חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הצעת חוק – מניעת תכנוני מס אגרסיביים

נושאים כלכלה ותקציב, מכתבים ב 9.01.12 3:37

דור לוי, מנתח מערכות וכלכלן חבר "עבודה שחורה", מציע חוק שישים קץ למנהגן של חברות לתת שכר גבוה לבכירים כתחליף לדיבידנד, לצורך חיסכון בתשלומי מס. להלן מכתב שכתב לפרופ' מנואל טרכטנברג

פרופ מנואל טרכטנברג שלום רב,

מה הקשר בין שני הדברים הבאים: פערי השכר וההכנסות בישראל, והקריאה של חתני פרס נובל לראש הממשלה בנימין נתניהו ליישם מיד את חוק חינוך חינם מגיל 3 במלואו, חוק שחוקק כבר ב-1984, חודש ב-1999, היה אמור להיות מיושם ב-2009 – אך עדיין לא יושם? מן הסתם הטענה ש"אין כסף". אז זהו, שיש הרבה מיליארדי שקלים, ואפשר ליישם חינוך חינם אמיתי מגיל אפס ובדרך גם לשפר את מצב שוק ההון ומדיניות חלוקת הדיבינדים, זאת על ידי פתרון "רמאות המס" (ביטוי בוטה למושג תכנון מס אגרסיבי) המתכנה שכר הבכירים.

כל זה באמצעות חקיקת ויישום:
הצעת חוק למניעת תכנוני מס אגרסיביים ועידוד חלוקת דיבידנדים

דברי הסבר:
אחד מתכנוני המס המשמעותיים בישראל, גורם לכך שבעלי שליטה ומקורבים, משתדלים להימנע מחלוקת דיבידנדים (הימנעות יחסית למצב בחו"ל, וזאת למעט מספר מצבים חריגים שקל לאפיין). במקום זאת הם מעדיפים לתגמל את עצמם בשכר. הדבר יוצר מספר עיוותים בשוק ההון ובשכר הבכירים במגזר הפרטי והציבורי.

עיוות ראשון שנוצר הוא שהמניע להשקעות בשוק ההון הוא רק הציפייה והימור לעליית ערך ההשקעה בשוק ההון, ואין בישראל תרבות של החזקת תיק נירות ערך מניב הכנסה פסיבית כפי שמקובל בארצות הברית.
עיוות שני, ששכר הבכירים במגזר העסקי מייצג בעצם תגמול להון ומגיע לכן לרמות שכר מעוררות מחלוקת ציבורית.
עיוות שלישי, הוא גלישת רמות שכר גבוהות למגזר השירות הציבורי, והעיוות האחרון הוא אובדן הכנסות משמעותי למשק המדינה.

דוגמה 'היפותטית' למצב זה:
בחברה שבה גרעין השליטה הוא 25% מהמניות, במשיכת מיליון ש"ח כדיבידנד, יש לחלק עוד 3 מיליון לציבור. במקום 'לחלק מתנה כזו' ולשתף את הציבור ברווחים, בעלי שליטה מעדיפים למשוך את הרווחים כשכר. 'שכר' כזה מוכר כהוצאה לצורך מס, ומקטין את תשלומי המס של החברה. לא רק שציבור מחזיקי המניות לא שותף ברווחים, הציבור נאלץ להשתתף במימון ההוצאה.

מחקרים(*) מראים תחליפיות הקיימת בחברות בהן יש קשר בין המנכ"ל לבעלי השליטה, בין מדיניות השכר המנכ"ל ובין מדיניות הדיבידנד, כאמצעים למשיכת רווחים בידי בעלי השליטה בחברה. זה לא נגמר שם. כדי להצדיק ציבורית שכר כזה, בונים מעין סולם שכר לשאר הבכירים בחברה ומשם זה גולש לשירות הציבורי. מנהל המפעיל מערכת מסובכת בהרבה מחברה, כמו בית חולים, משרד ממשלתי או אגף בצבא רואה את השכר בשוק הפרטי ואומר לעצמו ולמנהליו: גם לי מגיע שכר כזה. הוא יקבל… כולם שבויים באותה טעות אופטית פסיכולוגית:

השכר שהם רואים במגזר העסקי הוא לא שכר אמיתי אלא תחליף לדיבידנד!

רישום שכר כתחליף דיבידנד זה תכנון מס. הדרך היעילה ביותר להילחם בתכנון מס היא לא לאסור אותו ולהתאמץ לסתום את הפרצות, אלא פשוט להפוך אותו ללא כדאי… קיימת דרך פשוטה לעשות זאת.
הצעת החוק מגדירה תקרה להכרה בהוצאות השכר של העובד הבודד לצורך מס, שתוחל על כל סוגי התאגידים.

מומלץ על שווי תקרה כתקרת השכר של הביטוח הלאומי – בערך חמש פעמים השכר הממוצע במשק. מעבר לזה, הביטוח הלאומי לא מתייחס לשכר כשכר, ובצדק כי כשביטלו אותה ב 2002, החלו לקום חברות פיקטיביות. זו התקרה שבה נפסקת גביית תשלומי מס בריאות וביטוח לאומי. ולכן מוטל מס שולי גבוה על בעלי שכר נמוך ממנה, מאשר על בעלי שכר גבוה ממנה. תופעה זו נקראת `גבנון`, ולמרות שהיא מייצגת מס רגרסיבי, עד כה לא נמצאה שיטה טובה להתגבר עליה. התקרה הזו פותרת את הבעיה והיא קלה ליישום.

כשההצעה תאומץ כרוחה וכלשונה ירד המניע למשוך דיבידנדים כשכר. תיק המניות יתבסס על קבלת דיבידנדים מרווחים, כמו בספר "אבא עשיר אבא עני". איתנות החברות תגבר, חגיגת שכר הבכירים הפיקטיבי תצומצם, בשוק הפרטי ובהמשך גם במגזר הציבורי. הצעת החוק לא תגביל את השכר. כשחברה מאמינה באמת, שעובד שלה נשימתו שווה את משקלה בזהב, שתשלם לו מיליון ש"ח בחודש. אבל לא על חשבון הציבור!


עלות תקציבית:
להצעת החוק אין עלות תקציבית, אלא אומדן תוספת הכנסה שנתית שנאמדת בכמה מיליארדי שקלים. אומדן מדויק יותר תלוי בהגדרות המדויקות שייכללו בחוק במסגרת הכנת הצעת החוק. מבחינה זו הצעת החוק אינה תקציבית כמשמעותה בסעיף 3ג לחוק יסוד משק המדינה. הצעת החוק מיועדת לממן מספר הצעות חוק תקציביות אחרות.

