חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

ישראל מיובשת – תת-התקצוב של שירות התעסוקה

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, כלכלה ותקציב, מכתבים ב 15.02.12 23:57

האגודה לזכויות האזרח שלחה מכתב לחברי וועדת העבודה והרווחה של הכנסת ובו נתונים מספריים על תקצוב שירות התעסוקה, בהשוואה לשנת 1990 ובהשוואה לסטנדרטים הנהוגים במדינות ה-OECD

הנתונים שסיפקה האגודה לחברי הכנסת מבוססים על מידע שהגיע ממשרדי הממשלה (בזכות חוק חופש המידע) ומנתוני הלמ"ס. תמציח הממצאים:

  • התקציב לכל מקבל שירות קטן כיום בכמחצית בהשוואה לתקציב בשנת 1990.
  • פחות מעשירית מדורשי העבודה מקבלים משירות התעסוקה שירותים תומכי השמה.
  • תקציבים למטרות אלו ניתנים ע"י האוצר מחוץ למסגרת התקציב, באופן לא רציף המקשה על תכנון.
  • במקביל, ניתנים תקציבים נדיבים לתוכניות השבה לתעסוקה של המגזר הפרטי והמגזר השלישי.
  • הסטנדרטים נמוכים מאוד בהשוואה למדינות OECD. לדוגמה, בישראל פקיד אחד על כל 520 דורשי עבודה, בגרמניה פקיד אחד ל-39 דורשי עבודה.
  • תקציב שירותי התעסוקה במדינות OECD כחלק מהתמ"ג הוא פי עשרים (!) מהתקציב כחלק מהתמ"ג בישראל (0.4% לעומת 0.02%).

להלן המכתב במלואו, שפורסם באתר האגודה לזכויות האזרח

12 בפברואר, 2012

לכבוד:
חברי ועדת העבודה והרווחה
הכנסת

שלום וברכה,

 

הנדון: תקצוב הולם לשירות התעסוקה

נייר עמדה לדיון בוועדה ביום העוני בכנסת ב-14.2.12

 

לקראת הדיון בנושא תקצוב הולם לשירות התעסוקה ביום העוני שיצוין בכנסת ביום שלישי 14 בפברואר 2012, מבקשת האגודה לזכויות האזרח לפרוס נתונים אודות מצבו הקשה של שירות התעסוקה. במשך שנים רבות קוצץ תקציב השירות וכיום משאביו המדולדלים אינם מספיקים כדי לספק את השירותים החשובים שהוא אמור להעניק לדורשי העבודה. מצב זה מנוגד לחובת המדינה על פי דין ופוגעת קשות בזכויות האדם של דורשי העבודה, בהם אנשים רבים החיים בעוני. עבור אנשים אלו מדובר בשירותים חשובים במיוחד, שהיו יכולים לחלץ אותם ממעגל העוני והאימה המתלווה אליו.

כדי להמחיש את מצבו הקשה של שירות התעסוקה, להלן מספר נתונים חדשים שקיבלנו בהמשך לבקשת חופש מידע שהגשנו לשירות התעסוקה – ראו את תמצית הנתונים גם בנספח:

1. למרות ששירות תעסוקה ממלכתי הוא שירות חיוני לפרט ולמדינה כאחד, במהלך העשורים האחרונים קיצצה הממשלה בתקציבו של שירות התעסוקה באופן קבוע ומתמשך וכרסמה בסמכויותיו. מנתוני שירות התעסוקה עולה כי תקציב השירות קוצץ באופן חמור במהלך השנים: בשנת 1990 עמד על 56,372 מיליון ש"ח – אשר בינואר 2012 שווים לערך של 168,000 מיליון ש"ח (ע"פ חישוב ההצמדה למדד המחירים לצרכן במחשבון הלמ"ס). בשנת 2011 עמד תקציב השירות על 135,866 מיליון ש"ח, אליהם הוספו במהלך השנה עוד כ-30 מיליון ש"ח. בתקופה זו גדל, ביותר מפי שניים, מספר דורשי העבודה – מממוצע חודשי של 91,673 בשנת 1990 לממוצע חודשי של 199,701 בשנת 2011. במילים אחרות, בחישוב גס, חל פיחות של יותר מ-50% בהשקעת המדינה בדורשי העבודה באמצעות שירות התעסוקה.

