חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פינלנד וישראל – שתי פרדיגמות מתנגשות

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 29.12.11 6:05

אברהם פרנק בוחן את מערכות החינוך בישראל ובפינלנד בעקבות כתבה של ערוץ 10

מערכת החינוך בפינלנד מעוררת תשומת-לב ישראלית מזה זמן, אבל רק עתה, בכתבה של ערוץ 10, זכינו בסיקור נרחב על מה שקורה שם בבתי-הספר. העניין שלנו בחינוך הפיני אינו רק, ולא בעיקר, בהישגים שלהם בפיז"ה, הגבוהים מאד לעומת שלנו. ישנם היבטים חשובים שונים שמן-הראוי להדגישם:

אמון מול חשד. הרעיון שעובר כחוט השני אצל כל העוסקים בחינוך הפיני היא אמון (trust) של כל הדרגים אלה באלה. הפינים רואים בכך תרבות חינוכית שלמה, בניגוד למערכת החינוך הישראלית שהיא מלאה וגדושה חשד. הצורך להציג "הצלחות" בתחרותיות האין-סופית אצלנו גורר מניפולציות רבות ומולן חשדנות של הרשויות. איש אינו סומך על זולתו, וגם זו תרבות.

אוטונומיה בית-ספרית לעומת שליטה ריכוזית. חוסר האמון בא לביטוי במיעוט האוטונומיה שיש לבתי-הספר בישראל. בעוד שבפינלנד עצמאות בית-ספרית היא הבסיס להצמחת מחוייבות וסמכות של הצוות, אצלנו בתי-הספר כפופים לסטנדרטיזציה שבאה מלמעלה – כלומר, למבחנים ארציים ומקצועות לימוד חובה – בהיקף ללא אח ורע במדינות המערביות.

שיתופי-פעולה לעומת "טוהר הבחינות". מוטיב מוביל במערכת הפינית הוא החינוך לשיתופי פעולה בין התלמידים בכל הרמות. אצלנו לעומת זאת קיימת הדרישה המפגעת, החשדנית והמגוחכת עד-מאד ל"טוהר הבחינות", שמשמעה ברור: כל אחד עובד לבד ואסור להיעזר.

פיתוח חשיבה והתנהגות לעומת מדידות ותחרות. הפינים רואים כהישגים את פיתוח החשיבה של התלמידים, גיבוש ערך האמון אצלם, שיתופי פעולה, עזרה לקהילה והיעדר סטיגמות של חינוך עיוני, מעשי, משולב או מיוחד. ה"הישגים" שלנו, לעומת זאת, נטועים כולם בתפיסה שתחרות של הכל בכל תניב "מצויינות" שתימדד בתוצאות מספריות של בחינות – ארציות או בינלאומיות – שבהשגתם מושקעים עיקר הכספים של משרד החינוך, כלומר, שלנו.

שוויון וצדק לעומת עמימות ערכית ופערים גדולים. הסרט בערוץ 10 הציג בפנינו את הדבקות הפינית בערכים של שוויון וצדק לאורך כל התהליך החינוכי ("הפעם הראשונה שתלמידים פוגשים תחרות היא לקראת כניסתם להשכלה הגבוהה"). ואילו אצלנו תוצאותיהן של בחינות המיצ"ב והבגרויות מפורסמות בראשי חוצות עם "טבלאות ליגה" תחרותיות, המדגישות את הפערים הגדולים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית.

מורים איכותיים מאותגרים לעומת "ברירת מחדל". הפרדיגמה הפדגוגית הפינית, השכר ההוגן והמקצועיות הרבה מביאים למערכת את מיטב הסטודנטים, שזכו והגיעו מתוך ביקוש אדיר להוראה. בישראל חסרים מורים במקצועות רבים, וסטודנטים בעלי יכולת גבוהה אינם פונים לחינוך. רבים מאלה שיגיעו לחינוך אצלנו עם אופציה למקצוע אחר, יפרשו כעבור זמן לא רב.