(*) רשימת מחקרים בנושא:
א -"שכר מנכ"לים בישראל והקשר שלו לבעלות ולביצועים של הפירמה", שמואל כהן ובני לאוטרבך, יוני 2006
ב – "מועדון המיליון – הקשר שבין שכר לביצועים של מנהלים בחברות ציבוריות.",ירון אמזלג ואברהם מחרז ז"ל, הרבעון לכלכלה 6/2002.
ג – "שכר הבכירים במערכת הבנקאות הישראלית", ריקי אליאס ובנצי שרייבר סוגיות בבנקאות 15, יוני 2001 , עמ` 33

אני פונה אליך, כאדם שהתקשורת יחסית פתוחה בפניו, לקדם את הצעת החוק ברוח הדברים.
אם אינך תומך בהצעת החוק אשמח לדעת מדוע?

זהו מכתב גלוי. תוכנו נשלח במקביל לאתר עבודה שחורה.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

42 תגובות

  1. עמית-ה :

    ראשית אני בעד ההצעה.
    חשוב רק להוסיף שזה איננו תיכנון המס היחיד ויש להלחם גם בסוגי תכנון אחרים.

  2. אורי אפלבוים :

    אני לא מבין איך המדינה מפסידה כאן. ברור שבעלי המניות הציבוריים מפסידים מאי חלוקת הדיבידנד אבל המדינה לדעתי רק מרויחה ולכן לא ששה לטפל בבעיה.

    המס על הדיבידנד נמוך באופן משמעותי ממס ההכנסה השולי שמשלם אותו אדם על החלק הזה במשכורתו.

    אתה מוזמן לחפש משכורות שמנות כאלה בחברות פרטיות. לא תמצא. יותר זול למשוך דיוידנד. זה קורה רק בחברות ציבוריות והמטרה היא לגנוב את בעלי המניות. המדינה פשוט משתתפת במעשה הגזל ביחד עם בעל השליטה.

    הפתרונות לזה פשוטים. say on pay, כלומר הצבעה ברורה של כל בעלי המניות ולא של הדרקטוריון על כל הסכם של שכר הבכירים. איסור העסקה של של בעלי שליטה את עצמם כשכירים בחברות ציבוריות שהם שולטים בהם.

    אשמח להערות האחרים כי על פניו זה נראה לי ממש מוטעה לומר שהמדינה מפסידה הכנסה כאן.

  3. ארטור-לאורי אפלבוים :

    נכון שהמס על הדיבידנד נמוך יותר אך אני רוצה רק להזכיר שהדיבידנד מחולק מרוחי החברה אחרי מס חברות .
    המשמעות היא שהכסף שמגיע בנטו למנהל הינו אחרי תשלום 2 המיסים הנ"ל .ההבדל קיים אך לא קרדינלי .

    אני מסכים שהממשלה שוקלת פעולות חקיקתיות ואחרות שלא על בסיס צדק והגיון אלא קודם כל על בסיס האם המדינה מרויחה או מפסידה מהעניין .
    לדעתי בעניין זה ,למדינה יש בעיקר עניין שרוחי החברות ישארו בקופה ויתרמו לפיתוח החברה עצמה ,והמשק בכללותו ,ולכן עוצמים עיניים כאשר בעלי השליטה אוכלים פרוסה הגונה מהרווחים בלי לשתף את בעלי המניות האחרים .

  4. אורי אפלבוים לארטור ודור :

    אם חברה הרויחה ב2011 100 ש"ח וכל 100 הש"ח חולקו כדיבידנד. המדינה תקבל 24 ש"ח מס חברות ועוד 15.2 ש"ח מס על הדיבידנד. סה"כ 39.2 ש"ח. אם לעומת זאת כל ה100 ש"ח יתווספו למשכורות של המנכ"ל המדינה תקבל 45 ש"ח.
    נכון שההבדל הוא לא קרדינלי אבל הוא ממש לא שולי (מעל 10%). ולכן הנקודה הזו במאמר שגויה מאוד. בעל השליטה לא יוצר את השכר המופרז על מנת לגנוב את המדינה אלא על מנת לגנוב את ציבור בעלי המניות.
    המדינה, מסיבתותיה שחלקן מתאר ארטור וחלקן אני משתפת פעולה.

  5. ארטור-לאורי אפלבוים :

    טוב , אז יש בינינו ויכוח אם 6 ש"ח על כל 100 ש"ח זה לא קרדינלי או סתם לא שולי .
    ובכן זה הכסף הקטן .כי הכסף הגדול הוא במה שנשאר בקופה כרווחים בלתי מחולקים .

    למדינה יש המון עיוותים ,שבלתי ניתן להסבירם לוגית ,אלא אם אתה מכניס את המדינה כצד בעניין .

    לדוגמא שכולם יבינו -האם זה הגיוני שכבר 40-50 שנים יש רק תחנת דלק אחת (הסיירים )ביציאה מתל אביב לאשדוד?
    הרי במקום שבעל התחנה יתקע לכל הנהגים מחירי מכסימום וירויח 500000 ש"ח לחודש ,היה הגיוני שיהיו 3 תחנות שיתחרו במחירים ובשרות ובעלהן ירויחו רק 30000 ש"ח לתחנה .
    התוצאה ששלוש משפחות יתפרנסו יפה במקום משפחה אחת שתתפרנס מעל אוזניה ,המחירים לנהגים יהיו זולים יותר והשרות טוב יותר .

    ובכן זה לא קורה כ מ500000 ש"ח המדינה מקבלת יותר 60% (כולל המע"מ)ואילו מרווח של 30000 ש"ח למשפחה בספק אם המדינה היתה רואה כסף כי היו רושמים-2-3 בני משפחה כעובדים בתחנה והיו אוספים חשבוניות הוצאות שבקושי היו מגיעים לסף המס .
    המדינה רואה בכל אחד שמציג רוחים גבוהים ומשלם כ חצי מהם כמס -כשותף ואין לה שום עניין לזעזע את הסידור .
    זו אגב התשובה למה נתנו לחברות הסלולר להרויח במשך כמה שנים טובות הון של כסף .וזו גם הסיבה למה אין כמעט יבוא אישי או יבוא מקביל של מכוניות .ויש עוד עשרות מקרים .
    אם הינו כמו מדינות רבות באירופה ותשלומי המס של כולם היו פתוחים לציבור ,אז אולי היו מתבררים אינטרסים נוספים שפועלים (אם הינו מגלים לדוגמא שמצד אחד קורעים אותנו במחירי הסלולר אך החברות כלל או כמעט ולא משלמות מיסים ) .

  6. דור :

    אורי,
    מדובר בשני דברים שונים:
    העובד משלם מס לפי הכנסתו בהתאם לשיעורי המס. מבחינתי אם מדובר בגאון, והחברה מעריכה אותו באמת ובתמים כאדם שנשימתו שווה זהב ומרויח מליון שח בחודש זה בסדר מבחינתי.

    אני מתכוון למשהו אחר:
    ברמת התאגיד (חברה) הכסף שיוצא ממנה לטובת אותו עובד מוכר כהוצאה לצורך מס ומקוזז מהתשלום.זה לא קורה בדיבידנד.

    אגב יש כמה חוקרים אנשי אקדמיה ותקשורת שהביעו תמיכה ברעיון, אבל כנראה אין להם 'בXXצXX' לפרסם את התמיכה שלהם באופן פעיל!