2. התוצאה היא ששירות התעסוקה לא מצליח לתת את המינימום הנדרש ממנו. חרף הביקוש הגבוה מצד דורשי העבודה, פחות מ-10% מכלל דורשי העבודה מקבלים כיום שירותים תומכי השמה מהשירות: בשנת 2010, למשל, 43,297 דורשי עבודה קיבלו שירותים תומכי השמה מתוך 468,322 דורשי עבודה. רובם של דורשי העבודה, 38,819, קיבלו שיחת ייעוץ תעסוקתי בלבד, ורק מיעוט מזערי זכה בשירותים נוספים: 2,216 השתתפו במפגשי ייעוץ פסיכולוגי תעסוקתי; 5,081 השתתפו בסדנאות למציאת עבודה; ל-17 בלבד נערכו מבחני אבחון תעסוקתיים; ורק 4,819 זכו להכשרה מקצועית דרך משרד התמ"ת. משמעות הנתונים היא שחלק מרכזי מתפקידו של השירות, מבוצע בהיקפים מזעריים בלבד.

3. בהקשר זה יצוין, כי מזה מספר שנים תקציבי שירותים אלו אינם נכללים בבסיס תקציב שירות התעסוקה ומתקבלים בהיקפים ובעיתויים משתנים, ישירות מן האוצר, דבר שאינו מאפשר לשירות לכלכל את צעדיו ביחס למתן שירותים אלו ולערוך את תכנונם כנדרש. אם לא די בכך, מממנת המדינה במקביל תכניות השמה פרטיות, שלהן היא מקצה תקציבים משמעותיים ביותר. למשל, בימים אלה מקדם התמ"ת תכנית השמה באמצעות הג'וינט בעלות של למעלה ממאה מיליון ש"ח.

4. סעיף 72 לחוק קובע את חובת המדינה לשאת בהוצאות שירות התעסוקה: "הוצאות שירות התעסוקה לפי התקציב שאושר יכוסו מאוצר המדינה, ולא ידרוש השירות תשלום מהנזקקים לו." בדברי ההסבר מובהר כי: "כל הוצאות שירות התעסוקה חלות על אוצר המדינה, והוא – על מנת למלא את אחד העקרונות של ארגון תעסוקה ממלכתי שנדרש בסימן 1(1) לאמנה שנזכרה לעיל: לספק שירות חינם לכל הנזקק ללשכות עבודה ולכל החייב להזקק לה" (עמוד 261).

5. במצב כזה, בו החוק מורה כי אוצר המדינה ישא בהוצאות שירות התעסוקה כדי לספק שירות לכלל דורשי העבודה, העובדה כי שירות התעסוקה מתוקצב בחוסר כה גדול עד כי אין הוא מסוגל לתת שירות לרובם המכריע של דורשי העבודה היא הפרה מתמשכת של החובה החוקית.

6. תת תיקצובו המתמשך של שירות התעסוקה מהווה פגיעה בזכויות היסוד של דורשי העבודה, בהן הזכות לאופק תעסוקתי, לעבודה ולקיום בכבוד, שכן היא משפיעה באופן ישיר על אפשרותם של דורשי העבודה לקבל ייעוץ תעסוקתי, הכשרה מקצועית ושירותי השמה במקומות עבודה, שהיו עשויים להשפיע באופן מהותי על מימוש זכויות אלה.

7. יש לזכור כי דורשי העבודה הם ברובם המכריע אנשים שמסיבות שונות ובתקופות שונות, אינם מצליחים להשתלב בעולם העבודה. רובם הם אנשים אשר נזקקים לרשת הביטחון הסוציאלית ומקבלים גמלאות קיום שונות. כך, למשל, כמעט מחציתם הם מקבלי גמלת הבטחת הכנסה: בשנת 2010 מתוך 468,322 דורשי עבודה, 182,818 היו מקבלי הבטחת הכנסה. מכאן שמדובר באוכלוסיה הכוללת אנשים רבים החיים בעוני מתמשך וזקוקים לשירותים האמורים באופן אקוטי.

לאור כל האמור לעיל, נודה להתגייסותה של ועדת העבודה ללחץ הנדרש על הממשלה על מנת להעמיד את תקציבו של שירות התעסוקה על היקפיו המתחייבים.

