חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תקציב הביטחון או התקדמות חברתית

נושאים דעות, כלכלה ותקציב, רווחה ושירותים חברתיים ב 22.02.12 2:03

מפלגת העבודה והסוציאל דמוקרטים אינם יכולים לעמוד מהצד בהקשר הביטחוני. העובדה שתקציב הביטחון מהווה נתח כל כך משמעותי מהתקציב הכללי מחייב התייחסות ולו על מנת להשפיע על שאר הנושאים (חינוך, בריאות, רווחה)

מאת: תומר ישראלי

תקציב הביטחון עומד על כחמישית מתקציב המדינה. זה תקציב גדול באופן יחסי ואפילו באופן אבסולוטי יחסית למדינות אחרות. התקציב משמש לאימונים, משכורות, רכש והתחמשות. התקציב מנוהל על ידי משרד הביטחון באופן עצמאי ושונה משאר משרדי הממשלה ללא פיקוח הדוק של משרד האוצר. לאחרונה התברר כי תוכניות הצבא; התחמשות, אימונים והתחייבויות שכבר ניתנו כלפי חוץ וכלפי פנים דורשות תוספת תקציבית מעבר למה שתוכנן בתקציב המדינה ויש בעיה…

היותו של התקציב כל כך גדול ומשמעותי וכל חריגה ממנו (שהיא תמיד כלפי מעלה…) ערכה מיליארדים אשר חייבים להילקח מסעיפים אחרים, הופכים את נתח התקציב למשפיע ביותר על סדרי העדיפות הלאומיים. רק אם נוכל להקטין באמת נתח זה נוכל להגדיל במקומות אחרים. אחרת נמשיך להסתובב סביב הזנב של עצמנו ונמשיך למשוך מצד לצד את השמיכה הקצרה. האם יש לנו דעה בנוגע לתקציב? כי אם אין לנו דעה הרי שאין לנו כיוון משמעותי ודרך לשינוי סדרי העדיפויות במדינה. שאר השינויים המוצעים: חרדים-חילוניים, עשירים-עניים, מושחתים-צדיקים, חרוצים-עצלנים וכו' יכולים לתרום לשינויים מינוריים בלבד.

העומד מהצד קצת נזהר מלהביע דעה ומעדיף לרוב לסמוך על גורמי הצבא שעושים את השיקול הנכון. 'כנראה שאם הם ממש מבקשים אז הם באמת צריכים, האיום ממש מפחיד וחייבים להשקיע עוד ועוד'.

אז אני לא עומד מהצד. אני משרת במילואים, אני רואה את האימונים, אני רואה את הבסיסים, את הרכבים, את החימוש החדש, את חיילי הסדיר והקבע. אני אפילו שומע את הערכות המודיעין והתוכניות התואמות. צהל עשה בשנים האחרונות צעדים גדולים של התקדמות, אימונים אינטנסיביים וחידוש הציוד. התקדמות גדולה נעשתה גם בפיתוח מערכות מיגון אקטיבי יותר ופחות.

עם כל ההתקדמות שנעשתה תמיד נדמה שזה לא מספיק: לא רכשנו מספיק מערכות "כיפת ברזל", לא חידשנו את כל הטנקים לטכנולוגיות העכשוויות, לא ציידנו את החי"רניקים בנגמ"שים ממוגנים וחדישים, לא רכשנו מספיק רכבים חדשים, הטייסים לא מתאמנים מספיק והתנאים לפיתוח הקצונה לא מספיק אטרקטיביים כדי להשאיר את הטובים במערכת. זה נכון, זה באמת לא מספיק. מסביב שכונה עוינת ואם נציע לצבא תקציב כפול הרי שהוא ימומש בקלות ובסופו של יום אפילו תידרש תוספת.

מפלגת העבודה והסוציאל דמוקרטים אינם יכולים לעמוד מהצד בהקשר הביטחוני. נושא הביטחון חקוק כל כך עמוק במצע עד כדי כך שההנהגה מחויבת לעסוק בו. היות תקציב הביטחון נתח כל כך משמעותי מהתקציב הכללי מחייב התייחסות ולו על מנת להשפיע על שאר הנושאים (חינוך, בריאות, רווחה).

