חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

השר יעקב נאמן, בטל את חוק חזקת הגיל הרך

נושאים מכתבים, רווחה ושירותים חברתיים ב 18.01.12 1:03

רודנה גולץ מבקשת את תמיכתו של שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, במסקנות ועדת שניט, הממליצה על ביטול חזקת הגיל הרך, מתוך הנחה ששני הורי הילד הם נורמטיבים, ולכן מסוגלים וראויים לגדלו

לכבוד שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן ולכבוד חברי כנסת ישראל,

שמי רודנה גולץ, אני בת 23, בתור אישה צעירה במדינת ישראל אני מודאגת מאוד מהעתיד שלי, של משפחתי העתידית, ושל החברה במדינת ישראל. בישראל פועלות נשים המתקראות "פמיניסטיות" הטוענות שהן מקדמות "זכויות נשים" ו"שיוויון מגדרי" בישראל. ההפך הוא הנכון. הנשים הללו, באמצעות חוקים ורעיונות כמו למשל "חזקת הגיל הרך"  מנציחות סטראוטיפים מגדריים ומייצרות נזק ארוך טווח לחברה הישראלית. רעיונות מעין אלו מחבלים בשיוויון המגדרי שהחברה הישראלית נוטה לאמץ באופן וולונטרי, ואין לה צורך בכפיה.

חוק חזקת הגיל הרך ויישומו בבתי המשפט בישראל הוא אחד מתפוחי האדמה הלוהטים בתחום השיוויון המגדרי בישראל. ה"פמיניסטיות" מתנגדות לביטולו והן מתנות את ביטולו בייצור שיוויון מגדרי קודם לכן, כאשר חוק זה עצמו הוא מרכיב עיקרי בהנצחה וקיבוע של תפיסות פטריאכליות וארכאיות את מקומה של האישה הקטנה בבית אל מול הגבר רחב הכתפיים המשמש כארנק אנושי. "פמיניסטיות מקצועיות" המתפרנסות מאי­-שיוויון מגדרי מתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך בטענה שיש קודם כל להגיע לשיוויון בין גברים לנשים בנושאים חברתיים וכלכליים, ואז הן "יסכימו" לחזקה­ משותפת, כאילו שכל הילדים הם רכוש פרטי שלהן. בכתביהן ודבריהן בתקשורת ניכר שהן מרבות לעסוק בנשים אך מתעלמות מהעובדה שישנם ילדים תמימים שנפגעים מכך שהן מחזיקות אותם כבני ערובה כדי להעניש את כל הגברים, ובפועל הן לא רק פוגעות בילדים אלא גם מנצחיות, מקבעות ומעמיקות את התפיסה הפטריאכלית הארכאית שאישה היא הבעלים הבלעדיים של הרכוש הקרוי "ילדים", היא היחידה שמוכשרת ולכן היחידה שמורשית לטפל בהם ולהיות עמם בקשר, זוהי חובה הבלעדית בחיים, ואילו אבי הילדים הוא לא יותר מארנק מהלך שיש לסחוט. לשיטתן גם במקרים שבהם האם קרייריסטית מצליחה והאב היה אחראי עיקרי על גידול הילדים, אין להחיל דין הפוך. הדבר מסב נזק רב לילד שהמודל היחיד שהוא לומד לתא משפחתי ולהורות זה מודל של סכסוך תמידי.

הסטטיסטיקה אומרת שלילדים להורים גרושים יש סיכוי גבוה יותר להתגרש בעצמם. ישנן סטטיסטיקות שמדברות על אחוזים גבוהים יותר של הדרדרות בתנהגות ובציונים בעקבות המשבר שחווה הילד בתא המשפחתי המתפרק שבו מנוהלות מלחמות עולם בין ההורים. מדוע להעניש אבות רבים המעוניינים להיות הורים שווים במשמורת משותפת? מדוע ילדים שלא בחרו אם לבוא לעולם ושעדין לא הייתה להם שום הזדמנות להשאיר בו שום חותם, צריכים לשלם על חוסר השיוויון שיצרו מבוגרים לפניהם ולחקות בעצמם את המודל הזה, היחיד שהם מכירים? לאחרונה יש רעש גדול במדינה על "הדרת נשים". לא מדובר ב"הדרה" אלא באפלייה והשפלה. התופעה הזו אמנם מעוררת הדים בתקשורת, אך הישראלי הממוצע לא רואה בעיה גדולה בכך משום שהישראלי הממוצע מפנים את המסר המעוות של הפמיניסטיות המקצועיות שמחזקות את הסטראוטיפים המוכרים:­ אישה היא נחותה, אישה צריכה להישאר בבית, אישה צריכה להתעסק עם ילדים ולא לשיר, ואין לה מה לעשות לצד גברים. כאישה צעירה אני חוששת לעתידי במדינה שבה קיימת אווירה כזו.

