפוליטיקאים יהיה גדול יותר.
להצטרפות ולפרטים: http://antisocial.co.il/
15 במרץ, 2012 בשעה 11:52
1. זה לא קונספירציה. זו שיטה.
2. כח לעובדים לא שייך כאן. זה ארגון עובדים שעובד רצוף ושיטתית למען עיקרון מרכזי שמכוון לשנות את מאזן הכוח בחברה בין בעלי ההון והעובדים.
3. אתה טוען את טענתי במילים אחרות. ברור שיש חפיפה חלקית בין הארגונים. לכן ברור שצעדה כזו צריכה להשתלב במאבק בריפורמה באופן בולט. העובדה שהריפורמה כלל לא מוזכרת בפרסום היא לכן משונה ביותר.
4.זה איננו המקרה הראשון. כבר ראינו מקרים שבהם קבוצה שמשתתפת במאבק מסוים נקודתי מסרבת לכרוך אותו במאבק גדול יותר (כי זה פוליטי.. כי זה נגד נתניהו וירחיק תומכים פוטנציאלים וכו').
כאן נמצא כובד הבעיה. אין יותר מאבקים פוליטיים ואידך זיל גמור.
15 במרץ, 2012 בשעה 15:12
1. באמירה שזו שיטה את טוענת בעצם שכריית פוספט בשדה בריר, ניסוי פצלי השמן בעדולם והצבת מתקן לגז טבעי בחוף דור לא נועדו לשם מיקסום הרווח לבעלי ההון אלא בראש כדי לייצר מסך עשן לארגונים חברתיים ולאזרחים, על מנת שאלו לא יתעסקו בביטול השיטה אלא בקרבות נקודתיים. אשמח לראות עדויות לטענה הזו.
בלי עדויות, זו נראית לי בפירוש תיאוריית קונספירציה, שכן היא מניחה שהסיפור הגלוי לעין הוא רק כיסוי לכוונות נסתרות. כדי להפעיל זאת כשיטה נדרש תיאום רב בין ממשלות ימין ובין בעלי הון רבים (שבמקרים לא מעטים מתחרים זה בזה).
דוגמה לעדות כזו משדה אחר – כאשר אנו רוצים להראות שמטרתו של אורי יוגב אינה שיפור השירות והבטיחות ברכבת אלא החלשת העבודה המאורגנת, יש לנו ציטוטים מפורשים מפיו. לכן לא ניתן להתייחס לטענה שלנו כאל תיאורית קונספירציה מצוצה מהאצבע.
2. כוח לעובדים שייך באבו-אבוהה. גם בסכסוכי עבודה שבהם הרקע היה מיקור חוץ של שירותים חברתיים או עבודה בשירות פרטי שהיה פעם מונופול ממשלתי, לא ראינו את כוח לעובדים נאבקת על הלאמת השירות מחדש אלא על הסכם קיבוצי במסגרת השיטה הקיימת (למשל מגדל אור, או אורנג').
לכן בדיוק כפי שניתן לטעון נגד הארגונים הסביבתיים שהם מוציאים את רוב האנרגיה על מאבקים נקודתיים ולא על שינוי השיטה, אפשר לומר זאת על כוח לעובדים. הצד השני של המטבע הוא שאפשר לומר על ארגונים כמו מגמה ירוקה או הקואליציה לבריאות הציבור שהם "עובדים רצוף ושיטתית למען עיקרון מרכזי שמכוון לשנות את מאזן הכוח בחברה בין בעלי ההון ובין הסביבה ובריאות התושבים".
3. "העובדה שהריפורמה כלל לא מוזכרת בפרסום היא לכן משונה ביותר." – זה בדיוק חוסר הבחנה בין עיקר לטפל. במקום לתמוך במאבק צודק נטפלים לענייני ניסוח. תארי לך שמישהו היה מציק על הודעות לעיתונות של כוח לעובדים על מגדל אור מדוע לא נזכרת בהם מדיניות ההפרטה כמקור הצרות.
4. אסור להכליל, יש ארגונים יותר "מאופקים" שחוששים ממה שנראה "פוליטי", ויש כאלה שפחות. ספציפית בעניין "רפורמת הולילנד" ראיתי בשטח וברשת פעילות מאוד אינטנסיבית של שני "ארגוני קונצנזוס" שבד"כ בורחים כמו מאש מתיוג פוליטי – התנועה לאיכות השלטון והחברה להגנת הטבע. לכן אני חושב שגם אם יש הרבה אמת בתיאוריה שלך, היא לא כ"כ רלוונטית למקרה המאבק ברפורמה בתכנון ולמאבק נגד הניסוי בעדולם.