תפיסת הביטחון של ישראל חייבת להיות בנויה במידה רבה על יכולות עצמיות אולם, בנוסף,  גם על שיתופי פעולה עם מדינות ידידות. התפיסה חייבת להיבחן מעת לעת ולהיות תואמת את האיומים בסביבה המדינית שלנו (קרובה ורחוקה). השינויים האחרונים במשטרים בסביבתנו גרמו אומנם לחוסר ודאות בקשר לכוונות משטרי העתיד אולם דבר אחד ברור: יכולתם הצבאית של שכנותינו לקיים התקפה קרקעית שמסכנת את קיומנו כמעט ואינה קיימת. שינוי מצב זה אירע למעשה כבר לפני מספר שנים אולם עם התפוררות המשטרים והכלכלה העניין בולט אף יותר. אמנם, נותר בעינו איום הטילים והרקטות לעבר עורף המדינה וצהל נדרש למענה לאיום זה, אך מהי המשמעות הנגזרת מכך? האם צהל יידרש לצאת ולכבוש כל מקום ממנו יורים טילים? התשובה היא שלא. לישראל יכולות תקיפה מקבילות (באוויר וטילים) ובעוצמה רבה הרבה יותר. שכנינו יודעים זאת היטב. המדינה כן צריכה לשפר עוד את מיגון האזרחים ובחלק מהמקרים כן לבצע פעולות קרקעיות למניעת השיגורים כאשר מבוצעים ללא חסות של מדינה רשמית. למשל ברצועת עזה.

לגבי האיום האירני, אכן עומדות לפתחנו שאלות משמעותיות וזאת בהנחה שאירן אכן קרובה לפצצה גרעינית ויכולת לשגרה לעברנו: האם ארה"ב והמערב אכן יאפשרו לאירן להגיע לפצצה או שיפעילו בעצמם אופציה צבאית? האם למחרת שתהיה לאירן פצצה גרעינית הם יפעילו אותה נגדנו? להבנתי, שום תשובה לשאלות האלה לא משפיעה באופן מהותי על תקציב הביטחון כיום. לא מספר הטנקים, לא מערכות כיפת ברזל וגם לא אימונים ישפיעו על סוגיה זו. מה שיכניס ודאות לעניין היא תקיפה ישראלית באירן אשר תגרום להתלקחות אזורית כמעט בוודאות, כולל בידוד מדיני, וזאת בלי להבטיח שלא יופעל נגדינו נשק אטומי מנגד (מפקיסטן למשל). העניין האירני הוא בהחלט מסוג העימותים בהם אנו נדרשים לשתף פעולה עם ידידנו הקרובים. האמריקאים חזרו והודיעו שהם ערבים לביטחונה של מדינת ישראל ומתנהגים בהתאם. כנ"ל שאר מדינות אירופה. ולכן אין סיבה שנבודד את עצמנו ונפעל בנפרד.

המענה הנדרש לצרכי הביטחון הוא שצריך להגדיר גם את גודלו ויכולותיו של הצבא. לפיכך, נכון להיום, בהחלט ניתן ורצוי להגביל את ההוצאה הצבאית. הצבא מצידו צריך להתכונן כמיטב הבנתו לאיומים השונים על פי הערכותיו המתעדכנות במסגרת שנקבעה. רק כך נוכל לתת עדיפות משמעותית לנושאים חברתיים ולהגדיל את התקציב עבורם. כמו כן, גם דרישות האוצר להגברת הפיקוח התקציבי מוצדקות לחלוטין. לעיתים קרובות אני נתקל בפרויקטים ענקיים שמבוצעים ללא מכרז ומנוהלים בשלומיאליות מקוממת. אז כן, לא יזיק בכלל גם למשרד הביטחון להיות מפוקח ולעבוד בסטנדרטים מקובלים. אמירות בצבא ובמשרד הביטחון שהאוצר, בעמידתו על מסגרות תקציביות, פוגע בביטחון הנם חוסר אחריות וחוסר הבנה של תפקידו של הצבא במערכת השלטונית וראויות לכל גינוי.

כמובן שחיסכון תקציבי משמעותי ניתן להשגה על ידי קידום התהליך המדיני והפחתת ההוצאה על ביטחון ביהודה ושומרון עם יציאת כוחותינו משם. גם בנושא זה רצוי מאד שדעתנו תישמע באופן צלול.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

13 תגובות

  1. רואי :

    ממליץ לקרוא את הכתבה כאן באתר של ק. טוכולסקי על תקציב הבטחון במדינת הרווחה השבדית.

