חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

פרשת נתן אשל, הבט משפטי שונה

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, מועד ב', משפט ופלילים ב 30.01.12 6:00

פרשת נתן אשל – ראש לשכת ראה"מ – שפורסם, כי חדר לכאורה לפרטיותה של עובדת הלשכה ר., מעוררת שאלות מהתחום המתפתח של דיני הפרטיות ה"אלקטרונית" במקום העבודה
מאת: יהונתן קלינגר

הרגישות בפרשת נתן אשל היא לאו דווקא הנושא של ההטרדה המינית הלכאורית, או הידיעות הצבעוניות שמביא ריצ'רד סילברסטין שהופכות את בית ראש הממשלה לבית האח הגדול, אלא נושא הפרטיות במקום העבודה שנובע מכך שלכאורה אשל חיטט בטלפון הנייד ובתיבת הדואר האלקטרוני של העובדת המוטרדת. עצם הטענות לחדירה של בכיר לטלפון הסלולרי ולדואר האלקטרוני של עובד אינם משהו שיש לראות בו מן השגרה.

אכן, הזכות לפרטיות במקום העבודה נמצאת בתקפה מתמדת על ידי בתי המשפט בישראל, למרות החלטות מרשימות כמו עע 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' הממונה על חוק עבודת נשים, שהיתה נסיון לעצור את המדרון החלקלק, עדיין עובדים חשופים יותר ויותר למעבידים שרוצים את פרטיהם. בפועל: משרד החינוך כופה על מורים לתת את טביעת אצבעם, מלצרים עונדים זמזמים אשר מיידעים אותם מתי לקוחות מעוניינים בשירות (ואומרים תודה על כך), עובדים מאוכנים על ידי שירותי "ניהול עובדים" למינהם, ולכן אין זה פלא שמעביד רואה לנכון לקרוא דואר אלקטרוני של עובד או להסתכל בטלפון הסלולרי שלו: ההתנהגות פשוט לא נראית פסולה.

אגב, לא מעט טענות הגנה קיימות למעשיו של אשל; עם הרצון לעמוד על חפותו, אוכל להניח שמה שעשה עשוי להיות מוגן אם רצה לפעול כנגד הדלפת מידע מהלשכה (סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות) או אם עשה זאת כדי להגן על חייו, רכושו או דבר מה דומה (סעיף 34יג לחוק העונשין), אלא שמשום מה זה לא נראה כך על פניו.

אז הבעיה עם המקרה של אשל היא שאנו מתעסקים בצהוב, בהטרדה המינית עצמה, בשאלות של היחסים הקרובים בינו לבין שרה נתניהו, אך לא בשאלה כיצד אשל ביצע את הדברים: הרבה יותר מעניין אותנו לדעת האם התקין תוכנות ריגול בטלפון ובמחשב, או האם סתם גנב את הטלפון הסלולרי, האם העובדת שמרה על הססמא שלה או שאשל פנה למי מעובדי המשרד לפרוץ לתיבה. שאלות אלה, שהיו יכולות לסייע לנו לדון במקרה אמיתי של הזכות לפרטיות, כנראה שלעולם לא ידונו בגלל הצהוב.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , ,

2 תגובות

  1. יהונתן קלינגר | נתן אשל והזכות לפרטיות במקום העבודה. ‏ :: Intellect or Insanity‏ :

    […] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]

  2. מנחם לוריא :

    יונתן,

    אכן,כדבריך,ה"סיפור" הזה נגוע בבעית "צהוב" רצינית. אבל הטענה שלי מופנית לבנימין נתניהו האיש לא ראש הממשלה.

    בנימין נתניהו – האיש לא ראש הממשלה – מנהל לישכה שהיא אחד ממוקדי הכוח של המדינה. ואם בלשכה שלו ישנה אחת שמסרבת להגיש קובלנה פלילית כנגד אחר עליו לשבת איתה,שוב כאיש כמנהל ולא כראש הממשלה,ולשמוע על מה ולמה היא פוחדת.

    התופעה הזו שאנשים מנצלים את הכוח הניהולי שניתן להם כדי לבצע את תפקידם לא הומצאה בלשכת ראש הממשלה,ותחת ההיבט של חדירה לפרטיות ומעקב אחרי עובדים – כן צריך לברר מהי הסיבה שהיא מסרבת להלין. ושוב,לברר מהי הסיבה ולא מהי עמדתה או טענותיה. שכן אם בלשכה הזו ישנו אדם שמנצל את הכוח שניתן לו,לצורך ביצוע תפקידו,ואגב אורחא מחטט בפרטיות של העובדים הוא צריך ללכת הביתה ועל חשבונו הפרטי ואתמול. עם ובלי קשר ליצר הרע שלו.

    מנחם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.