  7. דור :

    נ.ב.
    לגבי חברות פרטיות הסיבה שאתה לא מוצה דברים כאלה זה לא שהם לא קיימים, אלא שחברה פרטית לא מחוייבת בדיווח לציבור…

    הבעיה קיימת בכל מקום שיש הפרדה משפטית, ויש ישות משפטית שונה לבעל החברה ולתאגיד. התנאי השני זה שמדובר בתאגיד שמכין דוח רווח והפסד ומשלם בהתאם לו מס (לעומת מוסד ללא כוונת רווח).

    הבעיה מצטמצמת ככול שהבעלות ריכוזית יותר, כי אז המרכיב של למנוע את הדיבידנד משאר הבעלים קטן, ונשאר רק הרכיב של הכרה בהוצאה.

  8. אורי אפלבוים לארטור ודור :

    אני מבין לגמרי מה אתה אומר. שכר הבכירים הוא שערוריה. פשוט לא מהסיבה השלישית שציינת. הוא תכנון מס גרוע.
    שוב אני אומר, השכר הזה לעולם לא ינתן בחברות פרטיות כי זה לא כדאי. עדיף לשלם מס חברות ולקחת דיבידנד.

    חוצמיזה, מה בדיוק אתה מציע? הבנתי על מה אתה מלין אבל מה היא ההצעה?

    האם הצעתך היא להגביל את השכר לתקרה דומה לתקרה לבט"ל?

  9. אורי אפלבוים :

    נניח שחברה היא בבעלות פרטית שהרויחה 100 שח ב2011 קרא שוב את תגובה 4 ותראה שאם הבעלים נותן לעצמו שכר הוא משלם על זה 45 ש"ח לעומת 39.2 ש"ח אם הוא לוקח דיבידנד. אני לא מכיר אף אחד שיעשה זאת בכדי להגדיל הוצאות.
    הסיבה היחידה היא גזלת בעלי המניות.

  10. ארטור-לדור :

    אני מצטרף לאורי ,לא מבין את נושא החסכון במס שאתה טוען לו.
    כי הרי תשלומי המס גבוהים יותר ,והראיה הינה ,שבחברות פרטיות זה ממש לא נעשה .

  11. דור :

    ל 9:
    חברה בבעלות פרטית – בוא ניישר קו שאנחנו מדברים על 2 יישויות משפטיות שונות. לא על עצמאי.
    ואז מה שחסר לך שהשכר הזה מוכר כהוצאה ומקטין את רווחי החברה לצורך מס.

  12. דור :

    ל 10:
    אולי דוגמא מספרית תעזור. אני מצטט נתון שאמר עודד שחר ביומן 22/7/2011:
    יש כ 32000 עובדים שמשתכרים 139000 שח בחודש ומעלה.

    אם כולם משתכרים סכום זה בדיוק, ונקבעת תקרה של 35000 שח בחודש אז ההפרש בחודש לעובד אחד הוא 104000 שח. זה הסכום שלא יוכר כהוצאה ולפי הצעתי יחול עליו מס חברות לחודש.

    תכפול את זה ב 32000 עובדים וב 12 חודשים בשנה ואת זה בשיעור מס חברות…

  13. ארטור-לדור :

    סליחה דור אך אתה לא מובן .

    אם ניקח 100 ש"ח שוליים אחרונים ונשלם אותם כשכר ,אז המנכל יקבל 55 ש"ח ומס הכנסה יקבל 45 ש"ח .

    לעומת זאת אם את 100 הש"ח הללו הינו משאירים בקופת החברה ,והם היו נרשמים כרווח לאותה שנה ,והיה משולם עלהם מס חברות של 24% ומהיתרה של 76 ש"ח הינו מעבירים כדיבידנד נקי למנכל כ 61 ש"ח ועוד כ 15 ש"ח למס הכנסה .

    החשבון שלי מראה שהמדינה מקבלת בדרך זו יותר מס 45 ש"ח מס במקום כ 39 ש"ח מס .
    אגב אני לא חושב שגם אורי עשה תחשיב שמיתחס לעצמאי .

  14. דור :

    מה צריך לעשות כדי לשכנע אתכם? אם שטרסלר היה כותב את זה הייתם מקבלים?
    אז הנה ב 5/4/2005 התראיינתי אצל גבי גזית כשעוד היה ברשת ב ודיברתי על זה. כאן תקציר השיחה:
    http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=865&MessageId=50395166

    למחרת גיא רולניק ושטרסלר חילקו ביניהם את מה שאמרתי בשתי כתבות (הלינקים בהארץ כבר מוחזרו).ראה בהמשך שם:
    http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=865&MessageId=50496472
    ומולו כתב שטרסלר:
    http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=865&MessageId=50497302
    "
    וציטוט הכתבה:
    "…
    אלה משכורות שנחמה, דנקנר וזיו לא היו מקבלים לעולם בשוק החופשי.

    במקום לחלק את הרווח באופן שווה לכל בעלי המניות, באמצעות דיווידנד, מחלקים הבעלים חלק נכבד ממנו לעצמם, באמצעות שכר מטורף ושיטת אופציות שמבטיחה מיליונים נוספים. הציבור סובל מהשיטה. הוא מחזיק ב-55% מההון של בנק הפועלים, אם באופן ישיר ואם דרך קרנות נאמנות וקופות גמל, אך מקבל פחות מחלקו ברווח – כי שלמה נחמה ודני דנקנר שדדו את הקופה.

    יש לכך פתרון. המפקח על הבנקים צריך לאסור על בעלי שליטה לשמש בעלי תפקידים בבנק. מתברר שיש להם שיקול דעת מוטעה כאשר זה נוגע לשכרם, אז אולי הם עלולים גם לסכן את יציבות הבנק? בנוסף, על מס הכנסה להגדיר שכר מופרז לבעלי שליטה כ"הוצאות עודפות" שאינן מוכרות לצורך מס. כל שכר של יותר מ-40 אלף שקל לחודש לבעלי שליטה – לא צריך להיות מוכר כהוצאה לצורך מס. זה יהווה בלם מסוים.

    …"

  15. דור :

    ולהלן קישור לדבריו של פרופ בני לאוטרבך בנושא:
    http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=883273&Fnumber=179&SunId=912040

    יש עוד…

  16. ארטור-לדור :

    ועכשיו לעניין האמיתי -אי הכרה בהוצאה אמיתית .
    אם שלטונות המס רוצים לשכנע את האזרחים בצדקת המס ובהגיון שעומד מאחורי חוקי המס ,אזי צריכים לנהוג בזהירות מופלגת ביותר בהגדרת הוצאה אמיתית כבילתי מוכרת שהרי מיד יוצא שהם גובים כסף על רווח שלא נוצר .
    אני חושב שאי הכרה בהוצאה אמיתית
    (לשכר ,במקרה זה) הינה סנקציה למקרים פליליים בלבד ולא כדרך פעולה ביום יום .

