חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

דיון חירום בנושא המשבר באוניברסיטאות

נושאים חינוך ותרבות, מידע על פעילויות ב 7.10.08 6:02

יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור, מכנס ביום א' את נציגי האוניברסיטאות, משרד החינוך, משרד האוצר, ההסתדרות  ועוד לדיון חירום בנושא המשבר באוניברסיטאות. הישיבה פתוחה לתקשורת

הדיון יערך ביום א', 12/10/08, בשעה 09:00, באולם ההרצאות בכנסת

 

ח"כ מלכיאור (עבודה-מימד) מותח ביקורת חריפה על טיפול הממשלה במשבר האוניברסיטאות: "אנו קרבים ליום הדין של האוניברסיטאות. הצעות האוצר ,כפי שהועברו לועד ראשי האוניברסיטאות, אינן קבילות. לא נוכל לתת יד לרמיסה המשוללת כל היגיון כלכלי או ערכי של המערכת.  אנו דורשים כי הממשלה תתערב באופן מיידי ותפתור את המשבר המתמשך באוניברסיטאות, ולא נהיה עדים להתפוררותה המוחלטת של ההשכלה הגבוהה בישראל".

 

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

3 תגובות

  1. ל רפי :

    בשיח הציבורי של השנתיים האחרונות (אבל גם קודם), העוסק במה שמכונה משבר האוניברסיטאות, חוזרים ועולים שני נושאים: א.) הקיצוצים של משרד האוצר בתקציבי האוניברסיטאות, וגובה שכר הלימוד של הסטודנטים לתואר הראשון ולתארים גבוהים, דהיינו: מימון פעילות האוניברסיטאות; ב.) רמתן היחסית של האוניברסיטאות בישראל בהשוואה למוסדות האקדמים המתקדמים ביותר בעולם המערבי המפותח.
    הנושא הראשון נוגע ישירות, בערכים כמותיים (שקלים או דולרים), להיקף המשאבים שמקצה המדינה מתקציבה, באופן ישיר או עקיף לחינוך הגבוה. כאן יש לומר שלא היינו ועדיין לא ניתן להתנבא מתי נהייה ארצות הברית של אמריקה, אירופה או איזו שהיא יבשת אחרת. נסיונות להשוות את ישראל למדינות מסוג זה הוא נסיון נואל: שום דבר שם אינו דומה לשום דבר כאן – לא ההכנסה לנפש, לא התל"ג, לא גובה שכר הלימוד, לא גובה השכר הממוצע במשק, לא המיסים, לא השירות בצבא, לא היקף ההגירה, לא מספר הסטודנטים ולא הביורוקרטיה הציבורית. הנושא השני, מאידך, משמש את המתדיינים בנושא כדי להוכיח שלתקצוב חסר לכאורה, יש השלכות על רמתן היחסית של האוניברסיטאות. יתכן שכן, אבל בטרם נוכל להגיע למסקנה מבוססת, חסרות לדיון בסעיף זה כמה וכמה התיחסויות, שביכולתן לחזק את הטיעונים בדבר ההשפעה הקשה של תקצוב חסר, אבל גם לאזן את הדיון ולהביא אותו מרמה של דיון הצהרתי-תקציבי, שבו עוסק כל צד בנסיונות לכיפוף ידי הצד השני דרך התקשורת, לבחינה אמיתית ורצינית של המצב באוניברסיטאות בפרט ובהשכלה בכלל; וקיים קשר הדוק גם בין דברים אלה.
    מצוקת התקציב בישראל היא עובדה קיימת ותמשך עוד שנים לא מעטות בגלל הנטלים "ההיסטוריים" על תקציב המדינה, בגלל שיעורי צמיחה, טובים יחסית של המשק בשנים האחרונות (לאחר שיעורי צמיחה גרועים עד גרועים מאוד בשנים שקדמו להן), אבל לא טובים מספיק ובגלל מצוקות בטחוניות וחברתיות של מדינה מאויימת צבאית ועתירת הגירה חברתית.