5. את האשמה בכך שאין כוח פוליטי-מפלגתי שמסוגל לאיים על נתניהו ולהציב חלופה אידיאולוגית סדורה לדרכו אי אפשר להטיל על החברה להגנת הטבע, מגמה ירוקה, הקרן החדשה או גרינפיס. הם עושים את תפקידם כארגוני חברה אזרחית לגיטימיים לחלוטין, שבמקרים מסוימים אפשר להסכים איתם ובאחרים לא.
מפלגת העבודה, מרצ, חד"ש, הירוקה מימד וכו' לא מקבלות מעט מנדטים בגלל ארגוני החברה האזרחית, אלא כי הן לא עושות את עבודתן כמו שצריך.
15 במרץ, 2012 בשעה 17:10
חבל על וויכוח שבו אחד הצדדים מכניס לפיו של השני פרשנות דרשנית, ואח"כ מתווכח עם הפרשנות הזאת.
רק לדוגמה – ברור שמכירת נכסי ציבור לטובת מקסום רווחים של בעלי הון, זה השיטה.
אין כאן שום מסך עשן.
אדרבא, המחזיקים בשיטה אינם מסתירים את כוונותיהם, הן בדרך של ריפורמות כלליות, והן בדרך של מכירה לפי שיטת דונם פה דונם שם, הכל לפי הההזדמנות.
שוב לדוגמה, הראיון עם נתניהו בשנת 2007
http://www.themarker.com/markets/1.456692
וגם כאן, בקשר לרכבת
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/343/162.html?hp=16&cat=479&loc=26
מדובר בשיטה פוליטית גלויה הן ברמת ההצהרה והן ברמת המעשה. כל אלה במגזר השלישי שתלויים בבעלי הון לצורך פעולתם, מצויים בעל כרחם בסכנה של סתירה פנימית בכל פעולה שלהם נגד השיטה (כן, כן, יש גם בעלי הון ס"ד והבעיה עדיין אותה בעיה).
15 במרץ, 2012 בשעה 22:52
רגע,
ומפלגת העבודה עם חובות של עשרות מיליונים לבנקים ומרצ המתכווצת לא תלויות בבעלי הון לצורך פעולתן?
ואילו עובדי הקבלן והמובטלים היו מחליטים להקים מפלגה חדשה מאפס, לאור הייאוש מהעבודה-מרצ-הירוקה-מימד (ומתקרת הזכוכית הנמוכה של חד"ש והעוד יותר נמוכה של דעמ), האם היה להם איזה סיכוי בלי כסף?
אין ספק שארגוני שינוי חברתי
לא יכולים להוות אלטרנטיבה לביבי, בין השאר בגלל תלותם במימון תרומות, אבל מכאן לא נובע בהכרח שהם "חלק מהבעיה" כפי שגורס הניאו-מרקסיזם הגוטוויניסטי
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1296774
[זאת בניגוד לעמותות שהפכו לקבלני מיקור חוץ, שהם בהחלט חלק מהבעיה].
החלופה לעמדה הטהרנית היא לשתף פעולה עם מגמה ירוקה ועם החברה להגנת הטבע גם כשהן נאבקות ברפורמה בתכנון וגם כשהן נאבקות בסיכון אקולוגי ובריאותי מקומי.
אפשר גם להתעמת עם החברה להגנת הטבע כשהיא לא נאבקת על סיכון אקולוגי ובריאותי מקומי אחר (שדה בריר).
להתייחס לכל פעילות של הארגונים האלה בחשדנות – חבל, זה משרת את הרעים.
16 במרץ, 2012 בשעה 0:17
לאנונימי(ת?),
כמי שמרכז מאבק – שאיתי הזכיר – אני יודע שלצורך מינוף הכוח החלש שלנו אנחנו חוברים לאנשים שלא היינו רוצים לחבור אליהם. זה בפירוש המקרה שבו הטוב הגמור הוא המאבד את הטוב החלקי ל"טובת" הרע.
סיפור מפעם:
הרב פישמן (לימים מימון) היה שר בממשלת בן-גוריון, מטעם המזרחי(?), מפלגה דתית. קרא אליו הרב הראשי את הרב מימון וקבל על שהממשלה אינה מקיימת חוקי הלכה רבים וחשובים. יש ר"ל חנויות המוכרות טריפה, יש חילול שבת וכו' וכו'.
אמר לו הרב פישמן יפשיל כבודו את שרווליו, יקים כח פוליטי רב ועצום, יהיה לרוב בכנסת ויגשים את כל משאלותיו.
והנמשל מובן (אני מקווה).
16 במרץ, 2012 בשעה 3:00
הנמשל הוא – שבסוף הסיפור הרבנית צודקת.