חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תקציב הבטחון, המקור המיידי למימון התיקון החברתי

נושאים כלכלה ותקציב, פוליטישוק ב 1.01.12 6:00

מימון התיקון החברתי הנדרש לנו צריך לבוא ממקורות רבים, הראשון והזמין ביותר הוא תקציב הבטחון, מה שמחייב, בין השאר, גם חשיפתו לביקורת ציבורית
מאת: דני זמיר

המימון למהפכה החברתית (משרד הביטחון-  השערוריה האמיתית)

אחת השאלות המרכזיות שיש להתייחס אליהן אם אנחנו עוסקים ברצינות ולעומק בשאלות של כלכלה לאומית ולא בהפרחת סיסמאות סתמית, היא מאיפה יוקצו המשאבים הכספיים למימון  הצרכים החברתיים השונים שאנו כאזרחי המדינה מסכימים כי הם בסדר עדיפות וקדימות גבוהה, המחייב גם את הממשלה הנבחרת. (מסיבה זו למשל, מדיניות המיסוי היא אחד הנושאים המרתקים והחשובים לדיון ועיסוק, בניגוד מסוים לתדמיתם כנושאים משעממים שאינם בני שיח לאדם מן היישוב….).

ישראל יכולה היום, בנתונים הקיימים, לפעול בשלושה מישורים כדי לפנות סכומי כסף ניכרים לטובת שינויים הכרחיים במסגרת המהפכה החברתית שתחת דגליה צעדנו בקיץ האחרון, וזאת עוד לפני הדיון ההכרחי אם עליה לנקוט מדיניות תקציבית מרחיבה מלכתחילה:-

א. חקיקה מקיפה בנושא תמלוגי המדינה מהמשאבים המופקים מאוצרות הטבע בישראל (מים המלח ועד קידוחי הגז הטבעי בים התיכון). הנימוק המנצח פשוט בתכלית: אין לנו המון אוצרות טבע אבל מה שיש שייך לכולנו ולכן יש לדרוש תמלוגים או מיסוי בהתאם.

ב. שינוי ותיקון מדיניות המס באופן של חזרה מההטייה הניאו ליברלית שכשלה למדיניות מס שפויה המבוססת על מידרוג ללא רף עליון וללא קביעת גג נומינלי, מיסוי הולם של שוק ההון והירושות, תיקון מיסוי הביטוח הלאומי, ועוד.

ג. אבל המקור האמיתי המיידי הזמין והמשמעותי ביותר נמצא תחת ידינו. קוראים לו תקציב הביטחון (שסכומו המדויק כמפורט להלן בלתי אפשרי לפיענוח אך עומד כנראה בפועל בשנה הנכנסת על כ 65 מיליארד ₪, הגם שבספרי התקציב רשומים ברובריקה שלו כ 55 מיליארד  ₪.. ).
תקציב הביטחון בהיקפו זה מכיל  פוטנציאל אדיר לשינוי הקצאת המשאבים בכלל המשק הישראלי ובלבד שהסכומים שיקוצצו ממנו יועברו לשימושים חברתיים ולא להקטנת הגירעון התקציבי.