 

בכבוד רב,

טלי ניר, עו"ד

העתקים
שר האוצר, מר יובל שטייניץ

שר התמ"ת, מר שלום שמחון

גב' מיכל צוק, הממונה על התעסוקה, משרד התמ"ת

מר יוסי פרחי, מנכ"ל שירות התעסוקה

 

הערת העורך: לתגובת משרד האוצר לטענות ראו כאן

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

16 תגובות

  1. גלעד נתן :

    בדיוק כתבתי על זה מסמך לדיון שהיה בכנסת. מה שמעורר תהיה הוא שה-OECD בדוח שלו לשנת 2010 קבע במפורש ששירות התעסוקה סובל מתת תקצוב ותת תקנון ואינו יכול לכן לבצע את משימותיו ביעילות. איך התעלמו מהקביעה הזו בדוח ה-OECD על שוק העבודה בישראל.

  2. תמר בן-יוסף :

    זה עובד על פי הדפוס הסטנדרטי של האוצר. קודם עושים דה-לגיטימציה לגוף שאותו רוצים לסגור: אומרים שהוא לא יעיל, בזבזני וברמה נמוכה. בשלב הבא, מיבשים אותו ואז הוא באמת הוא באמת הופך להיות לא-יעיל וברמה נמוכה.

    בשלב האחרון, שבו נמצאים עכשיו, הגוף כבר לא מסוגל לנצל את התקציבים שמפנים אליו – אין לו מספיק עובדים, אין לו תוכנית עבודה, וגם הציבור כבר התייאש ממנו מזמן ולא פונה לקבל את שירותיו.זה ההסבר לתגובת האוצר שמצוטטת במאמר כלכליסט המופיע בקישור.

    מתישהו בשנות ה-90 ראיינתי אחד ממנכ"לי שירות התעסוקה שהתריע על המגמה הזו. והנה, הגענו עד הלום.

  3. ק. טוכולסקי :

    מה שבעיקר מעורר תהיות הוא שהכותרות בעיתונות הכלכלית בעקבות אותו דוח היו שה-OECD ממליץ להרחיב את אורות לתעסוקה לכל הארץ ואף אחד לא דיבר על שירות התעסוקה ומצבו, אכן יש לנו עיתונות מאוזנת אובייקטיבית וראויה!

  4. גלעד נתן :

    תמר מה שמדהים וגם את זה בדקו כבר כמה פעמים, שגם כשיבשו את שירות התעסוקה, התוצאות שלו היו יותר טובות ובעיקר העבודה שלו היתה הרבה יותר זולה מזו של "אורות לתעסוקה", גם בהשמת מקבלי הבטחת הכנסה. אבל מי קורא את האותיות הקטנות?

  5. תמר בן-יוסף :

    טוכולסקי וגלעד,

    אכן מעורר תהיות וגם מדהים, אבל התרגלנו.

  6. שאול :

    ותארו לכם שלמרות כל זה, שיעור האטבלה נמוך היסטורית, ובטח יותר נמוך משנות התשעים…

  7. מערכת עבודה שחורה :

    שאול,

    השאלה כמה מהירידה באבטלה קשורה לשינוי בהגדרה של מה זה מובטל לנוחיות הממשלה

    שני הכותבים הראשונים לא יכולים להיחשד כמרקסיסטים או משהו כזה:

    http://www.themarker.com/opinion/1.1135502

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4134046,00.html

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3852496,00.html

  8. שאול :

    תודה על הקישורים. אני מסכים אם לא מעט ממה שיש בהם. אבל –
    ראשית, הכותב בדה מרקר פשוט טועה, ומתמיה שזה התפרסם. הוא אומר דברים לא נכונים. שיעור האבטלה מוןגדר לפי סקרי כוח האדם של הלמ"ס ולא לפי מי שניגש ללשכת התעסוקה. אין התעלמות ממי שאינו מחפש עבודה – הוא נספר כ"לא משתתף בכוח העבודה". הכותב גם טועה בנוגע לכך שרוב העובדים במשרה חלקית מעדיפים משרה מלאה. זה פשוט לא נכון. סחטיין עליו על צעקות הסילוף, אבל הייתי ממליץ לו לפני שהוא שולח מאמרים לדה-מרקר לבדוק קצת את העובדות.
    ועכשיו להסכמות-
    כל הכותבים מתייחסים, בצדק, לכך שיש לקחת בחשבון לא רק את שיעור האבטלה, אלא גם את שיעור ההשתתפות בכוח התעסוקה. כלומר להתייחס לא רק למי שמחפש עבודה ולא מוצא, אלא גם למי שכלל לא מחפש עבודה. מסכים בהחלט. אבל גם כאן – יש שיפור שנמשך כבר לפחות עשור. הנה ציטוט, נכון – בדקתי באתר הלמ"ס, מתוך הכתבה בווינט:
    "בפמן מדגיש, כי אין בכך כדי לומר שמצב התעסוקה מתדרדר. "שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל אמנם נמוך, אך הוא נמצא במגמה איטית מאוד ועקבית של השתפרות". העלייה בשיעור ההשתתפות, לצד הירידה בשיעור הבלתי מועסקים, אכן מעידים על כך שיותר ישראלים עובדים."