אשמח לשמוע שהנכם תומכים במסקנות ועדת שניט שיוצאת מתוך הנחה ששני הורי הילד הם נורמטיבים, מסוגלים וראויים לגדלו, וממליצה על ביטול חזקת הגיל הרך ועל אי­ הגדרת משמורנית וחזקות אלא אחריות הורית משותפת יחד ולחוד, ולא תתאפשר סחיטה רגשית ו/או כלכלית של מי מהצדדים, וכך נצעד עוד צעד לכיוון השיוויון המגדרי במדינת ישראל.

בכבוד רב,

רודנה גולץ

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , , ,

23 תגובות

  1. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    אני מסכים עם המשפט "חוק זה עצמו הוא מרכיב עיקרי בהנצחה וקיבוע של תפיסות פטריאכליות וארכאיות". אבל חבל שהמאמר הזה מתעלם מהמורכבות של השאלה, ומטיח עלבונות בצד השני בלי לברר באמת מהי עמדתו.
    הארגונים הפמיניסטיים לא טוענים שיש 'קודם כל להגיע לשיוויון בין גברים לנשים בנושאים חברתיים וכלכליים'. הם טוענים שהדין המשפחתי בישראל הוא דין מפלה כלפי נשים (טענה שקשה להתווכח איתה). במצב שבו נשים נמצאות בעמדת נחיתות בתהליך הגירושין, טוענים הארגונים, ביטול חזקת הגיל הרך לא ישמש אלא ככלי נוסף בידי גברים בבואם לממש את יתרונם בתהליך הגירושין, ולבקש הפחתת מזונות וחלוקה לא-שוויונית של הרכוש.
    בעמדה הזו יש בעיות לא מעטות (כתבתי עליהן כאן), אבל יש לה גם הרבה מאוד הצדקה.

    מדובר בבעיה מורכבת מאוד. לשטח אותה ל'הפמיניסטיות בכאילו שמנסות לשמר פריבילגיות' לא מועיל לאף אחד.

  2. רביב :

    נדב,
    תבדוק בדעות , גם הכתובות , של המובילות נגד ביטול חוק חזקת הגיל הרך ותראה שהן אומרות זאת בגלוי.
    חוק חזקת הגיל הרך הינו כלי במאבק והן לא יוותרו על החוק לא בגלל שזה ישמש כלי נוסף אלא רק בגלל שזה משאיר להן יתרון על הגברים וזאת תוך התעלמות מוחלטת מהילדים עצמם שהופכים לכלי מאבק רשמי

  3. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    כלי במאבק הגירושין. לא כלי במאבק 'לשוויון בנושאים חברתיים וכלכליים'. זה בדיוק מה שאמרתי.

    אין מה לעשות, ואין סיבה להעמיד פנים – כשהגירושין הופכים מכוערים, כל דבר הופך להיות חלק מהמאבק, וזה כולל את הילדים. (אם תרצה, דווקא חזקת הגיל הרך מוציאה את הילדים מהוויכוח. לא שזו סיבה לתמוך בה).
    הטענה של הארגונים הפמיניסטיים היא שכרגע, המצב כל כך לא שוויוני, שביטול חזקת הגיל הרך בלי ביטול של הדין המשפחתי הדתי תגרום לגברים – גם כאלו שלא מעוניינים לטפל בילדים שלהם – לדרוש משמורת על הילדים, רק כדי שהאישה תוותר על המזונות כדי להימנע מהדיון הזה.
    יש בעיות בשימוש בטיעון הזה, אבל מה לעשות שהוא מתאר מצב קונקרטי, שמתרחש בפועל בתהליכי גירושין.

