חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ים המלח – הסדר להשמדתו?

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, כלכלה ותקציב ב 29.12.11 6:09

מנחם לוריא בוחן את ההסדר בין כי"ל למשרד האוצר, בו התמלוגים הם נמוכים ויש עידוד לשאיבה אינסופית ומגיע למסקנות מדאיגות

ים המלח – הסדר להשמדתו?

הקדמה:

 

ים המלח הוא המקום הנמוך העולם על פני היבשה. לאורך חופיו ישנן שלוש יישויות: לחופיו מזרחיים הממלכה האשמית – ירדן. לחופיו המערבים מעין גדי ודרומה מדינת ישראל רבתי ומעין גדי וצפונה ממשל צבאי של מדינת ישראל.

החלק הדרומי של ים המלח,מעין גדי ודרומה,איננו קיים כבר שלושה עשורים. הימה הטבעית מעין גדי ודרומה נפחה את נשמתה והתייבשה. המים שנצפים באזור הזה הן ברכות האידוי של מפעלי ים המלח.

קצת הסטוריה:

מפעלי ים המלח קיימים במיקומם הנוכחי מסוף שנות השלושים של המאה הקודמת. לאחר קום המדינה הולאמו המפעלים והפכו למפעל בבעלות המדינה. בשנות השבעים המאוחרות מכרה המדינה חלק ממפעלי ים המלח לשאול איינברג. לאחר מותו קנו האחים עופר את חלקו של אייזנברג בחברה לישראל ובשירשור, את מפעלי ים המלח. וכן קנו את חלקה של המדינה. במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת, כ – 30 אחוזים מהבעלות על מפעלי ים המלח נמצאת בידי קונצרן פולקסווגן הגרמני.

לאחר מלחמת ששת הימים הוסר האיום הביטחוני על חופיו המערביים של ים המלח וממשלת ישראל החליטה לבנות בו בתי מלון ומרכז תיירות. בניגוד לסברה המקובלת, בתי המלון נבנו בחלקו הדרומי של ים המלח על שפת בריכת אידוי מספר חמש בשל העובדה שחלקו הצפוני של הים נמצא בשליטה ישראלית, שלא הוסדרה עד תום.

בעת תיכנון המלונות לשפת בריכה מספר חמש התריעו מפעלי ים המלח על העובדה שבשל שקיעת המלח בבריכה, פני הים עולים בכל שנה בכעשרים סנטימטרים, והם עלולים להציף את המלונות ולחרבם. למרות זאת הם נבנו.

כבר אז מפעלי ים המלח הציעו לבצע קציר מלח, ולהעבירו לחלק הצפוני של הימה על מנת למתן את עליית מפלס המים בבריכה מספר חמש.

ב 1995 כאשר השתלטו האחים עופר על החברה לישראל ועל מפעלי ים המלח – בבעלות מלאה, הם שילמו למדינה דמי קדימה על חשבון קצירת המלח מבריכה חמש.

מדוע מתייבשת הימה?

 

בתקופות הסטוריות שונות גובה מפלס פני ים המלח ראה שינויים רבים. בתקופה הרומית היה רום מפלס ים המלח מינוס 390 מטרים מתחת לפני הים. לעומת זאת, ידועות לנו תקופות שבהם הימה הייתה חרבה לחלוטין ותקופות שהתפשטה צפונה עד לאזור עמק כנרות בדרום הכינרת.

בשנות התשעים סגרה מדינת ישראל את סכר דגניה ומאז הוא לא נפתח יותר. המקור הראשי והעיקרי של מים לים המלח נסגר. בנוסף, מפעלי ים המלח לא הוגבלו, מעולם, בכמות המים שמותר להם לשאוב מן הימה. התוצאה הסופית היא שבתחומי מדינת ישראל ים המלח נעלם ואיננו עוד. בחלקו הצפוני הימה הולכת ונעלמת כתוצאה מהעדר מקורות מים טבעיים ומשאיבה של מפעלי ים המלח (הישראלים והירדנים) כאחד.

ים המוות?