  17. דור :

    ל 8 – פספסתי את השאלה על ההגבלה. עניתי על כך ב 6 ואני חוזר ומבאר:
    מבחינתי אם מדובר בגאון, והחברה מעריכה אותו באמת ובתמים כאדם שנשימתו שווה זהב ומרויח מליון שח בחודש זה בסדר מבחינתי. חלילה מלהגביל את השכר לא לסכום X, לא Y ולא תקרת שכר כל שהיא-גם לא של הביטוח הלאומי.

    מה כן?
    לקבוע שכל עלות שכר מעבר לתקרה הביטוח הלאומי האמיתית (לא זו שנקבעה בהוראת שעה 'זמנית') לא תוכר למעביד כהוצאה לצורך מיסוי על תאגידים.

    כמו שאפשר לרשום הוצאות רכב, או אשל ורק חלק מזה מוכר לצורך מס ככה גם בנושא הוצאות שכר.

  18. דור :

    ל 16:
    למה זה בסדר לא להכיר בחלק מהוצאות הרכב, ולא להכיר בחלק מהוצאות האש"ל ולא להכיר בחלק מהוצאות הפחת, אבל בעניין שכר זה פתאום לא בסדר ועניין לדיון פלילי בלבד?

  19. ארטור-לדור :

    לתגובתך 18

    כי הוצאות רכב הינן גם להנאה אישית ולכן ובצדק שלטונות המס מכירים רק בחלקן .
    גם האשל לא צריך להיות מכוסה במלואו כי הרי הבן אדם אוכל בין אם הוא צמוד למקום עבודתו או במרחק 100 ק"מ ,רק שבמרחקים האלתור של הארוחה עולה קצת יותר ובזה מס הכנסה מנסה להתחשב

  20. אורי אפלבוים :

    שמע דור, אתה לא מבין. אנחנו חושבים כמוך שכדאי להגביל את שכר הבכירים אתה רק הכנסת סיבה אחת לא נכונה. קראתי את כל הקישורים שהבאת הם כולם מדברים על כך שהבעיה היא גזל בעלי המניות ולא תכנון מס. לגבי תגובה 11 שלך – קרא את החישוב, כמובן שהתכוונתי לחברה פרטית בע"מ ולא לעצמאי. במקרה שבעל החברה הפרטית בע"מ לוקח את כל %100 הרווחים כמשכורת הוא משלם 45 ש"ח מס הכנסה. זה נחשב לו כהוצאה ולכן הרווח למס מחושב כ0 ש"ח ואין לו מס חברות. עדיין הוא שילם 45 ש"ח שזה יותר מאשר באופציה שבה הוא היה לוקח את כל מאת השקלים כדיבידנד. קרא את החישוב המלא בתגובה 4. השאר את הצעת החוק שלך כפי שהיא רק הסר את הסעיף של תכנון מס. אתה לא צריך פרופסורים בשביל זה, כל רו"ח יאמר לך את זה.

  21. דור :

    אני רוצה לעצור לרגע ולהודות לכם על הדיון.
    בד"כ אנשים מוחים, אבל לא טורחים לנסות לבחון דברים לעומק.
    שלמה גרוניך כתב על שכמות זה "כולם רוצים שירים פשוטים".

    כנראה הראשון, אני כבר כעשר שנים שכותב על הדברים ומנסה לקדם העניין. בתהחלה כקול קורא במדבר.
    לאט לאט הנושא של עושק בעלי מניות כבר הולך ונקלט.
    העניין של תכנון המס, וגם של היקף הכספים המדובר – ממש בלתי נתפס – קשה לאנשים לקלוט.

    עוד דוגמא:
    זה לא נגמר שם. אני שומע התנגדויות (למשל מחכ לשעבר יור וועדת הכלכלה שכלל אינו כלכלן אברהם פורז) שאמר לי שאין דבר כזה בשום מקום. הוא טועה. כתבתי על כך לפרופ אבי בן בסט והסברתי את הבעייתיות שבהמשך. הוא קלט ודיבר על החצי הראשון בלבד – שיש דבר כזה בארהב ושם זה לא עבד. הוא "שכח" את ההסבר שבארהב זה יושם בצורה מאוד בעייתית:
    השכר מוכר בהתאם לאופי הארגון, מוטת השליטה של בעל התפקיד, רמת המחירים באזור וכד'. זה חייב את פקיד המס להיות בעל כישורים כמו גאוגרף , אקטואר, שמאי, יועץ ארגוני וכד. לא פלא שזה לא עבד…
    הקריטריון חייב להיות קל ופשוט ליישום. לכן למשל הגדרתי את תקרת השכר של הביטוח הלאומי. זה נתון שקיים בטבלה בכל תוכנת שכר.

    כשדברים לא נתפסים אני לא אחריות על עצמי שקשה לי להסביר. אני אנסה להמשיך.

  22. דור :

    ל 19
    כפי שהדגמת יש כל מיני סיבות לאי הכרה בהוצאה. ואפשר להתווכח האם הוצאה X (למשל מטפלות) ראוי שתוכר או לא.
    לא רואה שום פסול בסיבה נוספת גם אם בעבר לא דיברו עליה.

  23. דור :

    ל 13+20:
    בתחשיב שלך, לא כללת 2 דברים.
    א. את העניין של גזל בעלי מניות אחרים – שברור שכבר נקלט.
    ב. את עניין ההכרה בהוצאה/תכנון מס שברור שעדיין לא נקלט.

    כשהחברה משלמת 100 שח נוספים כשכר, העובד משלם את חלקו לפי המס השולי.
    מבחינת החברה כל ה 100 שקל ניפחו, לטעמי באופן פיקטיבי, את טור ההוצאות, ולכן הורידו באופן פיקטיבי את שורת הרווח לפני מס, ומכאן את מס החברות שהחברה היתה אמורה לשלם.

    אני לא רוצה להזכיר חברות בשמן. לכן אתן דוגמא מלפני כמה שנים. זה דברים שאפשר למצוא ברשת. לא תמיד באופן ברור כל כך.
    חברה ציבורית שנשלטת בידי בני משפחה. החברה פחות או יותר מאוזנת ולא הרויחה.
    השכר שמשכו לעצמם האחים היה 8 מיליוני שח בשנה. זה היה גם הרווח לפני מס שהיתה אמורה להציג אם היו מושכים משכורת אמיתית.

  24. אורי אפלבוים :

    דור בחישובים כלול ההכרה בהוצאה. לכן באופציה של כל הרווחים כשכר אין מס חברות בכלל בניגוד לאופציה של כל הרווחים כדיבידנד שבה הוא משלם 24 שח על מס חברות. למרות זאת שים לב שיוצא משתלם יותר לקחת דיבידנד.

    אני מציע שתפנה לשניים שלושה רו"ח ותשאל אותם האם יש כאן איזשהוא יתרון מיסויי. נראה לי שבגלל שאתה מתעסק בזה כבר כמה שנים אתה לא מבין את הטעות הזאת.