בטקס חילופי המנכ"לים במשרד החינוך בנובמבר 11' אמר שר החינוך גדעון סער: "…התפיסות ששמשון [שושני] הביא ושאותן חלקנו […] כל דרג בהיררכיה הוא אחראי על התוצאות והוא מחויב לתפוקות ולתוצאות. אנו משקיעים משאבים, אנו מגדילים את השקעת המשאבים אבל אנו רוצים שיטה שהיא מכוונת תוצאות, שיטה שבבסיס שלה יעדים מדידים, מערכות בכלל […] לא יכולות להתנהל על פי ניסיון, על פי מאמץ שהוא בלתי ניתן למדידה, זה כמובן לא הדבר היחיד בחינוך, אבל זה דבר מרכזי כי בלעדיו אי אפשר להתקדם". בדיוק על בסיס העקרונות האלה אנחנו אכן מתקדמים, אבל – אחורה. מישהו או משהו צריכים להתחלף אצלנו, וכבר אנחנו באיחור רב.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

20 תגובות

  1. שושי פולטין :

    הקישור לסרט
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=855582

  2. דני זמיר :

    לצערי הרב, אני לא חושב שההבדל הוא רק בשיטות חינויכות אלא בתרבות של חברה ועם. בהיעדר חלוקה ליוקרה ולמקצועיות ומתינות במרוץ הכלכלי אפש רלפתח מערכת חינוך שנשענת על עקרונות כאלו כי החברה קובעת את אופי המערכת החינוכית ולא להיפך.
    בנוסף, פה אני צריך ידע שאין לי אולי עמי וטורי יכול להרחיב, נדמה לי שהחברה הפינית היא הרבה הרבה יותר הומוגנית והחברה הישראלית ולכן מלכתחילה מגוון הפערים התרבותיים ויעדי ההצלחה השונים שהיא צריכה לגשר ביניהם.

  3. ל רפי :

    טוב עשה ערוץ 10 שהלך לשאול מה עושים הפינים ובזכות מה הם מצליחים במבחנים הבינלאומיים. שהרי זו היתה השאלה במוקד הכתבה ששודרה בטלוויזיה וזו גם ההדגשה במאמר הנ"ל הסוקר כתבה זו.
    על כך יש להעיר שלוש הערות מקדמיות:
    א. הפינים אינם מכוונים את התנהלותם החינוכית-לימודית לפי קריטריון של הצלחה במבחנים הבינלאומיים. הם מנסים להשיג שיוויון בהישגים בין תלמידים בעלי יכולות שונות, ובמקביל למקסם את הישגי כולם.
    ב. הומוגניות האוכלוסיה הפינית רחוקה ת"ק פרסה מההומוגניות הקיימת בישראל כמדינת הגירה מובהקת. אין שום בסיס להשוואה פשטנית בין סוסים לחמורים. זו פשוט גניבת דעת.
    ג. מערכת החינוך הישראלית לא נולדה אתמול, ובמבחן התוצאות הפורמליות-אליתיסטיות היא אינה מייצרת פחות גאונים או פחות יזמים טכנולוגיים או פחות דו"חות אקדמיים מפינלנד. לא במבחנים הפורמליים הבעיה של מערכת החינוך הישראלית, משום שרק אנחנו קבענו שהצלחות פיזה הן המבחן האולטימטיבי עבורנו לטיב מערכת החינוך. אינני מקבל קביעה זו.
    אחרי שלמדנו מה עושים הפינים,ולאחר שנזהה במה אנו איננו פינים, נוכל לנסות לעשות שלושה דברים:
    א. לזהות מה במערכת הפינית מתאים לנו, ומדוע אינו מיושם אצלינו כיום.
    ב. מה במערכת הפינית אינו מתאים לנו, הן משום שאיננו פינים והן משום שגם במערכת שלנו, בעבר, הושגו הישגים מרשימים, ומשהו קרה לה בדור או בדור וחצי האחרונים שהחל מעיב על יכולותיה; אולי הפתרון הנכון הוא תיקון העיוותים במקום "המצאת הגלגל מחדש"?
    ג. ההישג המרשים במערכת הפינית, לטעמי, הוא השיוויוניות ושיתופי הפעולה בין כולם לכולם, לצד ההכרה שאין צורך בשיטור שוטף בכדי שכל אחד יעשה כמיטב יכולתו במסגרת ובתפקיד בו הוא חי כדי לקדם את המערכת – זו שאלה של תרבות ואופי לאומי. המציאות האינדיבידואליסטית שהשתלטה על ההוויה הישראלית, לצד יתרונותיה המוגבלים, גם תורמת למערכת החינוך את חסרונותיה הגדולים ביותר. האם אנו יודעים "לתקן את האופי הלאומי הקלוקל הנוכחי שלנו?" כי אם איננו יודעים או איננו מוכנים, אזי פינלנד, או לא פינלנד (וגם שאר סקנדינביה) לא יעזרו לנו.
    פינלנד אינה מילת קסם. פינלנד היא דוגמא שהצליחה, אבל כדי שנוכל להעזר בה, אנו חייבים לנתח אותה נכון בקונטקסט הישראלי; זאת לא עושים כראוי הכתבה בטלוויזיה, וגם לא מאמרו של אברהם פרנק.