 

בהחלט לא. בשנים האחרונות התגלו בחלקו הצפוני של ים המלח, סמוך לקרקעית, צורות חיים אשר הצליחו להסתגל לתנאים הקשים של הימה. לצורות החיים האלה משמעויות רבות מאוד,הן למחקר והן לעובדה שלהכרה של צורות חיים, שאינן מבוססות על צריכת חמצן ומים, ישנה משמעות לגבי השאלה האם אנחנו אקסמפלר ייחודי בייקום, או שאולי יש חיים בצורות אחרות אי שם בשמיים.  מעבר לכך, העובדה שיש חיים בים המלח חשובה כעובדה בפני עצמה וראויה לשימור.

למי שייך ים המלח ומי נהנה מאוצרותיו?

 

מדינת ישראל איננה מנצלת את משאבי ים המלח שבתחומי ריבונותה משום שהחלק הזה של הימה התייבש ונעלם לפני כשלושה עשורים. את בריכות האידוי מזינים מפעלי ים המלח מחלקה הצפוני של הימה, שחלקה המזרחי בריבונות הממלכה האשמית וחלקה המערבי לא נמצא בו ריבון, אך נמצא בשליטת צה"ל.

בתי המלון שלאורך שפת בריכת אידוי מספר חמש, גם הם משתמשם במים שמפעלי ים המלח שאבו מחלקה הצפוני של הימה, ולא במשאב של ים המלח שנמצא בשטח הריבוני של מדינת ישראל.

גם מפעלי ים המלח וגם בתי המלון הם חברות ישראליות פרטיות. המדינה רואה מהן את הכנסותיה בצורת מיסים ותקבולים בגין שימוש באוצר הטבע – אוצר טבע שכבר מזמן איננו קיים.

קציר המלח:

המלח ששוכן שקרקעית בריכת אידוי מספר חמש הוא פסולת, קרי: מדובר בפסולת שנותרה לאחר מיצוי כל הכימיקאלים ממי הימה, כל מה שיש לו ערך כספי כלשהו.

למפעלי ים המלח כדאי,כלכלית, לקצור את המלח ולהעבירו לחלקה הצפוני של הימה משתי סיבות:

האחת: זה יאפשר להם להזרים יותר מים לבריכת האידוי ולכן לקצור יותר רווחים מהכימיקאלים שבמי הימה.

השנייה: החלק הצפוני של הימה איננו בריבונות ישראלית ולכן בעיית הפסולת היא בעיה של מישהו אחר.

לבתי המלון כדאית קצירת המלח שכן סכנת ההצפה תוסר והם יוכלו להישאר במקום על מנת להעשיר את כיסיהם של בעלי הבית הפרטיים.

הסכם בין האוצר למפעלי ים המלח:

 

כמעט שלושה עשורים מדשדשות רגליה של מדינת ישראל בקשר לקציר המלח. זאת, אף כי הבעיה הייתה ידועה מראש. אף על פי שהמדינה קיבלה מקדמה כספית ממפעלי ים המלח, היא גררה רגליה, עד שבתי המלון התאחדו והגישו בג"צ כנגד המדינה ומפעלי ים המלח. הסיבה לכך הוא החשש שבעוד שש שנים, בריכה מספר חמש תציף סופית את בתי המלון, ולא ניתן יהיה להשתמש בהם.

היום (28 דצמבר 2011) אוצר המדינה ומפעלי ים המלח הגיעו להסדר בעניין קציר המלח שלפיו:

  1. מפעלי ים המלח כבר שילמו 10% מעלות קציר המלח.
  2. מפעלי ים המלח יממנו עוד 80% מעלות קציר המלח וגם יוציאו את הפרויקט אל הפועל.
  3. 10% מעלות קציר המלח תמומן על חשבון משלם המיסים הישראלי.

המלח עצמו,שהוא כאמור פסולת,”יוחזר" לחלקה הצפוני של הימה.

באותו הסכם מימשו מדינת ישראל ומפעלי ים המלח נספח להסכם הרכישה מ 1995, שלפיו מפעלי ים המלח ישלמו תמלוגים של 10% מהרווחים על כרייה של מליון וחצי טון מלח מהימה, ולא 5% כפי שהיה עד היום.

