מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הערכת בתי ספר, השיטה שמשרד החינוך מקדם היא רעה
משרד החינוך בונה "עץ מדדים" להערכת טיבם של בתי-ספר. העץ נבנה על פי המדדים הלא נכונים
מאת: אברהם פרנק
מהו בית-ספר טוב? – השאלה הלא נכונה
הערוץ השני השיק סדרה על מערכת החינוך הישראלית, והכתבה הראשונה הוקדשה לפתיחת אזורי הרישום שמקדם משרד החינוך. עד כה כיוונה המדינה את תלמידי א'-ט' אל בתי-הספר שאליהם ילכו; מעתה יצטרכו הם לבחור בעצמם. "היום לבתי הספר הטובים צריך להירשם כבר בגן, אחרת אין סיכוי שיהיה מקום בכיתה א'", אומר אהוד עוזיאל בכתבה, אבא לילדה שעולה לכיתה א'. הנה הגענו אל השאלה שבכותרת.
לצורך הבחירה בבית-הספר "הטוב" יעמוד לרשות ההורים "עץ מדדים", שיכלול לפי הכתבה את ממוצע הבגרות והמיצ"ב, אחוזי הגיוס, אחוז ההולכים לתנועות נוער וסקר שביעות רצון מהאקלים הלימודי. האם עץ המדדים הזה אכן מצביע על בית-ספר טוב? אפשר להציע גם מדדים אחרים, כמו: בית-ספר שמקדם תלמידים חלשים באזור סוציו-אקונומי נמוך; בית-ספר שמקדם אצל תלמידיו ערכים של שוויון וצדק, ומביאם לביטוי בעשייה אקטיבית; בית-ספר שמקדם אזרחות טובה וזיקה חזקה לדמוקרטיה; או מקדם יצירתיות לסוגיה; או חשיבה בקורתית; קשר פעיל עם הסביבה החברתית והעסקית; טיפול לעומק בזהות האישית והערכית של תלמידיו; ראיה ועשייה חדשניות של חינוך 2012; ועוד כהנה וכהנה.
"עץ המדדים" של משרד החינוך מתחיל בהישגי הבגרות והמיצ"ב ושם הוא גם פחות או יותר ייגמר. נכון-להיום זהו קנה המידה הרווח בקרב הציבור להערכת בית-הספר כטוב יותר או פחות, ובינינו – זוהי הערכה לא כל-כך אינטליגנטית ומאד לא רלוונטית לצרכי הלומד. זוהי הערכה שכופה עלינו משרד החינוך, בעיקר בקדנציה של השר הנוכחי, שמקדש "הישגים" מדידים ומספריים. בחינות הבגרות מבוססות בעיקרן על שינון, שמבטא גישה אנכרוניסטית לידע בעידן האינטרנט. משרד החינוך סבור – גם זה בטעות – שהוא מצייד את תלמידיו ב"דגים", אבל הוא ודאי אינו מציידם ב"חכות", הדבר שאותו ראוי לעשות.
מזה כשני עשורים יש אצלנו דיון חשוב בשאלה "מהי הוראה טובה?"; עכשיו נעבור אל "מהו בית-ספר טוב?" – וראינו שזה לא עניין פשוט כלל ועיקר – אבל לאמיתו של דבר אנחנו מצויים בשאלה הבסיסית: "מהם משרד חינוך טוב ומערכת חינוך טובה?". משרד החינוך הישראלי מוביל את המערכת שלנו אל אי-שוויון חברתי, שיתרחב עוד עם פתיחתם של אזורי הרישום, ואל דלות השכלתית. לא רק הורים ותלמידים יחפשו "בית-ספר טוב" במונחים שגויים של הישגים בגרותיים, אלא גם המורים. זה נוח ופשוט בהרבה ללמד באזור סוציו-אקונומי מבוסס, עם תלמידים שזוכים לסוגים שונים של העשרה וטיפוח, לעומת האתגר של עבודה באזורים ובתי-ספר מוחלשים. אלה יוחלשו עוד.
ההתנגדות לפתיחת אזורי רישום אינה עקרונית, אלא תלויית נסיבות. לו ניתנה מידה רבה של אמון בבתי-הספר וצוותיהם – ובהמשך לכך מידה רבה של אוטונומיה לקבוע חזון חינוכי, ולממשו – חזון שאינו צריך להתרסק כל פעם מחדש על סלעי הסטנדרטיזציה האין-סופית שמטיל משרד החינוך, היה כאן דיון אחר. במצב אידיאלי בו חייב כל בית-ספר לבנות חזון בעל משמעות ייחודית, היה טעם לפתוח את אזורי הרישום ולאפשר בחירה בין חזונות רציניים שונים, אבל הריאליה שלנו רחוקה משם כמזרח ממערב. אני מקווה שהערוץ השני לא ייסחף בהתלהבות לנוכח "המהפכה השקטה", כפי הגדרתו את תהליכי ההפרטה והיווצרות תנאי שוק-חינוכי שמרימים אצלנו ראש.
תגיות: אברהם-פרנק, בחינות-בגרות, מבחני-מיצ"ב, מדידה והערכה בחינוך, משרד-החינוך, עץ-המדדים
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
15 במרץ, 2012 בשעה 9:58
ואם כבר עושים מדדים, והבעיה שבתי ספר 'זורקים' את החלשים/בעייתיים צריך שבקביעת המדד, תלמידים שהושלכו החוצה ימשיכו להחשב לצורך המדד כתלמידים של בית הספר!
15 במרץ, 2012 בשעה 11:29
השלמה להצעה של דור,
תלמיד שייזרק בשל רמת השגים נמוכה יגרע מהמדד X נקודות בכל שנה שבה היה צריך להישאר בבית-הספר.
תלמיד שייזרק בסמוך למועד הבחינות יעלה לביה"ס הזורק מספר כפול או משולש של נקודות.
7 במאי, 2017 בשעה 0:05
[…] לשיטת המדדים מנימוקים שונים: משרד החינוך לא יבחר את המדדים הנכונים, המדדים יגבירו את אי השוויון בחינוך, יגבירו את ההפרטה, […]