  4. אברמלה פרנק :

    רפי, תודה על הערותיך המחכימות.
    עם זאת, ההמתנה לכך שמישהו יעשה עבורך/עבורנו את עבודת הניתוח "השלמה" (מתי זה "שלם"?), תוביל את החינוך הישראלי עוד ועוד אחורה.
    אני ערכתי השוואה בין שתי פרדיגמות מתנגשות, שמהן לא עולה מה בדיוק עלינו לעשות, אבל עולים חזק הפערים (אגב, גם פינלנד, כמו כל ארצות אירופה, כבר אינה כ"כ הומוגנית). בישראל אין רשות חינוך לתכנון עתידי. ישנו השר והמנכ"ל שמחליטים עבור כולנו (במקרה של סער ושושני זה היה בסדר הפוך). לכן אף אחד לא יעשה עבורך/עבורנו את עבודת התכנון של חינוך ישראלי 2020. זה עלינו.

  5. נבות זיו-אב :

    אנחנו חברה על סף אי-שפיות, החולה במחלת רדיפה – רודפים אחרינו, אנחנו רודפים אחרים, ואנחנו רודפי הישגים, נשים, סמלי מעמד, יוקרה ,עושר ואפילו אושר, שריקנות מוסרית ורגשית ותהום קיומית בבסיסם.
    האדרת ממלכת הבטחון, שיר ההלל לבורות האיגנורנטית היהירה ,רמת הניהול הירודה בחסות הסתרת המידע, ההתהדרות בדמוקרטיה לא דמוקרטית בעליל, המשטר היחיד שהוא בולשביקי בהתנהלותו וקפיטל-פיגי בדורסנותו החברתית, בתוספת המלמול המתחסד שחינוך חשוב- למי הוא חשוב ?
    דרושה מהפכה ניהולית שלטונית שיטתית ,עידוד וחינוך לאזרחות פעילה ומשתתפת בהחלטות בכל התחומים ברמת מועצות שכונה ורובע וברמה ארצית – בחינוך, ברווחה, בבריאות ובתשתיות.
    אם אין פה אמון בסיסי, אם הניכור, ההסתגרות והאדישות הכואבת, הם מנת חלקנו, זה אומר שעלינו לוותר, האם עלינו לחדול ממאמצינו להביט במראה מתוצרת פינלנד, שוויץ, שבדיה ?
    עד שהמראה תוצרת כחול לבן תהיה ישרה ותשובתה הנכונה והמאומתת לא תהיה "אין יפה מימך בעיר" אסור לוותר לעצמנו ולנציגנו.
    חינוך הוא התשתית החברתית הדינמית ביותר בעלת ההשפעה המכרעת על ההווה והעתיד, אל תתנו להפקרות השלטונית להנות מהפקרות החינוך.