כמחצית מתקציב הביטחון, חלק העולה על כל תקציב משרד החינוך (שהוא השני בגודל תקציבו מבין משרדי הממשלה), מממן עד היום תשלומי שכר פנסיה וביטוחים, באופן שערורייתי נטול פיקוח ציבורי. חלק מכובד אחר מופנה לרכש צבאי, וגם על חלק זה אין היום פיקוח ציבורי.
ייאמר ויובהר: בעצם העובדה שבמקומות מסוימים במסגרת משרד הביטחון או צה"ל משולם שכר גבוה אין פסול שהרי ניתן בהחלט לחשוב על  מקומות בתוך המערך הבטחוני שבהם שכר גבוה מוצדק: עסקינן במקומות בהם יש תחרות על ההון האנושי ואשר חיוניים לעוצמת הצבא ו/או פיתוח מענה צבאי אסטרטגי ו/או טקטי (מערכות טכנולוגיות, מודיעיניות, שדרת פיקוד ביחידות השדה וכדו'), אך מרבית המועסקים בצבא הקבע אינם שם והיעדר הפיקוח מונע אפשרות לקיום נורמות ציבוריות תקינות וצמצום בזבוז בהיקפי ענק. (גם ההפלייה במשכורות המשולמות לנשים וגברים בתפקידים זהים בצבא ראויה לחשיפה ופיקוח ציבוריים!)
אותם הדברים יפים גם לגבי נושא הרכש, שם התקלות הידועות כבר רשומות בספרי העיתים: יש מן הסתם הצדקה ומקום לרכש בטחוני נרחב אבל מדיניות הרכש וביצועה חייבים להיות תחת פיקוח והכרעה של גורם מחוץ למשרד הביטחון טרם ביצוע הרכש, שאם לא כן בזבוז, הוצאות עתק וניפוח תקציבי הן התוצר המיידי ואת החשבון אנחנו משלמים בהיעדר מקורות להשקעה בפיתוח המענה לצרכים החברתיים.

בספרו הקלאסי של האלוף המנוח ישראל טל "בטחון לאומימעטים מול רבים" קובע האלוף טל ז"ל כי חוסן חברתי הוא אבן יסוד בביטחון הלאומי.  מכאן ניתן ללמוד שהיעדר טיפול נחוש בהקטנת תקציב הביטחון הבזבזני לטובת השמיכה החברתית הקצרה מדי, מהווה פגיעה ישירה בביטחון הלאומי גופא!
וכך, הופך תקציב הביטחון מקור מרכזי בפיתרון המצוקה המימונית להשקעות החברתיות משני הכיוונים: מצד אחד מעשית, מקור כספי ממשי וזמין להגדלת והרחבת הטיפול בצמצום פערים חברתיים וחינוכיים שנוצרו כתוצאה מהמדיניות הניאו-ליברלית הכושלת שננקטה בידי משלת ישראל בשני העשורים האחרונים, ומצד שני מבחינת מדיניות חברתית, סמל מתווה כיוון לסיום או צמצום העיוות שנוצר ע"י הקצאת סכומי עתק חסרי תכלית תחת כותרת שקרית של צרכיי בטחון,  על חשבון אותה שמיכה קצרה.

לאחר מלחמת לבנון השנייה הוקמה ועדת ברודט שבמסגרת הדו"ח המקיף שהגישה ניסתה למנוע את הצמיחה והמחלוקות הבלתי פוסקות בעניין תקציב הביטחון על ידי קביעת מתווה צמיחה המהווה משק סגור מבחינת הוצאות משרד הביטחון. למעשה גם דוח הועדה לא הצליח להשתלט על השתוללות משרד הביטחון בהיעדר פיקוח אפקטיבי על פעולותיו. די לבחון את הסתירות המוגשות ביחס לתקציבו כדי להבין את הדברים:
בנק ישראל מפרסם בתחילת דצמבר השנה מסמך השוואתי1 המצביע על חריגה עקרונית צפויה של 2 מיליארד ₪ מהמתווה של ברודט, ועל חריגה ממוצעת של 400 מ' ₪ בשנים 2008 – 2010. תכל'ס חריגה "צנועה".  אלא שהנתונים שמפרסם בנק ישראל לא מתיישבים עם הנתונים של ועדת הכספים. בשלהי 2010 שבה אמור היה תקציב הבטחון המאושר לעמוד על 49 מיליארד ₪ מתקוממים חברי ועדת הכספים על כך שבסופו של יום מאושרת למשרד הביטחון הוצאה של 61 מיליארד ₪! וכי ההעברה הזו למשרד הביטחון של סכומים נוספים כוללת גם עודפים תקציביים או כספי אי ביצוע תקציב (תת תקציב) של משרדים חברתיים מובהקים דוגמת משרד השיכון.2