ביקורת:

 

במהלך המאה הקודמת הממלכה האשמית וגם סוריה היטו את מקורות הירדן לטובת תושביהם. בשנות התשעים של המאה הקודמת מדינת ישראל,שהתרשלה בבניית חלופות מים על פני מי הכנרת, סגרה באופן סופי ומוחלט את סכר דגניה ובערוץ הירדן לא זורמים עוד מים, למעט מי שופכין, בכמויות קטנות. מקור המים הראשי והחשוב של ים המלח נסגר. מדינת ישראל חרצה את דינו של ים המלח למוות, והוציאה את פסק הדין לפועל. מאז, בתחומי ריבונותה של מדינת ישראל לא קיים ים מלח. הוא נפח את נשמתו.

אף על פי שהמדינה ידעה מראש, שיש צורך לקצור את המלח מבריכה מספר חמש, ואף קיבלה דמי קדימה לצורך ביצוע הפעולה הזו, היא נקטה בעמדת השב ואל תעשה. היום מציג משרד האוצר את ההסדר עם מפעלי ים המלח כהישג גדול וכמובן לטובת אזרחי ישראל, ברם: לאזרחי ישראל אין ים מלח – לא בשטח הריבוני של המדינה.

מי שנהנה מאוצרות הטבע של ים המלח אלה שני גופים פרטיים: מפעלי ים המלח ובתי המלון. אזרחי המדינה לא נהנים ממשאב הטבע הזה, אבל כן נושאים בעלות קציר המלח שתאפשר לשני הגופים הפרטיים להמשיך ולהעשיר את כיסיהם.

ים המלח איננו ים מוות. יש בו צורות חיים ייחודיות לו. ים המלח הוא ייחודי. מעבר להיותו חלק ריבוני ממדינות אלה ואחרות, הוא עצמו, והחיים שבו, הינם משאב של האנושות כולה. הוא  ייחודי מאוד וחשוב מאוד לשמור על קיומו.

מסקנות:

 

מדינת ישראל גזרה גזר דין מוות על חלקה בים המלח ובשטחי ריבונותה ים המלח,על אוצרות הטבע שלו והחיים הייחודים לו, נעלם מעל פני האדמה לעד.

בנוסף, במשך כמה עשורים גררה מדינת ישראל את רגליה ולא ביצעה קציר מלח עד כדי כך שהביאה לידי סיכון את בתי המלון ששיכנה, היא עצמה, לשפת בריכת אידוי מספר חמש.

גם בתי המלון וגם מפעלי ים המלח שואבים ממשאב טבע ממקום שאיננו בריבונות ישראלית ובוודאי שלא בריבונות ישראלית מלאה. ומנגד, מתכוונים ל"החזיר" אותו קטע של הימה, את פסולת המלח, מבלי לוודא שפעולה זו לא תפגע במרקם העדין של החי בתוך ים המלח, וכאמור יש חיים בעמקי הימה הזו – הם אינם בבעלות מפעלי ים המלח, בתי המלון ואפילו לא מדינת ישראל, אלא משאב של האנושות כולה.

לים המלח עצמו לא דואג אף אחד. כל ההישג בפיתרון שבו מתפאר אוצר המדינה הוא הישג לכיסם הפרטי של מפעלי ים המלח ובעלי בתי המלונות.

בפתרון גלום נזק בלתי הפיך לימה ולצורת החיים הייחודית שבתוכה, ולה עצמה כתופעת טבע ייחודית בפלנטה שלנו. ונראה כי דבר לא יעצור את מדינת ישראל בדרך להשמיד את פנינית הטבע הזו על מנת להעשיר את כיסיהם בפרטיים של מלחכי פנכא.

כמה חבל שעד שים המלח יגווע האופן סופי, לקראת , 2040 את לשד עצמותיו ימצצו קונצרן פולקצוגן, מפעלי ים המלח ובתי המלון. ולנו, אזרחי ישראל ותושבי העולם, יוותר סיפור עצוב על ימה ועולם החי שבה, שנעלמו מעל פני האדמה בעבור חופן דולרים.