  6. ניב נבון :

    לדעתי מיקי רוזנטל סיכם נכון: "ההישגיות מכשילה את המערכת!".
    חינוך להישגיות הוא חינוך של העולם הישן. כי העולם של היום מתנהג כמערכת אחת סגורה, שכל חלקיה תלויים זה בזה. יוצא שחינוך להישגיות אינדיווידואלית, היא מעשה חכם כמו ללמד את יד ימין להערים על יד שמאל.
    מחקרים* בתחום האינטראקציה בין ילדים מראים כי למידה קבוצתית, תורמת לאווירה חיובית בקבוצה, משפרת את ההערכה העצמית ואת המצוינות האישית!
    לכן במקום לחנך לתחרות אישית הישג אמיתי צריך להימדד על-פי השתדלות הילד להשתתף כחלק פעיל בחברה, לעזור לה ולפעול למענה.
    * למשל: Daniel N. stern, "The Interpersonal World of the infant": A View from Psychoanalysis and Development Psychology, basic books, 1985

  7. דקל עוזר :

    צריך לבנות תכנית חינוך לערכים רב שכבתית שמפתחת את הערכים המניעים של האדם, מחנכת אותו על טעויות הפסיכולוגיה של המכונה שנקראית "מח האדם", מקנים לו כלי חשיבה לוגיקה ויצירתיות, שמחת חיים, כלים מהפסיכולגיה החיובית ועוד.

    ומעל כל אלו צריכים שהילדים ישמחו. כן, בבית הספר צריך להיות שמח לא בדיכאון ובלחצים. בשביל זה יש את כל החיים.

  8. מנחם לוריא :

    פעם אמרו לנו שאנחנו רוצים להידמות לאירלנד. אחר כך התבלבלו קצת והחליפו אירלנד בסינגפור. לא חלף זמן ושינו את ההדמיה והפעם רוצים להידמות לצרפת. ועכשיו לפינלנד.

    אולי לא נידמה לאף אחד ונהייה אנחנו עצמינו.

    מכל ניסיונות ההידמות הזו יצרו יצור כלאיים שרגלו האחת הולכן בכיוון ההפוך לחלטין מרגלו השנייה.

    אין לי פתרונות קסם למערכת החינוך הישראלית וליצור כלאיים שהיא עצמה יצרה את דמותו.

    אבל: אין לי ספק שהיא צריכה להיות ישראלית ומותאמת לישראל וששתי רגליה הולכות לאותו כיוון ובו זמנית.

    מנחם.

  9. מנחם לוריא :

    הולכן צ"ל הולכת

  10. ניב נבון :

    סיפור מפתיע של פרופ' יהודה כהנא, שממחיש את סוד ההצלחה של החינוך בפינלנד. מדהים!
    http://youtu.be/0mMOIrz3rkw

  11. דני זמיר :

    אברמלה, 92 אחזו מתושבי פינלנד הם פינים ו 5.5 אחוז הם שבידם אז להגיד עליהם שהם לא הומוגנים?

  12. שופר :

    הבעיה היא שכאן לא מזהים בעיות מגיל מוקדם. וילד עם בעיות הוף להיות ילד גדול עם בעיות גדולות.
    ואכן אבחון לצערי לא נותן כלום!!!!!!!!!! ההקלות הן לעג לרש.
    יתרה מזו,
    רן ארז הנכבד, חושב שעם תוספת שעות למורים, החינוך ישתפר.

  13. מנחם לוריא :

    כמה הארות או הערות:

    1.למה העובדה שהאוכלוסיה בישראל איננה הומוגנית זה חיסרון? אולי זה יתרון שכן ההטרוגניות מזמנת הרבה מכנים משותפים שעל פיהם אפשר לתת מענה ליותר ויותר צרכים. מכל מקום היא בהחלט מאתגרת.

    2. לדבר על מערכת חינוך (אחת) בישראל זו בדיחה גרועה. יש כמה וכמה וריאנטים של "מערכת חינוך" וגם הם לא אחידים בינם לבין עצמם. בשורה התחתונה מי שמסיים 12 שנות לימוד לא כולם מגיעים עם אותו מטען בסיסי כלשהו והשונות מאוד גדולה.

