חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

רוצים רכבת ציבורית – המדיום הוא המסר

נושאים עלו ברשת, תחבורה ב 29.02.12 6:03

שביתת עובדי הרכבת וכל ההתנהלות סביבה השאירו טעם רע בפה של רבים. נמרוד זליגמן ויסו"ד לוקחים את המחאה לכיוון חיובי 

אני רוצה רכבת שהעובדים והעובדות שלה לא נתונים במשטר הפחדה, כעבדי קבלן.

 

מי שלא רוצה בשביתה ברכבת – צריך להציע אלטרנטיבה.

מי שרוצה רכבת ציבורית – צריך לדרוש אותה.

לתת לה שם. להגיד מי מפריט את הרכבת?

 

לסמן את אלו שייבשו.

לדבר על התחבורה הציבורית והמשמעות שלה בעיניו.

 

לצייר את הציור של רכבת ישראל שלנו בראש, ולתרגם אותו לשיר, משפט, ציור, סרטון.

 

מרשל מקלוהן טוען שהמדיום הוא המסר.

הדרך שבה אתה מביא את הדברים ומייצג אותם – הם חלק בלתי נפרד מהאמירה שלך.

או בעברית: כשהחברה שלנו מתחילה להשתמש בפייסבוק, היא משתנה.

כשיותר אנשים בחברה יודעים קרוא וכתוב – נוצרת שכבה משכילה וזו תיצור את הנאורות ואת הדמוקרטיה ותפתח את המדע.

 

לשביתה מקום מכובד, אך כרגע צריכים עוד מדיומים.

 

https://www.facebook.com/publictrain

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. רביב נאוה :

    נתחיל בהערה קטנונית של סטודנט לשעבר לתקשורת: אין דבר כזה מדיומים. הרבים של מדיום זה "מדיה".
    ועכשיו ברצינות: המאבק של רכבת ישראל מתנהל מתוך חוסר הבנה מובהק לחשיבות שבתמיכה ציבורית בסכסוכי עבודה. אם ביום השביתה עוד היה אפשר להאשים את הציבור ש"לא מבין" ואת העובדה שאנשים לא אוהבים כשמונעים מהם שירות ציבורי חיוני בלי התראה מראש, בא הריאיון של גילה אדרעי במעריב עם כותרת על "האשכנזים שדקרו אותי בגב".זה בכלל לא משנה, לצורך העניין, אם היא אמרה את הדברים בנוסח הזה או לא. ייעוץ מינימלי בתקשורת היה מזהיר אותה מההשלכות של האמירות שלה, ואת הייעוץ הזה היא סירבה לקחת. התוצאה היא נזק, אולי בלתי הפיך, למאבק עובדי הרכבת והשפעה לא ידועה עדיין על מאבקי עובדים עתידיים. אסור שהגברת הזו תישאר הפנים הציבוריות של המאבק על רכבת ישראל, אבל במקום להגיד לה את זה – תומכי המאבק מוחאים לה כפיים וקוראים לה גיבורה.
    פעילות בפייסבוק זה אחלה. אני מקבל את כל הממים שנמרוד מקבל (בואו נגלה נאות: בד"כ אני מקבל אותם מנמרוד בעצמו) ויש שם כמה דברים ממש מגניבים – אבל ב-99% מהמקרים זה מגיע לאותם כמה עשרות משוכנעים-ממילא.
    תקשורת המיינסטרים ברובה שונאת שביתות ומייצגת השקפה נאו-ליברלית, זה נכון – ועדיין, הקרב על דעת הקהל יוכרע שם. ולמרות שתנאי הפתיחה גרועים מאד – אפשר עדיין לנצח בו. כדי שזה יקרה, צריך להפסיק להתיחס לכיסוי התקשורתי כאיזשהו ספח נלווה למאבק, לקחת איש מקצוע שירכז את כל הנושא (ואם כבר יש כזה, להחליף אותו – ומהר) ולהתחיל לנהל מדיניות תקשורתית מסודרת שתתכלל את כל האפיקים: אינטרנט, תקשורת המונים, "גרילה" והפגנות.

  2. ציוני מודאג :

    כלקוח של הרכבת העובדים בעיקר יורים לעצמם ברגל

    גילה אדרעי וחבריה נותנים שרות גרוע,

    לא פעם מתעללים בציבור הנוסעים שהוא ברובו מעמד הביניים.

    לפני שהם משביתים הם צריכים לחשוב על פעולות מחאה מתונות,
    לעבוד לפי החוק,
    לא לדבר בגזענות,
    להבין שיש מחדלים ברכבת וצריך לשפר את השרות ללקוח.

    אני באופן עקרוני מאמין שצריך לרסן את ההפרטה,

    עם ציבור המורים העובדים כעובדי קבלן אני מזדהה בכל ליבי,
    עובדי הרכבת הצליחו לשכנע אותי שהם חבורת אנשים חסרי אחריות.

  3. עמית-ה :

    אני מסכיםעם הביקורת על הצורה בה גילה אדרעי ניהלה את המאבק, אבל מוריד בפניה את הכובע בגלל אומץ הלב הנחישות וההבנה שאי אפשר להאמין לאנשי הממשלה.

  4. מיכאל לינדנבאום :

    אני מצטרף לעמית ומוריד את הכובע בפני אומץ ליבה ונחישותה של גילה אדרעי.
    בתור קורבן הפרטה ,אני מכיר על בשרי את נכלוליותם ואכזריותם של פושעי ההפרטה של המשטר.

    חבל שלצעירים אין מושג ירוק עד כמה ההפרטה היא אכזרית ובלתי אנושית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.