הערות:

 

קציר המלח שאנחנו, אזרחי ישראל, נשתתף במימונו, הוא רק מבריכת אידוי מספר חמש, ויפתור אך ורק את בעיית מפלס המים אצל בתי המלון שלשפת בריכת האידוי הזו. מעבר לכך אין כוונה לעשות דבר כדי להשיב את ים המלח לתחום הריבוני של מדינת ישראל אלא רק לצורך כריית משאביו.

קונצרן פולקווסגן מחזיק בשלושים אחוזים בבעלות על מפעל יצור המגנזיום, ולא על כל מפעלי ים המלח.

התמלוגים, שמפעלי ים המלח משולמים למדינה, הם בגין יצוא תוצרי ים המלח על ידי מפעלי ים המלח בנמלי היצוא. ברצפת הייצור נמכר חלק מהתוצרים לחברות בנות של מפעלי ים המלח ואלה מייצאות אותו, או עושות בו שימוש. ועל החלק הזה לא משולמים תמלוגים למדינת ישראל. כמו כן, קונצרן פולקצווגן איננו משלם תמלוגים למדינת ישראל בגין חלקו במפעל המגנזיום. הוא צורך את המגנזיום לתעשיית הרכב ונחשב ליצואן מקומי ולא נדרש ממנו לשלם תמלוגים, הקונצרן התחייב להחזיר חלק מרווחיו באמצעות השקעה בישראל רבתי. אם הוא עושה כן או לא אינני יודע, אך אני מסופק אם כן. שכן, את המגנזיום הוא צורך לעצמו.

מנחם.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

12 תגובות

  1. אורי אפלבוים :

    כל המאבק על מימון קציר המלח היה ספין להסתרת העובדה שלא מעלים את התמלוגים לרמה נורמאלית לפחות כמו הגז (כאן אין סיכון בכלל).

  2. מנחם לוריא :

    מה שאתה אומר זה נכון אבל הבעיה המרכזית היא שבדרך להסדרת ההכנסות,גם של המדינה וגם של בתי המלון וגם של מפעלי ים המלח,שכחו פרט קטן ושולי אחד: את הימה עצמה. בקצב הנוכחי היא תתיבש כליל ב- 2040 ואני חושש שגם "החזרת" המלח לחלק הצפוני זה תוספת והאצת הנזק לימה.

    והיא (הימה)?
    א. בכלל לא שלנו.
    ב. גם השלנו נתון לויכוח פוליטי עדיין זהו נכס של כל האנושות כולל החי שבתוכו (ויש בתוכו חי) ואין לנו רשות לא לדאוג שהימה לא תתיבש.

    מנחם.

  3. Dror :

    first of all – you are getting the facts wrong, and not for the first time.
    the northern part of the dead sea IS partly in israeli territory. the green line reach the dead sea north to ein gedi – wich is on the dead sea shore.
    there are also natural water in the jordan river, although in small quantities.
    life forms which are not based on water and oxigion?! as a participant in some of the latest researches in the dead sea it is not true. there are signs for interesting microbiological activity, but nothing like you describe.
    a nature treasure that no longer exist – what makes you write that?!
    the sea isn´t expected to get dry, not at 2040 and not at all. at current conditions it expected to go on drying for another 100-150 years, and than reach equilibrium.
    israelis dont enjoy from the activities of the plants and the hotels – tell it to all the workers there.

    and to the conclusion – salt harvesting was the green organization´s favorite solution for *the pool no. 5 problem*. it took alot of hard work to get this solution accepted, and if know a better one – please share. it has nothing to do with the drying up the sea.
    i dont sea how this agreement makes things worse than before. even if you dont like it, it defenatly makes things better (more incomes to the state) so it cant possibly be called an arrangement for the annihilation.