    3. אנחנו עוד כמה שעות ב 2012 וצריך לדבר על השותפים של מערכת החינוך קרי הבית. החינוך הוא לא רק של בית הספר ולא רק באחריות המדינה. גם לבית יש בעיות קשות שחלקן מדינת ישראל יצרה ובידיה הפתרונים וחלקן תולדה של חינוך לקוי. מכל מקום גם הבית הוא חלק מאותה "מערכת חינוך" ובעניין הזה צריך ואפשר לבוא בטענות רק לעצמינו.

    שנה אזרחית טובה לכולם.

    מנחם.

  14. פינלנד וישראל – אוטונומיה בית-ספרית נדרשת יותר בחברה הטרוגנית :

    […] המשדר על החינוך בפינלנד בערוץ 10 והדיון שהתפתח בעקבותיו, עלו טענות שיש קושי ללמוד מן הפינים בשל […]

  15. דליה :

    הבעיה בהשוואה לפינלנד היא חסרונו של המכנה המשותף לישראל ולפינלנד. ואם אין מכנה בסיס משותף להשוואה, אין מה להשוות.
    נוסף לעניין ההטרוגניות הישראלית מול ההומוגניות הפינלנדית, פינלנד היא המדינה הפחות מושחתת בעולם. האם אפשר לומר זאת על ישראל? בפינלנד קיימת תרבות של אמון. האם השלטון בישראל משרה אמון על האזרחים? ספק רב. שר האוצר אומר שהוא רוצה להיטיב עם העם, ומפחית מסים על קניות מהאינטרנט, אך באותה עת מעלה מחירי חשמל, ארנונה, בנזין, תחבורה ציבורית. האם הוא מיטיב עם העם או מקשה עליו? הסכמי העבודה עם הסקטורים השונים מבטאים מדיניות של יותר עבודה ופחות שכר. אבל מספרים לנו שהסכמי השכר ייטיבו עם העובדים. האם זו אמת? לא. בישראל מחנכים את האזרחים להטיל ספק, ולא להאמין למה שאומרים. זה בדיוק ההיפך מאמון. בפינלנד, אמון הוא ערך בסיסי. בישראל – לא.
    לא הומוגניות, לא שחיתות, כן אמון. זה מה שיש בפינלנד, וזה מה שאין בישראל. כל זה אומר שכל ההשוואה הזאת לפינלנד, אין לה שום בסיס, למרות שאופנתי לערוך את ההשוואה, ומעניין לבדוק מי הראשון שהחל בכך.
    שנית, מערכת החינוך משקפת את פני החברה והתרבות, ולא מעצבת אותה. כדי לתקן את החינוך, יש לתקן את החברה. חברה מתוקנת תוביל למערכת חינוך ראויה.

  16. איתי :

    1. מסכים שלנסות להעתיק מפינלנד לפה בלי להתחשב בהבדל תרבויות זה מתכון לכישלון. זה נכון גם לכל המודלים הכלכליים-חברתיים בסקנדינביה (מיסוי גבוה, ארגוני עובדים עם נציגות בדירקטוריון)!

    הטענה "אנחנו לא כמותם ולכן אין טעם להשוות" היא לנסר את הענף שעליו אנו יושבים כמו שמנסה לעשות לנו שטרסלר פה
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1372140

    2. נכון שבפינלנד הכל עובד בגלל אמון. נכון שבישראל ביחס לפינלנד השלטון לא נותן אמון באזרח והאזרח לא נותן אמון בשלטון, אבל אני לא חושב שאפשר להאשים בזה רק את הממשלה, או רק את ממשלות הימין.

    כווני מחשבה לדוגמה –
    א. חברת מהגרים, אנשים באים מראש עם חשדנות כלפי הממשלה, ביחוד אם באו ממשטר לא דמוקרטי (רואים חזק אצל עולים מרוסיה), פקידי ממשל חשדנים כלפי עולים מתרבויות זרות.
    ב. ממשלה סוציאליסטית-ציונית עשתה ממשל צבאי במגזר הערבי, ביצעה מעקבים אחרי פעילים פוליטיים של חרות ומקי, ואחרי הפנתרים השחורים.
    ג. השואה.