למעשה ככל שהחקירה שלנו ב"משולש ברמודה" הזה הקרוי תקציב משרד הביטחון מעמיקה, גוברת הפליאה על האופן בו לא מפוקחות הוצאות המשרד. משרד האוצר וחשב משרד ביטחון מטעם האוצר אומרים שוב ושוב ושוב: חברים אין לנו יכולת לפקח על  תקציב משרד הביטחון, אין לנו כל פיקוח או מנגנון אישור מקדים  על החלטות משרד הביטחון בנושאי שכר או רכש, ולמעשה משרד הביטחון "עושה מה בא לו", כולל התחייבויות עתידיות בהיקפי ענק.3
לא זו אף זו, משרד האוצר טוען כי בהיעדר פיקוח כאמור, משרד הביטחון מבקש סכומים גדולים לפרוייקטים חיוניים (נניח הקמת הגדר בדרום) אך בפועל איש אינו יודע אם לשם הלך הכסף(!!!), וכי במציאות זו יכול משרד הביטחון להתחייב על חשבון כולנו לשנים ארוכות, ללא כל דיון ציבורי מסודר ואישור מקדים כנדרש ממדינה דמוקרטית.4  ובמספרים מבהילים עוד יותר: תשעים אחוז מהשינויים שמבצע משרד הביטחון המתבטאים בעשרות מיליארדי שקלים לא מובאים כלל לאישור משרד האוצר…5
וההצגה נמשכת: לפני פחות משבועיים (ביום 21.12.11)  מעבירה ועדת הכספים סכומי כסף ממשרדים חברתיים בגין "תת ביצוע" למשרד הביטחון שתקציבו חוצה את ה 60 מיליארד ₪…6 בכלל, מעניין להשוות את הנתונים ביחס לתקציב הביטחון שמציגים בנק ישראל מצד אחד, משרד האוצר מצד שני, ועדת הכספים מצד שלישי, משרד הביטחון מצד רביעי. כמה התקציב השנתי? 48 מיליארד, 54? 59? 61?….( מישהו אמר שדף הפירוט של הסלולרי זה הדבר הכי מסובך לפיענוח?)
המאבק על התמלוגים ועל שינוי חוקי המס הם מאבקים ראויים שייקחו זמן רב. הפיתרון בנושא תקציב מערכת הביטחון הוא מיידי ובטווח קצר.
תנועת מחאה חברתית רצינית ונציגיה בציבור ובכנסת צריכים להרים את הכפפה הזו. אלא שכאן טמון אחד המכשולים הרציניים: בשעה שהדיון במערכת המס והתמלוגים הוא פחות או יותר שקוף ומבוסס כולו על טיעונים ערכיים במהותם, הדיון בתקציב משרד הביטחון לא מתקיים, וקולם של חלק מראשי תנועת המחאה שנתפסים – בצדק או לא- כמי שביטחון וצבא אינו מעניין אותם במיוחד – ממילא לא נחשב רלבנטי. לכן, נראה לי שכפי שרק דמויות שנתפסו בציבור הישראלי באופן מובהק כ"בטחוניות"- דוגמת יצחק רבין ואריאל שרון – יכלו להוביל מהלכים של ויתור על שטחים למרות "הסיכון" הביטחוני הנובע מכך כחלק ממהלך מדיני פוליטי כולל, גם כאן רק דמויות המזוהות באופן מובהק ע"י הציבור הישראלי עם המערכות הבטחוניות והצבאיות יקבלו מספיק רוח גבית כדי להתמודד עם הבור השערורייתי וחסר התחתית של תקציב משרד הביטחון, בור שסגירתו תאפשר בטווח המיידי מקור זמין לקידום רפורמות חברתיות מקיפות שחלקן לא נמצאות במחלוקת מהותית (כמו חינוך חינם מגיל צעיר מאד ועד גמר תואר ראשון). דומה שרק מי שנתפס כאוטוריטה בתחום הביטחוני יוכל לזכות באמון הציבור כשיביא לו את הדברים שכתב לפני שנים רבות האלוף טל: חיזוק החוסן החברתי הוא תנאי הכרחי לביטחון הלאומי. אין ולא ניתן לטפל בחיזוק החוסן החברתי ללא הסדרת הפיקוח והניהול של תקציב הביטחון, צמצומו והעברת חלק מהותי ממנו לטובת תקציבי משרדים אחרים המשרתים את הציבור.

