מדוע מדינת ישראל אינה עושה דבר על מנת לפתור את בעיית ההתמכרות-לכאורה של צרכני הקנאביס, ובכל זאת מתעקשת להגדיר את החומר כסם מסוכן?
מאת: דקל-דוד עוזר
אורח חיים ותרבות הם תוצרים של מצב כלכלי וגיאוגרפיה. בניגוד לתפיסה הנובעת מסולם הערכים של מאסלו, לאחרונה הובן כי אין אדם ללא חברה ואין אדם ללא תרבות, ולכן ההגדרה העצמית של האדם מתחילה באורח חייו ובעולמו התרבותי. לא יהיה דומה עולמו התרבותי של האדם ששורשי תרבותו באפריקה, לאדם ששורשיו באסיה או באירופה. אחד ממרכיבי התרבות המרכזיים הוא חומרי הצריכה המשמשים לשחרור לחצים. אם באירופה הקרה התפתחה תרבות המבוססת על אלכוהול, ובאפריקה תרבות המבוססת על הגת, במדבר הערבי, כמו גם בדרום אמריקה, התפתחה תרבות המבוססת, בין היתר, על צריכת חומרים מרגיעים וביניהם צמח הקנאביס.
כל אחת מהתרבויות פיתחו אנטגוניזם לתרבויות האחרות, ואחת הדרכים הטובות ביותר להגביל תרבות אחרת, כביכול ללא אפליה, היא הוצאה מחוץ לחוק של מרכיב מאורח חייהם. דוגמאות מודרניות לאפליה על בסיס אורח חיים שהיא כביכול שוויונית: חוק המסגדים, חוקי הטבות למסיימי צבא ועוד. כך יצא שהדרך הקלה ביותר לפגוע במקסיקנים ובשחורים בארה"ב באמצע שנות ה-30 היה הוצאה מחוץ לחוק של פרח הקנאביס, זאת למרות שלא היה לעניין הצדקות רפואיות. לא בכדי, המתנגד הראשי לקנאביס היה הממסד הרפואי. למעשה, כשנקבעו ההגבלות על השימוש בקנאביס, בכלל לא חיפשו הצדקות רפואיות, ואלו הגיעו רק שנים רבות לאחר מכן כאקט של רציונליזציה לחקיקה המפלה.
גם היום, בישראל, פקודת הסמים מבצעת את תפקידה כיוצרת פערים סוציו-אקונומיים: על פי דו"ח הרשות למלחמה בסמים, כמות השימוש בחומרים המוגדרים כסמים בקרב נוער "מנותק" (שאינו במסגרת פדגוגית רשמית), שרובו ממעמדות סוציו-אקונומי נמוכים, היא פי שלושה מנוער בבתי-ספר: חמישה אחוזים מול חמישה-עשר אחוזים (בשל החשיפה הגבוהה לקנאביס בתקופת הטיולים אחרי הצבא והאוניברסיטה, הפער בקרב המשתמשים מהעשירונים העליונים לתחתונים מצטמצם מאוד בגיל 25+). יתר על כן: הנערים שהופכים להיות סוחרים קטנים, עושים זאת לאחר שהם מבינים שברוני פשע הם היחידים שמקבלים אותם כמו שהם. למעשה, הם אשר נותנים לנערים הרגשה זו כדי לנצלם כסוחרים, ולהעביר אליהם את הסיכון להיכנס לכלא. גם כאן, לרוב אלו הם נערים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך.
ומה המדינה, כלומר אנחנו כחברה, עושים לנערים אלו, ולצרכני הקנאביס ויתר החומרים המוגדרים כסמים? האם אנחנו שולחים להם עובדים סוציאליים שיסייעו להם? האם אנחנו מממנים להם גמילה? לא. במקום זאת אנחנו שולחים להם שוטרים שיסתמו עליהם את הגולל, יעשו בהם שפטים, יירשמו אותם במרשם הפלילי ויחסמו את עתידם התעסוקתי בעקבות פתיחת תיק במשטרה. האם זה פותר את התמכרותם לכאורה? האם זה מסייע לאותם נערים ואנשים צעירים?
תארו לעצמכם שבשל מחקר רפואי מפוקפק, כנסת ישראל תחליט כי זעתר הוא סם. כידוע, תשעים וחמישה אחוזים מצרכני הזעתר הם ערבים, ובדרך זו נוכל להגביר את ההתעללות באוכלוסיה הזאת. יהיו מי שיאמרו שזוהי "עזרה" כדי למנוע מהם את "הסם המסוכן שגורם להם להשמין ולאבד נקודות איי-קיו", אבל אתם תדעו שזו פשוט שיטה להחליש אוכלוסיות מוחלשות. כך לדוגמא עושים לאחרונה עם חוקים שונים ומשונים כמו חוק המסגדים, או עם הדרישות החוזרות ונשנות לתת זכויות אך ורק למסיימי שירות צבאי, בזמן שחוק השירות הצבאי אינו חל על אוכלוסיית החרדים והערבים בשל העובדה שצה"ל אינו מעוניין לגייסם.