  4. רודנה גולץ :

    נדב, אני מכירה את כל הסיפור, אני קראתי על זה ואני מכירה את כל הטיעונים שלהן – והם לא מחזיקים מים. הן מצהירות במפורש שהן תומכות בחזקת הגיל הרך כדי להעניש את הגברים ולקחת את הילדים בתור בני ערובה.

    אם כל הזמן מפלים לטובת נשים, אז למה הן מתלוננות על אפלייה נגדן?
    http://atheisms.wordpress.com/2011/06/29/feminism1/

    על "חזקת הגיל הרך" – "כבשת הרש" של הפמיניסטיות
    http://atheisms.wordpress.com/2011/07/01/kamirssheep/

    על פמיניזם כגורם שפוגע במעמדן של נשים
    http://atheisms.wordpress.com/2011/07/12/feminism3/

    השבוע בילי מוסקונה לרמן פירסמה טור שחוזר על אותן קלישאות של הקולגות שלה – הן יצאו למלחמה בגברים והן לוקחות את הילדים כבני ערובה.

  5. קרן :

    מאיה, גם אני מסכימה שיש אפליה כלפי האבות.

    מצד שני, אסור לשכוח שלמרות ש90% מתיקי הגירושין נפתחים על ידי נשים, אם תשאלי כל גרושה, תגלי שברובם המוחץ של המקרים, הגבר אשם בהתפרקות התא המשפחתי מסיבות אנוכיות כמו בגידה או התעללות ריגשית ו או פיזית באישה.
    (כך לפחות נראה הסקר הלא רשמי שאני ערכתי עם השנים).

    ממילא תיקי התביעות בביטוח הלאומי מלאים בגברים שלא משלמים מזונות ומשאירים את עול הפרנסה לאישה (שמרוויחה בישראל כ 45% פחות משכרו של גבר).

    ועכשיו תארי לך שיתנו בידיהם גם את אחזקת הילדים…

    נשים סבלו גיהינום במהלך ההיסטוריה בגלל זכויות היתר שנתנו לגברים.

    נכון שהמצב עכשיו לא אידיאלי- אבל הוא הרבה יותר טוב מבכל הזמנים.
    וחבל יהיה להרוס את זה. האפליה נגד נשים בישראל בכל המגזרים כולל החילוני עדיין חייה ובועטת…

  6. רודנה גולץ :

    קרן – וועדת שניט לא ממליצה לתת את הילדים בידיהם של הגברים אלא לבטל את עניין החזקות.

    הסקר הלא רשמי שערכת כנראה לא מתייחס לכמות גדולה של תלונות שווא שמוגשות תקופה קצרה טרם הגשת בקשת הגירושין כדי לבצע דמוניזציה לגבר כשמגיעים לבית המשפט.

    דבר שני, רוב התאים המשפחתיים לא מתפרקים עקב התעללות אלא עקב חוסר תקשורת בין בני הזוג, אלא שבזמן הגירושין כל אחד רואה רק איך הצד השני אשם. אם היית גבר והיית יושבת לבירה עם גברים גרושים אז הם היו מספרים לך שהאישה התגרשה רק בשביל לסחוט מהם מזונות, אבל את אישה אז את יושבת עם נשים לקפה והן מספרות לך שהגבר אשם.

    אישה מרוויחה בישראל 30% פחות מגבר, לא 45%, וזה בגלל שנשים עובדות בעבודות גמישות יותר שבהן היקף השעות נמוך יותר או שהשכר פר שעה נמוך יותר, כי הן נוטות יותר לשבת בבית עם הילדים.

    המשמעות של ביטול חזקת הגיל הרך היא שנשים יוכלו לצאת לעבודה וגברים ישתתפו בנטל גידול וחינוך הילדים בצורה אקטיבית כאבות ולא כארנקים.

  7. כרמית :

    רודנה,
    אני מחזקת את ידייך בכתיבת המכתב האמיץ הזה ופרסומו.
    כאם גרושה אם לשני ילדים
    אני יודעת לאמר בוודאות שעד היום מלבד נושא הגט, בו הכח ניתן בידי הגבר, בשאר המקומות הכח הוא בידי האישה.
    יש אנשים (משני המגדרים) שמתוך מקומותיהם שלהם בתהליך הגירושין לא מרגישים אפילו כי המלחמות נעשות על גב ילדיהם.
    קבלת מסקנות ועדת שניט והפיכתן לחוק של קבע ימנע מהילדים שלנו להוות כלי לניגוח בין ההורים.