    ושוב, כפי שאמרתי מהתחלה, צריך להפסיק עם שכר הבכירים המטורף כי הוא גזל בעלי מניות.

  25. ארטור-לדור :

    לא צריך 2-3 רואי חשבון ולא צריך אפילו אחד ,עשיתי לך את החשבון בתגובתי 13 של מה קורה ל 100 ש"ח אם הם בחברה או במשכורת .לא יתכן שלא תבין את החשבון הזה .
    גם הדוגמא שלך על משפחה שלקחה לעצמה שכר של 8 מליוני ש"ח אך שורת הרווח היתה אפס ,מוצגת עלידך כאילו המדינה נדפקה ולא היא .
    המדינה לקחה 45% מהכסף כמס הכנסה ,ואם הכסף היה נשאר כרווח בחברה של 8 מליוני ש"ח אז במקרה הטוב המדינה היתה מקבלת 39% כמס חברות ומס על דיבידנד .במקרה הרע היתה מקבלת רק 24 % מס חברות והכסף היה גם יכול ללכת לאיבוד בהשקעות כושלות כך שלא היו מגיעים לעולם לתשלום דיבידנד.

    אחרי שהסברתי לך למה הוצאות רכב והוצאות אשל מוכרות חלקית ובצדק ,אתה מעלה את ההכרה להוצאות למטפלות .
    אז ככה -הוצאה מוכרת הינה הוצאה הכרחית שבלעדיה לא ניתן ליצר הכנסה לחברה .
    אם כל האנשים העובדים במדינה היו מרותקים לביתם בגלל ילדהם הקטנים אזי היה הגיון מלא בדרישה להכרה בהוצאות של מטפלת כי הרי לא ניתן לצאת לעבודה ללא מטפלת או פעוטון לילדים .
    מכיוון שלבעל חברה יש תמיד אפשרות להעסיק עובד שאינו מטופל בילדים אזי זוית הראיה הנכונה של שלטונות המס שאין לראות בהוצאה למטפלת כהוצאה הכרחית .מחר יטענו שאי אפשר בלי תפילת מנחה בבית הכנסת השכונתי ומס הכנסה צריך להכיר בהוצאות הנסיעה הלוך וחזור באמצע היום לבית הכנסת .
    מס הכנסה נצמד ובצדק להכרה בהוצאות הכרחיות ואמיתיות .
    אני מאמין ומקבל את עמדתך שאתה כבר לפני 10 שנים התרעת על גזילת רוחי החברות ע"י מנהלהן.אני מסכים איתך שצריך ליצר מנגנון שימנע את העניין .אני לא מסכים שהדרך הינה ע"י אי הכרה בהוצאה אמיתית .

    איני רו"ח ולא עו"ד ,וכל שכתבתי הינו מתוך הגיון כלכלי בלבד .

  26. דור :

    ל 24
    1. לא, בחישובים שהראת, לא כלולה ההכרה בהוצאה. זה סכום שאתה לא רואה אותו בחישוב שעשית כי בעל השליטה הצליח להחביא אותו. זה שבדוגמה כל הרווחים דווחו כשכר , וגרמו למחיקת מצב הרווח מהדוחות הכספיים באופן פיקטיבי , לדעתי מחזק את הנקודה שאני טוען. אולי אני מתקשה להבין את טענתך? שמא הבעיה בהבנה שמדובר בהכרה בהוצאות לצורך מס בשני תחומים שונים. בד"כ מדברים ברמת העובד-אני מתכוון למישור התאגיד.
    2. במבחן התוצאה אפשר לראות שפרט לחריגים שקל לאפיין, אין בארץ תרבו של חלוקת דיבידנדים. כנראה שזה לא באמת משתלם. הייתי רוצה שזה ישתלם לחלק דיבידנדים כדבר שבהתנהלות הטבעית של חברה טובה.
    3. לא יודע לגביך ,בעברי הרחוק מאוד 3 שנות לימודי חשבונאות. תחום שעזבתי כשהחלטתי שאני לא רוצה לסיים חיי כצנון/לבלר מיובש מהספרים של דיקנס (כמו כמה מהמורים בחוג). אין לי התנגדות לערב רואי חשבון בויכוח. שים לב רק שזה ויכוח עם מרכיב אידאולוגי.
    לנוחות הקוראים אני מצרף הסבר פשטני על המושג תכנון מס אגרסיבי http://israeltaxlaw.com/PAGE61.asp (ראה שם גם תכנון מס רגיל). מן הסתם רו"ח-ים ועו"ד-ים העוסקים במקצוע לא יראו בתכנון מס שום בעייתיות, ומן הסתם יתנגדו לתפיסה המתייחסת בחומרה לתכנון מס אגרסיבי.
    4. מציע שתקרא את המחקרים שצטטתי ומדברים בין השאר על התחליפיות שבין שכר ודיבידנד.

  27. דור :

    ל 25

    ראה תשובתי ל 24
    כהערת אגב: לא התכוונתי להסיט הדיון לעניין הכרה בהוצאות מס של עלות המטפלות, אלא להסביר שכל נושא כזה הוא עניין של 'ויכוח פוליטי'. שאפשר להתווכח האם זה ראוי או לא. אני באופן אישי נגד הכרה בהוצאות רכב כי לדעתי זה מזיק אקולוגית ואפשר למצוא פתרונות יעילים יותר. אבל שוב זה הערת אגב. זה לא הנושא.

  28. אורי אפלבוים :

    אין מרכיב אידיאולוגי ביכוח שלי איתך. (בויכוח שלך עם ארטור יש). זה רק ויכוח חשבונאי אבל אתה ממש מתקשה להבין אותו.
    לא משתלם לקחת דיבידנד במקום שכר רק אם יש לך עם מי להתחלק בדיבידנד. אחרת, כדאי יותר לקחת דיבידנד כי המיסוי הכולל שתשלם, למרות ההכרה בשכר כהוצאה לחברה, יהיה גבוה ב10 אחוזים. רק ויכוח חשבונאי. ואתה מתעקש לטעות בו. מצטער אני מרים ידיים. בהצלחה במאבקך הצודק

  29. ארטור-לאורי :

    אכן יש מרכיב אדאולוגי בויכוח ,ואני מתביש שאני צריך לכתוב את האידאולוגיה שלי בעניין .

    אז ככה :המדינה חיבת לעמוד מול האזרחים בטוהר כפיים ובמצפון נקי .למדינה אסור להיות גנבה,אסור להיות תכמנית,אסור לקרוץ,אסור לעקם ובוודאי אסור לה לעבור על החוקים שהיא עצמה מחוקקת .