  4. Dror :

    menahem – i just saw that you had the same mistakes on your last article regarding the dead sea, and i informed you about them over there and you chose to ignore my comment and repeat them.

    when someone has different opinion – it´s good
    when someone makes mistakes – it happens
    when someone insist to repeat his "mistakes" – maybe he doesnt do it by accident.

  5. מנחם לוריא :

    דרור,

    קו שביתת הנשק מ 1949 עובר חמישה ק"מ צפונית מקיבוץ עין גדי – במקום ישנו מחסום של צה"ל גם היום. ציינתי בפרוש שים המלח שבריבונות ישראלית נמצא מעין גדי ודרומה. לא מדדתי עם סרגל אבל זה קרוב לשליש יותר מלכל חלק אחר של השלם וברובו המוחלט הוא יבש/איננו.

    לגבי מים שכן זורמים בירדן ראה (למשל) כאן –> http://www.haaretz.co.il/misc/1.772256
    אם זה משנה את התמונה זה לכיוון השלילי בלבד – ומצריך עשייה.

    איך שלא תסתכל על זה יש חיים בים המלח ואין שום סיבה לא להמשיך להבין אותם ובוודאי שלא לוותר עליהם. מדינת ישראל לא "יישבה" את החיים האלה שם ואין לה את הרשות לשבת ולא לעשות דבר שיביא,בסופו של דבר, להכחדתם – בעוד 30 או מאה שנה.

    לפי המידע שברשותי ובקצב הנוכחי ים המלח יתייבש ב 2040 וגם אם נניח שיתיבש בעוד 150 שנה זו סיבה לא לעצור את ההתיבשות?

    את טיעון העובדים אני מכיר – מה הקשר שלו לנקיטת אפס מעשה להמשך ההתיבשות של הימה אולי להיפך,פעולות להפסקת הייבוש יביאו לעוד מקומות תעסוקה.

    קצירת המלח מבריכה חמש הוא לא פיתרון שקשור להתיבשות של הימה לכל שאר הדברים דווקא כן.

    איך שלא תהפוך את זה יש אפס מעשה מצידה של ישראל בכל הקשור לעתיד הימה. ואם תברר היטב תגלה שגם ההסדר עם מפעלי ים המלח כמו שהוצג ביום שבו נכתב המאמר הסתבר כלא נכון והשינוי ברווח לקופה הציבורית היא מאוד קטן עד זניח – ושוב לזה אין כל קשר לעובדה שהימה ממשיכה להתייבש ומעשה אין.

    תודה על ההארות.

    מנחם.

  6. לקסי :

    מנחם,
    בפרט אחד דרור צודק גם בעובדה שאני מכיר.
    בהנחת המשך "עסקים כרגיל", המשך שאיבה מהים (ראו בהמשך התגובית) וחסימה כמעט מלאה של הירדן כמקור מזין, הים ימשיך להתיבש עד שיגיע לשווי משקל ברום נמוך בכ-150 מ' מהנוכחי, מה שישאיר עומד מים של כ-250 מ' מעל לנקודה הנמוכה בקרקעית. יש דעות שונות באשר לתקופה שזה יארך.
    יש להניח שהשאיבה של המפעלים תיפסק כשהוצאות האנרגיה לשאיבת מי-ים אל בריכות האידוי תגדלנה עקב עליית הפרש הרומים. עם הפסקת השאיבה של המפעלים ימשיך הים להיות בעל מאזן מים שלילי (כניסת נחלים ומעיינות פחות התאיידות).
    ההתאיידות תקטן עם הקטנת שטח פני הימה (כתוצאת ירידת המפלס) ועם עלייה מסויימת בריכוז המלחים.

  7. מנחם לוריא :

    לקסי,

    תודה על ההארה.

    לפי האתר של רשות המים (הממשלתית): מ-1994 ים המלח מאבד 1 מטר בשנה. הם לא מתייחסים לגורמים, ברם: אם ממשיכים לפשפש בנתונים ההידרוגרפיים מול כמות המשקעים רואים מגמה של ירידה בכמות הגשמים מ-1994 ועד היום (כולל צדמבר 11). זו מגמה לא דברי אלוהים חיים…

    על סמך הגיון בלבד: אם נניח שבעשור הבא המגמה הזו תשתנה זה גם ישפיע על ים המלח וישנה את קצב הגויעה שלו,לטוב או לרע.