    הילדים שלנו לא בחרו את הגירושין
    הילדים שלנו מבקשים אבא ואמא בחייהם שיהיו איתם ולצידם. זוהי זכותם הבסיסית.

    מי יתן ומכתבך יקרא בראש פתוח ובלב אוהב.

    כרמית
    אמא של שחר ואסף.

  8. סתיו אדם :

    רודנה צודקת , כל מילה כאילו נכתבה בדם ליבי…. תודה

  9. אייל סייג :

    מחזק ומאמץ בשתי ידי תוכן פנייתך. ישר כוח

  10. רוני מילוא :

    רודנה. כתיבה מעולה. כל מילה בסלע. מצטרפת לדבריו של סתיו. אמן וכשיגיע זמנך ללמשפחה הדברים יהיו אחרים

  11. גיל רונן :

    רודנה התנועה הפמיניסטית-מיליטנטית היא יציר כפיו של השמאל המרקסיסטי, אמת, שוויון וצדק לא מעניינים אותם, ואת עכשיו ברשימה השחורה שלהם.

  12. טלי רוזנר :

    על בעיית העגונות נאמר כבר:

    יש ניסיון ציני ואכזרי להשתמש בסבלן של העגונות ולהאדיר סבל זה, כדי למנוע מילדים ליהנות מהיתרונות של שינוי החוק ברוח ועדת שניט. העלאת נושא העגונות מיועדת להסיט את הדיון מעניין טובת הילדים, ולשבש את השיח הציבורי על-ידי הפיכתו למלחמה בין נשים לגברים. עניין העגונות אינו קשור לילדים. הפגיעה בילדים לא תועיל לעגונות, ולא תקצר את המתנתן לגט. גם לו הייתה צומחת לעגונות תועלת מתופעת ניתוק הילדים מאבותיהם, לא יהיה זה מוסרי או נכון לפגוע בעשרות אלפי ילדים כדי לטפל בבעיה זו.

    ניתן להצביע על עשרות אפליות בחסות החוק כנגד גברים, החל בשירות הצבאי, דרך הפנסיה, וכלה במס הכנסה. אין צורך לגברים ולנשים להתחרות מי מקופח יותר. יש לתקן כל קיפוח כזה לגופו, שכן אי-אפשר למדוד מי סובל יותר. הפתרון הנכון הוא לקבוע איסור על אפליה של נשים לעומת גברים, או גברים לעומת נשים בחוק.

    למתעניינים בכל זאת בתופעות העגינות, הנה העובדות כהווייתן: מספר הנשים העגונות הוא כ 20-30. ראו פרוטוקול מס’ 164 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה 7 במרץ 2005 . למען העגונות נלחמים 27 ארגונים, ומוקצה לטיפול בעניין מימון ציבורי, שהוא, על סמך נתוני בתי הדין הרבניים, כחצי מיליון ש"ח לשנה. מספרן של מסורבות הגט הוא כ-200. בעוד הנתונים הרשמיים מורים על 180 מסורבות גט, מחקר ביוזמת "מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, מצביע על 230 מסורבות גט. לעומת זאת יש גם גברים שנשותיהם מסרבות לקבל גט.

    רק פחות מ-1% מתיקי הגירושין אינם מסתיימים בגט בתוך שנתיים, שאז הם נכנסים לקטגורית מעוכבי/מסורבי-גט. אורך החיים הממוצע של תיק הנפתח בבית הדין הרבני היה 138 יום בשנת 2009, והתקצר לכדי 120 יום בשנת 2010. זמני המתנה אלו קצרים מאילו של בית המשפט למשפחה ששם אורך תיק הוא כשמונה חודשים (על-פי הקר, 2010). נתונים רשמיים, המאושרים על-ידי מבקר המדינה מורים כי מספר העגונות, ומספר מסורבי הגט יורד משנה לשנה. כיום כאמור מדובר ב 20, נכון ל-2009.

