גדעון סער – האמנם קדנציה חינוכית מבוזבזת?
המאמר מבקר את הקדנציה של שר החינוך, שהשקיע במבחנים ומדידתם, בטכנולוגיה יקרה ללא קשר לפדגוגיה ובניהול ריכוזי של המשרד. לדברי הכותב, על מערכת החינוך לנוע בכיוון חדש: אוטונומיה גדושה לבתי-הספר
מאת: אברהם פרנק
הקדנציה של גדעון סער בחינוך תיזכר ודאי בזכות שלושה אלה: מבחנים ומדידות חוזרים ונשנים, ריכוזיות קיצונית באמצעות דרישות לביצוע ולדיווחים, ותכנית טכנולוגית יקרה ללא קשר לפדגוגיה. המשמרת שלו החלה באפריל 2009 ותסתיים כנראה במועדה, מרץ 2013. הסיכוי שסער יעשה תפנית בקונספט החינוכי שגיבש יחד עם המנכ"ל הראשון שושני, ועליו שם את כל יהבו, שואף ודאי לאפס.
סער לקח באופן מוקצן גישה חינוכית שבמדינות מערביות אחרות כבר הסתלקו ממנה או עושים זאת עכשיו. גם באנגליה וגם בארה"ב יש מחשבה שנייה כלפי עקרונות הסטנדרטיזציה, שהשתלטו על החינוך הישראלי בעוצמה שאין דומה לה. מתוך ראיה אנכרוניסטית מאד מוצגת אצלנו הסטנדרטיזציה כחזות הכול: 17 בגרויות חובה, מיצ"בים בשלבי גיל שונים, הכנות מכוונות למבחנים בינלאומיים, ותכנית לימודי יסוד (ליבה), הכוללת בערך 13 מקצועות שבועיים, חובה לאורך שנות הלימוד. המנהלים והמורים אינם מערערים על כך, שכן התרגלו לעובדה שזוהי דרך העולם. כך היה, הווה ויהיה – כנראה לתמיד. הצייתנות שולטת בכיפה, ומוסדות חינוך שמנסים לעשות אחרת, מתנפצים כל פעם מחדש אל סלעי המבחנים הסטנדרטיים.
מדינת ישראל מפסידה בשנים הקריטיות האחרונות את מה שנחשב היום לחינוך רלוונטי: טיפוח לומדים אורייניים, אחראיים, מעורבים, יוזמים, סקרנים, עובדים בצוות, חוקרים, מְתקשרים ואזרחים דמוקרטיים מחויבים. בית-הספר מסייע להם לפתח את יכולתם כלומדים עצמאיים, והמערכת ככלל מסייעת למוריהם להיות ראשים גדולים של תכניות לימודים עצמאיות, פדגוגיה עכשווית והערכה בית-ספרית מעצבת. אולם במצב של היום, המוסדות להכשרת מורים אצלנו אינם יודעים האם להכשיר מורים שמנחילים ידע בשיטת המאה ה-19, או מחנכים שתפקידם להנחות את התלמידים בעבודות חקר ובעיצוב זהות. השכל הישר מצביע על האפשרות השנייה, ואילו התקיעות הישראלית מאלצת אל זו הראשונה.
כדי לנוע בכיוון חדש זקוקה ישראל בדחיפות להעברת מידה גדושה של אוטונומיה לבתי-הספר שלה. כל עוד יהיו המנהלים ומוריהם מתווכים של ידע מוכתב והנחיות שבאים מלמעלה, והתלמידים "משנני חומר" שנחיצותו לא נבדקה והיא מוטלת בספק גדול – לא תהיה מערכת החינוך שותפה להצמחת אנשים מועילים. את העבודה הזאת יעשו הצבא, ההיי טק וגורמים אחרים בנוף הישראלי. העברת מרבית הסמכויות מן המשרד אל האוטונומיה הבית-ספרית תחולל שינוי רב מימדי, והחירות תיכפה על בתי-הספר לעיתים גם בניגוד לרצונם, כדברי רוסו. אבל זה באמת לא יקרה במשמרת של סער, שהמציאות הפוליטית בישראל מאפשרת לו – אדם אחד – לקבל החלטות קרדינאליות עבור כל ילדי ישראל והוריהם.
האם עלינו לסכם את השנים הללו כאבודות לחינוך? לא בהכרח. יתכן שדווקא הקיצוניות שבה מוביל המשרד את המערכת בדרך-לא-דרך, דווקא היא מולידה תגובות-נגד חשובות. תגובת הנגד החשובה ביותר היא ההבנה הגדלה בקרב הציבור שמתחולל כאן משהו רע. מצב זה מכוון הורים רבים אל צורות חינוך חדשניות פרטיות-למחצה, והורים אחרים אל תחושות אי-נחת גוברות והולכות. הורה שעיניו נפקחו לראות שילדו עושה את דרכו בבית-הספר מבחינה לבחינה, במקום שיעשה שם דברים המועילים לפיתוחו האישי, לא ייוותר עוד אדיש שכך זה יקרה גם לילדו השני. אנשים מתחילים לדרוש שינוי. שר/ת החינוך הבא לא יוכל עוד להתעלם מן הרעשים הציבוריים העזים שמחוללת תקופת הכהונה של גדעון סער. גוברים הסיכויים שבכל-זאת נשכיל להוציא מתוק מעז.
תגיות: גדעון-סער, מבחנים בינלאומיים, מדידה והערכה בחינוך, משרד-החינוך
קישור קבוע
5 תגובות
Email This Post
24 בינואר, 2012 בשעה 12:18
מקריאת המאמר או יותר נכון גיבוב המילים שם, אנו נוכחים לדעת כי הכותב אינו בקיא כלל וכלל בתמורות שהתחוללו במשרד החינוך תחת הקדנציה של סער. שלל הרפורמות וביניהן עוז לתמורה, השלמת אופק חדש, חינוך חינם לגילאי 3-4, מרכזי מצוינות וכו' הם רק קצה הקרחון של העשייה המבורכת של השר
24 בינואר, 2012 בשעה 12:18
הישגי התלמידים הן מדד חשוב להערכה וביקורת של המערכת כולה. מדידה והתייחסות ראויה לתוצאות מבחנים שונים מביאה לשיפור מתמיד במערכת החינוך כפי שאכן קורה במשמרתו של גדעון סער.
24 בינואר, 2012 בשעה 18:17
אוי, ב 12:18 גם אני היתי פנוי אך שום חברת יחסי ציבור לא שכרה את שרותי לכתוב כאן תגובה .
24 בינואר, 2012 בשעה 23:06
אין צורך להוסיף עוד דבר לאחר הערתו של ארטור.
17 בפברואר, 2013 בשעה 19:26
אברמלה, מקומך במשרד החינוך
השיטה הקיימת, של אינספור מבחנים סטנדרטיים, אשר גדעון סער ממשיך להעצים אותה, מעקרת את המורה מהיכולת להפעיל את היצירתיות שלו ואת סגולותיו המיוחדות באופן שיגרום לתלמיד ללמוד מתוך תשוקה ומעורבות אמיתית. כמה חבל