  2. ל רפי :

    אני מציע לכל מי שמנסה לעסוק בתקציב הביטחון, ובוודאי שאין מניעה עקרונית לעשות כן, ללמוד את הנושא היטב. אין פרוש הדבר לקרוא מאמר אחד של משה'לה או יענק'לה. הנושא מורכב מדי.
    הבעיה עם תקציב הביטחון היא שאין בו מקום לטעויות והוא נגזר ממדיניות הממשלה, במיוחד כשהיא אינה מוגדרת. הדוגמא הקלסית למציאות כזו התרחשה אחרי מלחמת יום הכיפורים (שאת תוצאותיה אנו חיים עד היום), כאשר מוטה גור כרמטכ"ל החליט להכפיל את גודלו של הצבא, משום שלא עמדה לפניו שום דירקטיבה ממשלתית אחרת. המשבר הכלכלי של 1985, היה תוצאה מאוחרת אבל ישירה של התפתחות זו. דוגמא טובה אחרת ראינו במלחמת לבנון השניה. ולמזלנו עמד מולנו חיזבאללה ולא איראן, סוריה, ועוד.
    אם רוצים להפעיל לחץ בעניין זה, הכתובת היא הממשלה. הממשלה מצידה תפעל בשכל רב אם תבהיר לציבור (הממשלה ולא צה"ל) אילו סיכונים הוא בוחר ליטול על עצמו, בכדי שלא יחפש אשמים לאחר מכן. אם יחליט הציבור להקטין את הצבא או לפחת מיכולותיו, פרוש הדבר שהציבור מוכן לשלם מחיר גבוה בחיי אדם בכל התכתשות רצינית עתידה. ואם אכן כך, צריך להגיד זאת בפה מלא.
    ההטפלות לתקציב הביטחון במציאות הישראל היא שטות מוחלטת. יש בישראל מקורות רבים שעדיין אינם מנוצלים (למשל, ההון השחור) במלואם ואפילו בחלקם. ביכולתם לשנות את המציאות הכלכלית חברתית שינוי מהותי, מבלי ליטול סיכונים הרפתקניים, תוך שימוש בסיסמאות סרק.

  3. תומר ישראלי :

    כן רפי, לכאורה אתה צודק. לא מספיק למדתי, לא את נושא זה וגם לא נושאים אחרים. הנושא אכן מורכב אבל כפי שציינת (וגם אני כתבתי) אז התקציב צריך להיגזר ממדיניות והיות ואכן אין כזאת, אז אני מרשה לעצמי לומר את דעתי.
    ומפני שאין מדיניות, לא רק שיש מקום לטעויות אלא שהטעויות מובטחות ואכן מגיעות בצורת השקעות מיותרות ולא מתוכננות אשר גוזרות ביזבוב רב.
    ברור שהכתובת היא הממשלה אבל התחושה שלי שהציבור רואה בעניין הבטחוני נושא קדוש ששמור למביני עניין בלבד (כך גם אתה טוען). אני חולק על זה מפני שגם מביני העניין לכאורה שמנהיגים אותנו כיום רואים קצר וצר, נמנעים מלנקוט יוזמות מדיניות ומונעים מפחד חסר תכלית ממה שיקרה מחר ללא שום חזון.
    אכן יש פוטנציאל לממש כספים גם במקומות אחרים אבל תקציב הביטחון הוא ענקי. אם אכפת לך מחינוך וחברה אז צריך להיות אכפת לך מלאן הולך הכסף הגדול.

  4. עמית-ה :

    אני בטוח שאפשר לשפר את השימוש במקורות במערכת הביטחון, אבל אני גם בטוח שכל ש"ח שיחסך עקב כך ילך לכיסם העמוק אין סופית של הטייקונים.
    המחשבה שהמדיניות הכלכלית הישראלית המצמצמת נגזרת ממחסור כספי שגויה, היא נגזרת מאמונה באל אחד.

  5. יונתן כ. :

    לא הייתי מקשר בין הצורך לחסוך בתקציב הבטחון לבין מהלכים מדיניים כאלו ואחרים,מערכת הבטחון יכולה לחסוך ולהצטמצם ולשמור על יכולותיה הנוכחיות.

  6. יונתן כ. :

    ל רפי,אתה כותב על הסיכונים שניקח אם נקצץ בתקציב הבטחון אז בוא נדבר גם על סיכונים.

    סל התרופות,לסל לא נכנסות המון תרופות חשובות וזה מוות ידוע מראש למאות אנשים מדי שנה.

    חימום,עשרות אלפי קשישים לא מדליקים חימום כי אין להם כסף ותשלומי ביטוח לאומי לא מספיקים.