    המספר הגבוה יותר של מסורבי גט (גברים) נובע מכך שגבר מסורב גט מחויב לשלם מזונות לאשתו בנוסף למזונות הילדים, ולהשתתף בהוצאות הבית, ומכך שבתי הדין הרבניים מנועים כמעט לגמרי בחוק מלהטיל סנקציות על סרבניות גט. לגבר אין תועלת כלכלית להיות סרבן גט, וסרבנותו חושפת אותו לסנקציות קשות: מאסר, אבדן רישיון נהיגה, כליאה בצינוק ועוד. לעומת זאת, סרבנית הגט זוכה ליתרון כלכלי, והיא אינה חשופה לסנקציות. גם בתי המשפט האזרחיים נוטים לפסוק פיצויים עונשיים נמוכים לזכות מסורב הגט (25,000 ש"ח לשנה), לעומת 36.000 עד 200,000 ש"ח לשנה לטובת אישה מסורבת גט.

  13. טלי רוזנר :

    מיתוס: יש אפליה קשה נגד נשים בבתי הדין הרבניים

    עובדה: זהו היבט אחר של הניסיון להסיט את הדיון לעניינים לא רלוונטיים, וגם לא נכונים. גם לו הייתה הטענה נכונה, אין מתקנים אפליה באפליה. בעבר היה מקובל לחשוב כי בתי הדין הרבניים נוחים יותר לגבר, וכי הדיינים מפלים נשים לרעה. זה כבר בכלל לא נכון. ידועים לא מעט מקרים בהם נשים ממהרות לבית הדין הרבני כדי שזה יתפוס סמכות, כדי להבטיח לעצמן יתרונות כגון תשלום הכתובה (בנוסף למחצית הרכוש המשותף), מדור ספציפי (קניית חזקה של האישה על דירת המגורים, ללא אפשרות של פירוק שיתוף), ומזונות אישה בנוסף למזונות ילדים.

    קל למדוד את חוסר שביעות הרצון של גברים או נשים מהתנהלות בתי הדין הרבניים באמצעות מספר העתירות לבג"ץ כנגד החלטות בתי הדין הרבניים. הנה נתונים לדוגמה: בתקופה שבין 1/1/2009 ל-30/6/2011 (30 חדשים), 46% מהעתירות הללו היו על-ידי גברים ו 54% מהן היו על-ידי נשים. כלומר חוסר שביעות הרצון הנשית כפי שזו נמדדת בשטח מהתנהלות בתי הדין הרבניים גדולה אך במעט מחוסר שביעות הרצון הגברית.

    מניתוח משפטי סטטיסטי של יותר מ-160 תיקים שנדגמו בבתי המשפט למשפחה, ויותר מ-120 תיקים שנדגמו בבתי הדין הרבניים עולה כי באורח משמעותי ומובהק בתי הדין הרבניים נוטים לקבוע משמורת אם בלעדית, וזכויות ביקור מופחתות לאבות, ביחס לבתי המשפט למשפחה. ה"יתרון" האמור של נשים בבתי הדין הרבניים נשמר גם בניטרול פקטור המעמד הסוציו-אקונומי.

    מכל מקום, העיקרון של הימנעות מתיקון עוול בעוול, מחייב גברים להתגייס כנגד אפליית נשים לרעה בבתי הדין הרבניים בכל מקום אחר, ומחייב גם נשים להתגייס כנגד אפליית גברים לרעה בבתי הדין הרבניים ובכל מקום אחר.

  14. טלי רוזנר :

    עוד מיתוס: אין מדינה מערבית אחרת שבה מתקיימת אפליה נורמטיבית מכוח המדינה ברמה החוקית הפורמלית נגד נשים בדיני משפחה. ישראל היא המדינה המערבית היחידה שמפלה נשים בתחום הזה

    אלו קלישאות אותן מפיצה רות הלפרין קדרי במוסדות האו"ם נגד ישראל. לטענתה, מצב הנשים בארץ גרוע מטהרן ודמשק. הטענה שהמדינה מחילה דין אישי (כלומר – דתי), וכי יש בדין הדתי אלמנטים של הפליית נשים יוצרת תמונה מעוותת. מדינת ישראל היא אומנם המדינה המערבית היחידה שנותנת תוקף לדין הדתי בחוקי המדינה החילונית, אך תוקף זה עשוי לפגוע בכל האוכלוסיה החילונית שמתקשה לקבל את ההלכה, ולאו-דווקא בנשים. גברים רבים היו מעדיפים, ואף מייחלים לנישואין אזרחיים, כדי שלעולם לא יצטרכו לבקר ברבנות.