    לא אמרתי שדרור טועה והצדק רק אצלי. כן אמרתי שיש הרבה דעות והרבה אפשרויות ואני בחרתי להציג את אלה שהיו ידועות לי ומשרתות את מטרת המאמר קרי: איך שלא תהפוך בזה צריך לעשות משהו לטובת הימה הזו. בכנסת… היא לא מיוצגת וזה תפקידנו לייצג אותה. 🙂

    אם תפשפש באתר של רשות המים (http://www.water.gov.il/hebrew/Pages/home.aspx) תראה שבכל מאגרי המים כולל האקוופרים יש ירידה מדאיגה בספיקה, עם שינויים לפה ולשם. באתר הרשות יש נתונים לא הסברים ולא סיבות והסברים מעבר לנתונים כמותיים. מצב משק המים, לרבות ים המלח, הוא בכי רע תרתי משמע.

    הסברים סיבות ותיאוריות מכל הדספלינות הקשורות יש בוודאי ובוודאי אבל זה לא ממש המטרה של ע"ש. כן המטרה בע"ש היא להתריע ולעורר שיח ומחשבה על מה צריך לעשות (לעשות לכל הרוחות לעשות לא לשבת להפריט ולספר סיפורי גבורה שלא היו ולא נבראו על חשבון הקופה הציבורית ורווחיה שלא יהיו).

    תודה.

    מנחם.

  8. מנחם לוריא :

    ועוד דבר: הממשלה אישרה את ההסכם עם כי"ל היום בישיבה השבועית שלה.

    משרד האוצר,נכון להרגע,לא יודע להגיד כמה כסף יכנס,יותר,לקופה הציבורית – מה בדיוק אישרו? מה בדיוק טוב בזה לימה עצמה?

    במשרד החקלאות (אפרפו מאמר המשך לגבי הכנרת) יש עובדי ציבור שעושים עבודתם נאמנה חוקרים מסיקים מסקנות ומתריאים. כך גם במשרד התחבורה כפי שהראתי בעבר. ואז באה הממשלה ולא מוכנה לשלם (במקרה של הכנרת) ומאשר הסכם עם כי"ל כשאיננה יודעת לומר לנו מהו הרווח האמיתי לקופה הציבורית ומשרד התחבורה מחוץ לסקופ של התגובה למאמר הזה אבל דעתי עליו ידועה ועובד באותו עקרון. קודם לעשירי הארץ והשאר (כולל הימות) שיסתדרו בעצמם.

    מי שחושב שבגלל נתונים עובדתיים שאינם נכונים על קוצו של יוד ולא עברו תיקוף מדעי שלא יקרא את המאמרים שלי אני חושב שתמונת המצב נכון להרגע היא חמורה מאוד,מסוכנת מאוד לנו בטווח המידי ולילדים שלנו בטווח הרחוק יותר – ולא אסתום את הפה שלי בעניין הזה וזה חייב להשתנות. תעבור/ו על הנתונים של רשות המים ותבין/תבינו לבד.

    מנחם.

  9. Dror :

    Just for the record – despite my disagreement on the facts in the article, I totally agree that things are bad, very much because of our beloved government (and the ones before it).

  10. אילן :

    מנחם,
    הגרעון השנתי במאזן המים הגורם לירידת מפלס ים המלח הוא 600 מליון מ"ק לשנה.לגרעון זה תרמו מפעלי ים המלח עפ"י נתוני ועדת נאמן משנת 2007 בה השתתףגם נציג בכיר של מפעלי ים המלח 250 מליון מ"ק נטו שנשאבו ונצרכו ע"י המפעלים.(למעלה מ-40% מהגרעון).
    אני מעז לנחש ,עפ"י הרכב חברי הועדה, כי כמות השאיבה בשנת 2007 היתה גדולה יותר,ומניח כי היום בודאי ובודאי היא גדולה יותר.
    האם הרשויות המתאימות מודדות את צריכת המים של המפעלים (ע"י התקנת מדי מים על המשאבות) כפי שמודדים את צריכת המים של כל משק בית,חקלאי ומפעל תעשיה במדינה?
    האם מפעלי ים המלח משלמים עבור צריכת המים כפי שמשלם כל משק בית חקלאי או מפעל תעשיה ?
    הרי עפ"י תעריף המים לתעשיה (כ-6 ש"ח למ"ק)ונתוני מדי המים של משאבות המפעלים (250 מלמ"ש הנ"ל כוללים גם את המפעלים הירדניים) ניתן להניח כי מדובר בסכומי עתק הנגזלים זה שנים רבות.