רוב האנשים יודעים שהגדרת הקנאביס כסם היא הבל. המחקרים הרפואיים לגבי החומר הזה לא רק מחזקים עובדה זו, אלא מעוררים זעם של ממש. אם אתם מתעניינים, מומלץ להתחיל בדו"ח ועדת ניקסון-שפר משנת 1972 שהמליץ לנשיא ניקסון להוציא את הקנאביס מחוץ לפקודת הסמים המסוכנים בארצות הברית. לאחרונה קמה תנועת "דור האמת" בישראל, שקוראת לאסוף כח פוליטי על מנת לשנות את המדיניות בכל הנוגע להתייחסות לפרח הקנאביס על ידי רכישת זכות השפעה (התפקדות) בליכוד ובעבודה. לגליזציה הוא צעד שמהווה צדק חברתי במלוא מובן המילה.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר תנועת "דור האמת".
Tags: אוכלוסיות מוחלשות, דקל-דוד-עוזר, סמים, פלילים
דקל-דוד עוזר,
אני סומך את שתי ידי על דבריך,ברם: הם רק צד אחד של המטבע ומתעלמים מצידו השני והלא פחות חשוב.
חוקים לא מחנכים ולא עוזרים לאף אחד. הם מה שהם כללי מותר ואסור.
בישראל אסור למכור אלכוהול אחרי השעה 23:00 בכל מקום שאיננו בית מרזח. האם האיסור הזה הוריד את צריכת האלכוהול? אפילו לא במיליגרם אחד. כי חוקים הם רק חוקים ולא מחנכים אף אחד.
הצד השני של המטבע הוא הסיבות שהחברה הישראלית יצרה ושבעטיין נדחיפים אותם אנשים לשוליים שלה ובוחרים בדרך חיים הכוללת פעילות עבריינית. לכן: צריך לשלב בין השניים גם לתקן את פקודת הסמים (לא רק לגבי קנביס גם לגבי מריחואנה) וגם לטפל,על ידי המדינה ובעזרת אנשי מקצוע,בסיבות והנסיבות שמביאות אוכלוסיות,אלה ואחרות,לחיים בשולי החברה.
הטיעון,או המחשבה, שאם נתיר משהו אסור יפסיקו להיות עבריינים שחיים בשולי החברה או אם תרצה לא יהיו נרקומנים של סמים קלים (מריחואנה וקנביס) בקרב אוכלוסיות חלשות – איננו מחזיק מים זו אחיזת עניים אחת גדולה ופשוט איננו נכון.
אתן דוגמא – דווקא מוצלחת: בישראל עד אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת יחסי מין חד מניים היו איסור פלילי. לא היו יחסי מין חד מיניים? היו גם היו. החוק הזה לא שונה אלא בוטל כליל והיום אין שום איסור,חוקי, בנושא. מה קרה בתחום הזה? תל-אביב היא יעד התיירות ההמו-לסבי השני בגודלו בעולם אחרי ברלין. החוק בוטל והחברה הישראלית רק הרוויחה כי תיירים הם תיירים לפני הכל ואחר כך משנה,(ולמען האמת לא משנה) מה ועם מי הם עושים בחדר המלון שלהם.
הטיפול חייב להיות מקיף וחייב שלא לערב את נושא החקיקה כי מין שאינו מינו. צריך לתקן את פקודת הסמים (ובכלל הגיע הזמן שיהיה חוק הסמים ולא פקודה) וצריך,במקביל,לטפל בבעיות שגורמות לאותם חלקים בחברה להגיע לשוליים וגם לצרוך סמים.
אנחנו כבר יודעים שבני האדם אינם יצורים ראציונאליים. זה נכון גם בהקשר הזה: אם רק יסדירו בפקודת הסמים את השימוש בקנביס (וגם מריחואנה) אז אותם אנשים שבשולי החברה יצרכו סמים אחרים בין השאר ולמרות שהם אסורים בחוק.
לצערי בישראל 2012 גם להתיר שימוש בקנביס ומריחואנה וגם טיפול של המדינה בשולי החברה זה לא פחות מאשר אוטופיה.
מנחם.
ועוד הערה קטנונית משהו:
הוזכר במאמר הזעטר. הצמח הזה הוכרז כצמח מוגן אסור לקטיפה ולמכירה בסוף האלף הקודם. אכן היו טרוניות מהמגזר הערבי ברם,חלקית,העניין הוסדר בשתי צורות: רוב ה"זעטר" שנמכר בשווקים איננו אלא חיקוי של הצמח המקורי וכן האוכלוסיה הערבית מגדלת את הצמח,מלאכותית וטבעית, לצרכיה התרבותיים. לא בדקתי בדלת אמות הבדיקה אולם מחברי מן המגזר אני למד שהם מצליחים גם להשתמש בצמח בהתאם לתרבות האוכל שלהם וגם לא לקטוף את הצמח כשהוא גדל פרא בטבע – כמובן עם יוצאים מן הכלל כמו בכל חברה אחרת.
מנחם.
הסיבות לעוול הן אך ורק כלכליות, ולכן גם מיותר לחפש תשובות במרחבי ההגיון. לכן גם אין שום בעייה עם יחסים הומו-לסביים, משום שאף ישות כלכלית לא נפגעת מהתרת היחסים.
מעניין מאוד,
תודה
תודה רבה
תודה
מעניין מאוד, תודה
תודה