    בדין הדתי, בנקודות לא מעטות, ישנם יתרונות ועדיפויות לנשים דווקא, וההפליה היא לרעת גברים. למשל: הגבר מחויב בכספי הכתובה בנוסף לחלוקת הרכוש, אפילו אם הוא האמין שמדובר באקט סימבולי. ההלכה פוטרת נשים מכל חובה להשתתף בהוצאות הילדים הבסיסיים, ורק הגברים מחויבים הגברים בכל ההוצאות אלו, גם בבית דין רבני וגם בבית המשפט למשפחה. הדת היהודית גם מחייבת את הגבר במזונות אישה, בנוסף למזונות הילדים, והם נפסקים לטובת האישה, גם אם האישה נמצאת בסכסוך קשה עם בעלה. מנגד, אישה לעולם לא תחויב במזונות הבעל, גם אם מצבו הכלכלי קשה, וגם אןם היא עשירה כקורח.

    כמו-כן, הדת היהודית מקנה לאישה זכות ל"מדור ספציפי" שפירושה סיכול פירוק השיתוף בדירה המשותפת, ויכולתה להמשיך להתגורר בדירה בה גרו שניהם, אפילו אם הדירה שייכת במלואה לבעל. אם לא די בכך, בבתי הדין הרבניים ישנו פטור לנשים בלבד ממקצת האגרות. כל האפליות הללו נגד גברים אומצו לתוך החוק הישראלי.

    החוק האזרחי, החילוני בישראל הוא היחיד בעולם המערבי שמפלה גברים בנושאים כגון: שלילה או פגיעה בזכויות הוריות, כגון האפשרות לנצל חופשת לידה (לאחר חופשת היולדת), יום עבודה מקוצר להורה, הזכות לסרב לעבודת לילה ככל שהיא מפריעה להורות, ועוד. קיימת גם הפליה פיננסית בתחומים של מס הכנסה (חצי נקודת זכות מופחתת לגבר באשר הוא גבר, אי-אפשרות ליהנות מנקודות זכות בגין ילדים), ביטוח לאומי (למשל, קיפוח אלמנים), ועוד. כמו-כן, יש לציין שירות צבאי ארוך יותר לגברים, הן בחובה ובהן במילואים, זכויות פנסיה מופחתות לגברים, ואפליה חוקית בעבודה.

    למעשה, קיים קשר שבשתיקה בין הפמיניסטיות ורבני בתי הדין הדתיים החוששים לאובדן משכורתם, כאשר ניתן יהיה להתחתן ולהתגרש אזרחית, במנותק מהדין הדתי. לנשים נוח כי קיימת ערכאה דתית, שהן יכולות להצביע עליה כגורם להפליה נגדם. בפועל, הרבנים פוסקים כמעט תמיד לטובת נשים, על-מנת לרצותן, כדי למנוע את הגזירה של ביטול המונופול על חתונות וגירושין של הרבנים. זאת הסיבה שנשים אינן מפגינות מול הרבנות, ואינן מונעות מאחיותיהן את עגמת הנפש, שהן מצביעות עליה, הכרוכה בחתונה וגירושין ברבנות.

  15. טלי רוזנר :

    כל החומרים נלקחו מכאן:

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-64111-00.html

  16. טלי רוזנר :

    והנה עוד קישור:

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-64155-00.html

    "מה לחזקת הגיל הרך ולעגונות"

  17. יורם :

    רודנה
    לא יכולתי לתאר זאת טוב יותר.
    מסכים עם כל מילה שכתבת.

  18. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    רודנה: אם את מכירה היטב את הטיעונים של הארגונים הפמיניסטיים, אז את אשמה לא בבורות אלא בהטעיה. כי להגיד שהן טוענות "שיש קודם כל להגיע לשיוויון בין גברים לנשים בנושאים חברתיים וכלכליים" זה פשוט לא נכון.