  30. דור :

    ל 28
    אורי, גם אני מתאפק לא להרים ידיים, אבל חשוב לי לא להשאיר קצוות פתוחים. כי אם יש בעיית ידע אצלך אז היא עלולה להיות גם אצל אחרים. אז כדוגמא: מקרה שלחברה פרטית – ידיעות אחרונות (ו/או ידיעות תקשורת על כל שלוחותיהן) כולן חברות פרטיות כפי שתוכל לבדוק באתר רשם החברות:
    http://147.237.72.24/WebOJSite/CompaniesList.aspx

    אחרי שתשתכנע שמדובר בחברה פרטית, קרא מאמר ישן של יואב יצחק "החמקן של המדינה" על נוני מוזס:
    http://www.news1.co.il/Archive/002-D-1665-00.html

    יש הרבה סיפורים שם. אני מבקש שתקרא את החלק העוסק במאבק שלו מול אליעזר פישמן (פרק 7 באמצע) – מקרה קלאסי ובוטה של גזל המיעוט בחברה פרטית!

  31. אורי אפלבוים :

    דור אני מצטער,

    אכן יהיו עוד רבים שחושבים כמוני (וכמו ארטור בעניין זה) כי אתה פשוט טועה.
    הסיפור בפרק 7 מחזק את טענתי. היתרון היחיד המופק מהשכר המופרז הוא גזל בעלי מניות אחרים. הרי זה בדיוק מה שאני אומר ומסכים איתך עליו. איפה כתוב שם שמישהו הרויח רווח מיסויי על חשבון המדינה שם.

    מובן שהתכוונתי לחברה שהיא בבעלות מלאה של אדם פרטי אחד ולא בחברה פרטית מרובת בעלים שכן שם, בדיוק כמו בחברה ציבורית יש אינטרס לגנוב את בעלי המניות האחרים (נכון שבחברה ציבורית האינטרס והיכולות גדולים יותר בגלל שיטת גרעיני השליטה הבעייתית).

    אין שום הפסד להכנסות המדינה ממה שנוני מוזס עושה. רק רווח של אחוזים בודדים.

  32. דור :

    הזכרתי בפוסט "שבעלי שליטה ומקורבים, משתדלים להימנע מחלוקת דיבידנדים (הימנעות יחסית למצב בחו"ל, וזאת למעט מספר מצבים חריגים שקל לאפיין)." נראה לי שראוי לצורך ההמשך לפרט מה הם אותם "מספר מצבים חריגים שקל לאפיין":
    1. חברה שיש לה קופת מזומנים גדולה וחוששת ממצב של השתלטות עויינת.
    2. חברה שיש לה קופת מזומנים גדולה וכבר במצב של השתלטות עויינת (מקרה פרטי זה הפרטה אופיינית לישראל), שהרוכש צריך במהירות להחזיר הלוואות שלקח לצורך ההשתלטות.
    3. חברה שיש לה כוונות לקבל אורייינטציה בינלאומית – להנפיק בחו"ל ששם תרבות הדיבידנד מעוגנת בחיי שוק ההון.

  33. דור :

    ל 31 חלק א'
    אורי , בוא נפריד בין דיון על שני דברים שונים.
    א. מה שקראת "פרטיות החברה" ו ב. השפעת אי הכרה בהוצאה לצורך מס חברות שאשאיר לאח"כ.

    בעניין "פרטיות החברה" , מה שכתבתי ב 30 נועד אך ורק להדגים ולסתור את מה שכתבת שהנושא לא רלבנטי לחברות פרטיות.
    זה רלבנטי לכל מצב שבו יש הפרדה משפטית ומיסויית בין האדם ובין התאגיד. לא רק חברות.
    כל העניין בדוגמא, אכן עוסק בגזל המיעוט בין מוזס לפישמן.

    ההגדרה "חברה פרטית" לא נכונה, אבל אני רוצה להתייחס לעניין בצורה קצת אחרת שאולי תעזור להביא להסכמה.
    (השימוש במושג הלא נכון, הפריע לי בהתייחסות לעניין האחוזים).
    בשיקול הכדאיות בין לרשום שכר ובין לחלק דיבידנדים (ושוב , כרגע , מבלי להתייחס לעניין ההכרה בהוצאה לצורך מס חברות) , יש מעין סרגל רב מימדי עם פרמטרים להחלטה. בצד הקיצוני זה חברה של אדם אחד, וכל הויכוח הוא בין כיס ימין וכיס שמאל.
    בקצה השני, יש בעל שליטה בודד בחברה שבה רוב המנויות מפוזרות בצורה מסיבית בין הציבור ללא יכולת התנגדות אמיתית.
    בעל השליטה יכול לשלוט בחברה עם מספר מוגבל ביותר של אחוזים. לפעמים הרבה פחות מה 25% שנקבתי.
    באמצע יש עוד כל מיני פרמטרים. למשל האם השליטה היא בידי אחד או שמדובר בגרעין שליטה של קואליציה של בעלי מניות שמשתפת פעולה (כלומר האם הוא זקוק לשיתוף הפעולה)? ייתכנו שני מצבים דומים שבאחד בעל השליטה שולט ללא עוררין, אבל הוא תלוי באחרים בעסקים אחרים (והרי בישראל הרבה חברות משורשרות זו לזו ויש תלות ביניהן).
    פרמטר נוסף זה שיעורי המס הנהוגים. כשהתחלתי בפעילות בעניין הזה מס החברות היה 36% ומאז ירד בשליש. מה יהיה בעתיד? שאלה טובה…
    עוד שיקול הוא תוכניות החברה: אם לעתיד מתוכננת הנפקה בחו"ל ששם חלק מהתרבות זה חלוקה קבועה של דיבידנדים, וחברה שלא נוהגת כך 'תסומן באות קלון' , החברה תשאף כן לחלק דיבידנדים.
    אלו הן דוגמאות לשיקולים, וכל שיקול יש השפעה כזו או אחרת… וב"משחק הזה כל מספר זוכה", יש מצבי ביניים של גם וגם.
    אני לא רואה כל רע בכך שחברה לא מחלקת דיבידנדים כלל, אם היא מתכננת השקעה, מחקר או סתם להכין קופת מזומנים לשעת משבר.

    לדעתי, "אידאולוגית" צריך לחזור להגדרה שבה לתגמול עבור השקעת עבודה קוראים "שכר עבודה" ולתגמול עבור השקעת הון קוראים
    "דיבידנד" או "ריבית". לדעתי, לטווח ארוך כלכלית הנכון ביותר והמשתלם ביותר לחברה (במובן society לא company) זה שהון ושכר יקבלו את התגמול הראוי – כל אחד כלשעצמו ללא תחליפיות מלאכותית ביניהם. על התחליפיות הזו הפנתי למשל לשלושת המחקרים לעיל. והעקרון הזה נכון גם אם לטווח קצר ייתכן שהמדינה מאבדת אחוזי גבייה מסויימים כפי שאתה כותב.

    האם את הפרק הזה אפשר מבחינתך שנגיע להבנה ונסגור?

  34. דור :

    ל 31 חלק ב'

    אם סגרנו בהסכמה יחסית את עניין השכר מול דיבידנד, אני רוצה להוסיף גורמים למערכת.
    1. קשיחות שכר
    2. השפעת נטיה לצרוך על השימושים במשק והקף הפעילות.