____________
1 http://www.bankisrael.gov.il/press/heb/111205/111205m.htm
2-  http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3462662,00.html
3- http://www.themarker.com/markets/1.1587356; http://www.themarker.com/markets/1.1586623
4- http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000704465
5- http://www.iba.org.il/bet/?entity=805574&type=1
6- http://www.themarker.com/markets/1.1597422

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

9 תגובות

  1. דני זמיר :

    והכותרות בכלכלה מעריב על הבוקר:-
    טרכנברג: ניתן לקצץ 3 מיליארד ש"ח מתקציב הבטחון לטובת הרפורמה בחינוך.
    http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/321/503.html?hp=16&cat=1901

    בחיי שלא היינו מתואמים….

  2. אבשלום :

    טוב אבל…
    דני, הרי הראית שיש עוד שני מקורות מימון זמינים (שניהם, דרך אגב, בקנה מידה גדול משמעותית כנראה ממה שזמין במשרד הביטחון), שכרגע מממנים מותרות פרטיות של בעלי הון ולא שירות ציבורי כמו משרד הביטחון, או משכורות טובות לאנשים עובדים במערכת הביטחון.
    מכאן שהבעיה היא לא בהיעדר מקורות תקציב, ולכן אני לא רואה מה הטעם להשקיע כל כך הרבה מאמץ בחיטוט בתקציב הביטחון. הבעיה היא במדיניות, שנקבעת בשיתוף פעולה של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה שלא להשקיע בשירותים ציבוריים, ולכן אני לא מוצא סיבה להניח שאם נקצץ במשרד הביטחון הסכום שיחסך אכן יגיע לשירותים כאלה.
    עוד פחות מכך אני מבין את ההצעה להכפיף גם את משרד הביטחון לשליטה ישירה של משרד האוצר, שבינתיים ברודנותו על תקציבי המשרדים האחרים לא הפגין שום שקיפות, אלא בעיקר דאג לנהל אותם לפי ראות עיניו המצמצמת, לייבש אותם תקציבית ולפגוע בשירותים שהם נתנו לציבור.

  3. ק. טוכולסקי :

    כמו שכתבתי פה פעם בפוסט על בניית מדינת הרווחה השבדית תוך השקעה מוגברת בביטחון. אפשר וצריך לקצץ בביטחון אבל זה לא מספיק וזה תלי גם בצורת הקיצוץ עצמו.

    צריך לדאוג שהקיצוץ לא יבוא על חשבון מה שהצבא רואה כשומנים אלא על חשבון השומנים באמת. צריך לעצור את ההפרטה של הצבא, צריך להעביר קרקעות שהצבא מחזיק סתם למדינה (חיסכון בארנונה לדוגמא) צריך לקצץ בביורוקרטיה המנופחת בקריה ובמפקדות. צריך להפסיק את הבזבוז.

    חוץ נמזה מעבר לתקציב הביטחון, העמקת הגבייה במיסוי, ביטול פטורים מיותרים לתאגידים ועשירים והטלת מס היסף שמשום מה נפלה בוועד הכספים גם יכניסו כסף.

  4. דני זמיר :