  11. לקסי :

    לאילן,
    הערת מי שאינו חסיד של מפעלי-ים-המלח.
    לעניין התשלום בעד המים.
    כשאנחנו משלמים את חשבון המים, איננו משלמים על המים עצמם, שהם רכושנו הציבורי, אלא על הבאתם לברז שלנו.
    מה שאנחנו משלמים היא סכום העלויות: עלות המתקנים (משאבות, צנרת, בריכות וכד'), עלות ההפעלה (שכר עבודה ואנרגיה) ועלות הנשך (בנקים ושאר גזלנים). גם קנסות החריגה מיועדים למתקנים שיגדילו את כמות המים לשימושנו (וכאן יש, כנראה, הרבה נשך).
    כשמפעלי-ים-המלח שואבים מים מים-המלח לבריכות האידוי הם משתמשים במתקנים שהם הקימו ובהון שהוא (לכאורה) שלהם. כך שאין מקום להשוואה שעשית.
    את מחיר הנזק לים-המלח שגורמת שאיבת היתר צריך לגבות מהמפעלים בדרכים אחרות.
    מה שאנחנו גובים מהם צריך שיפור. נדרשים תמלוגים ראויים יותר על המוצרים שהם – כמו המים שאנחנו צורכים – משאב ציבורי ששייך לכולנו.
    בעניין עלות פינוי המלח היתה צריכה להיות כל העלות על המפעלים, אבל גם הממשלה הזו אוהבת טייקונים.
    מכאן שאת התשלום לנו על הנזק לימה עוד לא התחלנו אפילו לחשב. העלות צריכה להיות כזו שתגרום לעצירת הפעילות. אבל כאן נכנסים לתמונה גורמים מסבכים:
    1. אנחנו לא לבד, גם השותפים הירדנים שואבים.
    2. עצירת פעילות המפעלים בלי מתן פתרון כולל לפרנסת תושבי הנגב המזרחי, היא דבר שלא ייעשה.
    בשביל להתמודד עם שני אלה צריך ממשלה, וד"ל.

  12. מנחם לוריא :

    אילן ולקסי,

    גם המים שנשאבים מהים התיכן לצרכי התפלה נשאבים ללא עלות. לעומת זאת מי עין גדי נשאבים כמים לתעשיה מבוקבקים ונמכרים כמים מינראלים במחירי שערוריה,וכמובן שלים המלח רק מיעוטם מגיע.

    הירדנים שותפים איתנו בנזק לים המלח הן בשאיבת המים ממנו עצמו והן בשאיבת המים במקורותיו – בהסכם השלום,אם אינני טועה, הוסכם על שאיבת עוד כ 30 ממ"ק מים ממקורות הירדן (מהירמוך או מהכינרת עצמה לא זוכר בדיוק).

    הפתרון לבעיית ים המלח עצמו הוא פיתרון מורכב מאוד וצריך לאזן בין צרכי הטבע לצרכי האדם.

    מאחר ומדובר במשאב טבע וגם איננו פרטי של מדינת ישראל – ממשלת ישראל צריכה ליזום וליישם את הפתרון – ובוודאי שלא מפעלי ים המלח – כפי שניסו להציג לציבור.

    מאחר ואני אזרח של מדינת ישראל אני בא בטענות למששלת ישראל. העובדה שאיננה לבד לא מתירה לה לנקוט בשב ואל תעשה.

    מנחם

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.