    3. את הטרנד "בואו נהיה פינלנד" הוביל בארץ כבר שנים ד"ר עמי וולנסקי מאוניברסיטת ת"א, אבל זה טרנד עולמי אין פה שום קונספירציה. כל המדינות רואות את הישגי פינלנד במבחנים ורוצות להעתיק. זה כמו שפעם כולם רצו להיות סינגפור.

    4. כדי לתקן את החינוך צריך לתקן את החברה מסכים לגמרי. חברה צרכנית-אלימה-חסרת סבלנות היא בדיוק כזו שדורשת מהממשלה לשבת למורים על הווריד ולבחון אותם כל הזמן – מה שלא מאפשר אוויר לנשימה כדי ללמד.

  17. בת-שבע מיליס :

    כשנדע להשתמש בשיטות ישראליות כמו שהפינים משתמשים בהם…
    השיטה שהוכנסה לשימוש בפינלנד בשנים האחרונות, ותוצאותיה לא נבחנו מעבר למבחני המיצב הבינלאומיים היא השיטה הישראלית של למידה משותפת. כאשת חינות ישראלית-פינית ומוחית לתקשורת בינתרבותית, אני לא בטוחה שהשיטה היהודית כל כך מתאימה לתרבות הפינית. אני מתגוררת ועובדת פה קרוב ל 30 שנה.
    אם מאזינים לתכנית המאד רדודה שהוצגה על החינוך בפינלנד, מבחינים במה שאמר המנהל (זה שדבר אנגלית ראויה, לא זה שהציג עלגות לאומית) – התלמידים הפינים המליחו משום שנבחנו במה שלמדו. אילו היו לומדים בשיטה אחרת, לא היו מצליחים.
    המצב לאשורו, בשטח שונה ממה שהישראלים שמאד אוהבים להלקות את עצמם מנסים לספר לעצמם. אנחנו מאד אוהבים פתרונות מקסמיים. אז אולי, אם השיטות שלנו כל כך טובות, נתחיל לישמן?
    הרי את שיטת ההערכה שדובר בה פיתח פרופסור פויירשטיין (שזכיתי להיות תלמידתו) ואת שיטת הלמידה השיתופית לא המציאו במקום אחר…
    נכון, מורה פיני משכיל יותר מישראלי, במובחן, והוא גם משתכר היטב ומעמדו החברתי יציב משל עמיתו. ועוד, הכיתות בדרך כלל באמת יותר קטנות, הרבה יותר קטנות מאשר בישראל ולמרות שמבכים כאן את הצורך לקצץ במספר הסייעות, יש גם מהן בכיתה.
    שיתוף פעולה הוא זר לתרבות הפינית, הרבה יותר מאשר לתרבות היהודית, למרות שבישראל של היום יש ממנו פחות במובחן ממה שהיה לפני 30 שנים ויותר. אני בכלל לא בטוחה שההצלחה תשפיע על תחומים שמעבר לבחינות המיצב. למשל התחום הערכי חברתי.
    מצד שני, יש למערכת החינוך הפינית בעיות קשות להתמודד אתן, האחת היא העובדה שתלמידים אינם מאושרים בבית הספר, ובמדד זה הם בין הנמוכים ביותר, והשניה היא הבריחה מהתיכון העיוני למקצועי, ושלא יספרו לכם שזה נעשה מעודף חריצות או שמעמדו של התלמיד המקצועי טוב כשל בוגר התיכון העיוני. לא, החברה לא ממוקדת בהישגים. תלמידים מעדיפים לרכוש מקצוע כמה שיותר מהר ולהתחיל להרוויח כסף. ילדים פינים עוזבים את הבית בדרך כלל בגיל צעיר מאד ומתנתקים. יש בעיה קשה מאד של אלכוהוליזם ושימוש בסמים בקרב הנוער. עד כדי כך שבחטיבת הביניים מי שלא שותה לשכרה הוא יוצא מהכלל.
    אני חושבת שהגיע הזמן להירגע, להתרכז בעושר הפנימי שלנו ולהשתמש בשיטותינו לפני שאנחנו ששים כל כך לצאת ולרעות בשדות זרים, ולגלות אז שמה שאנחנו בעצם כל כך מעריצים בהם כי הם זרים זה מה שהם רכשו מאתנו, רק שאנחנו היינו עוורים.