    פשע,אני ממש לא בטוח שיש מי ששומר עלינו.

    ועוד משהו,על יעילות הצבא וכלל מערכת הבטחון,במלחמת לבנון הבעיה לא הייתה חוסר בתקציב אלא מנהיגות הססנית (צבאית ומדינית) שלא ידעה מה היא רוצה להשיג,פתחה במלחמה ונבהלה ונעצרה בדרך(הצבא די עשה מה שרצה בדרום לבנון) ירו עשרות אלפי פגזים (כאילו שמנסים להשמיד את כל צבאות ערב) בהפגזות שברובן היו הפגזות קוסמטיקה,הורידו המון פצצות חכמות וסופר מתוחכמות (וסופר יקרות) כדי להוריד כל מיני חושות.

    בוא נאמר תכל'ס שאם לצבא היה תקציב קצת יותר מוגבל הוא גם היה מתנהל בצורה קצת יותר הגיונית גם מבצעית בהפעלת הכוח ולא רק בבניין הכוח.

  7. אבשלום בן צבי :

    הערה ראשונה ופחות חשובה: כל עוד הצבא המצרי הגדול והמצוייד בנשק מערבי לא החליד ושחק את מלאי החלפים הנוכחי שלו לרמה שלא תאפשר לו לסוע 200 ק"מ, אני מעדיף לשמור את יכולות התמרון של צה"ל.

    הערה שניה וחשובה בהרבה:
    כל הסתכלות על תקציב המדינה כ"עוגה" בגודל קבועה שצריך לדבר על סדרי העדיפויות בחלוקה שלה היא הסתכלות שמתבססנת על אי-הבנה יסודית של הצורה בה פועלת כלכלה ברמת המאקרו.
    ניתן לציין שלוש נקודות בעניין כדוגמא:
    א) העובדה שנקצץ בתקציב הביטחון עדיין לא מבטיח שהכסף ש"יחסך" יופנה לסל התרופות, לחינוך או לרווחה. כל עוד התקציב נקבע בין ראש הממשלה למשרד האוצר הנוכחיים, ניתן לצפות שהכסף הזה ישלום כהחזר חוב, יכסה הקלות מס, ישמש לתשלום לחברות פרטיות שיבצעו את התפקידים שהצבא קיצץ, או סתם יגרע מתקציב המדינה בשם עיקרון הממשלה הקטנה.
    ב)ישנם מקורות רבים לסכומי כסף משמעותיים שהממשלה לא טורחת לגבות: במיסים נמוכים או כאלה שלא קיימים בכלל, בתמלוגים מגוכחים מהפקת אוצרות טבע, ועוד.
    ג) מי שקרע טיפה את קיינס יודע שהוצאה תקציבית ממשלתית (ולא כל כך משנה על מה) מעוררת פעילות כלכלית נוספת ו"מייצרת" עוד כסף, בעוד שקיצוץ מביא למיתון וצמצום הפעילות הכלכלית. אם המדינה תפטר עכשיו כמה מאות נגדים וקצינים ותקנה פחות ג'יפים מהמפעל בנצרת עילית, ספק אם הם יוכלו לפנות מיד לפעילות כלכלית משתלמת יותר. יותר סביר שנצטרך לשלם להם דמי אבטלה או השלמת הכנסה, ולשלם את המחיר החברתי של המציאות הזו.

  8. תומר ישראלי :

    להערה הפחות חשובה: אכן צבא מצרים בבעיה לא רק לתחזק ולחמש את הצבא שלו אלא פשוט להאכיל אותו. בודאי שיש לו קושי גדול לחצות את התעלה ולצאת לעברינו. כנ"ל הצבא הסורי שחיל האויר שלו כמעט לא קיים ועיקר התוכניות שלו מדברות על הגנה. בנוסף צהל פיתח מאוד גם את יכולות הנ"ט ובהחלט יש מענה טוב נגד התקפה קרקעית משוריינת. רק חסרות כמה מטרות…
    לגבי התקציב וחלוקתו, נדמה לי שעוד לא הגענו לרגע בו כל אחד יכול לקבל כסף כרצונו. המדינה, בהתאם לצמיחה ולתחזית הגבייה, בונה את התקציב ומחלקת אותו. מי שחושב שבכל רגע נתון אפשר להגדיל את התקציב כמה שמתחשק לא באמת ניהל תקציב. אפילו מפלגת העבודה אם תגיע יום אחד לשלטון (בעזרת השם) תצטרך לעשות סדרי עדיפויות.
    אכן התעשיות הצבאיות צפויות להיפגע מהקטנת הרכש הצבאי ויצטרכו למצוא לקוחות חלופיים. לי באופן אישי כואב הלב לראות את מגרשי החנייה העמוסים טויוטה קורולה ומאזדה 3 של המהנדסים ברפאל ובאלביט. רק תחשבו כמה מוחות טובים ואנרגיה אנחנו משקיעים בתעשיות הנשק במקום בתעשייה יצרנית…