    נתחיל מעניין קשיחות שכר:
    ———————–
    נניח שהיום התיקון לחוק מאומץ ומיושם כפי שהצעתי "החל ממחר". מה יקרה מחר?
    אתה מכיר מישהו שישמח לרדת משכר של מיליון לשכר של 35000 שח בחודש?
    האם נראה לך שכולם ירדו בהנף יד לשכר זה? הרי זו הרעת תנאים!
    ומה יקרה ברמת שכר הביניים. אלו שמקבלים היום 35000 שח בחודש וכל שכרם מוכר וימשיך להיות מוכר כהוצאה?
    האם שכרם יישאר כשכר המנכלים שלהם?
    איך תראה כלפי רשויות המס וכלפי המשקיעים חברה שתפחית בבת אחת את השכר? הרי בכך היא בעצם מודה שכל אותן שנים רמתה את הציבור.

    אני מעריך שכמו שרמות השכר הנהוגות היום (בכלל בעולם המערבי) התעצבו במשך עשרות שנים, גם התיקון ייקח עשרות שנים.
    מבחינתי (בהתאם לחוק 80-20 או פארטו) , אם נפתור בעתיד 80% מהבעיה, דיינו!

    עד אז, בפני מקבלי ההחלטות בחברה (לפעמים זה 'המנכל ששולט בדירקטוריון'..) יעמוד עוד שיקול של הכספים שנזקפים כהוצאה לא מוכרת ומחייבים בתשלום מס חברות נוסף, ושיקול זה ייכנס לכלל השיקולים שפרטתי בהודעה הקודמת.

    כאן אני מניח שתחזור ותטען שעם התקדמות התהליך המדינה מאבדת הכנסות במס כשבוחרים באפשרות של חלוקת דיבידנד.
    ואז אענה, שזה שיקול של טווח קצר, אבל כלכלית לטווח ארוך זה מצב עדיף למדינה. הכיצד?

    (במאמר מוסגר, זה הזמן למי שלא מכיר את המושגים לקרוא על "נטייה שולית לצרוך" ועל "מודל/ניתוח תשומה תפוקה").
    מכיון שהמושגים הנ"ל אינם פשוטים אתן המחשה בכך שמכלל המרובעים שהקפם זהה, המרובע בעל השטח הגדול ביותר הוא הריבוע שמאופיין בצלעותיו וזוויותיו השוות זו לזו.
    אני טוען שככל שהנתונים במשק נכונים ולא מעוותים על ידי שיקולי מס למשל, ככל שהמשק שיוויוני יותר (ושיוויון מלא הוא אשליה רעה) הקף הפעילות האמיתי במשק גדול יותר, ולכן גם הצמיחה האמיתית וברת קיימא, וגביית המסים תהיה רבה יותר.

  35. דור :

    נ.ב וקצת לא קשור:
    בהתייחסות גם למקרה של 100% בעלות על ידי אדם אחד, פוסט ישן אחר שכתבתי ומתייחס לכל מיני תרגילים שלטעמי לא ראויים, שראוי לטפל בהם:

    פרפטואום מובילה בכלכלה – על חברות ובעלי שליטה
    http://cafe.themarker.com/post/471499/

  36. אורי אפלבוים :

    1. חבל שאתה מתאמץ כל כך להסביר את המוסכם. אני תומך בעקרונות שאתה מדבר עליהם וכתבתי זאת לאורך כל הדרך.

    2. נדמה לי שכאשר היה נהוג מס חברות 36% המס על הדיבידנד היה 10% ולכן גם אז לא היה יתרון מיסויי ללקיחת שכר.

    3. אם יש לי חברה בע"מ ואני הבעלים היחידים שלה (או אני ומשפחתי) אז אנחנו נפרדים משפטית ומיסויית. בחברה שכזו, לא יחולק שכר מופרז אלא דיבידנד כי אין את מי לגנוב ואין יתרון מיסויי. חברות פרטיות מרובות בעלים ואינטריגות דוגמת ידיעות אחרונות הם מיעוט קטן.

    אסכם בפעם המי יודע כמה, יש להלחם בתופעת שכר במקום דיבידנד.
    הצגה של התופעה כאילו יש לה איזשהוא קשר לתכנון מס היא לא מקצועית ובשל כך פועגת במטרה ההחשובה הזו.

  37. דור :

    ל 36

    ל – 1. אני מתאמץ ליישב כל דבר שנראה לא ברור. אני מתאמץ לבדוק, כל טענה חדשה שמופנית נגד הרעיון.
    חשוב להבין: הנושא הזה הוא בטבורו של קשר הון-שלטון-עיתון. גם מי שתומך בהצעה מקרב הממסד, ויש לא מעט, "לא מתאמץ" שידעו על כך. כמאמר 'המשורר': "הם מ-פ-ח-ד-ים!". אנשים גרדו מתחת לאדמה התנגדויות "למה לא?" עד כה כל התנגדות כזו, אחרי מאמץ שהושקע בבדיקתה גרמה לחיזוק טיעוני.
    בעבר פרסמתי חוברת בנושא, עם פרק שהוקדש לטיעונים ששמעתי נגד ולתשובות עליהם. בגלל שזה מייגע לקרוא הפסקתי עם זה.
    כשכתבת שאני טועה, היה לי מאוד עקרוני להבין מה הבעיה. השימוש הלא נכון בטרמינולוגיה "תפס" או "הטעה" אותי מהנקודה שאליה התכוונת. ממקומך קשה לך לראות את זה, אבל כשאני מנסה לקדם, כל חור שהשארתי פתוח פועל נגד העניין.
    מצד שני: זה לא שאני נגד תגובות והשגות להפך! אני לומד מזה וזה עוזר לי להתכונן. גם הודתי לכם על כך לעיל.

    ל 2. בא נאמר שבמעקב הרצוף שלי אחרי הנושא, זה לא אומר שאין, אבל לא נתקלתי באנשים שהעדיפו במקום שכר !אמיתי! שמגיע להם לרשום דיבידנד. ההפך זה קורה הרבה. אם אתקל בדוגמא כזו, יהיה מעניין לבדוק את מערך השיקולים שתמך בכך (לא בטוח שיגידו לנו…).

    ל 3.
    א- אינטריגות ומריבות במשפחות יש הרבה. למיטב זכרוני בעבר משרד רו"ח ברוידא התמחה בטיפול וליווי, בחברות משפחתיות במעבר מדור המייסדים ליורשים שכאן הדרך הקלה היא להסתבך במחלוקות.
    ב- דווקא בחברה משפחתית (האזרח הקטן כבר אמרנו? מס הכנסה מצא פתרון לסגירת פרצות. מדובר במבנה משפטי ומיסויי שנקרא "חברה שקופה". דווקא שם בוטלה חלקית ההפרדה, והכנסות החברה נזקפות/מתוספות להכנסת בעלי המניות, שמשלמים את המס בהתאם למס השולי שלהם ככל אזרח.