    אבשלום, החשש שקיצוץ ממשרד הביטחוןייעשה באופן סתמי במסגרת קיצוץ תקציבי רוחבי ולא לצורך העברתו למימון רפורמה חברתית הוא חשש צודק וממשי, אבל מבחינת זמינות אני חולק עליך: הסיכוי בטווח המיידי להשפיע על מדיניות המס והתמלוגים נמוך בהרבה בטווח הקצר מהיכולת של שינוי הקצאת תקציבים שבאופן מיצרפי כבר הוקצו.
    לגבי מעורבות משרד האוצר, בתור סוציאל דמוקרט אני חושב שפיקוח על שכר הוגן שוויוני וראוי לפי פרמטרים ציבוריים הוא מאסט, בטח ובטח כשמדובר בחוזי רכש. לא מדובר על קביעת מדיניות אלא על פיקוח.
    הטענה שמשרד האוצר פועל בחוסר שקיפות וללא כפיפות לפרמטרים ציבוריים היא פשוט לא נכונה. יש לי מחלוקת וויכוח עם משרד האוצר על הפרמטרים אבל עבודת חשביו היא לא גחמנית, וככל שירבו במשרדו ובאגף התקציבים עובדים השקפת עולם אחרת כך הדיון שם יייעשה מגוון ורלבנטי יותר לתפיסות העולם שלי. כל זה לא קשור לנקודה המרכזית: המון כסף שיכול לממן ובטווח העכשווי את הרפורמות מוחבא במשרד הביטחון בסעיפים מיותרים ולא מוסכמים ציבורית. המילה "חיטוט" שהשתמשת בה לא מתאימה כשמדובר על סכומי כסף ציהורי בהיקף של מילאירדי שקלים שבמקום לממן חינוך חינם מופנים להוצאות שאינן מפוקחות.
    מולך "תקציב הביטחון" חיבי להיות מנופץ כדי להתקדם לתקצבי שפוי והוגן יותר, ואם אתה מכיר דרך אחרת חוץ מאשר "לחטט" בו על ידי מי שמוסמך לכך שאיננו משרד הביטחון ונתון למרות ציבורית, אז אשנח לשמוע.

  5. מנחם לוריא :

    דני,

    עם העמדה שלך אני מסכים אבל ישנה בעיה מקדמית שצריך לפתור.

    אלי הורביץ,ז"ל, פעם התבטא (ואני מצטט מהזיכרון ולא בשם אומרם) שאם הוא יגיש למס הכנסה את הדוח שלו כשם שהמדינה מדווחת לאזרחיה על ההכנסות שלה,ומה עשתה איתן, הוא ישב בבית הסוהר בשל דיווח שיקרי.

    פה הבעיה. תקציב המדינה הוא חוק שמתקבל במקח וממכר פוליטי ולא באמת עושה את מה שהוא אמור לעשות,קרי:דווח לאזרחים על ההכנסות,ההוצאות ומה נעשה ולמה. התקציב איננו ברור. הסעיפים אינם ברורים וקשה לעקוב מאיפה בא הכסף ולאן הוא הולך ומה הביצוע מול התיכנון – ולמה הביצוע שונה או אפילו זהה לתיכנון. זוהי בעיה של משילות ולא של ניהול כספים.

    למשרדי הממשלה בכלל ולמשרד הבטחון בפרט מוסר תשלומים גרוע ביותר. מוסר התשלומים הגרוע הזה משפיע לרעה על כל המשק ועל מוסר התשלומים שלו. משרד הבטחון חייב מליוני שקלים לחברות היצרניות בתחום הבטחון רק בגלל שהוא יכול ולא בגלל שלא קיבל את המוצרים או לא שמרו על מסגרת תקציבית.

    הפיקוח על התקציב מבוזר וגם הוא נתון למקח וממכר פוליטיים. זה שהאוצר אחראי על הפיקוח זה נכון – וטוב שכך. אבל הביצוע כושל שכן בכל משרד ממשלתי יש רפרנט לאוצר והוא מצליח או לו על בסיס המקח והממכר הפוליטיים ולא באמת כשומר הכסף הציבורי.

    למדינת ישראל אין ספר תקציב שנתי אלא דו שנתי. הנזק של הפאטנט הזה רב על התועלת. נכון שהוא נוח פוליטית אבל לא נוח בכל מובן אחר וגם זה חייב כבר להיפסק.