    אני שותף במידה רבה לטענה ששיעור אבטלה נמוך אין פירושו שהכל סבבה. אבל ראשית – מי שלא משתתף בכוח העבודה – שום שירות תעסוקה לא יעזור לו. שנית, איך שלא חותכים את זה, יש שיפור במצב התעסוקה. כן – אני יודע. יש גם עלייה בחלקם של העניים העובדים. עבודה זה לא הכל. אבל אם מדברים על מצב התעסוקה – יש שיפור. די עקבי. כבר די הרבה זמן.

  9. משתמש אנונימי :

    שאלה, בין השאר לשאול-

    האם נכון שיותר אנשים עובדים ועדיין עניים (מה שמכונה שחיקת מעמד הביניים)?
    האם נכון שמספר העובדים המאורגנים צנח כאן בעשרים השנים האחרונות?
    האם נכון שמספר עובדי הקבלן (מיקורי חוץ, זכיינות) עולה?
    האם נכון שתהליכים אלה (בהנחה שנכונים) מקבילים לתהליכי ייבוש והפרטה?

    אז מה בדיוק המשמעות של – "העלייה בשיעור ההשתתפות, לצד הירידה בשיעור הבלתי מועסקים, אכן מעידים על כך שיותר ישראלים עובדים"?

    אולי צ"ל "יותר ישראלים עבדים"?
    כל "האושר" הזה רק דוחה את הקטסטרופה כאשר אותם עובדים עניים יגיעו לפנסיה (או יצטרכו לצאת משוק העבודה בגלל נסיבות רפואיות). גם ההשתתפות שלהם בהפרשות לביטוח לאומי נמוכה, וחלקם אפילו מקבלים השלמות הכנסה, אז מה בדיוק הטענה כאן ש- יותר ישראלים עובדים? מה זה מלמד באמת?
    איפה העיקר ואיפה הטפל עבור ההדיוט הלא כלכלן שקורא את המידע הזה על יותר ישראלים עובדים?

  10. שאול :

    אנונימי – תגובה במקום:
    1. נכון. יש אותיות קטנות לרוב (בעיקר, שקו העוני מחושב עבור כל משק בית לפי ההכנסה לנפש במשק הבית, ולכן גודל המשפחה הוא גורם דומיננטי מאוד.) אבל – נכון. לפי ההגדרה (הצודקת!) של עוני, שהיא יחסית, יש יותר אנשים עניים שחיים במשקי בית שיש בהם לפחות מפרנס אחד.

    2. נדמה לי שכן. לא מכיר את המספרים. בכל מקרה – זה נכון ברוב העולם.

    3. בהחלט. וזו בושה גדולה, ויש לקוות שהתחיל, גם אם בצעדים קטנים מדי, התיקון.

    4. כן

    לא יודע מה הכוונה בעבדים. השכר הריאלי עולה בכל עשירון, או אם בוחרים שנים בצורה מאד סלקטיבית, הוא עומד במקום או יורד טיפונת. העליה במספר העובדים העניים נוגעת א. לגידול בפערים, שהם הדרך שבה עוני נמדד וב. לכך שעולה מספר העובדים בקרב אוכלוסיות שיש להן משקי בית מאד גדולים, ולכן כמעט באופן בלתי נמנע תהיה עליה במספר העובדים העניים. אינני יודע אם זוהי שחיקת מעמד הביניים המפורסמת. העוני בקרב משקי בית שבהם שני מפרנסים הוא מזערי. אבל יכול להיות.