  9. יונתן כ. :

    אף אחד לא רוצה לפגוע ביכולת הלחימה אבל צה"ל יכול לנצח מלחמות גם אם יקצצו לו מהתקציב,יש מספיק בזבוז בצבא שאם יתייעל יוכל לשמור על יכולותיו לנצח,ספציפית לגבי הצבא המצרי,הסיוע הבטחוני שלהם כמדומני נמוך משלנו.

    עם כל הכבוד לקיינס,עדיף להוציא את הכסף למשק דרך חינוך ובריאות ולא דרך צבא ובטח שלא דרך עבודות מיותרות,אנחנו כבר לא בתקופה שעושים הכל כדי להכניס כסף למשק כולל ביצוע עבודות יזומות בבניית כביש לטיזנמו אמו רק כדי להניע את המשק.

    אמונה בכוחה של הוצאה ממשלתית שקולה כנגד האמונה בקיצוץ מסים,לכל אסטרטגיה כזאת יש זמן ומקום אבל לא בכל זמן ולא בכל מקום.

    זה שהכסף יוצא מהצבא לא אומר שהוא בהכרח ילך לחינוך ,בריאות וכו' אבל לפחות הכסף יהיה במקום שאפשר לנסות ולהשפיע לאן יצא ואפשר להתווכח אם להוציא אותו על חוב או על בריאות,כשהוא בצבא מן הסתם אי אפשר לומר כלום.

  10. עמית-ה :

    יונתן
    קנס הבצורת הוטל לפני 3 שנים ונגבה שנה אחת (לפחות אצלנו) לפני שבוטל.
    ע"פ החוק הכסף הועבר לחשבון בנק ע"ש משרד האוצר, ניתן להפקיד בו כסף אך רק האוצר יכול להוציא.
    הכסף מוטל שם כבר שנה וחצי (לפחות) ואינו הולך לשום מקום.
    בכל שנה מיליארדי ש"ח נשארים בקופת האוצר בגלל אי שימוש המשרדים (לא פעם כי האוצר לא מאשר להם להוציא למרות החלטות הממשלה).
    רוב הכסף הזה איננו הולך לכיסוי חובות, כתוספת סוף-שנתית למשרד הביטחון, או כל שימוש אחר הוא סתם נשאר ב"קופה".
    צריך להפנים את העובדה המצערת כי מטרת האוצר היא להקטין את השפעת הממשלה ונבחרי הציבור ולמען מטרה זאת הם מוכנים ועושים הכל.

  11. Israel: Defense Budget Vs. Social Justice · Global Voices :

    […] Tomer Israeli [he] explained the logic shared by many #j14 protesters: רק אם נוכל להקטין באמת […]

  12. Debate over Israel’s defense budget | The Jewish Reporter :

    […] Blogger Tomer Israeli [he] explained the logic shared by many #j14 protesters: רק אם נוכל להקטין באמת נתח זה נוכל להגדיל במקומות אחרים. אחרת נמשיך להסתובב סביב הזנב של עצמנו ונמשיך למשוך מצד לצד את השמיכה הקצרה. האם יש לנו דעה בנוגע לתקציב? כי אם אין לנו דעה הרי שאין לנו כיוון משמעותי ודרך לשינוי סדרי העדיפויות במדינה. Only if we really decrease this share of the budget [the defense budget] will we be able to increase it [the budget] in other places. Otherwise, we’ll keep chasing our own tail and pulling the short blanket from side to side. Do we have an opinion on the budget? Because if we don’t have an opinion, this means that we don’t have a real direction and a way to change the priorities in the country. […]

  13. إسرائيل: ميزانية الدفاع مقابل العدالة الاجتماعية · Global Voices الأصوات العالمية :

    […] المدون تومر إسرائيلي المنطق الذي يشاركه معظم متظاهري 14 يوليو: فقط إذا قللنا […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.