    גם בתכניות ארוכות הטווח: מתכננים ומוציאים הודעות בומבסטיות לעיתונות אבל בפועל לא נעשה דבר. ראה למשל הרכבת בתל-אביב. בשבוע שעבר,פתאום,החליט נתניהו שהיא תהייה תחתית.למה? כי רכבת תחתית תשמש גם כמקלט ציבורי. רכבת תחתית בת"א זהו פרויקט הנדסי מאוד מורכב שכן רובה של העיר יושב על הים ומתחת לאדמה זורמים מים,וגם מעולם לא נעשה פרויקט כזה בישראל. שוב פעם יצאו בהחלטה בומבסטית פופוליסטית וספק אם בת"א תהיה רכבת ועוד תחתית,ואם תהייה אז עלותה תהייה שפויה.

    אין בישראל,ולא מהיום,תיכנון כלכלי ועמידה ובדיקה של תוכנית מול ביצוע. היום התחלנו שנה פיסקאלית חדשה ותראה בעיתונים כמה שינויים בוצעו בתמהיל ההכנסות של המדינה. וכל זה כשתקציב 2012 נסגר בשלהי 2010. יש בעיה תרבותית של עמידה ביעדי התיכנון ובדיקת התיכנון מול הביצוע לא רק בסוף השנה אלא כל הזמן – ומדובר בכסף ציבורי לא פרטי.

    שקיפות: לא רק במשרד הבטחון אין שקיפות תקציבית. קח כל משרד שרק תרצה ומיד תטבע בים המידע,השמות והכינויים לכל מיני הוצאות חלקן ביזארי ביותר ושו הייתי מדוח על כאלה בעסק שלי הייתי יושב בבית הסוהר בגין העלמות מס (בעיקר העלמות הכנסה) – עובדה שיש למשרדי ממשלה עודפים בתקציב. אין יכול להיות עודף אם פשוט לא ביצעו סעיפים שלמים מספר התקציב.

    כבר חודשיים ששר האוצר מפר חוק. לפני חודשיים היה אמור לדווח לאיזו קרן ובאילו תנאים יכנסו כספי התמלוגים מהגז. לא עשה דבר וממשיך לכהן כשר למרות שמפר את החוק. זו רק דוגמא לאיך מנהלים תקציב ציבורי. אם אני הייתי מדווח לרשויות המס שהכנסה שלי תלך לקרן שמטרתה חיסכון לעתיד ובפועל הכסף נכנס לכיס שלי ישלחו אותי לבית הסוהר ובצדק. ושטייניץ עוד ממשיך להיות שר האוצר.

    צריך כאן שינוי תרבותי שבראש ובראשונה יבין ויתמיע את העובדה שכסף ציבורי מיועד להוצאה על פי תוכנית מוגדרת מראש,ברורה,נהירה וברת פיקוח – וגם לבדוק תיכנון מול ביצוע כל הזמן,תוך כדי ולא בדיעבד או אם בכלל.

    זו איננה גחמה פוליטית אלא ניהול נכון של כסף ציבורי. את זה אין בישראל וזה לא הומצא בשני העשורים האחרונים…

    מנחם.

  6. מנחם לוריא :

    עוד דוגמא לישראבלופ שממחישה את טיעוני.

    מדינת ישראל מקבלת מהממשל האמרקאי סיוע ביטחוני בהיקף של כשנים וחצי מליארד דולר.

    בא נפרוט את זה לפרטים: אני אזרח של ישראל ובעוונותי גם של הדוד סאם. לשניהם אני משלם מס על ההכנסה שלי (בישראל ובארה"ב.) מהמיסים הישראלים שלי ממנים את הוצאות הבטחון ומחלק מהמיסים האמרקאיים שלי שוב ממנים את הוצאות הבטחון של ישראל,ברם: את הדולרים רשאית ישראל להוציא רק בארה"ב וככה משלם המיסים האמרקאי דואג לעצמו למקומות עבודה ולמס חוזר.

    בכל סוף נובמבר,בשנה הפיסקאלית, ממשלת ישראל ממירה את הדולרים מסיוע החוץ לשקלים.