  38. עמית-ה :

    אורי ודור, איבדתם אותי כבר מזמן משום שבניגוד לכם אין לי השכלה / עניין חשבונאי מיסויי.
    אבל, אני רוצה לשאול אתכם איך נושא שכר / דיווידנדים מתייחס לרכישה במינוף 100% שמקובל בישראל בקרב הטייקונים.
    מה מעדיפה הגברת אריסון בכדי לכסות את רכישת בנק הפ. ואיך זה מתיישב עם פיטורי 900 איש ושכירה של עובדים חדשים במקומם?

  39. דור :

    ל 38

    עמית שלום, ברוך הבא. תודה על השאלה המרעננת.
    1. אני מבין ללבך שאין עניין בתחומים כלכליים/חשבונאיים/מיסויים, מהתחום החשבונאי גם אני ברחתי…
    אבל חבל כי אלו דברים שפוגעים בך ובי בנזק שגדול בהרבה ממה שגורמת חוסר התחרות במחיר הקוטג'.
    זה הצנטרום של קשר הון-שלטון-עיתון: איך אתה ואני משלמים יותר מס, מאנשים שמרויחים הרבה יותר מאיתנו.
    וחלקם זה לא שהם כאלו ממציאים או גאונים, אלא יש להם את הכלים לשחק עם הכללים שהמדינה קובעת.
    אז אם מושג כלךשהוא לא ברור אתה מוזמן להתעניין.

    2. לשאלתך:
    "איך נושא שכר / דיווידנדים מתייחס לרכישה במינוף 100% שמקובל בישראל בקרב הטייקונים."
    התשובה בהודעה 32 סעיף מס 2:
    "2. חברה שיש לה קופת מזומנים גדולה וכבר במצב של השתלטות עויינת (מקרה פרטי זה הפרטה אופיינית לישראל), שהרוכש צריך במהירות להחזיר הלוואות שלקח לצורך ההשתלטות."
    קודם רוכשים חברה במימון מלא מהבנקים ומממנים אחרים, חברה שבדכ יש לה קופת מזומנים מכובדת או נכסים שניתנים למימוש בקלות.
    אז באופן חריג מושכים דיבידנד ענק ככל האפשר מקופת המזומנים, ומחזירים את ההלוואה שלקחו ומקטינים את המינוף-עד הרכישה הבאה.
    עכשיו הנכס שנקנה, משמש כבטחון כדי לקחת הלוואה נוספת לרכישת החברות הבאות…
    לשאלה למה לא למשוך שכר ענק במקום דיבידנד התשובה היא, שיש גבול לחוצפה, והגבול הזה נמתח באיטיות אך בעקביות כלפי מעלה.
    אם בשנות ה 80 השכר של ארנסט יפת הבוס המיתולוגי בבנק לאומי – שכר של כמה עשרות אלפי שקלים בחודש – גרר סנסציה כל שנה מחדש, והיום שכר של מיליון שח בחודש הופך להיות מקובל-עדיין הם לא מעזים לרשום לעצמם שכר של 300 מיליון שח – עדיין…
    העניין הוא שההלוואות שנלקחו נמדדות במאות מיליוני ומיליארדי דולרים וסכומים כאלו עדיין ניתן למשוך רק באמצעות דיבידנד.

    3. פיטורי העובדים לא קשורים ישירות לעצם מימון הרכישה אלא בעקיפין לעניין אחר.
    אריסון העריכה שהבנק יכול להמשיך לתפקד עם פחות 900 עובדים, לפחות היקרים ביניהם יוחלפו בעובדי קבלן.
    הרווח לתקופה של החברה מורכב מההכנסות שהיו לה, פחות ההוצאות שהיו לה.
    אם היא פטרה עובדים וחסכה כסף, אז שורת הרווח גדלה.
    דיבידנדים מותר למשוך רק מרווחים.
    לכן ככה היא יוצרת רווחים שלא היו קודם, ושאותם היא תוכל למשוך כדיבידנדים.
    זה עוד ייתרון בהצעה שלי לעודד דיבידנדים. לחברות מפסידות אסור לשלם דיבידנדים ולא ירוקנו ככה את החברה מתוכנה עד פשיטת רגל.
    אם ינסו לעשות זאת באמצעות שכר, לפחות חלק ייגזר לקופת המדינה.
    תרגיל מקובל נוסף כדי ליצור רווחים יש מאין זה לשכור פרופ בכלכלה/חשבונאות/מנהל עסקים, ולהזמין ממנו "תמורת סכום סמלי" הערכת שווי מחודשת. ככה פתאום מגלים שהחברה שווה יותר ממה שרשום בספרי החשבונות שלה. מה זה ההפרש? רווח הון שצברה…
    ומהרווח, או מהרווח, מותר למשוך דיבידנד…
    הזכרתי את זה בקישור לעיל "פרפטואום מובילה בכלכלה…"

  40. עמית-ה :

    דור לא מדובר בחוסר עניין, מדובר בחוסר כשרון. אני יכול להבין רעיונות ועקרונות אבל כשמתחילים לפרוט אותם נכנסת הפרעת הקשב שלי לפעולה ואני מתנתק.
    בנושא פיטורי ה- 900 אם אני מבין מה שאתה אומר הרי שהיא פיטרה 900 איש כי שכרם נחשב הוצאה ומפחית את שורת הרווח (והדיווידנד) בסוף השנה,
    אבל פיצויי הפיטורין שלהם מחושבים בשורת ההשקעה ולכן רק הפחת עליה (נמוך מהשכר) מוכר כהוצאה באותה שנה ושורת הרווח/דיווידנד גדלה. נכון?

  41. דור :

    בצורה מאוד פשטנית החלק הראשון שכתבת הוא התשובה.

    לגבי החלק השני:
    בהנחה שהחברה מתנהלת כגוף מסודר, אז מן הסתם מרגע ששכרה עובד היא מפרישה באופן שוטף 'לחשבון בצד' סכומי כסף שיממנו את פיצויי הפטורין. במלים אחרות היא יוצרת קופה שבה מאוחסנים כספי פיצויי הפטורין לשעת הצורך. הפרשת הסכומים האלה היא חלק מעלות השכר (הוצאה) של כל שנה.

  42. דור :

    נ.ב. קוריוז בהמשך ל 39 סעיף 3,

    אני רוצה להדגיש שבעצם אותם פרופסורים שמכינים עבור לקוחותיהם הערכת שווי שכל מטרתה לנפח שווי חברה, ליצור רווח מלאכותי, ולאפשר משיכת דיבידנדים, עוברים בעצם על עקרון חשבונאי בסיסי ביותר – עקרון השמרנות:
    http://www.maot.co.il/lex12/glossary/g_2595.asp

    הם מן הסתם ימצאו צידוק למה שהם עשו… למה זה כשר. מסיבות ברורות אני לא אזכיר שמות, אם תחפרו ברשת תוכלו למצוא דוגמאות …

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.