    טלי: להגיד שבתי הדין הרבניים מפלים 'רק' בעניין הגט זה פשוט מגוחך.
    הדין הדתי קובע חד משמעית: גבר יכול לסרב לתת גט לאישה. אישה לא יכולה לסרב לתת גט לגבר. בית המשפט אמנם יכול לחייב גבר לתת גט, אבל הוא נמנע מלעשות זאת כמעט בכל מחיר.
    וגם: בזמן תהליך הגירושין (שיכול לקחת שנים), אין שום מניעה לגבר לקיים מערכת יחסים נוספת, כל עוד הוא מקיים אותה עם אישה רווקה. לאישה, לעומת זאת,אסור לקיים מערכת יחסים זוגית כל עוד לא ניתן גט.

    כלומר: הגבר מחזיק בזכות וטו על הגט, והאישה מוגבלת מאוד כל עוד לא ניתן גט.
    אז ברור שבתנאים כאלה, האישה נמצאת בנחיתות אדירה, והיא נמצאת תחת לחץ אדיר להתפשר עם הגבר.
    כשאלה התנאים, חזקת הגיל הרך מהווה איזשהו קלף מיקוח נגדי מינימלי, בפני התופעה (המתועדת) של אבות שלא טיפלו בילדיהם, לא יטפלו בהם, ומשתמשים בנשק הילדים כחלק מהמשא ומתן (למען הסר ספק: אני לא טוען שכל, או רוב, האבות הם כאלה).

    אני מוכן להצהיר – באופן חד משמעי – שאני בעד ביטול חזקת הגיל הרך וביטול הדין הדתי בנישואין, בו זמנית (אגב, אני מבטיח לך שכל פעילה פמיניסטית תסכים לכך). כל עוד הדין הדתי לא בוטל, המצב הוא מורכב וצריך למצוא פתרונות מורכבים יותר מאשר להכריז על 'ביטול חזקת הגיל הרך'

  19. טלי רוזנר :

    נדב: כדאי שתבדוק את העובדות. על הגבר נאסר לגרש אישה בעל כורחה, והאיסור הוא כפול הלכתי ומשפטי.

    האיסור בהלכה הוא על ידי חרם דרבנו גרשום. על פי החרם: האישה צריכה לקבל גט מרצונה החופשי ובדעה ברורה. בית הדין הרבני אינו יכול לאכוף על האישה לקבל גט, וזו הסיבה שיש כל כך הרבה סרבניות גט.

    האיסור המשפטי הוא על פי סעיף 181 לחוק העונשין למי שמגרש אישה בעל כורחה העונש הוא 5 שנות מאסר.

    במקרים הבודדים שמישהו הצליח לתת גט בעל כורחה שלה האישה (בדר"כ מדובר במישהו שעושה זאת מחו"ל, שם לבתי הדין הרבנים איןשליטה או מוסלמי) אז יש בנוסף לעונש המאסר, גם תביעה כספית, והאישה מקבלת פיצוי כספי…

    גם מה שאמרת על האיסור לקיים מערכת זוגית לא מדוייק כ"כ…

    ואם תקרא טוב, תראה שיש דברים שגברים מקופחים בהם בבית הדין הרבני כמו שיש דברים שגם נשים מקופחות בהם בבית הדין הרבני!

    האבל אפילו אם אתה צודק… אז מה? אז נפגע בילדים כדי להגן על נשים מפני בית הדין הרבני? איך זה עושה שכל???

  20. רודנה גולץ :

    נדב, אני לא מטעה אף אחד. הפמיניסטיות המקצועיות בעצמן כותבות במפורש ובגלוי שהן לא מוותרות על חזקת הגיל הרך עד שלא יהיה שיוויון בין נשים לגברים, כשהדגש העיקרי הוא תמיד על זה שנשים מרוויחות פחות מגברים. אני לא מבינה כיצד הפרדת ילדים מאבותיהם יתרמו לשיוויון כלכלי בין נשים לגברים, אבל אני כן מבינה איך חוק כזה מקבע את המיתוס שנשים הן היחידות שראויות והיחידות שחייבות לגדל ילדים, והגבר הוא המפרנס שלא צריך ולא ראוי להיות במחיצתם.