    גורם הרסני נוסף במדינת ישראל, ששום ממשלה מאז קום המדינה לא באמת ניסתה להתמודד מולו היא הביורוקרטיה הציבורית, והיקפו של המגזר הציבורי בסך כוח העבודה של המשק – שני הדברים קשורים באופן הדוק זה לזה. מאחורי הקשר הגורדי הזה עומדת מודעות נפסדת למהות מערכת היחסים הבסיסית הדרושה בין המימסד הציבורי על שלוחותיו לבין האזרחים, אשר מתמצית בשאלה יסודית אחת: המימסד הציבורי, במובן הרחב ביותר של המושג, הוא משרתם של האזרחים או האזרחים הם משרתי המימסד? יש רק תשובה נכונה אחת לשאלה זו – המימסד נועד לשרת את האזרחים ולא להיפך. כיום, המצב בפועל, כידוע, הפוך.
    שאלה זו קשורה קשר הדוק לדיון על תקצוב האוניברסיטאות. שכר הלימוד של הסטודנטים, היחס בין תקצוב ההשכלה הגבוהה לתקצוב שאר חלקי מערכת החינוך וההשכלה, הפרטה או אי-הפרטה והיכן, ניהול האוניברסיטאות, היכן נגמרים השיקולים הכלכליים בניהול האוניברסיטאות ומתחילים שיקולי ה"חופש האקדמי", האם רמת הניהול באוניברסיטאות מהווה דוגמא מקצועית לרמה האקדמית המוצהרת אליה הן כביכול שואפות, ואם לא – אזי מדוע? ועוד כהנה וכהנה עיניינים דומים. כמו בכל מערכת מורכבת, הכל קשור להכל. כך יש לבחון זאת וכך יש לקבוע סדרי עדיפויות לאומיים, מגזריים וארגוניים-מקומיים.
    בעבר היינו עדים למספר נסיונות חלקיים לעשות זאת. משום שהיו חלקיים ולא הקיפו את מכלול הנושאים, גם לא הציעו פתרונות מערכתיים שלימים ורב-שנתיים (מדיניות לאומית) ולא החזיקו מעמד אלא תקופות קצרות ביותר. גם תרבות השלטון, שראתה בתוכניות אלה "גימיק" שלטוני הפוזל לעבר הבחירות הקרובות ולא מעבר להן, תרמה לכשלון הן ברמת התכנון והן, ואולי עוד יותר, ברמת הביצוע.
    אם גם כינוס זה של וועדת החנוך יפעל אך ורק למניעה זמנית של שביתה ודחית פתיחת שנת הלימודים האקדמית, הבעיה תחזור ותצוץ שוב בעוד מספר שבועות או חודשים. אם כך יהיה, אזי זו ישיבה סזיפית וחסרת ערך של ממש או משמעות לאומית – תרגיל נוסף בטישטוש עיניינים פוליטי.
    אם תפעל הוועדה אחרת – אולי נתחיל להתקדם בדרך המלך.
    במדינת-ישראל מצויים כיום שלושה מגזרים חיוניים אשר חולים באופן חמור. שלושתם קריטיים לשרידותה של המדינה לטווח ארוך: החברה, החינוך והצבא. הבעיה החברתית העיקרית היא הפערים הכלכליים. הבעיה החינוכית העקרית היא כל המערכת – ארגון וניהול, תיקצוב, תכנים, עדיפויות, רמת הלימודים, רמת ההוראה ותשתיות הלימוד. הבעיה הצבאית העיקרית היא – העדר מטרות ממוקדות (אשמת הקברניטים), ערוב הצבא בפוליטיקה (אשמת הפוליטיקאים, התקשורת והמטכ"ל) והצבת פתרונות טכנולגיים לפני יכולות אישיות של הלוחמים בהערכות הצבא להתמודד מול משימותיו (אשמת הפיקוד העליון). ככל שהמשימות מוגדרות יותר ומעטות יותר, ניתן להחליף טוב יותר את האדם, הלוחם המיומן במערכות-עזר טכנולוגיות. ככל המשימות מורכבות יותר, אמורפיות יותר, מגוונות יותר ומשתנות חדשות לבקרים, חשיבות כושרו של הלוחם וגמישות הדוקטרינה שעל פיה הוא פועל גדולים יותר.
    בכל שלושת התחומים נדרשת ישראל לטיפולי שורש. ככל שתהסס, תדחה את הקץ, תתפור פתרונות חלקיים אד-הוק ותניח לאירועים לנהל אותה במקום להיפך – יהיו הפתרונות טובים פחות, הקשיים גדולים יותר והתוצאות לטווח ארוך הרסניות יותר.
    לכך דרושה, כמובן, מנהיגות – האם היא קיימת במקומותינו? – שאלה גרועה!! השאלה גרועה, משום ש"למרצה" אין עבורה תשובה טובה מוכנה….