    האם זה אומר שהכל נפלא? רחוק מזה. האם זה שום דבר? גם רחוק מזה. בכל מקרה – דובר פה על שירות התעסוקה. מה שלא תהיה דעתך על תפקידו ועל הדרך הנכונה לנהל אותו – הרבה מעבר ללמצוא עבודה הוא לא יכול. אז בדיון על שירות התעסוקה נראה לי רלוונטי להזכיר שהאבטלה בשפל היסטורי, ושיש עלייה מתמדת בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. לא?

  11. איתי :

    שאול,

    שים לב לדרך שבה הלמ"ס מגדיר "מועסקים":

    אנשים שעבדו, לפחות שעה אחת בשבוע הקובע בעבודה כלשהי תמורת שכר, רווח, או תמורה אחרת.

    אחת התופעות הבולטות של "עידן ההפרטה" היא ריבוי העובדים במשרות חלקיות של אנשים שהיו רוצים לעבוד יותר. רלוונטי במיוחד בעמותות (עו"סים, מדריכי קרב למשל), אבל קיבל תקשורת גם בהקשר לעובדי כללית רפואה משלימה והמרצים מן החוץ באוניברסיטאות.

    אני באופן אישי, עם דוקטורט, האכלתי את הילדים ואת המשכנתא (בשכונה מבוססת בירושלים היקרה) מליהטוט בין 4-5 עבודות חלקיות כאלה במקביל, אבל לא כולם ברי מזל כמוני ואין הרבה ביקוש למה שהם יודעים לעשות.
    יש גם לא מעט משרות חלקיות שמוגדרות רשמית כרבע/שליש משרה אבל בפועל דורשות הרבה יותר, מפוזרות על כמה ימים או מערבות המון נסיעות, כך שהעובד לא ממש פנוי להרכיב ארבעה רבעים או אפילו שלושה ולקבל בסהכ הכנסה ממוצעת ומעלה.

    בעולם תעסוקה שיש בו ריבוי משרות חלקיות שלא מרצון תקבל מצד אחד אחוז אבטלה נמוך ואחוז מועסקים גבוה, אך מצד שני עלייה בתחולת העוני, באחוז העובדים העניים ובמדד ג'יני.

    ראה למשל כאן

    http://www.agamy.co.il/unemployment-in-israe/#.Tz7bflGlvSs

    עוד כותבת שלא גדלה במרתפי "הגדה השמאלית" או בקן של השמו"צ

    http://www.agamy.co.il/about-me/#.Tz7b4FGlvSs

  12. שאול :

    יכול מאד להיות. ככל הידוע לי בנוגע למשרות חלקיות – הרוב הגדול של אלו שעובדים בהן אינם מחפשים עבודה במשרה מלאה. סדר גודל של בין חמישית לשביעית, תלוי איך סופרים את קיבוצניקים ובעלי עסקי םקטנים. אבל אני לא יודע איך הנתונים האלו נראים לאורך זמן. ייתכן מאד שהייתה בהם עלייה.
    http://cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st12_21&CYear=2011

    אלו לא נתונים מושלמים. בנאדם יכול שלא לחפש משרה מלאה לא רק כי לא בא לו לעבוד משרה מלאה, אלא כי, למשל, הוא מעריך שההכנסה הנוספת לא תכסה על ההוצאות של המועדונית. זה בהחלט נושא שיכול להיות מאד מעניין לבדוק אותו.

    הערות על הקישורים: מצטער, אבל גם היא טועה. שיעור האבטלה אינו קשור לשאלה האם אתה מקבל דמי אבטלה או לא. הוא נקבע על פי סקרים. מבין ארבע הדוגמאות שלה למובטלים שלא נספרים, שלוש הן פשוט שגויות. רק הראשונה נכונה.
    בנוגע להערותיה על שיעור השתתפות נמוך – כבר אמרתי. נכון מאד, אבל הוא במגמת עליה. ולענייננו – שום שירות תעסוקה לא יעזור למי שלא מחפש עבודה.

    באופן כללי, אין לי הרבה מילים טובות על שוק העבודה הישראלי. יש הרבה בעיות, והרבה מאד מה לתקן. אבל אבטלה, יחסית, אינה אחת הבעיות בו.