    דבר שני, הגנת נשים בבית הדין הרבני היא לא סיבה להתעלל בילדים ובגברים. עובדה שכל השנים האלה כמעט שום דבר לא השתנה מבחינת האפלייה, אז למה לא לוותר על הנזק שחזקת הגיל הרך יוצרת ולרכז כוח במקומות אחרים?…
    כבר נאמר לפני:Two wrongs don't make it right.

  21. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    טלי: לא התייחסתי לגבר שמגרש את האישה – אלא למצב שבו בית הדין פוסק גט. בית הדין יכול לאלץ את האישה להתגרש – אבל במידה שהגבר מסרב להסכם שהושג, צריך לקרות משהו קיצוני כדי שבית הדין יכפה עליו גט.
    תוסיפי על זה את ההבדל בתנאי המחייה של נשים ושל גברים לפני הגט, ותקבלי מצב שבו לגבר לא אכפת לחכות עד שהאישה תתכופף ותענה לדרישות שלו, בעוד האישה נמצאת במצב קשה הרבה יותר.

    רודנה: אני אשמח למקור שמראה את הטענה שעד שלא יהיה שוויון בשכר, אסור לבטל את חזקת הגיל הרך. אני לא מכיר את הטענה הזו, אלא את הטענה שמתייחסת לאי השוויון בתהליך הגירושין.
    דבר שני, אני לא מקבל את הטענה שחזקת הגיל הרך היא 'התעללות בילדים'. אם אנחנו מסתכלים על המצב הקונקרטי אז המצב הוא, אם כבר, הפוך – חזקת הגיל הרך מוציאה את הילדים מהמלחמות המכוערות של הגירושין, כי מעמדם ברור. להיות חלק מהמלחמה הזו – ונצטט את הגשש, 'ילד זה לא כבל מאריך' – זה חוויה לא פשוטה עבור הילדים.
    האם האבות נפגעים מחזקת הגיל הרך – ברור שכן. לכן אני חושב שצריך למצוא את הדרך להעביר אותה מהעולם. אבל לא בטוח שביטול חד-צדדי הוא הפתרון.

  22. רודנה גולץ :

    נדב: בילי מוסקונה לרמן, מירב מיכאלי, דפנה הקר, אורית קמיר ואחרות. הפירסומים שלהן כמעט תמיד מתרכזים במסר של קודם שיוויון ורק אז נוותר.

    חזקת הגיל הרך לא מוציאה את הילדים מהמלחמה אלא בדיוק ההפך, היא שמה אותם באמצע חילופי האש – אף אב נורמטיבי לא מוכן לוותר על ילדיו כל-כך בקלות, אימהות מתפתות לסחוט את האבות ולהשתמש בילדים כבני ערובה, לעיתים קרובות זה מלווה בתסמונת הניכור ההורי, וכל המצב שהחוק הזה יוצר למעשה מאפשר להורים להתחמק מאחריותם המשותפת להורות ולמציאת הסדר פשרה.

    "האם האבות נפגעים מחזקת הגיל הרך – ברור שכן. […] אבל לא בטוח שביטול חד-צדדי הוא הפתרון." – איפה הלוגיקה פה? אם חזקת הגיל הרך פוגעת באבות אז איך ביטול הוא לא הפיתרון?
    הביטוי "חד-צדדי" הוא חסר משמעות, מכיוון שזה לא נשים נגד גברים או גרושים נגד גרושות, אלא מי שעומד "בצד השני" זה פמיניסטיות מקצועיות שמתיימרות לייצג את כלל הנשים. הן לא צד בעניין מהבחינה הזו, מי הן בכלל שמישהו צריך לבקש את הסכמתן? אני לא זוכרת שאי פעם התקיימו בחירות לנציגות הנשים בישראל, הן מינו את עצמן,
    כאישה בישראל נמאס לי לתת לקלפטעס האלה לנהל את ההצגה עבור כולנו.

  23. כל מה שצריך לדעת על חזקת הגיל הרך | הפינה המשפטית | סלונה :

    […] עד היום את השוויון הנכסף, ואילו המודל המוצע החדש, לדברי רודנה גולץ:  "יוצא מתוך הנחה ששני הורי הילד הם נורמטיבים, […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.