  2. הגר שקד :

    רפי שלום,

    חבל שתגובה כה מקיפה תיעלם בנבכי האתר.
    הייתי רוצה לפרסמה כמאמר דעה, ואשמח לקבל לכך את אישורך.

    אודה לך אם תחזור אלי למייל – [email protected]

  3. עמית-ה :

    קשה להאמין שידיעה כזאת קטנה גוררת תגובה כזאת ארוכה.
    בכל מקרה אני מבקש להתייחס בעיקר לטיעונים של רפי.
    1. כשמחלקים את המדיניות הכלכלית הישראלית באופן גס לתקופה ה"קצנלסונית" (עד 1977) ותקופת הכלכלה ה"נכונה" רואים שהצמיחה לנפש בתקופה הקצנלסונית עלתה בממוצע פי 2.5 מאשר בתקופה ה"נכונה".

    כלומר לאורך זמן הגדלת המגזר הציבורי והגדלת התקציב ייצרו צמיחה כלכלית טובה יותר מהגישה ה"נכונה".

    2. לפני שנים כשרציתי להאריך את תוקף הדרכון שלי זה לקח שעות בתור מיוזע. לפני חודשיים קיבלתי מכתב מנומס ממשרד הפנים הודיעו לי שתוקף הדרכון עומד לפוג ואם אשלח להם במעטפה המצורפת אקבל אותו חזרה בתוך יומיים, את המכתב הזה ואת כל הדואר של אותו יום קראתי בתור לדלפק סלקום כדי להחזיר מכשיר בן 10 שנים שאני לא משתמש בו, אבל חייב להחזיר אותו לסניף סלקום מרחק 40 ד' נסיעה ולא לזכיין סלקום שנמצא בקצה הרחוב שלי. האם זה עונה בנושא השירות הציבורי מר רפי? אולי שירות כמו תכונות אחרות הם תכונות אינדבידואליות שאינן קשורות בהכרח בבעלות על המוסד?

    3.כשאירופה התאוששה ממלחמת העולם ה-II החליטו רוב המדינות בה שלימודים יהיו חינם כולל אוניברסיטה, היה להם הרבה פחות משיש לנו היום ומאז המרחק ביננו לבינם גדל, ואל תאמין לשקר הממוצע. כי מה שמרוויחים כאן בממוצע (עשרים אלף דולר תל"ג = 16200 ש"ח ברוטו לחודש למשתכר = עשירון עליון ומעלה) מרוויחים רק 10 אחוז כאן לעומת יותר מ-60% שם.

    ולכן מה שצריך לעשות זה להגדיל את ההשקעה בחינוך.

    4.שלושת הדברים שאמרת זקוקים לטיפול שורש, הטיפול הדרוש הוא הגדלת ההשקעה בשירותים ממשלתיים הגדלת ההשקעה בתשתיות ממשלתיות, הגדלת ההשקעה בהון האנושי בשירות הממשלה, ובקיצור תפנית 180 מעלות מהמדיניות של היום יכולה רק להואיל.
    זכור המוביל הארצי נבנה ע"י עובדי ציבור ביעילות מהירות ואיכות גבוה בהרבה מכביש 6 (הכי גרוע שיש) שנבנה על חשבונינו ע"י י"ז"ם פרטי.
    שנה טובה
    לכולנו

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.