  18. דוד :

    החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !

    בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

    ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים — אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

    אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

    התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת — וגם לאלימות — היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר — ועל הסטודנטים באוניברסיטה — כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר — חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

    נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר — למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי(http://www.sudval.org/), אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.

    בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

    —————–
    * ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי – "מחר 98" (שימו-לב, שנת 1998 !!).

  19. בת-שבע מיליס :

    פינלנד שוקלת לבטל את חובת לימוד היסטוריה בבתי הספר

    ואגב, ממש לא נכון לטעון שפינלנד לא בונה את תכניתה להצלחה במבחנים המשווים. צריל רק לעקוב אחרי העיתונות פה כדי להבין שהטענה מופרכת לחלוטין.

  20. ורדה קוקולה :

    ההבדל בין פינלנד לישראל בחינוך . ילד פיני בגיל צעיר הופך לעצמאי שמצפים ממנו בבית לקחת אחריות .לסדר את החדר לנקות ולהשתתף ולהיות אחראי בטיפול בבית ובחיות המחמד
    היום קצר בפינלנד ומלא . יום ארוך בבית ספר .ואחר כל יש את כל ההובי שהם הולכים איליו . מלא בספורט . בבית ספר צריכה להיותהקשבה מוחלטת ולכן לזרים קשה להקלט מחוסר שקט נפשי
    להתנהג כבוגר היא המילה הכי משומשת כאן לילדים . מצפים מהם שישבו בשקט ולא ירעישו כשיש אורחים הם נעלמים לגמרי מסיבות חתונות אין ילדים לא רואים אותם כמעט
    גם יש את האיפוק הגנטי . פינלנד היתה תחת שילטון שבדי 800 שנה ואחר כך תחת שילטון רוסי מאה שנה ועוד מעט חוגגת את העצמאות שלה כמאה שמה
    הפינלנד היא ארץ ענקית במשטח שלה ועד לפני 40 שנה היתה מיושבת בכפרים רחוקים אחד מהשני שגם השכן הקרוב היה כקילומטר אחד מהשני .
    היתה החמרה בבית ספר שמורה היתה גם יכולת להכות ילד לא ממושמע
    בפינלנד יש גם מה שנקרא הכנעה למנהל כל בוס קטן הוא אלוהים שם ..ועד לפני חמישים שנה עושה בגרות היה כבוד גדול במעמד הפועלים . הפינים מאוד מופנמים ויש חינוך שאם אין אני לי מי לי
    והם צרכים מגיל צעיר לקחת אחריות על החיים שלהם . ילד בגיל 18 לרוב לא גר עם ההורים . וצריך להסתדר בעצמו בלי תמיכה והמאכלים של אמא
    בהשוואה לארץ ילד הוא ילד כל החיים והמשפחה ממשיכה לתמוך בו גם אחרי הנישואים . הסבתא מטפלת בנכדים ובסוף שבוע קודש להתארח אצל ההורים שממימלא עובדים כל השבוע . ואז טורחים לכבוד השבת .ככה שאין להם יום חופש בכלל בשבוע לכן הם נגמרים מהר
    בסוף היום בגיל מתבגר הישראלים יותר מלומדים מתקדמים בעולם מבחינה מקצועית פתוחים יותר לקשרים בעוד שהפינים סגורים מופנמים חסרי בטחון עצמי . ומאוד אגואיסטים אם העולם . אז בסוף היום בכל מדינה יש את הטוב והרע . שרקנהיה בריאים

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.