    עכשיו אני בבעיה רצינית למה? השקל ששולם עכשיו כהוצאה האם הוא שקל שמקורו במס שלי כאזרח ישראלי וזה בסדר גמו – או שזה שקל שהומר מדולר ומקורו במס שלי כאזרח אמרקאי והיה צריך,בכלל,להיות משולם ביבשת הצפון אמרקאית. איך אני יכול לפקח,כאן כישראלי,שמשרד הבטחון לא מבפף אותי בכובע שלי כמשלם מיסים לדוד סאם.

    ואם הוא לא מבלף אז למה ממיר את הדולרים לשקלים והופך אותם לחלק אינטגראלי מתקציב הבטחון. כך נעשה ממש בשבוע שעבר.

    מנחם.

  7. יונתן כ. :

    תקציב הבטחון הוא בהחלט המקור המיידי לתקציב והאמת שגם לא צריך להשקיע בו יותר מדי מחשבה.

    צריך פשוט לקבוע לצבע יעד קיצוץ מסוים ולתת לו להתנהל.

    הבעיה היא שצריך לבוא פוליטיקאי שלא מפחד מזעקות ה"אם תקצצו לנו המדינה תותקף מכל כיוון".

    כל זה לא מייתר את העובדה שכלל מוסדות המדינה צריכים להתייעל(ללא הפחתת שירותים).

  8. דקל עוזר :

    צריך גם להשיב לקצינים הבלפנים שמגיעים לטלוויזיה ואומרים ש"חיים זה לפני איכות חיים" שהם פשוט טועים.

    לפי ההיגיון הזה, הצבא יכול לדרוש מאיתנו לחיות במלונות ולאכול בונזו, רק שלא נקצץ לו אגורה.

    אבל אם כמובן נבקש לקצץ תנאי שכר או פנסיות צבאיות – אז זה ייהרג ובל יעבור כי איכות חיים של הקצין בפנסיה היא כנראה לפני חיי התושבים.

  9. מנחם לוריא :

    דקל,

    כפי שכתבתי במקום אחר: לטנגו הזה צריך ויש שניים. לפי החברה הישראלית 2012 קצין בכיר בצה"ל צריך להתשכר היטב וכשיפרוש יהפוך,המקרה הגרוע,לשר ובמקרה הרע למנכ"ל חברה כשאין לו שמץ של מושג מה צריך לעשות כדי לנהל אותה אבל ה"לשעבר" שלו יפתח דלתות ויש מי שישלם לו על זה.

    האות האמצעית בשמו של הצבא כבר מזמן חסרת משמעות והחברה הישראלית נותנת לקציני הצבא כוח שאסור שיהיה בידיהם.

    יש,מידי פעם, שיח ציבורי בשאלה האם יתכן שיום אחד גנראל בצה"ל יקח פלוגת טנקים ויעלה על הכנסת. תמיד משיבים בשלילה אבל המציאות היא אחרת. למה לו לקחת טנקים מעצם היתו גנראל וברגע שיפשוט את המדים מיד הוא מקבל עמדת כוח או בכנסת/ממשלה או בסקטור הפרטי ברשימת תל אביב מאה.

    בלי טנקים הצבא מנהל את המדינה או מקשקש את הכלב באמצעות זנבו וזה – זה חייב להיפסק.

    אין לי מתכון בטוח להפסקת קישקוש הכלב באמצעות זנבו,אבל: אני בטוח שפיקוח ציבורי על תקציב הבטחון ועל תפיסת הבטחון ועל מקומו וחשיבותו של הצבא בחברה הישראלית – זה כן בכיוון הנכון.

    כל הקישקושים שאין להציג באור השמש את תקציב הבטחון כי הוא סודי – זה בדיוק המידרון החלקלק שבסופו בוקר אחד נתעורר למהדרות חדשות שתיפתח במשפט: "ראש הממשלה אביב העמים ואבי האומה הגנראליסימו ביבי בן שטייניץ אמר … וגו".

    ואנחנו בדרך הבטוחה לשם.

    הפרה הקדושה היחידה שאני מכיר היא זו שנתח מגופה בלסנו,רעייתי ואני,אתמול בערב לכבוד השנה החדשה.

    מנחם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.