חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בית הדין לעבודה – שוחק את אמון הציבור

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה, משפט ופלילים ב 15.01.12 1:04

פסיקת נשיאת בית הדין לעבודה, נילי ארד האוסרת על ההסתדרות להשבית את המשק, היא אולי המסמר האחרון בארון הקבורה של זכות השביתה. אופן ניהול מערכת המשפט את סכסוכי העבודה יביא לכך שמערכת המשפט תאבד את אמונו של המגזר היחיד שעדיין יש לו אמון כלשהו בה

 מאת: נפתלי גוטמן

בשנים האחרונות בתי המשפט הפכו ליברלים יותר ויותר בפירוש זכויות אדם, אך בכל הנוגע לפסיקה בנושאי עבודה הם הפכו ניאו-ליברלים, כלומר תומכי התיאוריה הליברלית הכלכלית של השוק החופשי .

את תחילת התהליך אנו יכולים לסמן כאשר שר המשפטים דאז, טומי לפיד רצה לאחד את בתי הדין לעבודה עם בתי המשפט הכלליים. לאור המחאות התכנית לא יצאה לפועל, אבל שופטי בית הדין לעבודה הבינו את הרמז ויישרו קו עם מדיניות הממשלה בתחום העבודה.

הדבר בלט בתקופת קודמה של נילי ארד, השופט סטיב אדלר. לדיונים על שביתות הצטרפו כטוענים גם צדדים שראו עצמם כנפגעים. בית הדין לעבודה עוסק בהסדרת יחסי עבודה, מה הקשר של לקוחות של שירות מסוים לדיון על שביתה?! האם למשל, נציגי צרכנים יכולים לבקש לאסור על עובדי שופרסל ומגה לשבות כי הם שולטים בשוק מכירת המזון?!

סטיב אדלר החל גם במסורת שאינה ייחודית רק לבית הדין לעבודה, פישור וגישור. אדלר פעמים רבות שלח את הצדדים למשא ומתן עד לקבלת פסיקה. עם כל הכבוד לרצון לפרק את הסכסוך, בשיטת הגננת הזו יש לנקוט במשורה ובאופן מדוד ולא כשיטת ברירת מחדל, ככלות הכול הצדדים מגיעים לבית המשפט אחרי שלא הושגה ביניהם הבנה ומדובר באנשים מבוגרים ולא בילדי גן.

שופט מונה כדי לפסוק בסוגיה ולא לרשום את התייצבות הצדדים ולגלגל את האחריות לפתחם או כפי שניסחו זאת הגששים "אתה שופט או רשם יא אבן שפטוטה!".

אך נילי ארד הצליחה להתעלות על אדלר, היא פסלה את התפטרות המתמחים פעמיים, לא לפני שהיא משכה את הזמן. כאשר מגיעה ההסתדרות לבית הדין לעבודה מצמצמים את השביתה לשעתיים, מה שמשבש את העבודה יותר משביתה של יום. אחר כך מושכים את הדיון ושולחים שוב את נציגי העובדים בידיים קשורות למשא ומתן עם המעסיק, לאחר שאסרו עליהם לשבש את העבודה. ניכר כאן שנילי ארד סבורה שההסתדרות יכולה לשבות רק על פגיעה בעובדים המאוגדים במסגרתה. נשאלת השאלה, אם ההסתדרות אינה אחראית לכלל עובדים כולל אלו שאינם מאוגדים בה מדוע הממשלה חותמת עמה על הסכמים הנוגעים לכלל העובדים? לייצוג לצורך הסכם היא טובה ולייצוג לצורך שביתה לא?!

המסכת הנפסדת הזו, שהחלה כאמור בזמנו של אדלר, אינה נפסקת רק בכך אלא גם בדיונים שתוצאתם נודעת רק בבוקר העובדים והמשתמשים בשירותים העתידים לשבות הולכים לישון כאשר אינם יודעים אם תהיה שביתה או לאו ואינם יודעים האם להתכונן לה. המדינה תמיד מגיעה יום לפני פרוץ השביתה למרות שהיא הוכרזה שבועיים קודם לכן, אך בית הדין אינו מביע אפילו את חוסר שביעות רצון מכך שהצעד היחיד של המדינה בסכסוך העבודה במהלך 14 יום הוא הפנייה ביום האחרון לבית הדין.

מצבם של העובדים לא משתפר, כשהם מגיעים לעליון וכבר קצה סבלנותם הם ננזפים על ידי נשיאת בית המשפט העליון ונשלחים למשא ומתן. והנה הצליח לנשיאה בייניש והושג הסכם בין המתמחים לאוצר והיא לא תצטרך להכריע בסוגיה "השולית" ו"הזניחה" הזו, האם ניתן לאסור על עובד להתפטר? ואם כן באילו נסיבות?

ישנו ציבור שאינו מכיר בפסיקת בית המשפט העליון, אלא בפסיקת האל ו"בזכותנו ההיסטורית". צעד צעד הולך בית המשפט בישראל ומאבד את האמון של שאר הציבור ביכולתו לספק צדק. כאשר זה יקרה, לא יעזרו צעקות השבר על חקיקה הפוגעת בשלטון החוק ובדמוקרטיה, פשוט כי אין זה משנה איך ייראה בית משפט שהעומד לפניו זוכה ליחס המתואר אצל הנביא ישעיהו: "יְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה." (ישעיהו ה, ז)

נפתלי גוטמן הוא עורך עורך פורטל BSH – הפורטל לצדק חברתי – www.bsh.co.il

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , ,

4 תגובות

  1. עמית-ה :

    המעבר מהשיטה הסוציאל דמוקרטית הוגנת לשיטה הקפיטליסטית מנצלת נעשה ונתמך בידי העליתה הישראלית.
    השופטת ארד איננהיוצאת דופן.
    צא וראה ענישה בישראל על פגיעה ברכוש לעומת פגיעה בנפש.
    התבלבל אצל השופטים המכובדים ערך החיים עם ערך המחיה.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    זכורני כמו היום את את גיהינום ההפרטה ב"פז" בחיפה במיוחד בשנים 1993-1997 .
    זכורני כמו היום את השופטים הזחוחים של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה שכל מה שהיה להם לומר היה:"תתפשרו,תתפשרו",הנתעב .

    כל אותה עת "חיסלו" כמו זבובים את עובדי "פז" שהיו כולם מאורגנים בהסתדרות….

    את הפרק העגום הזה,לא מכירים כמובן,מאחר שהעיתונות והמדיה ה"חופשים" שתקו והשתיקו….

  3. אבי :

    אולי תכתוב ספר על תקופת ההפרטה הזו. אני מדבר ברצינות, אין הרבה אנשים שיודעים מה קרה שם. זה יכול להיות ספר זכרונות או ספר אקדמאי, אבל חשוב שאנשים ישמעו על זה.

  4. עמית-ה :

    אני מסכים עם אבי ומוכן גם לעזור במלאכה ככל שידרש.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.