  13. חקלאי :

    בלי להתיחחס לתחמונים של הלמ"ס (יש 3 סוגי שקרים בעולם – שקרים, עוד שקרים וסטטיסטיקה).

    אם יש פחות אבטלה, לכאורה, עבודת שירות התעסוקה קלה יותר והוא אמור להראות תוצאות טובות יותר. זה לא המצב! שירות התעסוקה מסואב, לא מקצועי ולא יעיל הרבה לפני שקיצצו בתקציביו. במשך שנים וממשלות היה השירות כר פורה למינוי מקורבים ומלכחי פינכה. השירות מזמן לא מבצע פילוח של הפונים אליו וכך נוצר מצב שמיעוט קטן מבין הפונים נשלח לעבודות מתאימות. אני, כמעסיק, לא יכול לסמוך על השירות הממשלתי ולכן פניתי ללשכה הפרטית עמה אני עובד כיום.

    ככלל אני מתנגד להפרטות במשק. חובת ההוכחה היא על המפריט, להראות ששיטתו מוצלחת. יחד עם זאת, במקרה של שירות התעסוקה הישראלי ההפפרטה היא נכונה וטובה. לא בגלל שחברות ההשמה הפרטיות כל כך טובות, אלא ראש ובראשונה בגלל הסיאוב והשחיתות אליהם הגיע השירות הממשלתי בישראל.

  14. אקי :

    לצערי המאמר לוקה בחוסר מקצועיות. ראשית חלק גדול מהתקציב לשירות המובטלים, נחמצא במישרדים אחרים כך שכל החישןב שגוי. שנית השמה ע"י שירות התעסוקה יקרה בלמעלה מ-30% מעלות ההשמה בפרויקט וויסקונסין, שלישית כמות מקבלי הבטחת הכנסה בשנת 2010 היתה ב-60,000 נמוכה מהמצוין במאמר.וכך יש עוד שגיאות .

  15. משתמש אנונימי :

    שאול
    מה פירוש –
    "ככל הידוע לי בנוגע למשרות חלקיות – הרוב הגדול של אלו שעובדים בהן אינם מחפשים עבודה במשרה מלאה"?
    לפי המקור שהבאת, שליש מהעובדים במשרות חלקיות (שכירים או קואופרטיבים)עובדים במשרות חלקיות שנחשבות למלאות או שלא הצליחו למצוא משרות מלאות.

    רק 12% לא מעוניינים.

    האחרים, עובדים במשרות חלקיות מתוך כורח אחר: גמלאים – פנסיה נמוכה? פרישה מוקדמת שנכפתה ע"י המעביד?
    גידול ילדים – העדר סידור מתאים לילדים?

  16. שאול :

    אנונימי ידידי, לפחות גרמתי לך לפתוח לוח של הלמ"ס. כבר משהו.

    אני לא לגמרי בטוח מה אתה מנסה להגיד. משרה חלקית היא כל דבר שהוא 34 שעות ומטה, ומאוד סביר שחלקן הן משרות מלאות לכל דבר. מה בדיוק הבעיה איתם?
    גמלאים – אם הם עובדים בגלל פנסיה נמוכה, מה שלא ברור מהנתונים, אז הבעיה היא שהם עובדים בכלל, ולא שהם מעוניינים לעבוד יותר. היעדר סידור מתאים לילדים – יכול מאד להיות. התייחסתי לזה קודם. אבל כדי שהטיעון יהיה מעניין הוא צריך להתייחס לשינוי במספרים האלה, ולא רק לרמתם הנוכחית. לפני עשרים שנה אף אחד לא נשאר בבית כדי לטפל בילדים?

    בנוגע לעמדתך הכללית לגבי שוק העבודה, כפי שהיא מצטיירת כאן, אתה מזכיר לי את נחמיה שטרסלר שכותב מדי פעם שהרפורמות של שנות השמונים עשו לנו רק טוב. כאילו, רק מהצד השני. אתה בטוח שהן עשו רק רע. שאין שום דבר חיובי כרגע, ובטח שלא היתה שום התפתחות חיובית בעשורים האחרונים. בסדר. שיהיה. אף אחד לא אוהב תמונה מרוכבת של המציאות.

    ורק לסיכום – ואיך כל זה קשור לשירות התעסוקה?! שירות התעסוקה היה מוצא סידור לילדים? שירות התעסוקה היה מגדיל את הפנסיה של הגמלאים?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.